1. רמב"ם
מצגות
קלריטה ואפרים

2. פרוש הרמב"ם לתלמוד הירושלמי בכתב ידו - הגניזה הקהירית
ביום כ' בטבת, שנת ד' תתקס"ה (13 בדצמבר 1204) נפטר ר' משה בן מימון (רמב"ם). דור אחד לאחר פטירתו כבר דרשו עליו כי "ממשה עד משה לא קם כמשה" משמע לא רק פרשן וגדול בתורה היה אלא נמנה על המחוקקים. לימים נוסף לו הכינוי "הנשר הגדול", שכן הגביה עוף יותר מכל חכמי ישראל שקדמו לו בהבנה ובלמדנות, ברוחב אופקיו ויכולתו להקשיב לצורכי המציאות של בני דורו ולפסוק הלכה ומשפט.
הערכה גבוהה זו של הרמב"ם בעיני חכמי העבר עמדה במבחן הזמן וגם היום יש רבים הרואים בו את גדול המפרשים והפוסקים שידעה ההיסטוריה היהודית מאז חתימת התלמוד.
פרוש הרמב"ם לתלמוד הירושלמי בכתב ידו - הגניזה הקהירית

3. משני צדי העמודים המלווים כותרת הספר עומדים מושה רבנו והרמב"ם
"ממשה עד משה לא קם כמשה"
משנה תורה, אמסטרדם, 1703
משני צדי העמודים המלווים כותרת הספר עומדים מושה רבנו והרמב"ם

4. הכניסה לבית הכנסת בקורדובה, בו פעל אבי הרמב"ם
עיוניו של הרמב"ם חרגו מעבר לתחומי ההלכה היהודית ותורת ישראל והרחיבו לשאלות פילוסופיות שהעסיקו את בני הדור, יהודים ושאינם יהודים, ואשר תוקפן לא פג עד היום. יותר מאשר גדולי הלכה אחרים פתח הרמב"ם עצמו במודע ללימוד והשפעה של תורות פילוסופיות חיצוניות, ובמיוחד של הפילוסופים היווניים ובראשם אריסטו, כפי שנמסרו בתרגומים לערבית ובפירושים של מלומדים מוסלמיים. הוא לא נרתע מן העיסוק במדעים ואת הכורח לחקור ולרדת לפרטים שהיה מחויב בו מעצם משלח ידו, הרפואה, החיל גם על עיסוקו בהלכה ובפילוסופיה. על כן עבודותיו מרחיקות ומנסות להבין את מהות העולם ומהות האדם, ולחפש פירוש רציונאלי, עד כמה שאפשר, גם לשאלות מטפיסיות כמו הישארות הנפש ותחיית המתים.
הכניסה לבית הכנסת בקורדובה, בו פעל אבי הרמב"ם

5. תפיסת עולמו של הרמב"ם, אשר ביקשה להבין ולחזק את היסוד הרציונאלי שביהדות, לא התקבלה על דעת הכול, ורבים מן החכמים בני דורו ואף בדור שלאחריו, לחמו בקנאות נגד תורתו וראו בה סכנה לאמונה הדתית הטהורה, זו שאינה זקוקה להסברים. הפולמוס בין הרמב"ם וחסידיו לבין מתנגדיו במזרח ובמערב, אשר גלש, בשעתו, לכדי מאבק חריף והחרמת חלק מכתביו, הפרה את המחשבה והיצירה היהודית במשך דורות ויסודותיו לא איבדו את תוקפם עד היום. מאחר שהרמב"ם נגע בשאלות היסוד של הבנת העולם והאדם, העצימה השפעתו גם על חכמי אומות העולם ותהילתו נודעת עד היום כאחד מגדולי הרוח שבימי הביניים.

6. קישוטי ההיכל בבית הכנסת בקורדובה

7. מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
הרמב"ם לא היסס לפסוק הלכה ולהורות בענייני השעה ומעמדו החשוב הקנה לדעותיו מעמד סמכותי בכתבי חכמי הפזורה היהודית. על כך מעידות האגרות הרבות ששלח ליחידים ולקהילות שפנו אליו בבקשת הדרכה. בין האגרות בולטים החיבורים הדנים במצב היהודים בעת גזירות השמד, ניסיון שעברו הוא עצמו ובני דורו בספרד ובצפון אפריקה. הרמב"ם קרא לבניית גשר בין הקהילות לבין בניהן שנאנסו לעבור לאסלם על מנת להציל את חייהם, אך ביקשו לשוב ליהדות בשעת הכושר הראשונה.
על אף שהרמב"ם פעל ופסק בזמנו ובדורו, רבים המבקשים למצוא בו מופת של מנהיגות, המעזה למצוא דרך של פשרה בין התורה שבכתב ובעל פה, לבין השאלות הקיומיות העולות מחדש בכל דור ודור.
פרופ' יורם צפריר
מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
כתב ידו
של הרמבם

8. פסל הרמב"ם בקורדובה

9. חיי הרמב"ם
ר' משה בן מימון (רמב"ם) נולד בקורדובה שבספרד בי"ד בניסן שנת ד' תתצ"ח ( 23 במרץ 1138) ונפטר במצרים ביום כ' בטבת שנת ד' תתקס"ה (13 בדצמבר 1204). הרמב"ם נחשב לאחד מן הגדולים שבחכמי ישראל בכל הדורות, מגדולי הפילוסופים בימי הביניים ומנהיג רוחני ופוליטי לדורו. שילוב תכונותיו הביא רבים מחכמי ישראל להזדהות עמו ולראות בו דמות מופת בתולדות ישראל ובעל סמכות הלכתית גדולה. בצעירותו נדדה משפחתו למקומות שונים בדרום ספרד, בשל כיבוש חצי האי בשנת 1148 על ידי האלמֻוַחִדוּן ("המייחדים"), תנועה של מוסלמים קנאים שאנסו בני מיעוטים להמיר דתם לאִסלאם והרבו לרדוף את היהודים המומרים במרוקו ובספרד. הרמב"ם רכש השכלה רחבה ושקד מנעוריו על לימוד מקורות היהדות וההלכה, תיאולוגיה, פילוסופיה ומדעים וכן לימודי רפואה. לימים הייתה פרנסתו על הרפואה ועל השקעות במסחר באבנים יקרות, שנוהלו בידי אחיו ר' דוד.

10. בשלהי שנות החמישים של המאה השתים-עשרה, בהיותו כבן עשרים, הגרה המשפחה לפאס שבמרוקו. הרמב"ם היה עד לרדיפות שמד קשות מצד קנאי האלמוחדון בספרד וצפון אפריקה, ובהקשר זה חיבר את "איגרת השמד", שנועדה להפיס את דעתם של מי שהמירו את דתם. הרמב"ם מבהיר שלא חיללו את השם אם נאנסו להצהיר על אמונתם בנביא מֻחמד, ומעיד שעבר בעצמו את תלאות השמד. יש מקום לסברה שאף הוא נאלץ להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייו, אך חזר ליהדות לאחר שעזב את מרוקו. בקיץ שנת ד' תתקכ"ה (1165) הפליג ממרוקו, ובקיץ של אותה השנה הגיע לעכו לשהייה קצרה ואף ביקר בירושלים ובחברון. כעבור חודשים אחדים הפליג הרמב"ם לנמל אלכסנדריה והמשיך משם לפֻסטאט, הסמוכה לקהיר, ושם ישב עד פטירתו.

11. בית הרמב"ם במרוקו

12. ציוני דרך עיקריים בחייו

13. באיגרת שכתב כעשרים שנה לאחר בואו למצרים אל ר' יפת הדיין, שישב בעכו, הרמב"ם מספר על הצרות שתכפו עליו לאחר שהגיע לארץ זו: מות אביו, קשיים כלכליים, הלשנות (אולי עקב חזרתו הגלויה ליהדות) ובעיקר מות אחיו ר' דוד, שבאחד ממסעות המסחר שלו טבע באוקיינוס ההודי ועמו חלק ניכר מהונו של הרמב"ם. ובלשונו של הרמב"ם: "מאחר שנפרדנו בחדשים מעטים מת אבא מרי [...] גם ארעו לי צרות רבות גלויות בארץ מצרים מחליים והפסד ממון, ועמידת מוסרים עלי להרגני, והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה עלי מיום היותי ועד היום הזה, והיא פטירת הצדיק זצ"ל [אחי ר' דוד] שטבע בים הֹדו, ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים".

14. This synagogue from the time of Maimonides was called originally the synagogue of 'the men of Israel', built in the year 882 on the remains of the basilica of a Coptic church that had been sold to Jews. It became known as the Synagogue of Elijah the Prophet and as the Ben Ezra. The ancient Cairo Geniza, a depository for sacred Hebrew books that were no longer usable, was found in this synagogue.

15. זמן קצר לאחר שהתיישב בפֻסטאט היה הרמב"ם לאחד ממנהיגי היהודים במצרים, והשפעתו הייתה מכרעת בכל קהילות המזרח. הוא נתמנה באופן רשמי למשרת הנגיד, היינו: ראש היהודים (בערבית: ראיס אליהוד) במצרים בראשית שנות השבעים של המאה השתים-עשרה, וכן מילא תפקיד זה בין השנים 1196 עד לפרנסתו שימש הרמב"ם כרופא, בין היתר בחצר הסֻלטאן אלאפדל בנו של צלאח א-דין. על פרק זה בחייו הוא כותב באיגרתו לר' שמואל אבן תִבון בשנת ד'תתק"ס (1200): "אני שוכן במצרים [בפסטאט] והמלך עומד בקאהירה, ובין שני המקומות שני תחומי שבת [...] אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום. אמנם כשימצאהו חֻלשה או יחלה אחד מבניו או אחת מפלגשיו לא אסור מאלקאהירה, ואני רֹב יומי בבית המלך".

16. כתבי הרמב"ם
את חלק הארי של יצירתו חיבר הרמב"ם בעת שבתו במצרים, ופרט לחיבורו ההלכתי הגדול "משנה תורה" ותשובות ואיגרות ששיגר לנמענים שפנו אליו בעברית, כתב בשפה הערבית-היהודית. יצירתו הענפה זכתה לתפוצה רבה ביותר בקרב כל קהילות ישראל, הן בכתבי-יד והן במהדורות דפוס קדומות ומאוחרות. כבר בדורו ובדורות הראשונים שלאחריו תורגמו מרבית חיבוריו לעברית. במלאכת התרגום נטלו חלק מרכזי שניים מבני משפחת אבן תִבון: ר' שמואל בן יהודה אבן תבון, מחכמי פרובנס, ובנו ר' משה, וכן ר' יהודה אלחריזי. לרבות מיצירותיו של הרמב"ם יש יותר מתרגום אחד. חלק גדול מיצירתו זכה בדורנו לתרגום מחודש, המותאם לעברית המודרנית, והגדיל לעשות בכך הרב יוסף קאפח. רבים מחיבוריו של הרמב"ם תורגמו בדורות האחרונים גם לשפות אירופיות.

17. כתב יד של הרמב"ם ביהודית ערבית, הגניזה הקהירית.
מכתב מדוד, אחיו של הרמב"ם .
נמצא בגניזה הקהירית

18. ההכרה בגדולתו של הרמב"ם לא מנעה ביקורת על אחדות מיצירותיו
ההכרה בגדולתו של הרמב"ם לא מנעה ביקורת על אחדות מיצירותיו. בעיקר רבתה הביקורת על יצירתו הפילוסופית, שנצטיירה כנועזת ביותר. הרמב"ם ביקש לפרש באופן רציונלי את המקרא ועיקרי היהדות ולקשור אותם בתורות פילוסופיות הרחוקות מן המיסטיקה. הוא התבסס על תורותיהם של פילוסופים יוונים כאפלטון ואריסטו ופילוסופים נֵאו-פלטוניים, כפי שהגיעו לידיו בגלגולים של כתביהם שנתחברו בידי מוסלמים, בעיקר אבן רשד, אבונצר אלפראבי, אבן סינא ואחרים. עוד בחייו התעוררה התנגדות לכתבי הרמב"ם בחוגים של יהודים למדנים מראשי החכמים בדורם. באירופה, בעיקר בטולדו שבספרד, פעלו המתנגדים בהנהגת ר' מאיר הלוי אבולעפיה; במזרח, בעיקר בבגדד, הנהיג את המאבק ר' שמואל בן עלי. ההתנגדות למשנתו הפילוסופית של הרמב"ם התעצמה לאחר מותו.

19. דף עם חתימת ידו של הרמב"ם שנמצא בגניזה הקהירית

20. במחלוקת שפרצה בעניין זה בשנות השלושים של המאה השלוש-עשרה עמד ר' שלמה מן ההר מן העיר מונפלייה (Montpellier) שבפרובנס בראש המתנגדים לרמב"ם, והוא הביא להטלת חרם על ספריו "מורה הנבוכים" ו"ספר המדע". בעיצומה של המחלוקת הועלו כתביו הפילוסופים של הרמב"ם על המוקד בידי מתנגדיו. מאוחר יותר, בשנות השמונים של אותה המאה, התחדשה המחלוקת בעכו בהנהגתו של ר' שלמה פטיט, אך ניסיונו להחרים את הספר "מורה הנבוכים" נכשל. אף יצירתו ההלכתית של הרמב"ם לא יצאה נקייה מביקורת, וכבר בחייו נרשמו השגות לא מבוטלות על פסקיו שב"משנה  תורה", בייחוד בידי ר' אברהם בן דוד מפוסקיר (Posquie’res) שבפרובנס. ר' שמואל בן עלי, ראש הישיבה מבגדד יצא כנגד אחדות מתשובותיו. מאוחר יותר השיג הרמב"ן על "ספר המצוות". רבים ובהם בעלי סמכות הלכתית במזרח ובמערב יצאו כנגד דרכו בהבאת פסקי הלכה ללא ציון מקורותיהם. במקביל גברה ההערכה לכתביו ברבות מקהילות ישראל וכן בקרב חכמי אומות העולם.

21. מילות ההיגיון
"מילות ההיגיון", ובמקור בערבית-יהודית "מקאלה פי צנאעת אלמנטק", הוא חיבור פילוסופי שחיבר הרמב"ם בנערותו. החיבור הוא פירוש תמציתי ודידקטי למונחי יסוד בלוגיקה של אריסטו. החיבור מעיד על השקפת עולמו של הרמב"ם, אשר ביקש לחבר בין עיקרי היהדות לתפיסה הפילוסופית של החכם היווני, כפי שנודעה לרמב"ם מפרשניו הערבים, ולהוכיח שאין ביניהם סתירה. הספר נועד להיות מבוא לחיבור גדול יותר שלא נשלם.
מלות ההגיון, תרגום ר' משה אבן תבון עם תרגום לטיני על-ידי סבסטיאן מינסטר, באזל 1527.

22. ניתן לחלקם לשלוש קבוצות עיקריות:
הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שבהם חייב כל יהודי להאמין.
ניתן לחלקם לשלוש קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה עוסקת במציאות אלוהים ואחדותו.
הקבוצה השנייה עוסקת בעיקרון תורה מן השמים ונבואה .
הקבוצה השלישית עוסקת במעשי האל בעולם דוגמת שכר ועונש.

23. איגרות
מלבד חיבוריו הרבים, נשתמרו איגרות רבות ששלח הרמב"ם בתקופה שבה ישב במזרח ( ), רובן כתובות בערבית-יהודית, ובהן תשובות על שאלות שונות שהועברו אליו. הרמב"ם הקפיד להתכתב עם נמעניו, יחידים או קהילות, בלשונם, ואיגרותיו עוסקות בענייני הלכה, מחשבה, פילוסופיה ואף בעניינים אישיים. רבות מאיגרותיו שרדו בגניזה הקהירית, אחדות מהן בכתיבת ידו.

24. הנה מה שכותב הרמב"ם על הכתר:
כתר ארם צובא הוא כתב היד של התנ"ך שעליו סמך והסתמך הרמב"ם, ועובדה זו חיזקה את מעמדו המיוחד בין כתבי היד של התנ"ך.
הנה מה שכותב הרמב"ם על הכתר:
"וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקוּ ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו".
הרמב"ם מעדיף את התנ"ך הזה על פני כל ספרי התורה וכתבי היד האחרים ועל פני רשימות מסורה שונות, וקובע להלכה כי על פי התנ"ך הזה יש לכתוב את ספרי התורה.
סמכותו הגדולה של הרמב"ם הביאה לכך שתוך כמה דורות קיבלו כל קהילות ישראל את פסיקתו, וכל ספרי התורה בכל עדות ישראל נכתבים על פי רשימתו, המיוסדת על אותו ספר שהגיהוֹ בן אשר.

25. פירוש המשנה בערבית יהודית, סדרים מועד (מאמצע מסכת עירובין) ונשים בשני כרכים. מחצית שנייה של המאה י"ב. אוטוגרף. כתיבה ספרדית בינונית.

26. אגרת תחיית המתים
אגרת (מאמר) תחיית המתים", המכונה בערבית-יהודית "מקאלה פי תחיית המתים", נכתבה בשנת ד' תתקנ"א (1191). המחבר מייחד את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא; לדבריו בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה.

27. משנה תורה משנה תורה של קאופמן
ספר "משנה תורה" נחשב לקודקס ההלכה הקדום החשוב ביותר, והוא החיבור הגדול ביותר בהיקפו בתחום חכמת ישראל שכתב מחבר יחיד עד ימינו. החיבור נכתב בעברית צחה, והושלם בשנת ד' תתקל"ז (1177), והוא מכונה גם "היד החזקה", מפני שהוא נחלק לארבעה-עשר ספרים. הרמב"ם ביקש לכלול בחיבור זה את כל התורה שבעל פה ולהצביע על הפירושים והפסקים הנכונים מבלי לתת מקום לדיונים ולדעות מנוגדות כמקובל בתלמוד. הכרתו של הרמב"ם בחשיבות החיבור באה לידי ביטוי בדבריו בהקדמה: "קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם".
משנה תורה של קאופמן

28. משנה תורה, צפון איטליה, המאה ה15, ספר שופטים.
החיבור מציג מכלול שלם של ההלכה היהודית, לרבות ההלכות שנהגו רק בזמן שבית המקדש עמד על תלו, היינו הספרים "טהרה", "עבודה", "קורבנות" ושופטים. זמן קצר לאחר שהושלם הוכר חיבור זה בכל תפוצות ישראל כמקור הסמכות בהלכה, ומאז ועד היום הוא משמש בסיס לכל דיון הלכתי. על כן מרובים הם הפירושים שנכתבו עליו במרוצת הדורות על מנת לבארו ואף לחשוף את מקורותיו, שהרמב"ם הסתיר באדיקות. שרדו העתקות רבות של חיבור זה, ובכללן כמה כתבי-יד מאוירים להפליא. אחד המפוארים שבהם הוא כתב-יד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי Heb. 4° 1193, אשר נעתק בספרד באמצע המאה הארבע-עשרה.
משנה תורה, צפון איטליה, המאה ה15, ספר שופטים.

29. דף הפתיחה לספר "כל המצוות" משנה תורה של קאופמן

30. משנה תורה של קאופמן – ספר רביעי
ציור בצידו השמאלי של הדף
קשת יורה חץ לעבר אדם שחלקו התחתון חשוף. רמז לצייר נוצרי?
משנה תורה של קאופמן – ספר רביעי

31. משנה תורה.
ספרד. בין השנים כתיבה ספרדית מרובעת. בשוליים שינויי נוסח רבים וחשובים, שקרובים לנוסח כתבי-היד המעולים, ובכלל זה לנוסח המוגה על-ידי הרמב"ם עצמו כתב-יד עם איורים בתחילתו (עד דף 40). זהו ככל הנראה כתב-היד המפואר מבין כתבי-היד של משנה תורה המצויירים. המעתיק שישב בספרד הועיד את כתב-היד להשלמה בידי צייר-אמן, לפיכך הותיר מקום לציורי המסגרת, ללוחיות ולאיורים. מלאכת הציור נעשתה באיטליה, יתכן שבבית מלאכתו של האמן מתיאו די סר קמביו (Mateo Di Ser Cambio) בפרוג'ה (Perugia) בשנת 1400 לערך. מעט עיטורי כותרות וסעיפים נעשו עוד בספרד.

32. משנה תורה. ספרד. בין השנים 1300-1350. כתיבה ספרדית מרובעת.

34. משנה תורה, תימן, 1750

35. המשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה מונטובה, סוף המאה החמש עשרה
משנה תורה של פרנקפורט
המשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה
מונטובה, סוף המאה החמש עשרה

36. משנה תורה
תרגום ללטינית

37. פירוש אבות
הרמב"ם חיבר לפירושו למסכת אבות הקדמה, שכינויה "שמונה פרקים", ובה עסק בהרחבה בעניין תיקון המידות ולימוד מבנה הנפש.
ר' שמואל אבן תבון תרגם את ההקדמה יחד עם הפירוש. בכתבי-יד רבים נעתקו ההקדמה והפירוש למסכת אבות כיחידה אחת נפרדת מן הפירוש לסדר נזיקין. מהדורת דפוס ראשונה ראתה אור בסונצ'ינו (Soncino) שבאיטליה בשנים רמ"ד–רמ"ה (1484–1485).

38. שמונה פרקים להרמב"ם (הקדמה למסכת אבות) מכלול רוטשילד

39. דלאלה אל חאירין. המקור הערבי של מורה הנבוכים. כתיבה תימנית מאה י"ג-י"ד.
הרמב"ם גיבש את משנתו הפילוסופית-הדתית בצורה מסודרת בחיבור מקיף, המחולק לשלושה ספרים; החיבור נכתב בסוף ימיו, בערבית-יהודית, וכונה "דלאלה אלחאירין". שמו העברי המקובל ניתן לו בתרגומיהם של ר' שמואל אבן תבון ור' יהודה אלחריזי. בגניזת קהיר נמצאו קטעים אחדים של ספר זה בכתיבת ידו של הרמב"ם. במקורו הוקדש הספר לתלמידו האהוב, ר' יוסף בן ר' יהודה אבן עקנין, אחרי שנאלצו להיפרד. תלמידו, וכמוהו ה"נבוכים" האחרים שאליהם פונה הספר, הם יהודים שידעו היטב תורה שבכתב ובעל פה אבל נמשכו גם אל המדעים ואל הפילוסופיה של התקופה (שהתבססה בעיקר על הפילוסופיה היוונית), וביקשו את דרכם בין שתי התורות בלי להחליש את יהדותם. גישתו של הרמב"ם היא שכלתנית, והוא מביא נימוקים רציונליים גם בדיונו בנושאים דתיים מובהקים כמו מהות האל, הבריאה, ההשגחה האלוהית, הנבואה ועוד.

40. כתב יד "מורה נבוכים, תימן, המאה ה- 13-14 .
הספר קנה לו חסידים בקרב חכמים ומפרשים. אך בד בבד, בשל גישתו של הרמב"ם אל היהדות כדת רציונלית, עורר הספר התנגדות רבה ואף הוחרם בידי יהודים שהאמינו כי העיסוק הפילוסופי פוגם באמונה ומחליש אותה. "מורה הנבוכים" נחשב לאחד מספרי הפילוסופיה היהודיים החשובים ביותר וזכה להערכה גם בקרב קוראים לא יהודים. עשרות רבות של פירושים נכתבו על החיבור, והוא תורגם למרבית השפות האירופיות. נראה כי הספר תורגם לראשונה ללטינית עוד לפני שנת 1240.
כתב יד "מורה נבוכים, תימן, המאה ה

41. מורה נבוכים, תרגום לעברית משנת 1347. הספרייה המלכותית בקופנהגן
מורה נבוכים, קטע מהגניזה הקהירית הספרייה הבריטית

42. מורה נבוכים, בתרגומו של שמואל אבן תיבון, ספרד, 1350.

43. ספר המצוות
הרמב"ם ערך בערבית-יהודית את רשימת תרי"ג מצוות התורה בשתי קבוצות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה, בלוויית הסבר קצר לכל מצווה. הרמב"ן השיג על חיבור זה בחריפות רבה.
ידועים שלושה תרגומים לעברית של "ספר המצוות": תרגום ר' משה בן שמואל אבן תבון, שזכה לפופולריות רבה ונדפס לראשונה בקושטנטינה (קונסטנטינופול) סביב שנת ר"ע ()1510; תרגום ר' שלמה אבן איוב, שמצוי בכתבי-יד שונים, אך אין לו מהדורה בדפוס; תרגום ר' אברהם הלוי אבן חסדאי, שלא שרד בכתבי-יד, אך נזכר בהקדמת ר' משה אבן תבון. את נוסח המקור הוציא לאור לראשונה מ' בלאך, בלוויית תרגומו של ר' משה אבן תבון, פריז תרמ"ח; וכן פרסם את החיבור במקור י' קאפח, עם תרגום חדש משלו, ירושלים תשל"א. השגות הרמב"ן על "ספר המצוות" ראו אור לראשונה בקושטנטינה, בשנת ר"ע (קונסטנטינופול 1510).

44. פירוש התלמוד
בהקדמתו לפירושו למשנה ציין הרמב"ם שכתב פירוש לתלמוד, לסדרים מועד, נשים ונזיקין. רק מעט מפירושו שרד. פירוש שלם למסכת ראש השנה נמצא בכתבי-יד אחדים, ובכללם בכתב-יד הספרייה הלאומית בפריז heb קטעים מפירושו למסכתות נוספות נמצאו בכתביהם של מחברים אחרים. עוד שרדו בגניזה הקהירית קטעים שונים מחיבורו של הרמב"ם על התלמוד הירושלמי, והם שמורים בספריית האוניברסיטה בקמברידג'. חיבור זה מכונה בפירושו של הרמב"ם למשנה "הלכות הירושלמי", ועניינו אוסף פסקי הלכות ממסכתות ברכות וכתובות, המקביל באופיו לספר "הלכות הרי"ף" לתלמוד הבבלי.

45. כתבים רפואיים
הרמב"ם נודע גם כרופא מעולה, שהרבה לעסוק בפרקטיקה רפואית. הוא כתב בשנות חייו האחרונות עשרה חיבורים רפואיים, בערבית-יהודית, וניכרת בהם בקיאות רבה. הרמב"ם אימץ את מסורת הרפואה היוונית והרומית, בעיקר של גלֵנוס, אשר את חיבוריו הכיר מתוך תרגומיו של חנין אבן אסחאק. חיבוריו הרפואיים תורגמו לעברית ואף ללטינית כבר במאה השלוש-עשרה, עובדה המצביעה על השפעתו על הרפואה המערבית בימי הביניים. חיבוריו עוסקים במחלות ובתסמונות שונות בתחום הפיזיולוגיה של הגוף, ואפילו בהשפעה של תהליכים נפשיים על הגוף וכן בתרופות, בשמותיהן בערבית-יהודית ובשימושיהן.
הנהגת הבריאות בלטינית. דפוס פירנצה [1481]. בראשו :Tractatus Rabi Moysi הנהגת הבריאות בלטינית. דפוס פירנצה [1481].

46. "ספר הפרקים לאבוקראט" [פירוש לאפוריסמי היפוקרטס]. תרגום ר' משה אבן תבון. בתוך קובץ חיבורים ברפואה. כתיבה ספרדית. מאה ט"ז

47. תפילת הרופאים המיוחסת לרמב"ם
תפילת הרופאים המיוחסת לרמב"ם

48. איגרת השמד
באיגרת זו דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד, שהוא עצמו חווה הן בספרד והן בשבתו בפאס, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. הרמב"ם קובע שהאנוסים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת הוא מפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. נראה שאת האיגרת כתב זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את צפון אפריקה בדרכו לארץ ישראל בשנת 1165, וייתכן שכְּתבהּ בעת ביקורו בארץ-ישראל באותה שנה
איגרת השמד. תרגום אנונימי. באוסף בניהו (לפנים אוסף בדאהב). מאה י"ז-י"ח. תחילת החיבור.

49. איגרת תימן
"איגרת תימן" (במקור "א-רסאלה אלימנייה") נכתבה בערבית-יהודית ונשלחה אל ר' יעקב בן נתנאל בן פיומי, נגיד יהודי תימן, בשנת ד' תתקל"ג או תתקל"ד  (1173 או 1174). האיגרת נועדה לחזק את רוחם של יהודי תימן בעקבות גזרות שמד שניחתו עליהם מטעם השליט עבד א-נבי אבן מהדי, והופעת משיח שקר. תוכנה מגוון, והיא כוללת הסבר לתופעת גזרות השמד ושנאת ישראל, נצח ישראל וסגולתו, יסודי האמונה, הדתות הזרות, חישוב הקץ, ביאת המשיח ועוד.
איגרת תימן. תרגום ר' נחום המערבי. בתוך קובץ בפילוסופיה בכתיבות שונות. פרנקפורט. כתיבה אשכנזית..

50. תשובות הרמב"ם
הרמב"ם הרבה להשיב תשובות בהלכה לשואלים אותו, מקרוב ומרחוק. התשובות נכתבו ברובן בערבית-יהודית ומיעוטן בעברית, בהתאם לשפת השואל. אורך התשובה נקבע לפי מעלת ערכם של השואלים. לתלמידי חכמים היה הרמב"ם מצרף ראיות מן התלמוד או מן הסברא ולעתים נכנס עמם במשא ומתן של הלכה. לפשוטים היה משיב בקצרה ומציג רק את מסקנת הפסק. עד כה נודעו ופורסמו קרוב לחמש מאות תשובות על שאלות שנשאל, חלקן שרדו בגניזת קהיר, ובכללן אחדות בכתיבת ידו.
קובץ תשובות ואיגרות הרמב"ם בעברית, בהעתקת יהודה כלץ.
כתיבה מערבית. צפון אפריקה. שנת שע"ד.

51. בולים שהונפקו לזכרו של הרמב"ם

53. במאי 1978 אישרו ראש הממשלה מנחם בגין ושר האוצר שמחה ארליך את הצעת הנגיד להכין סדרה חדשה, בה שם המטבע יהיה "שקל". השטרות הראשונים הוכנסו למחזור ביום השטר של 1000 שקלים הוקדש לרמב"ם. בשטר דיוקנו של הרמב"ם, וברקע - קטע מ"משנה תורה" בכתב ידו.
ב הוכנס למחזור מטבע השקל החדש ושטר הרמב"ם של 1000 שקלים ישנים הפך לשטר של שקל חדש אחד.

54. מראה קבר הרמב"ם בתחילת שנות החמישים
מותו ולאחר מותו
הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) בגיל 69. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו.
ציון קברו כיום
מראה קבר הרמב"ם בתחילת שנות החמישים

55. הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
מקורות:
קלריטה ואפרים
הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
נשמח לתגובות