1. אמנות הרנסנס

2. ציור בתקופת הרנסנס

3. חיקוי המציאות – כמבעד לחלון – מימזיס (חיקוי)
ריאליזם ואשליית מציאות ע"י תאור נכון ומשכנע של פרופורציות, חלל, עומק, נפח, צבע.
האמן אינו אמור לפרש את המציאות.
זהו דימוי שטבע לראשונה התיאורטיקן החשוב בן תקופת הרנסנס אלברטי.
אלברטי חי באיטליה במאה ה-15, וכתב ספרים על ציור, פיסול וארכיטקטורה. הוא טען שהמדד לציור טוב שקול לפעולה של פתיחת חלון והתבוננות החוצה. מכיוון שהמציאות היא מרחבית ותלת ממדית, על הצייר ליצור אשליה של פרספקטיבה על פני בד הציור.

4. מאפייני אמנות הרנסנס
הומניזם- כבוד לאדם, הכרה במרכזיותו בעולם, ביכולתו הרוחנית והפיזית. עלייה במעמדו של האומן וחשיבות ליכולת הטכנית שלו. האדם הוא "נזר הבריאה", יש לו כוחות יצירה, כוחות בריאה, האדם הוא דבר נשגב. ההומניזם מתבטא בהכרה בחשיבות האדם ובלימודי מדעי הרוח. באמנות ההומניזם בא לידי ביטוי בכך שהאדם הופך לנושא, הערצה לגוף האדם, הערצת היופי החיצוני. בנוסף, המבנים בציור ובאדריכלות הם על פי קנה מידה אנושי, כתוצאה מתופעת החילון. ברנסנס חלה עלייה במעמד האמן- כיוצר, שהוא איש מדע.
חזרה לקלאסיקה- חיקוי הצורות האמנותיות של יוון ורומי העתיקה, נושאים מיתולוגיים.
3. תיאור נכון- האמנות כמדע, האמנות כ"חלון למציאות".
4. פרספקטיבה נכונה- הכוונה הייתה ליצור אשליה מושלמת של חלל תלת מימדי על גבי משטח דו- מימדי.
5. סימטריה- קומפוזיציות סימטריות ומאוזנות שיוצרות הרמוניה, יציבות ושלמות.

5. ליאונרדו דה וינצ'י- גאון ואיש אשכולות,
שחי באיטליה במאה ה-16.
נוסף על היותו צייר, פסל ואדריכל, היה גם חוקר
אנטומיה, מהנדס, מתמטיקאי, חוקר בתחום מדעי
הטבע ופילוסוף. רישומי ההכנה שערך ליצירותיו
מעידים על תשוקת הדעת שלו ועל חיפושו אחר
האמת של הטבע. תהליך היצירה היה בעבורו
אמצעי להכרת העולם ומקור להבנת המציאות.
הוא ערך תצפיות והתבונן בהופעתם החיצונית,
ובדק את המבנה הפנימי שלהם.
אופן עבודתו העמיד במרכז את היחס בין יצירת
האמנות למציאות. לדוגמה, כאשר קיבל הזמנה
לצייר דמות מסוימת, קודם חקר את מבנה הגוף,
את איכות הבדים ואת הבעות הפנים, ורשם אותם
באינספור רישומי הכנה.
הוא ייצג דברים הקיימים במציאות בדרך של חיקוי
הנראה לעין, אבל גם מביע דרכם הלכי רוח- פרשנות
והגות.
Leonardo da Vinci, Self portrait, drawing, 1512, 33.3 x 21.3 cm
ליאונרדו דה וינצ'י, דיוקן עצמי, רישום, 1512, 33.3 x 21.3 ס"מ

6. Leonardo da Vinci, Self portrait, drawing, 1512, 33.3 x 21.3 cm
בדיוקן העצמי, ליאונרדו דה וינצ'י מציג את עצמו כאמן יצירתי והוגה דעות ולא רק כאומן העוסק במלאכת כפיים.
ניכרת תשומת הלב שהשקיע בעיצוב הפרטים המדויקים של הפנים,שהם גם אמצעי למבע הנפש.
קווי המתאר עוקבים אחר מבנה הפנים בחוזק משתנה, והקווקוו
האלכסוני שמעלים מקנה ליצירה את ההצללה ואת אשליית הנפח ליצירת חזות של אדם חי ונושם מהמציאות.
Leonardo da Vinci, Self portrait, drawing, 1512, 33.3 x 21.3 cm
ליאונרדו דה וינצ'י, דיוקן עצמי, רישום, 1512, 33.3 x 21.3 ס"מ

7. Leonardo da Vinci, Vitruvian Man, ink on paper, 1487, 34.4 x 25.5 cm

8. Leonardo da Vinci, Vitruvian Man, ink on paper, 1487, 34.4 x 25.5 cm
ברישום זה מתאר לאונרדו דמות גברית על פי הפרופורציות המושלמות שבאות לידי ביטוי בכתביו של האדריכל הרומי ויטרוביוס. הדמות האנושית נתונה בתוך שתי צורות הנדסיות מושלמות, הריבוע והעיגול. המטרה להראות שהפורפורציות האנושיות המושלמות מותאמות לצורות ההנדסיות שנחשבו ברנסנס ובכעת העתיקה כצורות מושלמות.
הדמות מוצגת בשתי תנוחות , האחת ברגליים צמודות כשהידיים מושטות לצדדים במורה אופקית, בזוית של 90 מעלות. לאונרדו מבקש להראות שבכל אחת מהתנוחות מותאמות הפרופורציות המושלמות של הגוף האנושי לצורות גיאומטריות מושלמות.
Leonardo da Vinci, Vitruvian Man, ink on paper, 1487, 34.4 x 25.5 cm
ליאונרדו דה וינצ'י, האדם הויטרוביאני, דיו על נייר, 1487, 34.4 x 25.5 ס"מ

9. ליאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, , פרסקו וטמפרה על קיר, 880 x 460 ס"מ, חדר האוכל של סנטה מריה דלה גרציה

10. ליאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, , פרסקו וטמפרה על קיר, 880 x 460 ס"מ, חדר האוכל של סנטה מריה דלה גרציה

11. איקונוגרפיה: בציור מתאר ליאונרדו את הסעודה האחרונה של ישו עם שליחיו לפני מאסרו וצליבתו. בזמן הסעודה מנבא ישו שאחד משליחיו יבגוד בו ויסגיר אוצו לרומאים. בציורים המסורתיים בנושא זה – תוארו השליחים כיושבים בשקט בשורה אחת ליד השולחן ורק יהודה איש קריות מובדל מהם וישו נראה מחלק את הלחם והיין.
היצירה של ליאונרדו שונה בכך שהיא מדגישה את הדרמה וההתרגשות. הוא עיצב את הקומפוזיציה בצורה מושלמת תוך התייחסות לחלל, לדרמה ולקשרים בין הדמויות. היצירה מתארת את הרגע שלאחר הודעתו של ישו כי אחד מהשליחים יבגוד בו. היצירה מתארת את התגובה של השליחים לדבריו של ישו.
קומפוזיציה: ליאונרדו מחלק את השליחים לארבע קבוצות נפרדות שנקשרים זה לזה במחוות ובתנועות.
(הקבוצה השמאלית, הקיצונית נראית כנתונה בשיחה ערנית המתבטאת בתנועות ידים וקשרי מבט. הקבוצה השניה משמאלו של ישו פונה כולה אל ישו בשאלה תוך הפניות גוף. הקבוצה מימינו של ישו בה נראה פטרוס שהוא מתפרץ תוך כדי שיחה, מנסה לברר למי התכוון ישו, תוך כדי כך הוא דוחף את יהודה איש קריות וכתוצאה מכך הוא מתכופף קדימה. יהודה מצויר עם החבורה אך הוא נבדל מהם על ידי זה שאינו מאופיין בתנועה אקטיבית מיוחדת. הקבוצה הימנית הקיצונית נראית כמביעה תמיהה.)
ישו עצמו נמצא במרכז, חזיתי ואינו פונה לדמות מסוימת. ליאונרדו מעצב קומפוזיציה רב גונית תוך תשומת לב לאיזון ולסדר בשילוב דרמטיות ורגשות.

12. ביצירה הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה וינצ'י, יש ניסיון לקרב בין הקדושים ובין הצופה.
היצירה ממוקמת על קיר של חדר האוכל של הנזירים, ובה מתוארים ישו ותלמידיו סועדים.
בחירת מיקום זה מעניק כוח רב ליצירה, שנתפס בעיני הנזירים כהתרחשות אמיתית המתקיימת כביכול באופן תמידי בקטע מורחב של חדר האוכל שלהם. הם ראו בסעודתם המשך ישיר לסעודת הקדושים.
הקיר המצויר ממשיך כביכול את הקיר האמיתי בעזרת אמצעים אמנותיים שפרצו את מחסום הקיר האטום. השטיחים המצוירים בחלל הסעודה האחרונה נראים כממשיכים את עיטורי הקיר של האולם האמיתי.
הממדים הנכונים של הדמויות גם הם מוסיפים אשליה מרבית של מציאות.

13. תרשים נקודת מגוז
בציור הסעודה האחרונה של ליאונרדו דה וינצ'י יש שימוש בפרספקטיבה מדעית היוצרת תחושת עומק ומושכת את המבט אל הדמות במרכז התמונה. הקווים הכחולים ממשיכים את הקווים המקבילים בחלל הנפגשים בנקודת המגוז.
נקודת מגוז- נקודה שבה מתכנסים קווי עזר אלכסוניים ודמיוניים הנמתחים בין חלקי היצירה ונגוזים (נמוגים, נעלמים) זה בזה תוך שהם יוצרים מוקד על פני קו האופק. נקודה זו נוצרת כאשר זווית הראיה על היצירה אחת. זו הנקודה הרחוקה ביותר, ותורמת ליצירה אשליית עומק תלת-מימדי.

14. Leonardo da Vinci, Mona Lisa, 1503–1506, oil on board, 77 x 53 cm
מי הייתה המונה ליזה?
אשתו של סוחר מפירנצה שנקרא פרנצ'סקו דל ג'וקנדו ולפיכך מכונה היצירה ג'וקנדה
Leonardo da Vinci, Mona Lisa, 1503–1506, oil on board, 77 x 53 cm
ליאונרד דה וינצ'י, המונה ליזה, , שמן על לוח, 53x 77 ס"מ

15. הדמות חילונית , היא נראית כיושבת על כסא, מאחוריה נשקף נוף דרך חלון או מרפסת.
הקומפוזיציה מקנה יציבות ושלווה לתמונה. גופה מתואר בהפניה אל הצד וגם ראשה לא לגמרי חזיתי- בתנוחת שלושת רבעי.
ייחודה של היצירה בחיות ובמסתוריות שלה. לעומת דמויות של המאה ה-15 : מזאצ'ו, אוצ'לו שנראו קפואות ונוקשות בעיקר בגלל קווי המתאר הנוקשים. ליאונרדו מצליח למנוע את היובש והנוקשות על ידי כך שהוא משתמש בספומטו - בקווי היקף מטושטשים, בצבעים מרוככים שמאפשרים התמזגות ומעבירים עדינים המקנים חיות ומסתוריות לדמות.
דבר נוסף המייחד את הדמות היא ההבעה שלה - זוויות הפה שמקנות לה ספק חיוך. העיניים שנראות כמתבוננות בנו ועוקבות אחרינו. ליאונרדו מבין שהבעת הפנים נעוצה בזויות הפה והעיניים. את שני האזורים הוא השאיר מטושטשים בלתי ברורים, מתמזגים בצל.
ליאונרדו עיצב את הדמות בפרטי פרטים וכתוצאה מהתבוננות ממושכת, עיצוב הידיים, הבגד וקפליו, המטפחת השקופה על ראשה.
הנוף מעוצב בצורה מיוחדת קו האופק בצד הימני נמוך מקו האופק בצד שמאל, מה שמוסיף למסתוריות ביצירה. הנוף מתואר בעזרת פרספקטיבה אווירית המבוססת על כך שעצמים הולכים ומטשטשים ככל שהם מתרחקים, כאשר אנו מתבוננים בנוף הפתוח, ככל שהמישור רחוק מאתנו, ישנה הפחתה הדרגתית בעוצמה.

16. פרספקטיבה אווירית (אטמוספירית)- מונח שהומצא על ידי ליאונרדו דה וינצי, והכוונה ליצירת עומק בציור ע"י שימוש בסולם גוונים המחקה את האטמוספירה של צבעים הנמצאים במרחקים שונים מן הצופה.התופעה הייתה ידועה כבר לציירים ברומא העתיקה, ונראית בציורי הקיר בפומפיי. בציור הסיני היא נראית כבר מהמאה השמינית.
עצמים הרחוקים מאתנו עטופים במעין מסך עשן סגלגל-כחלכל, ונראים יותר מטושטשים, אפקט הנקרא "ספומטו" (עשן).

17. Piero Della Francesca, The Ideal City, 1470, oil on wood, 60 x 200 cm

18. פיירו דלה פרנצ'סקה, העיר האידיאלית, סוף המאה ה15
ציור המבטא את רוח הרנסנס גם בתוכן וגם בצורה.
ע"פ אנשי הרנסנס, האדריכלות צריכה להיות בקנה מידה אנושי, מתואמת לאדם, מעוצבת בצורה סימטרית ומאוזנת. הצורות האידיאליות הן ריבוע ועיגול.
מול הבניין החשוב של העיר ניצבת רחבה או כיכר לצורך התכנסות. החזיתות של הבניינים הן חלקות.
מבחינה צורנית הציור הוא סימטרי, מאוזן, קו האופק הוא בגובה האדם והפרספקטיבה היא מדעית.
על פי אנשי הרנסנס זהו המקום האידיאלי להתפתחות החקירה של האדם.

19. סנדרו בוטיצ'לי, לידת ונוס, 1485, טמפרה על קנבס, 172.5 x 278.5 ס"מ
Sandro Botticelli, The Birth of Venus, 1485, tempera on canvas, x cm
סנדרו בוטיצ'לי, לידת ונוס, 1485, טמפרה על קנבס, x ס"מ

20. מבוסס על שיר מהמיתולוגיה היוונית, בו מתואר איך ונוס נולדה ועל ידי נשיפה רכה של זפירס, שטה על קצף הגלים אל החוף. השמים והארץ צוהלים על בואה. שעות מחכות כדי לקבל את פניה ולפרוש חלוק זרוע כוכבים על גופה הלבן, אינספור פרחים צומחים במקום בו עתידים רגליה לדרוך.

21. תיאור הגעת ונוס לחוף על גבי צדף על פי המיתולוגיה היוונית (החייאת העת העתיקה).
הקומפוזיציה מאוזנת, מרכזית, סימטרית. אין פרספקטיבה של ממש, להפך, הציור מופיע במישור אחד, הקרוב לצופה והנוף מאחור כמעט נראה מלאכותי.
במרכז התמונה עומדת ונוס על צדף, עירומה לחלוטין. ונוס מסתירה את איבריה המוצנעים ע"פ תנוחת פסל רומי.
רואים את קווי המתאר אשר בנו את הצורות. התיאור הגופני של הדמויות אינו נכון מבחינה אנטומית והעיוות הוא רצוני (השפעת הגוטיקה הבינלאומית על בוטיצ`לי). הגלים של רוח הים לא משכנעים ונראים יותר כקישוט ולא כגלים.

22. פסל של יווני עתיק של ונוס , מאה 1 לפנה"ס
Venus de’ Medici
פסל של יווני עתיק של ונוס , מאה 1 לפנה"ס
מאוסף משפחת מדיצ'י
פרט מתוך הציור לידת ונוס של בוטיצ'לי

23. בוטיצ'לי, שהתחנך בעיקר בגן של משפחת המדיצ'י, הושפע רבות במרכז רנסנס זה שבפירנצה. בגן זה ישבו הוגי הדעות, האמנים והפילוסופים וניסו ליצור חיבור בין הפגאניות, הנצרות והיהדות = הגישה הניאו-אפלטונית.
תנוחת האישה הבאה לכסות את ונוס מזכירה סצנה קדומה בה יוחנן המטביל מושיט לישו בד כאשר הוא יוצא מימי הירדן. (ניאו אפלטוניזם).
בוטיצ'לי מנסה לקשר את האלה הפגאנית לנצרות. ונוס עוברת סוג של הטבלה.
הצדף מסמל בנצרות חיי נצח. ונוס בעצם מייצגת את רוח הנצרות, ההרמוניה והיופי בבריאת העולם.

24. יאן ואן אייק, נישואי הזוג ארנולפיני, 1434, שמן על בד, 82X 60 ס"מ.

28. אדריכלות בתקופת הרנסנס

29. האדריכלות בתקופה הקלאסית
האדריכלות בתקופה הקלאסית של יוון העתיקה (המאה ה-5 לפנה"ס) כבר הייתה ברורה ומזוקקת. הסגנון הגדיר כללים מאוד ברורים לבנייה אשר התבססו על סדר וסימטריה. נוסחו סדרים אשר הגדירו את הפרופורציות המדויקות ואת התאמת האורנמנטיקה (קישוטים) למבנה.
מרכיביה העיקריים של מערכת זו:
העמוד
בסיס העמוד
כותרת העמוד
אנטבלטורה- החלק העליון של המבנה
הנמצא מעל העמודים.

30. הדורית היונית הקורינתית המורכבת
ארבעה מערכות עיקריות ידועות מהעולם הקלאסי:
הדורית
היונית
הקורינתית
המורכבת

31. ויטרוביוס התייחס בספרו למושגים המהווים את תמצית העיצוב האדריכלי הקלאסי:
פרופורציות- יחסי הגדלים ביו כל חלקי הבניין
מודולוס- יחידה בסיסית אחת על פיה יוצר האדריכל את יחסי הגדלים שבין היחידות השונות של הבניין. (לדג': ריבוע בסיסי אותו אפשר להכפיל ליצור מלבן, או ריבוע גדול יותר, או לחלק לשניים וכד'. בדרך זו מהווים כל החלקים מכפלה או חלוקה של ריבוע הבסיס- המודולוס.)
קנה מידה- יחס בין חלקי הבניין לבין עצמם, יחס בין חלקי הבניין לבין הבניין כולו, ובינם לבין הצופה. בבנייין בו יש מודולוס "אנושי" מתקיים קשר נעים בין האדם לבניין. בבניין בעל מודולוס "על אנושי" ירגיש האדם ניכור וריחוק.
סימטריה- תוכניות סימטריות הסובבות סביב נקודה מרכזית כמו מרובע או עיגול.

32. מקדש רומי עתיק: הפנתיאון, רומא, מאה 1 לפני הספירה
הפנתיאון ברומא בציורו של ג'ובאני פאניני

33. אדריכלות הרנסנס היא החייאה של רעיונות ומבנים קלאסיים מהעת העתיקה, תוך תקווה לחדש את גדולתה של איטליה כבעבר.
אדריכלי הרנסנס שאבו את הידע וההבנה בתורת הבנייה הקלאסית משרידי מבנים רומים הפזורים ברחבי איטליה, ומספרו של האדריכל הרומי ויטרוביוס (שחי במאה ה-1 לפני הספירה וכתב ספר על אדריכלות.(

34. ברונלסקי, כיפת הכנסייה "סנטה מריה דל פיורה", פירנצה, 1420-36, גובה הכיפה 123 מ' קוטר 48 מ'
כנסיית סנטה מריה דל פיורה היא הקתדראלה הגדולה של פירנצה. בכנסייה זו נערכים טקסים מרכזיים ועצרות המוניות ולכן נדרש האדריכל לתכנן בניין בעל חלל גדול שיוכל להכיל כמות גדולה של אנשים. אנשי פירנצה רצו לבנות קתדראלה גדולה לפאר את עירם.
בניית הקתדראלה החלה ב-1296 ע"י האדריכל ארנולפו די קמביו, אשר תכנן מבנה שבנקודת ההצטלבות שלו קיים מבנה בצורת מתומן. הקתדראלה נבנתה ללא קושי אך את החלק המרכזי שהיה עצום מימדים לא הצליח האדריכל לבנות ולכן נשאר חשוף במשך מאה שנה!
בשנת 1418 הוכרזה תחרות לבניית הכיפה של החלק המרכזי של הקתדראלה.
הבעיות שבבניית הכיפה:
1- בניית כיפה מחייבת בניית שלד עץ שעליו מניחים את גושי האבן. רוחב הפתח וגובה הכיפה היו גדולים מדי (46 x 60 מ') מכדי לבנות שלד עץ חזק מספיק, וכן לא נמצאו קורות עץ באורך כזה.
2- התוף- תפקידו לשמש בסיס חזק לכיפה המתנוססת מעליו, הקיר של הקתדראלה לא היה עבה מספיק כדי לשאת את משקל הכיפה. (בדרך כלל במקרה כזה היו משתמשים בתומכות חיצוניות אך במקרה זה לא היה תכנון לתומכות כאלו.) לכן משקל הכיפה היה צריך להיות קטן ככל האפשר כדי שהכיפה לא תמוטט את הבניין כולו.

35. ברונלסקי, כיפת הכנסייה "סנטה מריה דל פיורה" (הדואומו), פירנצה, 1420-36, גובה הכיפה 123 מ' קוטר 48 מ'
פיליפו ברונלסקי היה צורף ידוע בעיר פירנצה. לאחר שהפסיד בתחרות על בניית הדלתות לבית הטבילה בעיר, הוא יצא לרומא, שם עסק במדידות וחקירות של עתיקות רומיות. שם נמצאת הפנתיאון- הכיפה הגדולה ביותר עד הסנטה מריה דל פיורה הייתה אשר נבנתה כ-1,300 שנים קודם לכן ועומדת שלמה עד היום. הידע שרכש סייע לו לזכות בתחרות לתכנון ובניית הקתדראלה של פירנצה.
בניית הכיפה הייתה אתגר הנדסי גדול מאוד. היא הייתה הכיפה בעלת הקוטר הגדול ביותר עד אותו זמן- 45 מ' כאשר ברונלסקי זכה בשנת 1419 בתחרות לבניית הכיפה איש לא האמין שיצליח לבנות אותה.

36. ברונלסקי, כיפת הכנסייה "סנטה מריה דל פיורה" (הדואומו), פירנצה, 1420-36, גובה הכיפה 123 מ' קוטר 48 מ'

37. הפתרון שמצא ברונלסקי הוא בניית כיפה מחודדת אשר הביאה לפתרונות הבאים:
הדרך הפשוטה להבנות כיפה על בסיס מצולע היא להקים על התוף משולשים מתעקמים הנפגשים בנקודת מפגש בחוד הגג.
כדי שלא ייווצר לחץ עצום על הכיפה אשר עלול למוטט את הבניין. הכיפה המחודדת מפחיתה מהלחצים המופעלים על התוף.
ברונלסקי בנה רצועות פלדה היקפיות שתמכו את צלעות הקופולה מלהיפתח כלפי חוץ המבנה ולגרום לקריסתו.
בניית כיפה כפולה: שלד צלעות פנימי ומעתה אבן חיצוני ובמרווח מדרגות המובילות לחוד הגג לתיקון ושימור. הגג הכפול גם מגן מפני רטיבות פנימית.
בקצה הכיפה מוצבת לנטרנה, שתפקידה הכנסת אור לכנסייה והיא גם אלמנט קישוטי.

38. כיפת הכנסייה "סנטה מריה דל פיורה" (הדואומו), חתך

39. כיפת הכנסייה "סנטה מריה דל פיורה" (הדואומו), מבט מבפנים

40. בניית הקתדראלה הביאה לפריצת דרך בהתפתחות אדריכלות הרנסאנס ובהנדסת מבנים של אותה תקופה. האדריכל, שהיה באותה תקופה גם המהנדס ומנהל הבנייה הפועל, נאלץ להמציא מכונות מיוחדות וציוד הנדסי מתוחכם במיוחד עבור בניית כיפת הענק שנבנתה ללא פיגומים.
ברונלסקי בחר לשלב בעיצוב אלמנטים צורניים מהעולם העתיק עם טכניקות מקוריות משלו. התוצאה היא כיפה הרמונית המושתתת סדר, פרופורציות ברורות ויחסים מדוייקים.

41. אדריכלות רנסנסית דתית
Filippo Brunelleschi, Cappella Pazzi, Florence, 15th CE פיליפו ברולנסקי , קפלה פאצי, פירנצה, המאה ה15

42. ברולנסקי , קפלה פאצי (PAZZI), פירנצה
מבנה זה נבנה עבור משפחת אצילתי מפירנצה, משפחת פאצי. הקפלה היא מבנה קבורה משפחתי, בתוך חצר כנסיית סנטה קרוצ'ה. היא שימשה עבור פולחן המתים של המשפחה.
חזית הקפלה: שישה עמודים קורינטים דקים, תומכים בכורכוב (רצועה ארוכה) רחב שבתוכו נפחת קשת. יש כאן שילוב של יסודות יוונים ורומים ביחד- קשת רומית (הנראת כקשת ניצחון רומית, אך מעודנת), עמודים יוונייים.
במרכז המבנה נמצא תוף (מבנה עגול) עם חלונות עגולים, ועליו כיפת מטריה.
הוא בנוי על פי אמת מידה מודולוס הקובעת את כל מימדי המבנה בפנים ובחוץ.
פנים המבנה: המבנה מלבני, ובתוכו ריבוע מרכזי, הוא המודולוס- אמת-המידה הקובעת את שאר חלקי המבנה. הצלע הקצרה בכל אחד מהמלבנים שווה למחצית מצלע הריבוע. שאר חלקי הרצפה- מלבנים וריבועים, מתייחסים באופן פרופורציוני לריבוע המרכזי, דבר שיוצר פרופורציות מושלמות. המודולוס מופיע גם לאורך הקירות. 

43. ברולנסקי , קפלה פאצי (PAZZI), פירנצה
חתך של המבנה
תוכנית קרקע: שימוש במודולוס

44. ברולנסקי , קפלה פאצי (PAZZI), פנים הקפלה
מדליונים- בתוכם תבליטי קרמיקה צבעונית.
דמויי עמודים וקשתות = פילסטרים. הם אינם תומכים במבנה, הם עיטורים , התורמים להבנת תוכנית המבנה.

45. ברולנסקי , קפלה פאצי (PAZZI), מבט על הרצפה מלמעלה

46. מאפיינים סגנוניים המותאמים לעקרונות הרנסנס:
החייאת הקלאסיקה- שימוש באלמנטים אדריכליים קלאסיים במבנה.
בחוץ: שורת עמודים יווניים, קשת, כיפה עגולה
בפנים: מדליונים- בתוכם תבליטי קרמיקה צבעונית.
דמויי עמודים וקשתות = פילסטרים. הם אינם תומכים במבנה, הם עיטורים התורמים להבנת תוכנית המבנה.
הומניזם- קנה-מידה אנושי, מבנה הנותן לאדם תחושת חשיבות, ומתחשב בכבודו. לפי עקרון זה, המבנה קטן יחסית, מחולק לשלוש קומות מבחוץ ומבפנים. פרופורציות המבנה הותאמו לגוף האדם, ואנין מגמדות את המאמין הנכנס למבנה.
צמצום ופשטות- גם בצורה וגם בעיטורים. שימוש באלמנטים שחוזרים על עצמם.
הרמוניה- התאמת חלקי המבנה זה לזה ולמבנה השלם.
לסיכום, ברונלסקי עוסק בפשטות, בהיגיון ובבהירות. בנייניו פונקציונאליים, והנושא העיקרי שהוא מתעמק בו הוא היחסים הפרופורציונאליים המותאמים לאדם.

47. אדריכלות רנסנסית חילונית
המבנה מרובע, קירותיו שטוחים ויש לו חצר פנימית, כמו בבתי המשפחה הרומיים העתיקים.
פלאצי- שהפך לשם נרדף לארמון, הוא בניין מגורים גדול מימדים. לעיצובם קדם רקע היסטורי עוד מרומא העתיקה. הסוחרים הגדולים בנו לעצמם בתי מגורים דמויי מבצרים בעלי חצר פנימי.
הקומה הראשונה מיועדת למסחר והקומות העליונות למגורים.
Alberti, Palazzo Rucella, 1446, Florence
אלברטי, פלאצו רוצ'לאי, 1446, פירנצה

48. אלברטי, פלאצו רוצ'לאי, 1446, פירנצה
בית מגורים, שנבנה עבור משפחת רוצ'לאי, שהייתה משפחת סוחרים מכובדת. הם הזמינו מאלברטי ארמון.
לבניין שלוש קומות. החזית מחולקת על ידי פילסטרים (=עמודים שטוחים שאינם תומכים בכורכוב אלא יש להם תפקיד קישוטי.) אנכיים וקורות אופקיים, היוצרים ביחד צורה מודולרית, שחוזרת על עצמה על פני כל שטח החזית, ומשקפת את העיקרון הרנסנס, השואף לסדר והיגיון על ידי חישוב מתמטי של פרופורציות.
חזית הפלאצו רומית קלאסית מובהקת. יש חלוקה אנכית של החזית על ידי הפילסטרים המוצבים זה מעל זה ויוצרים קו אנכי.
אלברטי ניסה להעניק לכל קומה ייחוד משלה על ידי כך שהעמודים מסתיימים בכותרת שונה בכל קומה, וכן בקומה ראשונה חלונות מרובעים ומרקם האבן גס יותר, ובקומה השניה והשלישית החלונות מלבניים בתוך קשת, ומרקם השניה והשלישי האבנים צרות יותר ואינן בולטות.
אין קישוטים או תבליטים על הקירות, הקישוט נוצר משורות האבנים הבונות את הבניין.

49. The Colosseum, Rome, 80 AD הקוליסיאום, רומא, מאה ראשונה לספירה
אמפיתיאטרון ענק שנבנה ברומא העתיקה לשם צפייה במופעי בידור בהם קרבות של גלדיאטורים ומופעים הכוללים ציד בעלי חיים.

50. השילוב של ארכיטקטורה מן העבר עם חידושים רנסנסים:
כותרות ועמודים משתנים מקומה לקומה- כמו בקוליסיאום ברומא
אפקט מרקמי שונה בכל קומה- האבנים הבולטת בקומה הראשונה בדומה למבנים רומים עתיקים.
האבנים השטוחות יותר בקומות העליונות- משקפים את הנטייה של הרנסנס ליצור צורות גיאומטריות בסיסיות, שמקרינות יציבות ורוגע.
מודולוס- אמת-המידה בבניין זה הוא בסיס הפילסטר. גובה קומת הקרקע הוא 9 מודולוס.
פרופורציות אנושיות- אופייני לאדריכלי הרנסנס, בדומה לאדריכלות יוון, לבנות בניינים המותאמות למידותיו של האדם, אשר יחוש בהם בנח.

51. פיליפו ברונלסקי, בית היתומים אינוצ'נטי (=התמימים), פירנצה, מאה ה15
מבנה ציבור:
Filippo Brunelleschi, Ospedale degli Innocenti, children's orphanage, Florence,
פיליפו ברונלסקי, בית היתומים אינוצ'נטי (=התמימים), פירנצה, מאה ה15

52. פיליפו ברונלסקי, בית היתומים אינוצ'נטי (=התמימים), פירנצה, מאה ה-15
ביטוי נוסף של הרנסנס – מתחילים לבנות בתי ציבור, בתי חולים, ספריות, בתי יתומים.  ברנסנס יש התייחסות לחברה.
התקופה היא תקופת התפשטות מחלה הדבר באירופה. ילדים רבים נשארים יתומים והכנסייה  פורשת חסותה עליהם. 
בפירנצה נבנה   Innocenti Hospitaleבית היתומים של פירנצה, זהו בית היתומים הראשון באירופה! 
בית היתומים-בית חולים שנועד לאכלס יתומים עזובים. מערכת קשתות הסוגרת על חצר פנימית. הקשתות נתמכות ע"י עמודים בסגנון יוני. מבנה לא גבוה, 3 קומות, בניה לרוחב.
המבנה מורכב משלם וחצי, הרנסנס מחפש את השלמות והוא בונה את הכל בעזרת הגופים המושלמים. ארכיטקטורה שבנויה על צורות בסיסיות מושלמות, על יחסיות בין מידות של שלם, חצי , רבע וזה מה שנותן את ההשראה המאוזנת שנותנים המבנים האלה. הגמלון מופיע כמוטיב קישוטי מעל החלונות גם בחזית המבנה שורת עמודים וקשתות.
מבנה מיועד למגורים ומתחשב בצורכיהם של האנשים (הומניסטי).

53. פיליפו ברונלסקי, בית היתומים אינוצ'נטי (=התמימים), פירנצה, מאה ה-15
שימוש במודולוס:
גובה העמוד זהה למרחק  זהה לעומק עד הקיר – מקבלים חלל של קוביה, קשת - חצי עיגול  שיוצר למעלה חצי כדור ובין כל קשת חלון עם משולש דוגמת הגמלון היווני.

54. בית היתומים אינוצ'טי (=התמימים), פירנצה, מאה ה-15
Andrea della Robbia, medallion on facade of orphanage, אנדריה דלה רוביה, מדליון בחזית בית היתומים, 1487

55. סיכום אדריכלות הרנסנס:
אדריכלות הרנסנס מתאפיין באלמנטים שאפיינו את האדריכלות הרומית עם חידושים שנבעו מהתפתחות הטכנולוגיה ותפיסות תרבותיות וחברתיות של הרנסאנס.
להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית.
אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף בוילות פרטיות של אצילי התקופה.

56. שאלות בנושא אדריכלות הרנסנס
קיץ תשס"ח
מהו מודולוס? (4 נקודות)
בחר במבנה מתקופת הרנסנס שהשתמשו בו במודולוס.
ציין את שם המבנה ואת שם האדריכל, ותאר את השימוש במודולוס במבנה שבחרת. (12 נקודות)
קיץ תשס"ד
אדריכלות
בחר במבנה המבטא את "רוח הרנסנס". ציין את שם האדריכל ואת שם המבנה, תאר את המבנה, והסבר כיצד הוא מבטא את "רוח הרנסנס". (16 נקודות)