הטריומפים של קיסר ( באיטלקית :I Trionfi di Cesare ) - סדרה של תשעה ציורים גדולים, של אמן הרנסאנס אנדריאה מנטנייה מן השנים ציורים אלה היו הניסיון הראשון והמוצלח ביותר להחיות את ציור הטריומפים מרומא הקדומה. הם צוירו עבור ארמון הדוכסים מבית גונזאגה במנטובה. ב רכש אותם צ ' ארלס הראשון יחד עם חלק נכבד מאוספיה של משפחת גונזאגה והביאם לאנגליה. תמונות אלה היו ללא ספק יצירת המופת של האוסף. מאז הן רכושה של המשפחה המלכותית ומעטרות את ארמון המפטון קורט בלונדון.

מקור הטקס הוא כנראה בתרבות האטרוסקית, והוא חדר לרומא בתקופת המלוכה. הטריומף נערך על ידי המלכים לאחר שהביסו את אויביהם. מלבד היבטו המדיני והאישי, לבש הטריומף גם צביון דתי. הצבא והטריומפאטור ביצעו שורה של טקסים ומחוות דתיות כלפי האל יופיטר, שסימלו את מילוי הנדרים שנטלו על עצמם קודם יציאתם לקרב. כיוון שלפי החוק הרומי אסור היה למצביא וצבאו להיכנס לשטח העיר, העניק הסנאט היתר מיוחד למצביא להיכנס לעיר והאריך את תוקף האימפריום של המגיסטראט לשם ביצוע התהלוכה. במרכז התהלוכה עמדה מרכבת המצביא המנצח, שקיבל את התואר טריומפאטור. המרכבה הובלה על ידי רביעיית סוסים לבנים. הטריומפאטור עצמו היה לבוש בבגדים מיוחדים שכללו טוגה בצבע ארגמן, זר עלי דפנה ושרביט, ולידו עמד עבד ציבורי אשר החזיק כתר מעל ראשו ולחש לאוזנו "memento mori“ (זכור את המוות), משפט זה נועד להזכיר למפקד כי הוא רק בן-תמותה. בראש התהלוכה נישא השלל, ציורים המתארים את קרבות הצבא ושלטים עם רשימות העמים והערים שנוצחו על ידי הרומיים במלחמה. השבויים החשובים הובלו גם הם, כבולים בשלשלאות, בקדמת התהלוכה. מאחורי כרכרת המצביא צעד צבאו של המצביא וכן חברי הסנאט והמגיסטראטים השונים שנכחו בעיר. החיילים הצועדים התחילו את התהלוכה בשדה מרס, נכנסו לעיר דרך שער הטריומף, עברו בפורום רומאנום וסיימו בגבעת הקפיטולין שם הקריב הטריומפאטר קורבן לאל יופיטר והקדיש לו זר דפנה. לאחר סיום התהלוכה נערכה סעודה חגיגית לצבא, לאזרחי רומא ולחברי הסנאט. השבויים הוצאו לרוב להורג בסיום הטריומף. בסוף תקופת הרפובליקה ניתנה זכות טריומף גם למצביאים חסרי אימפריום, לדוגמה פומפיוס. בתקופת הקיסרות הרומית רק לקיסר ולבני משפחתו הוענק טריומף, בעוד שמצביאים שהצטיינו בפיקוד על חזית בקרב קיבלו את אות הטריומף. הקיסרים עצמם התהדרו בלבוש הטריומפטואר כשרצו בכך ואף יכלו להעניק זכות זו לאחרים. לעתים הוקמו מבנים להנצחת הטריומף, כמו קשת קונסטנטינוס, שער טיטוס, וקשת הניצחון בסירקוס מקסימוס ועליה כתובת ההנצחה - שער טיטוס*. * הכתובת עצמה לא נשמרה, אך הטקסט הועתק בימי הביניים וכך הגיע לידינו. בכתובת נמסר על החלטת הסנאט והעם הרומאי לתת כבוד לטיטוס (שתאריו המלאים נמנים אחד לאחד) על אשר, בצייתו לעצת אביו אספסינוס ולאותות השמים, הכניע את העם היהודי והחריב את ירושלים - עיר ששום מנהיג או מלך לפניו לא הצליחו לכבוש אותה. Emperor Marcus Aurelius ( AD) at his triumph after his success against Germanic tribes. Bas-relief from the Arch of Marcus Aurelius, Rome, now in the Capitoline Museum in Rome. טריומף, או טריומפוס Triumphus היה טקס מדיני דתי ברומא העתיקה, שבמהלכו ערכו מצביא וצבאו תהלוכת ניצחון ברחובות העיר רומא.

Detail from the Arch of Titus showing spoils from the siege of Jerusalem.

בחודש אפריל שנת 46 לפנה"ס, ערך יוליוס קיסר ארבע תהלוכות ניצחון על גאליה, מצרים, פונטוס (באסיה הקטנה), ונומידיה (בצפון אפריקה). תהלוכות ניצחון פזרניות אלה תוארו על ידי ההיסטוריון היווני בעל האזרחות הרומית אפיאנוס מאלכסנדריה שחי בתקופת שלטונם של הקיסרים טריאנוס, אדריאנוס ואנטונינוס פיוס בספרו 'ההיסטוריה של מלחמות האזרחים'. Appian of Alexandria /History of the Civil wars ( translation by John Carter) : Caesar himself returned to Rome to celebrate four triumphs at once : one over Gaul, where he had brought many large tribes under Roman control and subdued others which had rebelled; a Pontic triumph over Pharnaces; an African triumph over the Africans who had supported Scipio, in which Juba's son, the writer Juba, was carried when he was only a baby; and also a kind of Egyptian triumph, between the Gallic and Pontic processions, for the naval battle on the Nile. Although he was careful not to label anything in a triumph as belonging to Romans, because the civil wars were discreditable to himself and bad and ill-omened for the Romans, he none the less carried in procession in these triumphs twenty very varied pictures showing all the events and the persons involved - apart from Pompey, whom alone he decided not to portray, since he was still much missed by all. The crowd, although they felt intimidated, groaned at the disasters to their own people, and particularly when they saw Lucius Scipio, the commander-in-chief, stabbing himself in the chest and throwing himself into the sea, and Petreius committing suicide at his meal, and Cato tearing himself apart like a wild animal. They were exultant over Achillas and Pothinus and laughed at the rout of Pharnaces. It is said that money to the value of 65,000 talents was paraded in the triumphal processions, and also 2,822 golden crowns weighing 20,414 pounds. From this, immediately after the triumph, Caesar made distributions in excess of all his promises. To each soldier he gave 5,000 denarii, to each centurion double that amount, to each military tribune and prefect of cavalry double again, and to each member of the Plebs one hundred denarii. In addition, he put on various shows. There was horse-racing, and musical contests, and combats -one with a thousand foot soldiers opposing another thousand, another with 200 cavalry on each side, and another that was a mixed infantry and cavalry combat, as well as an elephant fight with twenty beasts a side and a naval battle with 4,000 oarsmen plus a thousand marines on each side to fight. He built the temple of Venus Genetrix, according to his vow on the eve of the battle of Pharsalus, and around the temple he laid out a precinct which he made into a square for the Romans, not a market-square but a place where people could meet to settle business, like the Persians who also had a square for those who wanted to obtain or learn about justice. He put beside the goddess a beautiful statue of Cleopatra, which is still there.

"הטריומפים של קיסר" צויירו בין השנים ונועדו לארמון הדוכסים במנטובה, לפי הזמנתו של המרקיז פדריקו הראשון לבית גונזאגה (שנפטר ב-1484), ואולי נכון יותר של בנו, פרנצ'סקו השני לבית גונזאגה. הפרויקט השאפתני להחיות את אמנות ציורי הטריומפים מימי רומא הקדומה נולד בחצר של פרנצ'סקו השני גונזאגה, המרקיז הצעיר של מנטובה, שכונה על ידי המשורר ארקולה סטרוצי "הקיסר החדש", משום מעלליו המלחמתיים. אנדריאה מנטנייה שעבד כצייר החצר במנטובה משנת 1460 הקדיש עצמו בלהט לפרויקט לפחות משלהי שנת מנטנייה גילה עניין רב בתרבות הקלאסית וובהחייאתה עוד בצעירותו כשגדל בפדובה, עיר בה חוגי המלומדים ההומניסטים הירבו לעסוק בחקר האפיגרפים והממצאים העתיקים האחרים ובאיסופם. באותה שנה, 1486, הודיע סילבסטרו קלנדרה למרקיז פרנצ'סקו ה-II כי ארקולה הראשון לבית אסטה, דוכס פרארה, ביקש לראות את ה"טריומפים" אותם מצייר המאסטרו מנטנייה. ניתן להבין כי הפרוייקט היה אז כבר בעיצומו ומספיק מפורסם. העבודה על הפרויקט נתמשכה כ-8 שנים, עם מספר הפסקות: בשל ציורים שנועדו לארמון במרמירולו ואבדו ובשל מסע לרומא בין השנים לקראת אותו מסע, כנראה שמספר תמונות כבר הושלמו, מפני שהאמן המליץ למרקיז לשמרן. ב-1501 הוצגו ששה מן ה"טירומפי" כתפאורה למופע קומדיות מן העת העתיקה. סיומו המאולץ של הפרויקט חל בשנת 1505, זמן קצר לפני מותו של האמן: מן הציור העשירי שכונה "הסנאטורים" נותר רק רישום הכנה. Portrait of Francesco II Gonzaga Portrait of Federico I Gonzaga

מהמקורות הספרותיים שעמדו לרשות מנטנייה ניתן לציין כמעט בוודאות את "רומא מנצחת" Roma triumphans) ) מאת פלביו ביונדו, שפורסם גם במנטובה ב טקסטים אחרים ששימשו לו השראה היו הסיפורים העתיקים של טיטוס ליוויוס, אפיאנוס, יוסף בן מתיתיהו, סווטוניוס ופלוטרכוס, שכולם הודפסו בוונציה בין השנים וכן הטקסטים החדשים של ג. מקרנובה וולטוריו "De re militari“

בספרו, "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר" Le Vite delle più eccellenti pittori, scultori, ed architettori) ) שיצא לאור בשנת 1550 כותב ההיסטוריון האיטלקי הראשון של האמנות- ג'ורג'ו וזארי: "We can see grouped and cleverly arranged in the Triumph the ornate and beautiful chariot, the figure of a man cursing the victorious hero, the victor's relations, the perfumes, incense and sacrifices, the priests, the bulls crowned for sacrifice, the prisoners, the booty captured by the troops, the rank of the squadrons, the elephants, the spoils, the victories and the cities represented in various chariots, along with a mass of trophies on spears, and with helmets and armour, headgear of all kinds, ornaments and countless pieces of plate." - Giorgio Vasari Illustratio from "Le Vite" by Giorgio Vasari, edition of 1568

תשעת הציורים יוצרים רצף של תהלוכה המגיעה לשיאה עם הגעתו של יוליוס קיסר לשער ניצחון. Hampton Court Palace - Triumphs of Caesar Mantegna Gallery

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 1. The Picture-Bearers, c Tempera on canvas, x cm החצוצרנים ונושאי התמונות This triumph lasted three days. On the first, which was scarcely long enough for the sight, were to be seen the statues, pictures,... Plutarch - "Lives" Trumpeters led the advance and wagons laden with spoils. Emblems and banners This triumph lasted three days. On the first, which was scarcely long enough for the sight, were to be seen the statues, pictures,... Appian - "Roman History", Book VIII

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 2. The Bearers of Standards and Siege Equipment, c Tempera on canvas, x cm מרכבות הניצחון, שלל מלחמה ומכונות קרב... and colossal images which were taken from the enemy, drawn upon two hundred and fifty chariots. Plutarch - "Lives“ Towers were borne along representing the captured cities, and pictures showing the exploits of the war Appian - "Roman History", Book VIII

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 3. The Bearers of Trophies and Bullion, c Tempera on canvas, x cm עגלה ונושאי שלל מלחמה On the second [day] was carried in a great many wagons the finest and richest armour of the Macedonians, both of brass and steel, all newly polished and glittering the pieces of which were piled up and arranged purposely with the greatest art, so as to seem to be tumbled in heaps carelessly and by chance: helmets were thrown upon shields, coats of mail upon greaves; Cretan targets, and Thracian bucklers and quivers of arrows, lay huddled amongst horses' bits, and through these there appeared the points of naked swords, intermixed with long Macedonian sarissas. After these wagons loaded with armour there followed three thousand men who carried the silver that was coined, in seven hundred and fifty vessels, each of which weighed three talents, and was carried by four men Plutarch - "Lives" then gold and silver coin and bullion, and whatever else they had captured of that kind Appian - "Roman History", Book VIII

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 4. The Vase-Bearers, c Tempera on canvas, x cm נושאי גביעים, וחצוצרנים Others brought silver bowls and goblets and cups, all disposed in such order as to make the best show, and all curious as well for their size as the solidity of their embossed work. Plutarch - "Lives" …then came the crowns that had been given to the general as a reward for his bravery by cities, by allies, or by the army itself. Appian - "Roman History", Book VIII

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 5. The Elephants, c Tempera on canvas, x cm פילים On the third day, early in the morning, first came the trumpeters, who did not sound as they were wont in a procession or solemn entry, but such a charge as the Romans use when they encourage the soldiers to fight. Next followed young men wearing frocks with ornamented borders, who led to the sacrifice a hundred and twenty stalled oxen, with their horns gilded, and their heads adorned with ribbons and garlands; and with these were boys that carried basins for libation, of silver and gold. Plutarch - "Lives" …and after them elephants Appian - "Roman History", Book VIII …and he mounted the Capitol by torchlight, with forty elephants bearing lamps on his right and his left. Suetonius - "The Twelve Caesars"

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 6. The Corselet-Bearers, c Tempera on canvas, x cm נושאי אפודי מגן, שלל ושריונות After this was brought the gold coin, which was divided into vessels that weighed three talents, like those that contained the silver; they were in number seventy-seven. These were followed by those that brought the consecrated bowl which Aemilius had caused to be made, that weighed ten talents, and was set with precious stones. Then were exposed to view the cups of Antigonus and Seleucus, and those of the Thericlean make, and all the gold plate that was used at Perseus's table. Next to these came Perseus's chariot, in which his armour was placed, and on that his diadem. Plutarch - "Lives"

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 7. The Captives, c Tempera on canvas, x cm שבויים, ליצנים ונושאי ניסים And, after a little intermission, the king's children were led captives, and with them a train of their attendants, masters, and teachers, all shedding tears, and stretching out hands to the spectators, and making the children themselves also beg and entreat their compassion. There were two sons and a daughter, whose tender age made them but little sensible of the greatness of their misery, which very insensibility of their condition rendered it the more deplorable; insomuch that Perseus himself was scarcely regarded as he went along, whilst pity fixed the eyes of the Romans upon the infants; and many of them could not forbear tears, and all beheld the sight with a mixture of sorrow and pleasure, until the children were passed. Plutarch - "Lives"

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 8. The Musicians, c Tempera on canvas, x cm מוזיקאים ונושאי ניסים Lietors clad in purple tunics preceded the general; also a chorus of musicians and pipers, in imitation of an Etruscan procession, wearing belts and golden crowns, and they march evenly with song and dance. They call themselves Lydi because, as I think, the Etruscans were a Lydian colony. One of these, in the middle of the procession, wearing a purple cloak and golden bracelets and necklace, caused laughter by making various gesticulations, as though he were insulting the enemy. Appian - "Roman History", Book VIII After these were carried four hundred crowns, all made of gold, sent from the cities by their respective deputations to Aemilius, in honour of his victory. Plutarch - "Lives"

Andrea Mantegna The Triumphs of Caesar: 9. Caesar on his Chariot, c Tempera on canvas, x cm יוליוס קיסר על מרכבת הניצחון Then he himself came, seated on a chariot magnificently adorned (a man well worthy to be looked at, even without these ensigns of power), dressed in a robe of purple, interwoven with gold, and holding a laurel branch in his right hand. Plutarch - "Lives“... and after them the general himself on a chariot embellished with various designs, wearing a crown of gold and precious stones, and dressed, according to the fashion of the country, in a purple toga embroidered with golden stars. He bore a sceptre of ivory, and a laurel branch, which is always the Roman symbol of victory. Riding in the same chariot with him were boys and girls, and on horses on either side of him young men, his own relatives. Then followed those who had served him in the war as secretaries, aids, and armor-bearers. Appian - "Roman History", Book VIII In his Pontic triumph he displayed among the show- pieces of the procession an inscription of but three words, "I came, I saw, I conquered" - Veni, vidi, vici Suetonius - "The Twelve Caesars"

Andrea Mantegna Trionfi di cesare, between circa 1486 and circa 1505 Albertina, Vienna מן התמונה העשירית "הסנטורים" (( Senatori נותר כאמור רק רישום מקורי של האמן, הנשמר באוסף הגרפיקה אלברטינה בווינה. All the army, in like manner, with boughs of laurel in their hands, divided into their hands and companies, followed the chariot of their commander; some singing verses, according to the usual custom, mingled with raillery; others, songs of triumph and the praise of Aemilius's deeds. Plutarch - "Lives“ After these came the army arranged in companies and cohorts, all of them crowned and carrying laurel branches, the bravest of them bearing their military prizes. They praised some of their captains, derided others, and reproached others; for in a triumph everybody is free, and is allowed to say what he pleases. Appian - "Roman History", Book VIII

Peter Paul Rubens, A Roman Triumph, circa 1630, National Gallery, London עם מותו של האמן, החליט פרנצ'סקו השני להציב את התמונות בגלריה ארוכה שבארמון סן סבסטיאנו, שבנייתו הסתיימה ב הציורים מוסגרו ככל הנראה בעזרת עמודונים מגולפים ומוזהבים, מהם נשתמרו דגמים אחדים בארמון הדוכסים. סדרת הציורים הפכה תוך זמן קצר לאחד האוצרות הנערצים ביותר של העיר, יעד מבוקש על ידי שגרירים ואורחים שהזדמנו למנטובה. ב-1626 הועברו שבעה מהם לארמון הדוכס, יחד עם שתי תמונות של לורנצו קוסטה. וזארי, היסטוריון האמנות, שראה אותם הגדירם כ"יצירה הטובה ביותר של מנטניה". ה"טריומפי" עוררו השראה באמנים אחרים, כמו האנס הולביין הבן שיצר בשנים העתק שלהם, (שאבד מאוחר יותר), עבור בית הרטנשטיין בלוצרן. גם רובנס צייר "טריומפו" רומאי דומה המוצג בגלריה הלאומית בלונדון. פעמים חוזרות שימשו הטריומפי תפאורה בחגיגות רשמיות מפוארות.

בשנת 1629 נקנו ה"טירומפי" יחד עם תמונות מן המפורסמות ביותר שבאוסף גונזאגה על ידי מלך אנגליה, צ'ארלס הראשון שהעבירם ללונדון. משנת 1649 לפחות ועד ימינו הם מוצגים בארמון המלכותי המפטון קורט. אחרי מותו של המלך, סירב אוליבר קרומוול שהיה מודע לפרסום הרב של יצירות אלה, למכרן (בניגוד ליצירות רבות וטובות אחרות). אולם מחמת המוניטין הרב של ה"טירומפי" גם מצב שימורם הכללי היה ירוד, ובמקרים מסוימים גרוע מזה. אחרי 1690 הם עברו לאורך הזמן ניסיונות שיקום שנתגלו כלא אדקוואטים. מספר אמנים, כמו לואי לאגר במאה ה-18 העזו אף לשפצם ולציירם מחדש. נסיונות נוספים מודרניים, של ר. פריי, בשנת 1910, ושל ק. נורת' בשנים לשקם את התמונות, שמו קץ לדעיכת הצבעים אך החמירו את עיוותם של הצבעים המקוריים. עבודת רסטורציה בעזרת שיטות חדישות בוצעה בשנים , מבלי לגעת בציור "השבויים" שכוסה לחלוטין במאה ה-17 בציורים חדשים. אף על פי שבימינו הן שרדו יותר כ'צל' ציוריו המקוריים של מנטנייה מן המאה ה-16, עדיין בכוחם להעביר לצופה רושם עז של האפוס ההיסטורי. כפי שהתבטא אנתוני בלאנט, שהשגיח על שיקום היצירות בתוקף תפקידו כ"מפקח של ציורי המלכה": "The Triumphs may be a ruin but it is a noble one, one as noble as those of ancient Rome which Mantegna so deeply admired." מבקר האמנות טום לובוק כינה את הסדרה : " The epitome of Renaissance art in the service of state power – they carry a powerful sense of inexorable procession – impressing the viewer with the inexhaustible quantity of available power and plunder." The triumph of Julius Caesar, 1598 or 1599Andrea Andreani after Andrea Mantegna,

מקורות: עריכה: אסף פלר

שלום לך, אני מזמין אותך לבקר באתר המצגות שלי ולהנות ממצגות נוספות להתראות, אסף פלר