Presentation is loading. Please wait.

Presentation is loading. Please wait.

מצגת זו מוקדשת לזכרו של המורה והמחנך אליעזר כגן, מגדולי המתרגמים שקמו לישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, איש מופת ורב פעלים, דוגמה לדבקות והתמדה במשימה.

Similar presentations


Presentation on theme: "מצגת זו מוקדשת לזכרו של המורה והמחנך אליעזר כגן, מגדולי המתרגמים שקמו לישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, איש מופת ורב פעלים, דוגמה לדבקות והתמדה במשימה."— Presentation transcript:

1

2 מצגת זו מוקדשת לזכרו של המורה והמחנך אליעזר כגן, מגדולי המתרגמים שקמו לישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, איש מופת ורב פעלים, דוגמה לדבקות והתמדה במשימה שהציב לעצמו.

3 שאהנאמה, ספר המלכים או אפוס המלכים, הוא אפוס פואטי עצום שנכתב על ידי המשורר הפרסי פירדוסי סביב שנת 1000, מהווה את האפוס הלאומי של העולם הדובר פרסית. השאה-נאמה מספר את עברה ההיסטורי והמיתי של איראן, מבריאת העולם ועד לכיבוש המוסלמי במאה השביעית. לבד מחשיבותו הספרותית יש לו חשיבות עצומה בהחייאת השפה הפרסית לאחר שהושפעה מן הערבית. הספר משקף את ההיסטוריה, התרבות והדת העתיקה של הפרסים (זורואסטריות), ואת רגשי הלאומיות שלהם. פירדוסי השלים את השאה-נאמה שעה שעצמאותה הלאומית של איראן הייתה בסכנה. למרות שביצירה מופיעים גיבורים קלאסיים שונים, הגיבורה האמיתית היא איראן עצמה. הספר הוא בעל חשיבות לדוברים פרסית לא רק באיראן עצמה, אלא גם באפגניסטן, טג'יקיסטאן, פקיסטן, והודו, וכן לאיראנים המתגוררים בתפוצות. הספר חשוב גם לזורואסטריאנים ברחבי העולם, כיוון שהוא מתעד את הדת מתחילתה ועד לניצחונם של הערבים על המלך הזורואסטרי האחרון. בספר 62 סיפורים, 990 פרקים, ומעל 60,000 שורות חורזות - ארבע פעמים אורכו של אפוס קלאסי אחר, האיליאדה. בתירגומים לשפות אחרות האפוס בדרך כלל מקוצר.

4 תוכן היצירה השאה-נאמה מספר את ההיסטוריה של איראן, למן בריאת העולם, ועד לכיבוש הערבי של פרס. היצירה אינה כרונולוגית לחלוטין, אך ישנה תנועה כללית קדימה במשך הזמן. חלק מהדמויות חיות משך מאות בשנים, אך הרוב חיות תקופת חיים רגילה. ישנן דמויות רבות של שאהים, של גיבורים ושל אנשי רשע. הדימויים הקבועים היחידים הם איראן הגדולה וסידרה של שקיעות וזריחות. סבא זמן מזכיר את הטרגיות של המוות והאובדן, אך גם את הזריחה הבאה, המביאה עימה תקווה של יום חדש. במחזור הראשון של היצירה, הרוע הוא חיצוני, בדמות השטן. במחזור השני, מתפתחת השנאה בתוך המשפחה ובאופי האנושי. שני בניו של שאה פרדיון המקנאים באחיהם הצעיר, רוצחים אותו. בנו של הנסיך שנרצח נוקם את מות אביו, ומתחיל מעגל של רציחות ונקמה.

5 " שאה נאמה" ואל-פרדוסי המשורר כתיבתו של האפוס של איראן הקדומההחלה במאה ה- 10 על ידי א-דאקיקי ונשלמה במאה ה-11 על ידי "אל -פירדוסי" – כינויו הספרותי של המשורר הלאומי הפרסי הנודע, אבו אל-קאסם מנצור. [משמעות השם "פרדוס" (FERDOWS) הינה גן-עדן.היא נגזרת מן המילה הפרסית "פרדס" - PARADISE]. אל פירדוסי, יליד חוראסאן ( ) פעל גם בחצרו של מחמוד מגזנה. הוא נודע בכתיבתו הקוראת תיגר על התרבות הערבית, ובנסיונותיו לנקות את השפה הפרסית ממלים ערביות שחדרו אליה. קרוב לגיל שמונים, השלים את האפוס הלאומי הארוך של איראן 'שאה נאמה'. זוהי פואמה אפית ארוכה, שכללה כ55,000 בתי שיר מחורזים, תחת השם "רישומים מלכותיים" (שאהנאמה", אשר משמעו "רישומים בעלי חשיבות ממעלה עליונה" ולא כפי שנהוג לחשוב "רישומי מלכים"). הפואמה מספרת את תולדותיהם של 50 מלכי פרס, שהאחרון ביניהם הוא הנביא מוחמד. הספר נכתב במסגרת מאמציהם של הפרסים להחדיר את תרבותם לתרבות המוסלמית, שעד אז אופיינה בהגמוניה ערבית. הפואמה נכתבה במשך 30 שנה והוגשה לשליט מחמוד מגנזה אשר לא גילה בה עניין רב, ואיכזב את פירדוסי בסכום המועט שהיה מוכן לשלם עבורה. זהו ספר על המאבק ההיסטורי בין יושבי העמקים של איראן, לבין הנוודים של טוראן. השאה נאמה הוא סיפור מפורט על השליטים האגדיים וההיסטוריים של הארץ, עד לכיבוש המוסלמי, וכולו חדור רוח לאומית.

6 למעשה המשורר החי את השפה הפרסית בעידן של כיבוש ערבי-מוסלמי שבו אט-אט דעכה כמעט השפה הפרסית. כפי שכתב בשורות: "بسی رنج بردم در این سال سی عجم زنده کردم بدین پارسی" - " רבות סבלתי בשלושים השנים ובזו הפרסית החייתי הפרסים". אמירה מפורסמת אחרת שלו, אקטואלית גם לימים אלה ולשלטון שאחרי המהפכה האיסלאמית: "دریغ است ایران که ویران شود کنام پلنگان و شیران شود" - בתרגום חופשי: "כמה חבל שאיראן תחרב, תהפוך לגוב נמרים ואריות". לאחר מותו זכתה הפואמה לפופולאריות רבה, ובמאות האחרונות תורגם הספר לשפות שונות ובהן גם עברית. רזא ח'אן, במסגרת פעולותיו להחייאת הלאומיות הפרסית, הקים מצבה על קברו של פירדוסי.

7 כאלף שנים, למן המאה הי"א ועד המאה הכ', שימש האפוס של פירדוסי מופת ומקור השראה וחיקוי למשוררים אפיים רבים במרחב האיראני ואף מחוצה לו. במאה הי"ג הוחל בתרגום שאה - נאמה לשפות הגובלות בשפה הפרסית, ולמן המאה הי"ח מתרגמים את הספר הזה ללשונות אירופה, אבל תירגום מלא שלו יש רק במקצתן. הד"ר אליעזר כגן עסק כעשרים שנה בתירגום שאה - נאמה לעברית. המתרגם הקפיד מאוד לשמור על סיגנונו ורוחו של האפוס, וב זיכה אותו פירסום חלקי של התירגום בפרס טשרניחובסקי.

8 ד"ר אליעזר כגן ( ) היה משורר, מחנך ומנהל בית ספר. לימד בחוג לספרות העברית באוניברסיטת חיפה. התירגום המונומנטלי של ה"שאהנאמה". שהכרך השני שלו יצא לאור בשנת 2002 (ספרי מופת מספרות העולם – מוסד ביאליק), העסיק אותו שנים רבות. על גירסה קודמת של חלק ממנו זכה בפרס טשרניחובסקי לתירגומי מופת. לכשתושלם הדפסת התירגום כולו יהיו חמישה כרכים. בשנת 1935 עלה ארצה והיה לסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. התפרנס מעבודות בניין. את לימודיו באוניברסיטה סיים ב1940, והוסמך בתואר מ"א בספרות עברית, לשון עברית ופילוסופיה. בשנת 1943 החל לעסוק בהוראה בבית הספר כפר ילדים ובבית הספר התיכון בקריית חיים, בו שימש כמורה ומנהל עשרים ושמונה שנה. אליעזר כגן פרסם תשעה ספרי שירה, ואף על פי שלא זכה לפרסום רחב בציבור, הכירו בו משוררים ומבקרים בשנותיו האחרונות, וראו בו משורר אמיתי, בעל עוצמה, בעל ייחוד ובעל קול פיוטי עצמאי. על ה"שאהנאמה" אמר אליעזר כגן: "הוקסמתי מהשירה הגדולה הזאת עוד בהיותי תלמיד בבית ספר תיכון. זו שירה אפית שאינה נפלת בטיבה מה'איליאדה' או מה'אודיסיאה'. בכמה מובנים היא פחות טובה ובכמה יותר טובה. זו יצירה של ההיסטוריה של פרס מבריאת העולם, כביכול, ועד כניעתם של הפרסים לשליטים הערבים שהביסו את הפרסים בשנת 651. זה הוא אוסף נהדר של סיפורים טרגיים, המיוחסים לכל מיני מלכים. לאמיתו של דבר אלה יצירות בלטריסטיות בעלות מסורת עתיקה. מזה נבנה אפוס אדיר. זו מסכת שכתובה בצורה כה מרתקת שמי שמתחיל לקרוא בה איננו יכול להפסיק.

9 התלהבותו של אליעזר כגן מה"שאהנאמה" לא ידעה גבול. לאחר שתירגם חלקים מן הספר בעיקר על פי תרגומים לרוסית, גרמנית ואנגלית, למד את השפה הפרסית כשהיה בן חמישים, וניגש לתרגם את הספר כולו מן המקור הפרסי. במסירות עצומה עסק במשך כעשרים וחמש שנה במלאכת התרגום, ולא חסך כל מאמץ כדי לשפר אותו. בעינינו היה הד"ר אליעזר כגן ראוי לפרס ישראל, בשנת 1995 אכן הוגשה מועמדותו לועדת הפרס. אבל, לצערנו, לא זכה אליעזר כגן בפרס, ולא זכתה מדינת ישראל לציין את תרומתו לתרבות ישראל. בזכות תירגום זה, יוכל הקורא העברי להתוודע אל הנשמה העמוקה המסתתרת מאחורי רבים מן הגילויים החיצוניים של התרבות הפרסית, העשויים להיות לעיתים תמוהים ומפחידים לבני עמים אחרים. אפשר להבחין בספר הזה, בזכותו של תרגום המופת של הד"ר כגן, גם בשמחת החיים, גם בהערצת הגבורה ואומץ הלב, גם במסירות לאמת ולצדק, גם באהבה הגדולה ליופי ולאסתטיקה, לצבע, לריח, להזכיר רק חלק מן הרגשות האנושיים הגדולים הבאים לידי ביטוי בסיפורים הרבים של האפוס הפרסי. דווקא בעידן של מתיחות פוליטית בין אירן ובין ישראל והעם היהודי יש מקום להדגיש את הצד השווה התרבותי והאנושי שבין שתי התרבויות. תירגומו של ד"ר כגן, שיש בו לא מעט מרוחה של שירה מקורית, מעשיר את הספרות העברית בנכס ייחודי שאין רבים כמוהו בספרות העולם. הוא מציב את היצירה הזו בשלמותה בלשון העברית, דבר שלא כל הספרויות החשובות של עמי העולם זכו לו. תרגומו של אליעזר כגן יכול לשמש מופת ליוצרים אחרים בתחום זה, גם בתחושת האחריות שיש בו כלפי המקור וגם בחופש היצירה בתחום הלשון העברית. רבה התקווה ששאר כרכי התרגום יראו אור בקרוב, ושהמונומנט הכביר הזה יעמוד על מדף הספרים העברי במלוא תפארתו. שאול שקד( פרופסור מן המניין ללימודים איראניים ולמדע הדתות באוניברסיטה העברית), במבוא לכרך השני של הספר שיצא לאור בשנת 2002.

10 Iran, 500–1500 A.D.

11 Mongol manuscript folio 1330s Tabriz Arthur M. Sackler Gallery Smithsonian Institution, Washington, D.C. The mythical age After an opening in praise of God and Wisdom, the Shahnameh gives an account of the creation of the world and of man as believed by the Sasanians. This introduction is followed by the story of the first man, Keyumars, who also became the first king after a period of mountain dwelling. His grandson Hushang, son of Sīyāmak, accidentally discovered fire and established the Sadeh Feast in its honor. Stories of Tahmuras, Jamshid, Zahhāk, Kawa or Kaveh, Fereydūn and his three sons Salm, Tur, and Iraj, and his grandson Manuchehr are related in this section. This portion of the Shahnameh is relatively short, amounting to some 2,100 verses or four percent of the entire book, and it narrates events with the simplicity, predictability, and swiftness of a historical work.

12

13

14 העולם הזה משול למלון אורחים מכיוון שאין הוא אלא תחנת ביניים ארעית בדרך אל העולם הבא.

15

16 Firdowsi encounters the court poets of Ghazna

17 Ferdowsi encounters the court poets of Ghazni Ferdowsi, the figure closest to the river, in the garden of Soltan Mahmud and the court poets of Ghazni who are testing his skills. The spaces left blank in the text above the picture were intended for the names of the court poets written in ornamental forms. The artist has created a landscape that is exceptionally lyrical, perhaps a reference to the entrance to the world of poetry rather than the gardens of Ghazni.

18 Firdowsi’s parable of the ship of Shi‘ism The numerous ships in this image acknowledge the existence of various religions, but the Prophet Mohammad and his son-in-law ‘Ali are shown on the ship representing the shi‘i branch of Islam. Shi‘ism considers the Prophet’s family his true successors, while sunni Muslims favour the caliphs chosen among Mohammad’s companions. A shi‘i owner of this manuscript has scratched out references to the first four caliphs, treating the fourth, ‘Ali, who was a family member, more leniently. From the sixteenth century onwards Mohammad was normally shown veiled, as a mark of respect. Here, the family wear their turbans wound round a cap with a high central projection, which denoted shi‘i affiliation at the time. פ

19 The court of Kiyumars Safavid: Qazvin or Mashhad, c.1580 Cambridge University Library, Kiyumars, the first man in the Avesta, the sacred scripture of Zoroastrianism composed c.1000 BC, is also the first king in the Shahnameh, ruling over the world. During his reign humankind lived close to the wild animals, but also began to hunt and domesticate them. Kiyumars, whose story parallels the biblical account of Adam and Eve, is shown here enthroned on a lion skin. He is surrounded by courtiers in snow leopard hides and by servants bringing golden dishes, an anachronistic touch. The manuscript must have reached India by the late sixteenth century, as it bears the imprint of the seal of the Qotb Shahi ruler of Golconda in the Deccan, Mohammad Qoli b. Ebrahim (r. 1580– 1611). It was presented to the East India Company in 1806.

20 כיומורת שמו של האדם הראשון במיתולוגיה האיראנית הקדומה

21 Jamshid’s throne borne by divs Timurid: Shiraz, c.1435–1440 Cambridge, Fitzwilliam Museum. Jamshid, son of Tahmuras and the fourth Pishdadian king, was responsible for a great many inventions, from building in brick, mining and the manufacture of weapons to weaving, wine making and sailing. From the skin-clad followers of the first Iranian king, Kiyumars, humanity rose to a great civilization in Jamshid’s time, celebrated at the festival of Nowruz (New Year), which he inaugurated. The ultimate expression of the king’s achievements was a jewelled throne carried through the air by divs (demons). Here, the artist has depicted the throne on land, but has incorporated the demons as well. Jamshid’s pride would lead to his downfall; he was driven from the throne by the usurper Zahhak.

22 Zahhak enthroned Provincial Turkman: Mazandaran, 1446 Patron: Amir Mohammad b. Mortaza London, British Library The first evil king, Zahhak, ruled Iran for a thousand years. In his youth he was guided by Eblis (the Devil) and took advantage of the murder of his father, the Arab king Merdas. Disguised as a cook, Eblis treated Zahhak to exotic meat dishes and in return asked to kiss his shoulders. Snakes grew from the site of the kisses. Zahhak cut them off, but they grew back. Eblis, this time transformed into a physician, advised the king to feed the snakes daily with the brains of young men. Here, Zahhak’s courtiers stare at the king’s transformation. Disaffected elements invite him to seize the throne of Iran from Shah Jamshid.

23 Zahhak pinned to Mount Demavend Timurid: Shiraz, c.1430 Oxford, Bodleian Library. Faridun, the rightful ruler of Iran, defeated the evil Zahhak, who ruled tyrannically for a thousand years. Zahhak is seen here pinned in perpetuity to Mount Damavand, a dormant volcano, on the instructions of the angel Sorush. The mountain towers over the pictorial space, breaking through the frame. While the Shahnameh describes Faridun as riding a camel, here he is shown on an ox, a motif found in ceramics and metalwork).

24

25 Inlaid basin Patron: Mohammad b. Mohammad b. Abdallah al-Jorjani Maker: Turanshah London, Victoria and Albert Museum, Inlay, a celebrated feature of Persian metalwork, is achieved by hammering metals of different colour into prepared slots in the body of a metal object; the inlay is then chased to produce linear details. Here, amidst elaborate scroll work, a frieze contains riders some of whom are from the Shahnameh. The figure on foot is the usurper Zahhak, identifiable by the snakes growing out of his shoulders as the result of the devil’s kiss. He is led by Faridun, his over-thrower, who is riding an ox. The Persian prince Bahram Gur and his harp-playing slave girl Azadeh are also shown. A pair of riders who hold a ring seem to echo scenes of the investiture of kings on Sasanian rock carvings in Fars, the region whose principal city is Shiraz.

26 King Faridun divided his lands among his three sons. Salm received Rum (the East Roman world), Tur Turan (Central Asia) and Iraj the best part of the kingdom, Iran. The envious brothers murdered Iraj and sent his head to Faridun, provoking centuries-long wars between Iran and Turan. Here, we see Faridun grieving over Iraj’s head in his beloved son’s garden. Beside Faridun, two cypress trees, symbolic of youth and grace, are embraced by a flowering prunus. Faridun mourns over the head of Iraj Turkman: Shiraz, 4 July 1486 Scribe: Ghiyas al-Din b. London, British Library.

27 Fragmentary bowl with scenes from the story of Faridun Probably Kashan, late 12th or early 13th century Nasser D. Khalili Collection of Islamic Art The inside of this bowl probably depicts the story of Faridun, though not in standard order. The scene on the top right may show Faridun’s elder sons, Salm and Tur, leaving through an arched doorway, after hearing of the king’s generosity to their younger brother, Iraj. The bottom right probably shows them murdering Iraj and in the bottom left a sorrowful Faridun receives his beloved son’s remains. The small scenes and their minute figures may have been modelled on lost manuscript illustrations.

28 Manuchihr entroned

29 Old Persian miniatures of Shahnameh on display at Azadi Tower The heroic age Almost two-thirds of the Shahnameh is devoted to the age of heroes, extending from Manuchehr's reign until the conquest of Alexander the Great (Sekandar). The main feature of this period is the major role played by the Saka or Sistānī heroes who appear as the backbone of the Persian Empire. Garshāsp is briefly mentioned with his son Narimān, whose own son Sām acted as the leading paladin of Manuchehr while reigning in Sistān in his own right. His successors were his son Zāl and Zal's son Rostam, the bravest of the brave, and then Farāmarz. Among the stories described in this section are the romance of Zal and Rudāba, the Seven Stages (or Labors) of Rostam, Rostam & Sohrāb, Sīyāvash & Sudāba, Rostam & Akvān Dīv, the romance of Bižhan & Manížheh, the wars with Afrāsīyāb, Daqiqi's account of the story of Goshtāsp & Arjāsp, and Rostam & Esfandyār. It is noteworthy that the legend of Rostam and Sohrāb is attested only in the Shahnameh and, as usual, begins with a lyrical and detailed prelude. Here Ferdowsi is at the zenith of his poetic power and has become a true master of storytelling. The thousand or so verses of this tragedy comprise one of the most moving tales of world literature.

30 Garshasp battles with the sagsars Safavid: Qazvin, November–December 1573 London, British Library, The Garshaspnameh, ‘The Book of Garshasp’, composed in 1066, is one of the works that developed the earlier or later stories of Shahnameh characters. Garshasp, who lived in the time of Zahhak, was Rostam’s great-great uncle. He is here depicted visiting the island of Qalun, where the blue-bodied sagsars (‘dog- heads’), excellent horsemen skilled in warfare, devoured their defeated opponents. This courtly manuscript was produced in Qazvin, Iran’s capital in the second half of the sixteenth century. It contains the names of several painters. Here, between the (right-hand) first and second lower columns, we see the signature of Sadeqi, a warrior, courtier, man of letters and artist of Turkman descent.

31 Goshtasp slays the dragon Timurid: Herat, c.1444 Patron: Mohammad Juki b. Shah Rokh London, Royal Asiatic Society, Persian MS Goshtasp, son of Lohrasp of Iran, asked to succeed his father, but his wish was denied. He travelled to India and then to Rum (Rome or Byzantium), where he fell in love with and married a daughter of the Qeysar (Caesar). He helped two noblemen marry other daughters of the Qeysar by killing a karg (rhino-wolf) and – as seen here – a dragon in their place. Goshtasp is placed partially outside the pictorial space on a blue rock that bursts through the framed boundaries and enhances the dynamics of the scene. The dragon slithers across the page, its pinkish body paralleled by the curve of the large tree in the background.

32 Key Kavus airborne Late Mughal: Lahore or Delhi, first quarter of the 19th century Collection of Islamic Art Key Kavus has been tempted to take to the skies in a throne powered by eagles. Astrologers, mentioned briefly in the text as replying to a question from the king, are given a considerable importance in this image. It is as though science were taking over from legend. The picture, which has been set into 16th- century margin paper at some point, probably dates to the early 19th century. This is suggested by the soft treatment of the landscape and the presence of the chupan, the straight-cut, long-sleeved coat worn over the shoulders by two attendants, which was characteristic of the nineteenth century and is still worn in Afghanistan today.

33 משחק פולו, מוגול, סוף המאה הט"ז. מוזיאון ישראל, ירושלים.

34 Tile showing Siyavosh playing polo against Afrasiyab Qajar: Tehran or Esfahan, second quarter of the 19th century London, British Museum Having proved his innocence against his stepmother ᾿ s accusation, Siyavosh volunteered to repel an incursion by Turan. But a dream warned Afrasiyab that he would meet his doom if he fought Siyavosh and they came to an agreement, which enraged Key Kavus. Torn between his agreement and his duty to his father, Siyavosh went into exile in Turan. He was well received and was able to display his skills, including his prowess at polo in a match against Afrasiyab — shown here. There is a hint of distant landscape and the suggestion of shading in this tile. It is signed in the upper border by Mohammad Ebrahim, who is perhaps to be identified with one Ostad Ebrahim Kashani,

35 Forud shoots Zarasp Timurid: Herat, c.1444 London, Royal Asiatic Society After his fire ordeal, Siyavosh went into exile and was murdered on the order of the Turanian king, Afrasiyab. Key Khosrow, the son of Siyavosh and King Afrasiyab’s daughter, returned to Iran as prince and decided to avenge the murder of his father. He sent an army to Turan, instructing them to avoid the castle of his half-brother, Forud. But the army commander, Tus, approached the castle and when Forud offered to join the avenging army, Tus attacked him. Here, we see Forud shooting Tus’s son Zarasp. As Zarasp crumples, his horse also feels the shot and strives to maintain its balance. The banner on the lower right may allude to the Persian royal flag, described as violet in the Shahnameh.

36 The fire ordeal of Siyavosh Timurid: Herat, c.1444 Patron: Mohammad Juki b. Shah Rokh London, Royal Asiatic Society, This dramatic depiction of prince Siyavosh riding between two huge fires marks the culmination of a famous story, elements of which the Shahnameh shares with the Bible and the Qur’an, in the story of Joseph and Potiphar’s wife or of Yusuf and Zulaika. In the Iranian version Siyavosh, the son of King Key Kavus, returned to his father’s court from Sistan in south-east Iran, where he had been trained by Rostam. The king’s wife, Sudabeh, fell in love with Siyavosh. When he rejected her advances, she accused him of violating her and ‘borrowed’ her nurse’s stillborn twins as evidence. Here, Key Kavus watches Siyavosh and his black horse emerge unscathed from the ordeal set him, to prove his innocence or guilt. Sudabeh, accompanied by her nurse, sees the prince’s innocence being vindicated and anticipates her own ordeal. But the noble Siyavosh would appeal on her behalf and the king would spare her life.

37 סאיווש מראה את כוחו בציד לפני המלך אפראסיאב אספאן, , מוזיאון ישראל ירושלים

38 Zal in Rudabeh’s pavilion Persian, 15th century (illustration), renovation probably made for ‘Abd al-Rahim, Khankhanan, c.1616 London, British Library Zal has climbed to Rudabeh’s pavilion by means of his lasso. They express their love for each other. Eventually, their parents and overlord will agree to their marriage, and they will become the parents of the hero Rostam. The couple is framed in a pavilion at the side of the picture and the viewer observes them as though from a distance, imparting a sense of romantic seclusion to the image.

39 The Simorgh restores Zal to Sam Timurid: Herat, c.1444 London, Royal Asiatic Society. Sam had long been childless, but when an albino son was born to him he abandoned him in the Alborz mountain to die, because of his perceived defect. The Simorgh, a mythical bird, took the infant to her nest and brought him up. Years later, Sam had a dream about his son and set out to find him, but could not reach the mountain top. The Simorgh gave the boy feathers that he could burn to summon her at need and carried him down to his father. Overjoyed, Sam named his son Zal (‘white-haired’). As usual, Zal is shown here as an infant rather than the boy described in the Shahnameh. The colourful rocks lend a magical quality to the mountains.

40 Zal receives Mihrab’s homage at Kabul

41 Rudabeh lets her hair down to Zal Safavid: Esfahan style, 1630s London, British Library, Zal and Rudabeh fell in love before they met. Rudabeh’s maidens suggested to Zal that he should scale the castle where she lived. Rudabeh let down her hair to help him ascend. Zal kissed her tresses and used his lasso instead. Rudabeh took him to her pavilion where they could plight their troth. Though the action should take place at night, the artist presents an airy day-time scene. Rudabeh and her maidens look fondly down on Zal. This may be an early work by the painter Mo‘in Mosavver

42

43 הנכם מוזמנים לצפות במצגת השנייה; שאה-נאמה, מצגת שנייה כתבי יד עתיקים עבריים באתר שלנו: יהדות- כתבי יד עתיקים

44 מקורות: פירדוסי, שאה-נאמה-ספר המלכים. הוצאת מוסד ביאליק. A King’s book of Kings. The Shah-Nameh of Shah Tahmasp. קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו נשמח לתגובות נשמח לתגובות


Download ppt "מצגת זו מוקדשת לזכרו של המורה והמחנך אליעזר כגן, מגדולי המתרגמים שקמו לישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, איש מופת ורב פעלים, דוגמה לדבקות והתמדה במשימה."

Similar presentations


Ads by Google