1. בראשית א-ב3 סיפור הבריאה הראשון
בראשית א-ב3 סיפור הבריאה הראשון
מהו שיא הבריאה? האדם או השבת?

2. פתיחה
גם עמים אחרים עסקו בשאלת בריאת העולם וכתבו או העבירו בעל פה מיתוסים בנושא.
מיתוס – סיפור המתאר בדרך כלל את מעשי האלים בימי קדם.
בובר (פילוסוף יהודי, מאה ה- 20) סבור שגם סיפור הראשית שלנו הוא סיפור מיתי – מתאר את מעשי ה' בימי קדם.
בעולם הדתי של אז היה ברור לכל שראשיתו של העולם הוא יצירה של אל. הויכוח – מי הוא? האם הוא אחד?

3. לדעת חז"ל נכתב ספר בראשית על ידי משה, ככל הנראה ב- 1300 לפנה"ס.
בקרב חז"ל יש הטוענים שהתורה קדמה לבריאת העולם.
התורה וסיפור הבריאה התקבלו בעם ישראל בתקופה שהעם כבר הכיר מיתוסים של עמים אחרים בסביבתו.
המיתוס המרכזי והשלם ביותר - מיתוס הבריאה הבבלי "אנומה אליש" = "בעת ממעל" באכדית.
נכתב כנראה כבר במאה ה- 18 לפנה"ס.
יש הטוענים שמיתוס זה מבוסס על מיתוס כנעני קדום יותר שנכתב באוגרית באלף השני סמוך לים, על יד חופיה הצפוניים של סוריה, והובא לבבל.

4. ש.ב.
להיכנס לאתר בית הספר לתגית של י"ב, שם יש הפניה למקורות לימוד של המיתוס הבבלי "אנומה אליש"
עליכם ללמוד ולדעת אותו, תוך תשומת לב לדומה ולשונה בינו ובין הסיפור המקראי.
אחרי שנסיים את הפרק (אחרי סוכות) יערך בוחן על ההשוואה בין המיתוס וסיפור הבריאה הראשון אותו נלמד בכיתה.

5. כותרת – פס' 1
מאפיין נוסף - טרנסצנדנטליות של ה' – הוא אינו חלק מן הבריאה, נפרד מהטבע. זאת בניגוד לתפישה האלילית שבה האלים הם הטבע.
לקרוא פס' 1.
מהפס' ניתן ללמוד על תפישת האלוהות של המקרא, שמנוגדת לתפישה האלילית. מהי?
מונותיאיזם:
ה' הוא השליט היחידי
הטבע – השמים והארץ הם ברואי ה' (ולא אלים בפני עצמם)
ה' הוא מופשט – אין תאור של קורות חייו, מראהו וכו'

6. בראשית רוצה לומר המדרש - אל לנו לחקור מה היה קודם לבריאת העולם.
פרשנים רבים מזהירים שאין לחקור כלל בנושא בריאת העולם ברבים (יותר משניים), משום שהציבור הכללי לא מספיק בקי ובשל כדי להבין את הדברים לעומקם.
אומר המדרש:
רבי יונה בשם ר' לוי אמר למה נברא העולם בב' אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא, בר קפרא אמר (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן
(בראשית רבה א').

7. עולם קדמון או עולם נברא – פס' 2
יש כאן קושי, אם בפס' 1 נבראו השמים והארץ, כיצד חוזר הכתוב אל מצב של תהו ובהו?
פתרון – פס' 1 הוא משפט מבוא, כותרת, המתאר את העתיד להתרחש במהלך הפרק. בפס' 1 ה' מכריז על בריאת השמים והארץ = היקום כולו ואז מפרט.
מפשט הפסוקים ניראה שלפני בריאת העולם שמתחילה בפס' 3 היו קיימים כמה יסודות. מהם?
ארץ
חושך
מים.
לקרוא פס' 2 – על אף שאנחנו לא אמורים לחקור בכך – מהו המצב המתואר בפס' 2?
תהו ובהו = שממון וריקנות, תמיהה – כאוס, חוסר צורה ומשמעות
חושך על פני תהום = ים, מים
רוח ה' מרחפת מעל פני המים – כלומר, אין מגע בין ה' והמים.
יש המפרשים את הריחוף כהגנה או השגחה ויש המפרשים אותה כשליטה. (שימו לב לניגוד למיתוס הבבלי).

8. מהי התפישה המודרנית ביחס להווצרות העולם?
תאוריית המפץ הגדול - לפני 15 מיליארד שנים ארעה התפוצצות של חומר שהיה דחוס בטמפרטורה גבוהה. החומר התפשט וככל שירדה הטמפרטורה החלו להווצר החומרים כפי שאנחנו מכירים אותם – מים, אוויר, אדמה וכו' על פי חוקים פיסיקליים. כלומר, העולם נברא מסיבה פיסיקלית.
מהי החולשה של התאוריה הזו?
היא השערה מוחלטת, אולי לא פחות מה"השערה" של המקרא. הן התאוריה והן המקרא נשענות על הנחות יסוד שאי אפשר להוכיחן – אקסיומות. אך המקרא, בניגוד למדע, מטרתו הראשונית, על פי רבים, היא חינוך ערכי ולא ידע, ולכן ישנם פרשנים, גם פרשנים דתיים, הטוענים שכלל אין להתייחס לסיפור כהיסטוריה אלא כמשל חינוכי.
פילוסופים יווניים, ובראשם אריסטו, ( לפנה"ס), סברו כי העולם הוא קדמון - היה חומר שקדם לבריאת העולם, העולם נברא "יש מיש".
מרבית מפרשני חז"ל נאבקו מאד בתפישה הזו כי העולם הוא קדמון וטענו כי העולם נברא "יש מאין". חלקם מודים בקיומם של יסודות שקדמו לבריאה אך טוענים שגם הם נבראו על ידי ה'.
חז"ל נשענים בפרשנותם על ההבדל בין הפועל י.צ.ר שמשמעו בנייה של "יש מיש" לבין השורש ב.ר.א שמשמעו בנייה "יש מאין".
ישנו ויכוח גם בקרב פרשני המקרא האם העולם הוא קדמון או נברא ואין תמימות דעים בנושא.

9. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"
מבנה הבריאה – פס' א3-ב3
היום
מה נברא?
הצו האלוהי
תכלית הבריאה
ביצוע
מתן שם
הערכת הבריאה
ברכה
סיכום היום
הראשון
אור
"ויאמר אלוהים יהי" -
"ויהי אור" "ויבדל"
"ויקרא"
"וירא אלוהים כי טוב"
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"
השני
השלישי
הרביעי
החמישי
השישי
שבת

10. מהי התבנית שחוזרת על עצמה?
מהן החריגות?
רק על העופות והדגים ועל האדם נאמר שהם נבראו (בשונה מנעשו, הובדלו וכו'). יש דגש על יצירה "יש מאין"
בבריאת יסודות העולם (3 הימים הראשונים) ה' קורא בשם ליסודות – מכריז על שליטה ובעלות עליהם.
רק את התנינים מכנה ה' בשמם (שימו לב לפולמוס עם המיתוס הבבלי)
יום השבת – יש בו שביתה – ההיפך מבריאה, עשייה, יצירה. הוא היחיד שמקודש.
מהי התבנית שחוזרת על עצמה?
העולם נברא קודם באמירה ורק אחר כל במעשה
הביצוע תואם לאמירה.
ה' מכריז על סיום העשייה ומבקר את מעשיו - מרוצה
חריג – יום ב' – הפרדת המים נשלמה רק אחרי בריאת היבשה ולכן נאמר "כי טוב" רק ביום ג'. על כן נהוג לאמר על יום ג' "פעמיים כי טוב").
חריג – על האדם לא נאמר "כי טוב" באופן ספציפי אלא יש סיכום כללי של כל היצירה והבעת סיפוק.
סיכום יום

11. שימו לב – בשלושת הימים הראשונים נבראים יסודות העולם (הזמן והמרחב) שמשמשים אחר כך את יתר הברואים בהתאמה
יום א – אור יום ד' מאורות
יום ב' – רקיע יום ה' שרצים ועופות
יום ג'---יבשה וצמחים---- יום ו' ----בע"ח ואדם
יש חזרה על המספר הטיפולוגי 7 – 7 ימים, 7 פסקאות, 7 פעמים "כי טוב" – מסמל שלמות וקדושה.
מה מלמדת התבנית?
לה' היה רצון, תוכנית, סדר מסוים שהנחה אותו בבריאה. הוא עובד בצורה מודרגת ומושכלת על מנת לברוא עולם מסודר ומושלם שעונה על צרכי החיים בו.
האדם נברא אחרון – אחרי שהכל כבר היה מוכן. האם למענו נברא הכל?

12. היום הראשון פס' 3-5
בימים הראשונים, בהם נבראים יסודות העולם, עוסק ה' בהפרדות.
ב.ד.ל = פ.ר.ד.
ה' בורא יסודות שמופרדים מהיסודות שקדמו לבריאה. הראשון הוא האור. האור נברא כנגד החושך.
מדוע האור נברא ראשון? כדי לצור את הזמן. יום ולילה – מאפשר מסגרת ליתר ימי הבריאה.
חז"ל אומרים –כמו שאדם שנכנס לחדר אפל מדליק קודם כל את האור כדי שיוכל לסדרו, כך יצר קודם כל ה' את האור
לאור יש גם משמעות סמלית. מהי?
אור ה' – מקור החיים, הצדק.
רש"י מביא מן האגדה ואומר שאור זה היה קיים רק בדורות ראשונים ומשלא היו ראויים הברואים לאור זה – גנזו ה' לצדיקים לעתיד לבוא.

13. בכל 24 שעות היממה – ערב בחלק מהעולם ובאחר בוקר – גלגל.
שימו לב שיש כאן הכפפה של החושך, המסמל את הרע, לשלטון ה'. (מתפלמס עם התפישה כי החושך קדם לבריאת ה')
"ויהי ערב ויהיה בוקר יום אחד" – אחרי יצירת הזמן, ה' מגדיר את היממה – הערב והבקר = הלילה והיום.
מדוע נקט בלשון הזו?
בכל 24 שעות היממה – ערב בחלק מהעולם ובאחר בוקר – גלגל.
מכאן למדו חז"ל שהיממה מתחילה בערב ולכן התאריך העברי הוא מערבו של יום. שבת מתחילה בערב שישי וכו'.
ה' מגדיר את האור כטוב, ואחר כך מציין 6 פעמים נוספות כי מה שברא טוב הוא. מה פירוש טוב?
יפה, נעים לעיניים
שהתועלת שבו גלויה (בניגוד לרע שגם בו יש תועלת אך תועלתו סמויה)
מוגמר, קיים (ניתן ללמוד זאת מכך שלא אמר "כי טוב" ביום ב' עד שסיים מלאכת הפרדת המים ביום ג').
ה' נותן שמות לאור ולחושך ואחר כך גם לנבראים נוספים– בכך מכריז על בעלותו וקביעת ייעודו של הקרוא.

14. היום השני – פס' 6-8
ביום השני יצר רקיע. ר.ק.ע = פ.ר.ש, מ.ת.ח. הרקיע = יריעה.
אבן עזרא פירש: תוחם את מקום האוויר.
היום הרקיע מסמל את גבול האטמוספרה.
הרקיע הפריד בין המים העליונים והמים התחתונים. המים העליונים יצרו את השמים ואילו מתחת לרקיע עדיין שררה עירבוביה.
מה פירוש המילה שמים?
שם מים.

15. היום השלישי – פס' 10-13 מהי ההוכחה שהבריאה של היום השני לא נסתיימה בו?
אין ה' אומר "כי טוב" אלא ביום השלישי אחרי התגלות היבשה.
הנושא ממשיך – סידור המים. רק אחרי שהמים התחתונים נקוו = נאספו למקום אחד ונתגלתה היבשה נסתיים המעשה.
ה' מכנה את המים האסופים "ימים" ובכך מדגיש את בעלותו ושלטונו על הים (מתפלמס עם המיתוס הבבלי)
בריאת הצמחייה - ה' מצווה על הארץ שתדשא = תצמיח דשא.
מהו דשא? כלל הצמחייה על הארץ שכוללת עשב ועצים.
שימו לב שהצומח הוא חלק מיסודות העולם שמשמשים את החי – בעלי החיים והאדם. ביום השישי הם מצווים לאכול את הצומח.

16. היום הרביעי פס' 14-19 בריאת המאורות – השמש, הירח והכוכבים. מה תפקידם?
להבדיל בין ולילה
לאותות = סימנים, למשל לכיווני הרוח או לשעות (שעון שמש)
למועדים, לימים ולשנים = מודדים את הזמן ומציינים זמנים מיוחדים
להאיר על הארץ
הכתוב מדגיש שה' עשה את המאורות וקבע את ייעודם – פולמוס נוסף עם המיתוסים של עמי האזור שראו במאורות אלים.
יש כאן קושי. מה ההבדל בין בריאת האור ביום הראשון ובריאת המאורות?
רש"י אומר ביום א' נבראו ואז ביום ד' נתלו ברקיע.
אחרים מפרשים שביום א' נברא האור הסמלי, האלוהי או האור הייחודי עליו דיבר רש"י וביום ד' האור הגשמי של המאורות.
אחרים סבורים שהאור שנברא ביום הראשון נהיה למאורות – המאור הגדול והמאור הקטן (כלומר יש פה המשך העשייה של היום הראשון)

17. היום החמישי פס' 21-23 השרצים = חיות המים והעופות נבראים.
השרצים והעופות זוכות לברכת פריון של ה'
שימו לב – מדוע רק התנינים מוזכרים בשמם ומצורף להם הכינוי גדולים?
כדי להבהיר את שלטונו ובעלותו של ה' על התנינים – שוב פולמוס עם המיתוס הבבלי.
ספר היובלים (ספר שחובר כנראה על ידי אחת הכיתות היהודיות בימי בית שני, קטעים ממנו התגלו בקומראן) נותן פרשנות שונה:
"וביום החמישי ברא את התנינים הגדולים בתוך תהומות המים כי זה מעשה ידיו הראשון אשר ברא"
כלומר, התנינים מוזכרים משום שהם נבראו ראשונים.

18. היום השישי – חלק א' פס' 24-25
מדוע חיות היבשה לא זוכות לאותה ברכת פריון לה זכו חיות המים והשמיים?
האדם הוא היצור היבשתי היחיד לו ניתנה הבעלות והיכולת לרדות ביתר חיות היבשה ולכן הוא היחיד ביבשה שזוכה לברכת פריון.
זהו סיפור אטיולוגי (סיפור שתפקידו לתת הסבר לתופעה) – בני האדם ראו שחיות המים מולידות וולדים רבים יותר מחיות היבשה וניתן הסבר – שרק הן זכו בברכת פריון.
ביום השישי ברא ה' את היצורים היבשתיים:
חית הארץ = חיות הבר
הבהמה = חיות הבית
רמש האדמה = הזוחלים.
מדוע כאן יש שימוש בשורש ע.ש.ה ולא בשורש ב.ר.א שבה מתוארת יצירת השרצים והעופות?
ביחס לשרצים, העופות ובמיוחד התנינים היה רצון להדגיש יצירת "יש מאין" של – כחלק מהפולמוס עם המיתוס הבבלי. כאן אין צורך.

19. בריאת האדם פס' 26-29
מירב אוסטר
שימו לב שמשמעות המילה אדם כוללת את שני המינים – "זכר ונקבה ברא אותם". לכן נכון לומר בן אדם ובת אדם.
האדם הוא היחיד הנברא בזוג והזוג הוא יחידי – יש שוויון בין המינים ושוויון בין בני האדם – כולם בניו של האדם הראשון וכולם נבראו בצלם.

20. "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"
מהם הקשיים התיאולוגיים המתעוררים מפס' זה?
קושי לשוני - מדוע מדבר ה' ברבים? הלא הוא יחיד?
הוכחה- אחר כך כתוב "ויברא" - הוא לבדו.
פתרונות:
חז"ל אמרו – מתייעץ ה' עם מלאכיו משום גודל המעמד.
אחרים - סגנון – לשון רבים מסמלת סגנון רם, אדנותי, כבוד
רמב"ן – ה' והארץ יחד יצרו את האדם – הגוף – יצא מן הארץ והרוח – מעם ה'.

21. קושי תוכני - צלם = פסל. יש כאן הגשמה של האל
קושי תוכני - צלם = פסל. יש כאן הגשמה של האל. האם ה' הוא מופשט או שיש לו צורה? דמות?
פתרונות:
צלם ודמות כמשל, מטאפורה – שימו לב לכ' הדמיון ב"כדמותנו". מה פירוש?
רמב"ם - השגה שכלית המיוחדת לאדם ומקרבת אותו לה'
הבחירה החופשית המיוחדת לאדם
השלטון על ברואים אחרים הדומה ליכולת ה'.
מהמילה צל – כפי שהצל הולך אחרי החפץ כך ילך האדם אחרי בוראו – ינסה לחקותו.
רס"ג - אין כאן השוואה לה' אלא רצון להגדיל ולפאר את האדם.
רמב"ן - מדובר בדמות הגוף הנוצרת מן האדמה ודומה ליתר בעלי החיים ומצלם – ייחוד האדם ברוחו שניתנה לו מעם ה'.
שרידים לתפישה של האנשת האל שאפיינה את תרבות המזרח ואת התרבות הכנענית.
רש"י ניסה לעדן זאת ואמר – כפי שפסל יוצר לעצמו את הדמות אותה הוא מבקש לצור כך יצר ה' את הדפוס אותו הוא רוצה לצור באדם ואחר כך מלאהו בחומר. הדיוקן שנוצר הוא דיוקן היוצר, כלומר, דומה, אך לא העתק. רש"י מדגיש את הייחוד וההשגחה על כל אדם.
מיכלאנג'לו

22. ייחוד האדם כיצד מבהיר הכתוב שלאדם יש יכולת שכלית שונה מיתר הברואים?
ה' מדבר אליו. בניגוד לשרצים ולעופות אותם הוא רק ברך, לאדם הוא אומר את ברכתו ומגדיר את תפקידו מתוך ציפייה שיבין ויציית.
במה רומז הפס' כי לאדם יש מעמד מיוחד על יתר הבריות?
הוא נברא אחרון אחרי שכל העולם נברא לצרכיו.
הוא נברא בצלם ה' - ה' מקנה לאדם יכולות רוחניות – שכליות מיוחדות רק לו המאפשרות לו להשתתף בשלטון על העולם.
ה' מתייעץ בטרם המעשה
ה' מדבר אל האדם – יש לו בינה
היחיד שנברא בזוג וכזוג יחידי
מהו תפקידו?
להתרבות
למלא הארץ
לכבוש את הארץ. כבש = להפריח שממה - יישוב ובניית העולם.
לרדות בבעלי החיים. ר.ד.ה = להכניע לעבודתכם, לשלוט
האם לרדייה בבעליה חיים יש גבול?
כן. אין היתר להרוג ולאכול אותם. לאדם ולחיה גם יחד נותן ה' את הדשא למאכל – גם לאדם וגם לחיה הזכות למזון ולחיים.
רק לאחר המבול הותרה אכילת הבשר ונעסוק בזה שם.
יש תחושה של הרמוניה – כולם חיים יחדיו, בסדר ברור, כשכל צרכיהם נענים. אין שרשרת מזון.

23. שהוא מודע לכך שהוא נברא בצלם. מודע לכוחו.
מכאן נראה שהאדם הוא "נזר הבריאה" = כתר הבריאה. ובכל זאת, בסיום הבריאה של האדם לא נאמר עליו "כי טוב". מדוע?
יש בידיו את הבחירה החופשית לבחור ברע.
מהי האחריות של האדם על פי השיר?
שימו לב שעל פי השיר ש"צלם ה'" שזכה לה האדם מביאה את העולם לחורבן וחזרה ל"תהו ובבהו".
אמר רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם"
מהי החיבה המיוחדת לאדם?
שהוא מודע לכך שהוא נברא בצלם. מודע לכוחו.

24. השבת - פרק ב' פס' 1-3 זוהי הפתיחתא לקידוש על היין בערב שבת
השבת - פרק ב' פס' 1-3
זוהי הפתיחתא לקידוש על היין בערב שבת
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" – מלאכת הבריאה של הארץ והשמים שהוכרז עליה בפרק א' פס' 2 הסתיימה.
בתרגום השבעים (תרגום התורה ליוונית) הנוסח של פס' 2 שונה: 'ויכל אלהים ביום הששי מלאכתו' ובמכילתא (מדרש הלכה לספר שמות) נאמר: "בכוונה החליפו לתלמי את יום הששי במקום השביעי". מדוע יש הבדל בנוסחים אלו? מה קשה להם בפס'?
יכל = סיים. ה' סיים מלאכתו ביום השישי ולא ביום השביעי.
רש"י פותר קושי זה בכך שאומר שמלאכת הבריאה הסתיימה רק עם המנוחה. המנוחה היא חלק מן הבריאה.
אחרים מפרשים את י.כ.ל כ- מ.ד.ד, ש.ק.ל – ביום השביעי העריך את מלאכת ששת הימים וראה כי תמה מלאכתו כפי שתכנן אותה.

25. ייחוד השבת
השבת המתוארת היא שבת אלוהית אך רומזת על השבת העתידה להיות מצווה על האדם. מהותה – שביתה ממלאכה, ייחוד מיתר ימי השבוע. משמעותה היא חיובית ונובעת משביעות רצונו של ה' מבריאתו, ממלאכתו בששת הימים.
השבת מופיעה עוד במקורות רבים בתורה. בהם נוספו לה גם טעמים (סיבות) נוספות:
חברתיות – כל בעלי החיים ובני האדם, באשר הם, זכאים למנוחה "למען ינוח שורך...וינפש בן אמתך...",
היסטוריות-לאומיות - "זכור כי עבד היית בארץ מצרים". – סמל לחרות העם.
יש כאן סגנון שירי המייחד את השבת המאופיין ב:
חזרה על מילים מנחות "היום השביעי", "מלאכתו אשר עשה", כ.ל.ה, ש.ב.ת, ע.ש.ה
משחק מילים – כלה, כל, מלאכתו
יש כאן שבירה של התבנית שאפיינה את הבריאה עד כה. במה?
אין מאמר, אין בריאה – יש פעלים המסמנים העדר עשייה. ש.ב.ת = פסק מלברוא.
ברכה בקידוש היום – קד.ש. = ב.ד.ל, י.ח.ד, פ.ר.ש – ייעודו שונה מיתר הימים.
לשבת אין יום "בן זוג" כפי שיש ליתר הימים.

26. השבת בתרבויות אחרות
גם בתרבויות אחרות, במוסופותמיה, "בין הנהרות" (פרת וחידקל), שם חיו הבבלים והאשורים התקיים יום מנוחה, שאף נקרא שבתו או שפתו.
ההבדלים בין השבתו והשבת:
שבתו ממלאכה לא כל שבוע אלא אחת ל- 14 יום ביום מלאות הלבנה (גם בכפולות של שבע).
רק אצולת העם שבתה ולא כל העם, וודאי שלא העבדים והחיות.
הנימוק לשביתה היה הפוך מזה היהודי – זהו יום סכנה, רוע מזל, שיש להישמר בו ולכן נמנעים ממלאכה ומייחדים לפולחן הלבנה.

27. שיא הבריאה בבריאה יש שני שיאים. מהם? בריאת האדם והשבת.
יש מחלוקת היכן מסתיים סיפור הבריאה הראשון:
על פי חלוקת התנ"ך לפרקים, שהיא כאמור חלוקה נוצרית, הסיפור מסתיים בפרק א' 31
על פי החלוקה היהודית לפרשיות הפרשה מסתיימת בפרק ב' 3.
אחרים מוסיפים את פרק ב פס 4 חלק א' (כולל "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם".
מה הנימוק של כל אחד?
א31 – האדם הוא שיא הבריאה. יש כאן סיום של ששת ימי המעשה.
ב3- השבת היא שיא הבריאה. יש כאן סיום של שלמות – 7 ימים (טיפולוגי). הסיום "אשר ברא אלוהים לעשות" סוגר את הפתיחה בפרק א1.
ב4א- יש כאן סיום של תקבולת כיאסטית שראשיתה בפרק א1 "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ." המסכמת את כל סיפור הבריאה הראשון.
בבריאה יש שני שיאים. מהם?
בריאת האדם והשבת.
תאור בריאת האדם מציג את האדם כנברא אחרון שהכל הוכן לכבודו ולשלטונו.
השבת מתוארת כסיום שמביא את העולם לתכלית השלמות
שניהם מבורכים באופן מיוחד ומובדלים מהיתר. האדם – מיתר הברואים, השבת – מיתר הימים.

28. סיכום
סיפור הבריאה הראשון הוא סיפור שיש בו תכנון מקדים, סדר ותכלית ברורה לכל. ה' בורא את העולם במאמר ובונה נדבך על גבי נדבך בעולמו. העולם נברא באופן הרמוני ובאופן מושלם, כך שכל נבראיו מקבלים את הדרוש להם ויודעים את תפקידם.
יש ויכוח מהו שיאו של התהליך. האם כל העולם נברא עבור האדם – הנברא האחרון? או האם שיאו של התהליך הוא בשביתה המקודשת שבאה אחרי הבריאה?
אחרי שנבחן באופן יותר מעמיק את ההשפעות שהיו למיתולוגיות הזרות על סיפור הבריאה ועל המקרא נחזור ונלמד את סיפור הבריאה השני, שיתכן וישפוך אור גם על מהותו ומשמעותו של סיפור הבריאה הראשון