אין לי ארץ אחרת / מילים: אהוד מנור גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה.
האדמה בוכה / מוקי לא זו לא טעות אחי, זו המציאות עולם שלם מלא בכעס ובדידות ותיראה שיש כל כך הרבה טיפשות אחי, אין שום דבר פשוט כולם רוצים מהר ובקלות כמה זה הרבה ומתי זה מספיק? / מי יותר שווה? זה ניראה לי מצחיק איך עושה רובה וכמה זה עולה? / כל הנהרות מובילים אל הים והים אינו מלא ואני שואל - מה חשבנו שיקרה? / עוד לא נגענו בקצה של הקצה עולמות שלמים עוד מחכים שנגלה / אבל אנחנו עסוקים עוד בלקנות ולקנא כי עבדים תמיד היינו ועבדים נשאר / לעוצמה ולשלטון לשררה ולפאר עמוק בפנים כולם רוצים להשתחרר / מאותם הכבלים ולא יכולים- כי משהו חסר לא זו לא טעות אחי, זו המציאות / עולם שלם מלא בכעס ובדידות ותיראה שיש כל כך הרבה טיפשות / אחי, אין שום דבר פשוט רק את עצמו יכול אדם לשנות ולראות שהשתנה העולם כל כך רבות הן הדלתות שלא נפתח אף פעם איך נקום בבוקר אם בלב יש לנו חור? / אני לא רואה באופק את הסוף או את האור אחים ואחיות! זה הזמן לקום ולהיות / לא נוכל לישון יותר, צריך לגרום לזה לקרות כי אם לא למדנו עד עכשיו אולי אף פעם לא נלמד כמה שנים נשארו לנו? אף אחד לא רוצה לבד אדם הוא רק אדם ומה בין דם לדם / כשמחלקים את העולם לבעדנו ונגדם האדמה בוכה, האדמה בוכה לא זו לא טעות אחי, זו המציאות עולם שלם מלא בכעס ובדידות ותיראה שיש כל כך הרבה טיפשות אחי, אין שום דבר פשוט כולם רוצים מהר ובקלות
כולם מדברים על שלום / מוקי כולם מדברים על שלום / אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום / כמה אצבעות על ההדק? עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב? מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים / אין שומר את השער, אין סימן משמיים אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות / אנשים שחיים רק תככים ומזימות יש ששואלים שאלות ואין תשובות / יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות, אבל... אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר- אין עם מי לדבר אם רק נבין שכולנו אחד-נראה הכל מתחבר כשישרף רכושך-תישרף נשמתך / אם לא תמהר להציל את עצמך רצחנו אדמה ורצחנו נשמה / כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה והעולם בתנועה מתמדת / עושה סיבוב וחוזר לאותה נקודה מה שעולה - חייב לרדת /איך לוקחים את הכל במידה? ויש אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים / ויש נאבקים-בועטים ושורטים כמה מאתנו באמת מקשיבים? / כולם מדברים על השלום כולם מדברים על שלום /אף אחד לא מדבר על צדק לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום / כמה אצבעות על ההדק לכולם יש אותו החלום / על פני הר, על פני עמק ממשיכים לדבר, מדברים על השלום / אבל לא ייכון שלום בלי צדק
מספרים / הדג נחש אחד הוא מספר המדינות מהירדן לים / שתיים - מספר המדינות שיום אחד יהיו כאן. שלוש שנים וארבע חודשים הוא הזמן שנתתי לצה"ל / לא הייתי בקבע, הייתי בנח"ל. חמישה שקלים עולה נסיעה באוטובוס עירוני / בעצם, ארבע תשעים, אבל עד שהדיסק יצא נותרו עוד כמה חודשים. הייתי בן שש כשסאדאת בא לארץ, / בן שבע כשהם חתמו על ההסכמים. שמונה הוא המספר של אורי מלמיליאן, / שהוא בלי שום ספק גיבור ילדותי. תשע פעמים הייתי קרוב מדי לפיגוע, / לפחות - נכון לעכשיו. עשר - התשובה הכי ישראלית / לשאלה - מה המצב? גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים עשרים וארבע, שבע, שתיים עשרה חודשים... אשתי בת עשרים ושבע, אני בן שלושים. / מתקרב מאד הרגע בו נרצה להביא ילדים. אבל נרצה גם שיהיה להם הכל / אוכל, בגדים, כדורגל, משחקים. את מנכ"ל בנק הפועלים זה לא מטריד / כי הוא מביא הביתה כל יום עשרים ותשע אלף שמונה מאות ושש עשרה שקלים. כל יום? תחלקו את זה בשתיים. בחמש. בעשר. / וזו עדיין משכורת חודשית יפה להיום, יסכימו איתי אלפי מפוטרי מפעלי הטכסטיל / ביישובי הדרום. הצמיחה בישראל באלפיים ואחת / היתה מינוס אפס נקודה שש אחוז. אנשים שעד אתמול היתה להם עבודה / רואים עגבנייה בפח וחושבים "איזה בזבוז". מצב המשק הישראלי הוא החמור ביותר /בארבעים ושמונה השנים האחרונות. ארבעים ושמונה? / מוכר לי המספר הזה! מאיפה לעזאזל?... ארבע חברות סלולאר מתחרות על האוזן / של שבעים וחמש אחוז מהישראלים, מנכ"ל סלקום הולך לבנק פעם בחודש / מפקיד משכורת שש מאות שבעים וארבע אלף שקלים / יש רבע מיליון מובטלים שלושים ושש אלף מהם נוספו השנה. / כנראה שאלי לוזון צודק כשהוא שר... גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים עשרים וארבע, שבע, שתיים עשרה חודשים... זייפנים מציעים בעשרה שקלים / דיסק שעבדנו עליו ארבע שנים. הדולר עלה בעשרות אגורות / תוך שלושה שבועות הזניק את שכר הדירה למאות אלפי אנשים. בכיס אין מספיק לספרי לימוד וטיטולים / מה עשתה הממשלה בתגובה? קיצצה שתיים עשרה אחוז מקצבאות הילדים. כשאישה תלך לעבודה היא תביא כל שעה / שבע שקל ועשרים אגורות בממוצע פחות, / ממה שגבר באותה העבודה היה מביא ואני לא נביא. אבל בין חמש מאות לשש מאות איש / ימותו השנה בכביש, אדוני כבוד שר התחבורה, / איך הנתון הזה גורם'ך להרגיש? ועדיין המספר הכי גדול עד היום / שמגלם את התקווה אבל ממחיש את האסון הוא זה שכשאומרים אותו / כל אדם שפוי עובר לדום הוא... שש מיליון. גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים עשרים וארבע, שבע, שתיים עשרה חודשים...
עבדים / ברי סחרוף על נהר אספירין ישבנו / במקומות המוכרים לא שומעים לא רואים / כאילו אנחנו אוויר עוד מעט יגמר הסרט / בקרוב המציאות התמונה מטושטשת /והצליל לא ברור כי כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא כולנו מכורים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה חלונות ראווה יפים פה / זה הכל למכירה גם אנחנו תלויים / עם פתקי החלפה אז מה נעשה עם הכעס הזה / מה יהיה עם הקנאה כולם רוצים להיות חופשיים / אבל ממה אלוהים ממה כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא כולנו מכורים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה
עבודה שחורה / אהוד בנאי האחים כהי העור שבאים מאתיופיה מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות. ואני בעיניהם ראיתי איזה אור ומי יידע אם אברהם לא היה שחור האחים כהי העור במרכז קליטה בטבריה מנסים לקלוט ולהיקלט וזה לא קל מאצל הדורה, מעבר להרי החושך אל הרחוב המקומי, הדיגיטאלי, המבולבל. הם שנים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות ואני בעיניהם ראיתי איזה אור ומי יידע אם אברה לא היה שחור האחים כהי העור יחפים בצד הדרך מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן מחכים שתיפתח הדלת מבפנים. הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה.
שיר על מצוקה שכונתית / טיפקס זה שיר על מצוקה שכונתית שלנו / אני שר אותו ועצוב לי בפנים זה שיר על בעיה חברתית אצלנו / אני מזמזם אותו ורע לי מבפנים גם אם תהיה לצידי / זה לא יספיק לי אף פעם אם תבוא לקראתי / זה רק יגדיל את הפער אם תצבע ותשתול גם פרחים מבחוץ / מבפנים זה עדין כואב לי אז אני שר שיר מוכר של מקופחים זה שיר על בעיה תקציבית שלנו / אני צועק ובכלל לא שומעים זה שיר על סדר עדיפויות שלנו / אני מצביע ואותי לא שואלים זה שיר על מלחמה מקומית אצלנו / אני שר אותו אל מול הקירות זה שיר על בעיה קיומית שלנו / אני מודאג מכמות הצרות גם אם תהיה לצידי / זה לא יספיק לי אף פעם אם תבוא לקראתי / זה רק יגדיל את הפער אם תצבע ותשתול גם פרחים מבחוץ / מבפנים זה עדין כואב לי אז אני שר שיר מוכר של מקופחים