1. והפילוסופים הגדולים של ימי הביניים
מצגות
קלריטה ואפרים
אִבְּן רוּשְד
Averroes
ابن رشد
והפילוסופים הגדולים של ימי הביניים

2. פסלו של אבן רושד בקורדובה, ספרד
אִבְּן רוּשְד (ابن رشد(, או בשמו המלא, אָבּוּ אָל-וואָלִיד מוּחָמָד אִבּן אָחמָד אִבּן מוּחָמָד אִבּן אָחמָד אִבּן אָחמָד אִבּן רוּשִד, , ידוע בשפות אירופיות בשם .Averroes נולד בקורדובה שבספרד וכל פועלו נתקיים בה. רופא ופילוסוף מוסלמי אשר השפיע רבות על הפילוסופיה האירופאית בימי הביניים.
שימש מושל ראשי (וזיר) של קורדובה שבספרד, שהייתה באותם הימים בירת הממלכה המורית בספרד, ואחר כך שופט ראשי במרוקו. הוא נרדף בגלל אמונותיו ונאסר, אך שוחרר לאחר שהסכים לשנות מדעותיו. היה מיודד עם הפילוסוף אבן טופייל* שהמליץ עליו לפני המלך, כמחליפו בתפקיד הוזיר.
למד משפטים, כתב שירים ונחשב לגדול במלומדי דורו. כתביו מקיפים את שטחי הרפואה, מדעי הטבע, פילוסופיה, משפטים, ומתמטיקה, אך בעיקר נתפרסם בפירושיו ובביקורתו על תורתו של אריסטו, שהחכמים בימי הביניים התייחסו אליה כמעט בחרדת קודש.
* אבן טופייל ( ) היה איש אשכולות מוסלמי- אנדלוסי, סופר, פילוסוף, תאולוג, רופא ווזיר.
פסלו של אבן רושד בקורדובה, ספרד

3. חיבוריו
בין חיבוריו העיקריים פירושים ל"המדינה" של אפלטון ולרוב ספרי אריסטו בנושאי רפואה, אסטרונומיה ומשפט, לרבות מאמרים על היחס בין פילוסופיה דת וחברה. למרות הערצתו את אריסטו, הוא ראה בפילוסופיה יסוד זר לרוח האסלאם. פירושיו תורגמו ללטינית ולעברית והשפיעו על ה"אוירואיסטים" (Averroism) הלטינים והיהודים.
אבן רושד ידוע בחיבורו "תהפות אל-תהאפות" (מפלת המפלה) כקונטרסט לספרו של אל-ע'זאלי (תהאפת אל פלאספה - מפלת הפילוסופים), שבו הוא מנסה ליישב את הסתירה שמציג אלע'זאלי בין הידע האלוהי שהועבר דרך הנביאים לבין התפיסה הפילוסופית. הוא טוען כי ההתפלספות לגיטימית ואף מוכיח את דבריו על סמך פסוקים בקוראן "האם לא יתבוננו אל מלכות השמים והארץ, ואל כל אשר ברא אלוהים" - ניתן להבין מדבר האל כי לא קיימת סתירה בין הפילוסופיה לפסוקי הקוראן.
לדידו, הפילוסופיה נועדה לשכבת העילית החברתית שכן היא
זו היכולה להשתמש בלוגיקה כדי לתמוך באמת הנכונה.
השפעתו העמוקה של אבן רושד הייתה דווקא על הפילוסופיה הנוצרית-מערבית ולא על הדורות האסלאמיים שאחריו ומספר מכתביו תורגמו לשפה הלטינית.
Averroes depicted in a pa inting by Italian artist Andrea di Bonaiuto. Florence, 14th century..

4. שיטתו הפילוסופית
אבן רושד ניסה לישב בין המערכת הפילוסופית של אריסטו לבין האסלאם. לדעתו, אין סתירה בין הדת לבין הפילוסופיה, אלא הן שתיהן דרכים שונות להגעה לאותה האמת. אך היה נאמן למורשת האריסטוטלית, ותקף את אבן סינא שהכניס למשנתו הפילוסופית רכיבים מן הכלאם כדי לאחד אותה עם הדת.
הוא האמין בנצחיותו של היקום, כדעתו של אריסטו, וגם טען, בעקבותיו של אבן באג'ה אותו העריץ, ובניגוד לאבן סינא, שהנשמה מורכבת משני חלקים, אחד אישי ואחד אלוהי; בעוד שהאישי אינו נצחי, כל בני האדם חולקים ברמה הבסיסית את אותה הנשמה.
אבן רושד כתב אנציקלופדיה רפואית בשם Kulliyat ("הכללות", כלומר רפואה כללית) ידועה בתרגום הלטיני שלה כ "Colliget"

5. Avenzohar, "Colliget Averroys ...", 1530
Averroes wrote a medical encyclopedia called Kulliyat ("Generalities", i. e. general medicine), known in its Latin translation as Colliget

6. אבן רושד בציור של רפאל "אסכולת אתונה"

7. אבן רושד בציור של רפאל "אסכולת אתונה"
אבן-רושד מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון
הספרייה הוירטואלית של מטח
אבן-רושד היה פילוסוף, משפטן, שופט ורופא, נולד בקורדובה שבספרד ונפטר במרקש.
במערב הוא ידוע בעיקר כפרשן של אריסטו. ההוצאה הלטינית המלאה של כתבי אריסטו כוללת בדרך כלל את פירושו של אבן-רושד. פירוש זה הוא תרגום מכלי שני - מעברית - מאחר שהמקור הערבי אבד. הוא כתב שלושה מיני פירושים על חיבורים אריסטוטליים רבים: סיכומים של כתבים אלה, בניסוחיו שלו, פירושים קצרים ופירושים ארוכים, בהם הוא מביא קטעים מן החיבורים עצמם ומוסיף הסברים ופירושים ביקורתיים, לאור פרשנויותיהם הקלאסיות של תמיסטיוס (Themistius) , אלכסנדר מאפרודיסיאס, (Alexander of Aphrodisias) פ'אראבי, Farabi) ) אבן-סינא ((Avicenna ואבן-באג'א .(Avempacy) בפירושים אלה מתגלה אבן-רושד כבעל ראייה מעמיקה, הרצאתו היא בהירה, תמציתית וצמודה לדברי אריסטו, יותר מאשר של הוגי ה-Falasifa (פילוסופים מוסלמיים דתיים).*
אבן רושד בציור של רפאל "אסכולת אתונה"
*על חיי הפילוסופים המוזכרים במאמר זה ראה לקראת סוף המצגת

8. באשר ה"פוליטיקה" של אריסטו לא הייתה בידיו, הוא כתב פירוש ל"המדינה" של אפלטון, חיבור שאליו התייחס כאל חלקה השני, המעשי, של "האתיקה הניקומכאית" Nicomachean Ethics) ) שנחשבה בעיניו כחלק הראשון, העיוני, של המדע הפוליטי האריסטוטלי. דחייתו את ההתקפה של גזאלי (Ghazali) על הפ'אלאסיפה (האי-עקיבות של האי-עקיבות) (Tahafut al-tahafut) ראויה לציון מיוחד, בצידן של שלוש מסכתות דתיות פילוסופיות, שמתוכן ה- Fasl al-maqal היא החשובה ביותר. פרשנותו לדברי אריסטו נתנה את אותותיה בעולם היהודי והנוצרי והולידה את אשר מכונה אבירואיסם (או אבן-רושדיסם).

9. Page of the Colliget Mss.
חשיבותו בתור פילוסוף דתי מתמצה במסכתותיו הפולמוסיות, בוויכוחיו עם אל-גזאלי ובפירוש שהוא חיבר לספר "המדינה" של אפלטון. לפי אל-גזאלי, הפילוסופיה נמצאת במצב של התגוננות בפני התקפות מתמידות של אנשי משפט ותיאולוגים. מכאן נובעת גם הצורה הפולמוסית של מרבית חיבוריו של אבן-רושד. הוא ביקש להוכיח כי הפילוסופיה (פ'אלאסיפה) והחוק הדתי (Sharia) עולים לפי מהותם בקנה אחד, מתוך שטען לזהות המטרות של השנים, הן ב- “) Fasl הפרק המכריע אודות ההסכמה שבין הפילוסופיה לבין החוק הדתי") והן בפירוש ל"מדינה"; האחת לשני היא חברה ואחות מאומצת. האמת היא אחת ואין היא ניתנת לחלוקה, אף כי אנו מחפשים אחריה בדרכים ובאופנים שונים. התורה בדבר האמת הכפולה מיוחסת בטעות לאבן-רושד, אף כי בעצם היא נחלתם של יורשיו הלטיניים.
Page of the Colliget Mss.  

10. אבן-רושד עצמו קובע את כושרו, זכותו ואף חובתו הבלעדיים של הפילוסוף לחשוף ולהציג את המשמעות הפנימית של החוק הנבואי שניתן בהתגלות, באמצעותם של טיעונים והוכחות. התיאולוגים משתמשים בטיעונים דיאלקטיים (ולא בהוכחות) ומבלבלים את דעת הבריות.
הוא מסכים להבחנה האפלטונית בין הפילוסוף הנבחר לבין ההמון. מאריסטו הוא מקבל את ההבחנה בין שלושה סוגי טיעונים (מוכיחים, דיאלקטיים, ורטוריים או שיריים), המיוחסים לשלושה סוגי בני-אדם: הפילוסופים, התיאולוגים וההמון. ההמונים מוכרחים לקבל את הסיפורים, האגדות והמשלים של כתבי הקודש, כפשוטם. ברם כתבי הקודש מכילים את האמת כולה, אף על-פי שמלוא משמעותה הפנימית, מתגלה רק בפני המטפיסיקאי. שלושת הסוגים של בני-אדם מוכרחים לקבל את תוקפן של קביעות מסוימות מן "הקוראן" כפשוטן וכלשונן, בתורת אמיתות דתיות שאין לתבונה האנושית גישה אליהן, כיוון שהן ניתנות לאדם בהתגלות אלוהית. על יסוד טיעונים אלה, מעניק הוא מעמד עדיף לחוק הדתי על פני הנומוס (חוק החילוני). הוא מקבל את דעתו של אבן-סינא שהחוק הדתי מלמד אמונות אמיתיות בצורה שהיא פתוחה בפני כל המאמינים ואף מוטלת עליהם בחינת חובה. החוק החילוני (הנומוס) עניינו באושרה של עילית, בה בשעה שהחוק הדתי מבטיח לכל מאמין את חלקו באושר.
The colophon from a copy of Ibn Rushd's (Averroes) 12th-century commentary on the Poem on Medicine written by Ibn Sīnā (Avicenna). According to this colophon, the copy was completed on the 16th of the month of Dhu al-Qa‘dah 1005 [1 July 1597] from a copy finished on 8 Sha‘ban 633 [15 May 1236].

11. דרכו של אבן-רושד ,בצידוק החוק הדתי מבחינת חוקתו של האסלאם האידיאלי מלווה ביקורת מרחיקת לכת על המדינה המוסלמית של זמנו, על יסוד החוקות הבלתי שלמות שבהן דן אפלטון. הוא מקבל את ההסבר המסורתי הניתן לנבואה כנגד תורתה של הפ'אלאסיפה וטוען - כמו אבן-סינא - לאופיו הנעלה והמיוחד של מוחמד בתורת מחוקק ונביא אלוהי.
* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

12. פילוסופיית ימי-הביניים מחבר: פרופ' ג'. או
פילוסופיית ימי-הביניים מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון הספרייה הוירטואלית של מטח חשיבותם ומשמעותם של ימי-הביניים בתולדות המחשבה האנושית הן בכך, שבתקופה זו באו המסורות הדתיות החיות במגע מלא עם הפילוסופיה היוונית. מגע זה היה משותף הן למוסלמים, הן ליהודים והן לנוצרים, ובכל מקרה היה הגורם הפילוסופי הראשי מצוי בכתבי אריסטו ומלווה על ידי זרם ניאו-אפלטוני מעורפל, אשר השפיע על דרכי הפירוש לכתבי אריסטו ולעתים אף התגלה כעמדה עצמאית. כל שלוש הדתות עמדו בפני הברירה לתת עדיפות לתיאולוגיה או לפילוסופיה, או לבחור באפשרות השלישית של יצירת סינתזה הרמונית בין השתיים. המאמצים ליצירת סינתזה כזו יצרו את ההגויות המעניינות ביותר של התקופה. המוסלמים באו במגע עם הפילוסופיה היוונית כאשר הרחיבו את כיבושיהם על פני אסיה הקטנה, לעבר מבואות קונסטנטינופול. אבן-סינא Avicenna ) ) הצליח ליישב את הקוראן עם גוון מסויים של המשנה הניאו-אפלטונית, הטוענת להאצלת כל הדברים מאת האלוהים; תורתו ההרמוניסטית של אבן-סינא נקטה גם במינוח האריסטוטלי. אבן-רושד (Averroes ) נחשב במשך כל ימי הביניים לפרשן המובהק של כתבי אריסטו, אלא שדבקותו בתורת נצחיות החומר ושלילתו את האלמוות של הנפש הפרטית לא עלתה בקנה אחד עם עקרונות האיסלם המסורתי. לאחר מותו של אבן-רושד, התגבשה תגובה תיאולוגית חריפה, שתוכננה ועובדה כבר על-ידי אל גאזאלי ) ) תגובה זו שמה קץ לתקופתה הפוריה של הפילוסופיה הערבית.

13. ההוגים היהודיים שחיו בארצות מוסלמיות, ובמיוחד בספרד קלטו השפעות פילוסופיות דומות. תורתו של שלמה אבן גבירול ( ), שחיבורו העיקרי היה "מקור חיים", היתה ניאו-אפלטונית בעיקרה. הרמב"ם ( ) כתב את "מורה נבוכים", שהוא ללא ספק הפיתוח המעניין ביותר של הפילוסופיה האריסטוטלית ברוח המונותיאיזם היהודי, והטביע את חותמו אף על תומס אקווינס .(Aquinas) תגובה תיאולוגית חריפה שמה קץ גם לספקולציה הפילוסופית היהודית של ימי הביניים.
התקופה הקדומה ביותר של הפילוסופיה הנוצרית בימי הביניים, החל מסוף המאה הח' וכלה בסוף המאה הי"א, ידעה השתחררות הדרגתית, אם כי לא נעדרת-מכשולים, מכבלי הברבריזם של ימי הביניים. הפילוסופיה לא הייתה דיסציפלינה בעלת קיום עצמאי, אך מושגים פילוסופיים המשיכו לפרפר בין החיים והמוות בחקר אבות הכנסיה בעיקר בחקר אוגוסטינוס (Augustinus) ובאמצעות עיונים בכתבי בואתיוס (.(Boethius את החלקים היסודיים יותר של תורת-ההגיון האריסטוטלית הורו במסגרת שבע האמנויות תחת השם "דיאלקטיקה". והערותיו של פורפירי (Porphyry) בחיבורו "איסאגוז'" I (sagoge) הפנו את תשומת הלב לשאלת היחס בין מושגים כוללים לבין עובדות. השיטה הניאו-אפלטונית של אריג'נה (Erigena) במאה הט' הייתה בבחינת מוצר בודד של גאוניות אישית.
Pages from the mid-16th century Latin edition of Ibn Rushd and Ibn Zuhr medical treatises: Averroe - Avenzoar, Colliget Averrois Cordubensis libri VII… Eiusdem Averrois commentaria in Avicenna…Eiusdem Averrois tractatus de Theriaca, nunquam antea impressus

14. Imaginary debate between Averroes and Porphyry
Imaginary debate between Averroes and Porphyry*. Monfredo de Monte Imperiali Liber de herbis, 14th century.
*פורפיריוס (בערך לספירה), או מלכי‏, נקרא גם פורפירי מצור היה פילוסוף נאופלאטוני ממוצא סורי.
המאה הי"ב היתה התקופה אשר בה נתגלו מחדש כתבי אריסטו. הצורך בחומר נוסף למחקר התגלה בבירור בספקולציות של אנסלמוס (Anselm ) , בעל ההוכחה האונטולוגית המפורסמת. רוחו הספקולטיבית המזהירה של אבלאר (Abelard) ( ) לא באה לידי מימושה המלא בשל העדר חומר למחשבה ולביקורת. במהלכה של מאה זו ובראשיתה של המאה הי"ג ניתן כבר להשיג את כתבי אריסטו בתרגומים לטיניים. מן הראוי לזכור, שלגבי ימי-הביניים היה אריסטו המקור העיקרי הן למדע והן לפילוסופיה של אותה תקופה; הקמתן של אוניברסיטאות, בפריס ובאוקספורד, הייתה אף היא בבחינת אתגר למחקרים שיטתיים רבים יותר. המאה הי"ג הייתה המאה החשובה ביותר בפילוסופיה של ימי-הביניים, שכן תקופה זו מצטיינת בקליטתה הביקורתית של תורת אריסטו.

15. אִבְּן רוּשְד בויכוח פילוסופי (מדומה) נצחון של תומס אקווינס על
התיאולוגים השמרניים ביותר, המתוארים לעתים כתיאולוגים אוגוסטיניים, שכן הסמכות המדריכה נשארה לגבי דידם אוגוסטינוס, השתמשו בידיעת התורה והמתודה האריסטוטליות, תוך הקפדה ששימוש זה יהיה כפוף למסורת התיאולוגיה הנוצרית. בדרך זו צעדו בונבנטורה (Bonaventura) ( ) , אלברט הגדול ,(Albert the Great) ( ) שהתמסר כולו ללימוד תורתו של אריסטו, ותלמידו המובהק תומס אקווינס (Thomas Aquinas ) שיצר את הסינתזה הקלסית (בימי הביניים) בין התיאולוגיה הנוצרית לבין הפילוסופיה האריסטוטלית. אהבת השלום שפיעמה בו מאפילה לעיתים על העובדה שהוא היה מוכן להציע שינויים הן בפילוסופיה האריסטוטלית והן בתיאולוגיה הנוצרית, כל אימת שסבר כי אכן שינויים כאלה רצויים.
אִבְּן רוּשְד בויכוח פילוסופי (מדומה) נצחון של תומס אקווינס על
Benozzo Gozzoli: dettaglio da: San Tommaso d'Aquino, fra Platone ed Aristotele, trionfa su Averroè

16. סינתזה אחרת שהוצעה בתקופה זו היא משל ג'ון דונס סקוטוס
סינתזה אחרת שהוצעה בתקופה זו היא משל ג'ון דונס סקוטוס. (John Duns Scotus) ( )האריסטוטליאנים הקיצוניים, אלה המכונים לעתים אבן-רושדיסטים בשל דבקותם הבלתי ביקורתית בכתביו של "המפרש", הגיעו בינתיים למסקנות פילוסופיות שאי-אפשר היה ליישבן עם התיאולוגיה. סיגר מברבנט ) לערך ) גילה, מתוך יושר אינטלקטואלי למופת את הקשיים שהתלבט בהם, אך אחרים שהגיעו למסקנות דומות נחשדו על-ידי התיאולוגיה הרשמית שהם באים להציע מסקנות פילוסופיות במקום דוקטרינות של אמונה. בה בשעה שחשיבותו של אקווינס מתבטאת בכך שהוא ניסה לבנות פילוסופיה מטפיסית על בסיס ניסיוני, יש לזכור כי הבסיס הניסיוני זקוק עדיין לניתוח נוסף. במאה הי"ד הביאה ביקורתו של ויליאם מאוקהאם William of Ockham) - לערך ) את הפילוסופיה אל נקודת ראשית מגובשת יותר מבחינה ניסיונית. ייתכן שיש בדבריו משום הזמנה ליצירת מטפיסיקה ביקורתית יותר, אך לא נמצא מי שיקבל על עצמו את האתגר. הפילוסופיה של ימי הביניים נטתה לשקוע ולהתאבן, סביב אותן בעיות עקרות מתורת-ההגיון שנחשבו מאוחר יותר על-ידי הובס (Hobbes) לבעיות סכולסטיות טיפוסיות. שיטתו הניאואפלטונית של ניקולאס מקוזה ((Nicholas of Cusa) ( הייתה שוב בבחינת הישג אישי, בודד.
Paradis de Dante - Premier cercle des professeurs du royaume Dante and Beatrix in the upper left, meets St. Thomas Aquinas and Albert the Great. Down in the Circle: Gratian of Chiusi - Peter Lombard - Dionysius Areopagite - Salomon - Boethius - Paul Orosius (at the top of the circle) - Isidore of Seville (facing the seraph) - Venerable Bede (with whip) - Richard of St. Victor - Siger of Brabant

17. תחייתה של הפילוסופיה הסכולסטית לאחר הרנסנס, הקשורה בעיקר בשמו של פרנציסקו סוארז (Francisco Suarez) ( ) איננה מתרחשת בגבולות מה שנקרא ימי הביניים; ברם, היתה זו תחייה שנכשלה, שכן לא הצליחה להגיע למישור משותף עם עלייתו של המדע החדש.
באשר לתחייה חדשה יותר, עיין ניאו-תומיסם.
רוח הפילוסופיה של ימי הביניים מסתכמת לעתים באמרה המתארת את הפילוסופיה בתורת שפחתה של התיאולוגיה; ברם, ביטוי זה הוא משל תיאולוגי שמרני, פטר דמיאני (Peter Damiani) ( ) שהיה להוט לבלום את יומרותיה של הספקולציה הרציונלית. דומה כי אנסלמוס היטיב למצות את רוחה של הפילוסופיה הזו, בדברו על אמונה המחפשת אחר הבנה. הפילוסופים הגדולים של ימי הביניים, אף שקיבלו כהנחה-מראש את אמיתותה של האמונה הנוצרית, חיפשו בהתלהבות ובהתמדה אחר כל אור חדש שניתן להפיץ על השקפת עולמם מתוך מה שיכלו להפיק מן הפילוסופיה היוונית. * העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוקספורד.
Commentarium magnum Averrois in Aristotelis De Anima libros. French Manuscript, third quarter of the 13th century.

18. אבן סינא, (שם מלא בפרסית: ابوعلى سينا/پورسينا - אבו עלי חוסיין אבן עבדאללה אבן א סינא); בלשונות אירופה נתקבע שמו כ-980 Avicenna ‏ )היה רופא, פילוסוף ומדען פרסי. ג'ורג' סרטון, מייסד ענף ההיסטוריה של המדעים, כינה אותו "המדען המפורסם ביותר של האסלאם ואחד המפורסמים ביותר בכל הזמנים והמקומות".
אבן סינא הוא מחברם של 450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה. חיבוריו המפורסמים ביותר הם "ספר הריפוי" ו"הקנון של הרפואה" (ידוע גם כ"הקאנון הגדול"). אבן סינא השתמש באידוי ליצירת שמנים אתריים ראשונים ולכן נחשב לחלוץ הארומתרפיה.‏
מלבד הפרסים, גם העם הטג'יקי מחשיב אותו כאחד מבניו, אולי דרך משפחת אמו. באיראן הוא נחשב כגיבור פרסי, ופעמים רבות מחשיבים אותו לפרסי הגדול ביותר שחי אי פעם. דיוקנאות ופסלים רבים שלו נותרו באיראן של היום.
משנתו הפילוסופית
אבן-סינא נמנה בין הפילוסופים האריסטוטליים, אך לפי עדות עצמו לא היה אריסטוטלי אדוק, והוא נוטה להדגיש פעמים רבות את אי-תלותו במסורת זו. הוא מעלה במשנתו רעיונות חדשים, המאפשרים את איחודה של הפילוסופיה עם הדת, עד שאבן רושד האשימו בטענה שהוא מנסה לזהם את התורה הפילוסופית ברעיונות ששורשם בכלאם. מסיבה זו התנערו ממנו בני האסכולה האריסטוטלית המחמירים, כדוגמת אבן-רושד, אבן באג'ה ואחרים, אך לעומת זאת הוא אומץ בחום על ידי פילוסופים רבים שחשובה הייתה להם מאוד ההתאמה בין הדת לפילוסופיה, והענקת תו-היוקרה האינטלקטואלי לרעיונות הדתיים. בין מושפעיו היהודיים, נמנה רבי אברהם אבן דאוד.
סמכותו הפילוסופית של אבן סינא חרגה מתחומי מגוריו, ופשטה אף לערי ספרד והמגרב, כפי שנראה מתוך אזכוריו המרובים בסיפור הפילוסופי של אבן טופיל, "חי אבן יקט'אן".

19. חיבורים
אבן סינא כתב רבות על נושאי רפואה, פילוסופיה, לוגיקה, אתיקה, מטאפיזיקה ונושאים אחרים. כ-100 חיבורים יוחסו לאבן סינא - חלקם חוברות של כמה עמודים, ואחרים כתבים בעלי כמה כרכים. כל כתביו הם בערבית – שהייתה שפת המדע של הזמן ההוא – ובפרסית, שפת האם של אבן סינא עצמו. ישנה משמעות בלשנית עד היום לספרים שכתב בפרסית טהורה.
הידוע מבין כתביו הוא "קנון הרפואה", ספר בן ארבעה עשר כרכים, אשר היה טקסט רפואי סטנדרטי במערב במשך 700 שנה. הקנון שונה מקודמיו בכך שהוא יותר מסודר, אולי בשל לימודי הלוגיקה של אבן סינא. הספר ממיין ומתאר מחלות, משרטט את הגורמים שלהן, מפרט תרופות פשוטות ומסובכות, מסביר מושגים כמו היגיינה, ומתאר את צורת הפעולה של אברי הגוף. כמו כל בני עמו וזמנו של אבן סינא, הוא בעיקר מתאר סימפטומים. אבן סינא טען ביצירה זו כי שחפת מדבקת, דבר שהאירופאים חלקו עליו, אך לבסוף נתגלה כנכון. כמו כן, הוא מתאר את הסימפטומים והסיבוכים של סוכרת. ההערכה לספר הייתה שונה במקומות ובזמנים שונים, ויש שראו בו אוצר של חכמה, ואחרים, כמו אבן רושד, כמועיל רק לנייר טיוטה. גרסה ערבית של "הקנון" הופיעה ברומא ב-1593, וחלקים א'-ה', בתרגומם של נתן המאתי ויוסף בן יהושע לורקי, הופיעו בעברית בנפולי ב תרגום נוסף בעברית, של שלמה די אוליוירה, הופיע ב מהגרסה הלטינית יש כשלושים מהדורות, שמיוסדות על התרגום המקורי של גררד מקרמונה. במאה ה-15 נכתב פירוש לטקסט של הקנון, ובו מקובצים יחד הרבה מהתאוריה והמעשה הרפואיים של אותו זמן. בזמנים מודרניים הספר יותר מבוקר מאשר נקרא.
The statue of Avicenna in United Nations Office in Vienna as a part of the "" donated by Iran
למאמר במלואו: אבן סינא

20. The title page of a Latin Edition of Ibn Sina’s  “Canon of Medicine” together with two of his other works; Cardiac Medicines and the Medical Poem (the Cantica Avicennae) published in The page on the right is page 1082; the beginning of the Cantica section. Courtesy of Google ebooks.

21. אבו חאמד מוחמד בן מוחמד אל-ע'זאלי ( ), המוזכר בטקסטים עבריים של ימי הביניים בשם "אלגזאלי", היה הוגה דעות ומתקן דת מוסלמי, מחשובי התיאולוגים המוסלמים. נולד בעיר טוס שבחבל ח'וראסאן במזרח פרס. במשך השנים הפך אל-ע'זאלי לפוסק הלכתי חשוב מטעם האורתודוקסיה הסונית.
בשנת 1095, לאחר שחווה משבר רוחני ופיזי, נפרד אל-ע'זאלי ממעמדו ומנכסיו, יצא לנדודים וחי כקבצן. בעקבות המהפך שעבר התכחש אל-ע'זאלי לחלק מאמונותיו הקודמות, בעיקר בדבר חשיבותו של ההיקש השכלי בענייני הדת (אסכולת הכלאם). ספרו, הנחשב עד היום כאחד מספרי הדת המשפיעים ביותר בהגות האסלאם, נקרא "מפלת הפילוסופים". ייחודו של הספר היה בקריאתו למאמינים לוותר על הפלפולים הדתיים חסרי המשמעות, ולהעמיד את האהבה לאל בבסיס הדת. בספר זה אף הגדיר את הפילוסופיה ככפירה.
הגותו איפשרה לזרם הסופי להיכלל כענף לגיטימי באסלאם האורתודוקסי, ומנעה את הפיכת הסופיות לזרם חיצוני לאסלאם (בדומה לדת הדרוזית). עקרונותיו החדשים, שבמידה רבה היו שילוב בין עקרונות הזרם הסופי לעקרונות האסכולה האורתודוקסית האסלאמית, השפיעו רבות על שניהם, ובזכות כך מוכר אל-ע'זאלי גם כיום על ידי מרבית חכמי הדת המוסלמים כפוסק האחרון, אשר ספריו עודם משמשים כמקור השראה לרבים באסלאם הסוני.
כמו כן, לאל-ע'זאלי נודעה השפעה על מספר הוגי דעות יהודים בימי הביניים, ובעיקר על רבי יהודה הלוי.
The Alchemy of Happiness, 1308 Persian copy held in the Bibliothèque nationale de France

22. Alexander of Aphrodisias (Greek: fl
Alexander of Aphrodisias (Greek: fl. 200 AD) was a Peripatetic philosopher and the most celebrated of the Ancient Greek commentators on the writings of Aristotle. He was a native of Aphrodisias in Caria, and lived and taught in Athens at the beginning of the 3rd century, where he held a position as head of the Peripatetic school. He wrote many commentaries on the works of Aristotle, extant are those on the Prior Analytics, Topics, Meteorology, Sense and Sensibilia, and Metaphysics. Several original treatises also survive, and include a work On Fate, in which he argues against the Stoic doctrine of necessity; and one On the Soul. His commentaries on Aristotle were considered so useful that he was styled, by way of pre-eminence, "the commentator".
Andrea Briosco, Aristotle and Alexander of Aphrodisias, 16th century plaquette, Bode-Museum

23. Themistios (317, Paphlagonia – c
Themistios (317, Paphlagonia – c. 390 AD, Constantinople), named εὐφραδής (eloquent),[1] was a statesman, rhetorician, and philosopher. He flourished in the reigns of Constantius II, Julian, Jovian, Valens, Gratian, and Theodosius I; and he enjoyed the favour of all those emperors, notwithstanding their many differences, and the fact that he himself was not a Christian. He was admitted to the senate by Constantius in 355, and he was prefect of Constantinople in 384 on the nomination of Theodosius. Of his many works, thirty-three orations of his have come down to us, as well as various commentaries and epitomes of the works of Aristotle

24. אבו בכר מוחמד בן יחיא בן א-צאיג (أبو بكر محمد بن يحيى بن الصائغ, ), הידוע יותר בכינויו אבן באג'ה (ابن باجة‎), היה איש אשכולות אנדלוסי ערבי מוסלמי: אסטרונום, לוגיקן, מוזיקאי, פילוסוף, רופא, פיזיקאי, משורר, ומדען. ידוע במערב בשמו הלטיני Avempace. נולד בסרגוסה, כיום בספרד, ומת ב-1138 בפאס שבמרוקו. היה מייסדה של הפילוסופיה האריסטוטלית בספרד, שינקה מאל-פאראבי.
לאחר ששושלת אלמראבטון (المرابطون, ‎Almoravids) כבשה את ספרד, התמנה אבן באג'ה להיות וזיר שלהם. בתחילה שימש כוזיר של אבראהים אבו בכר אבן תיפלאווית', מושלה האלמורוואדי של סרגוסה, ואף כתב לו שירים, והם נהנו יחד ממוזיקה ויין. אחר כך שימש משך כעשרים שנה כוזירו של יחיא בן יוסוף אבן תשפין, אחיו של יוסוף בן תאשפין.
לרעיונותיו הפילוסופיים הייתה השפעה ניכרת על תלמידיו אבן טופייל ואבן רושד, וכן על אלברטוס מגנוס ועל הרמב"ם. למרות השתייכותו האדוקה לזרם האריסטוטלי, והימנעותו מלשלב לתוכה מוטיבים דתיים, בניגוד לאבן סינא, עם כל זאת היה מחדש ושופע רעיונות חדשים ומנוגדים למקובל, אלא שהם נכתבו מנקודת מבט אריסטוטלית מובהקת. אבן רושד מתייחס אליו בכבוד רב למרות הביקורת שהוא מותח כלפיו במספר מקומות, וגם הרמב"ם מכבדו ומצטט אותו. בשל מותו בגיל צעיר לא הספיק להשלים את רעיונותיו ולערוך את חיבוריו, אך הדבר לא הפריע לתפוצת רעיונותיו, ורעיונותיו הועברו לדורות הבאים על ידי אבן רושד והרמב"ם, ואף גלילאו גליליי הושפע מרעיונותיו בתחום האסטרונומיה.

25. הויכוח (המדומה) בין תומס אקווינס ואבן רושד
תומאס אקווינס (Thomas Aquinas) נולד באיטליה בשנת 1225 ומת שם ב-7 במרץ 1274), תאולוג ונזיר דומיניקני הנחשב כפילוסוף הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת פילוסופית ימי הביניים. אקווינס היה בין הפילוסופים התאולוגיים המקובלים ביותר בזמנו ונחשב מהגדולים שבמסדר הדומיניקנים. היה מורה באוניברסיטה וחי את חייו בקהילות של נזירים. עבודותיו המפורסמות ביותר הן שני חיבורים גדולים שנכתבו עבור תלמידים: מכלול נגד הגויים (Summa Contra Gentiles) ומכלול התאולוגיה (Summa Thelogiae).
הגותו
התמקד בהגדרות הפילוסופיות של אריסטו. הוא מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של אמונה, תקווה וצדקה. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "הצורה" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, אלא פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים" כתב כי "אלוהים ניכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת אין הוא חלק מן הדברים; אלוהים נודע בדרך הידע, ודרך הבערות הינה העדר חכמה."
אחת מתרומותיו היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות הציוויליזציה האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר זה.
הויכוח (המדומה) בין תומס אקווינס ואבן רושד

26. בדומה לחכמים, אסטרונומים ופילוסופים אחרים מימי הביניים, גם אבן רושד זכה שמכתש על הירח יקרא על שמו.
Ibn-Rushd is a lunar impact crater located to the northwest of the larger crater Cyrillus. To the northwest is the crater Kant and to the north is Mons Penck, a mountain promontory. The crater is somewhat eroded with age, and the southern rim is overlain by a pair of smaller craters named Cyrillus B and C. The crater floor is relatively flat, and lacks a central peak. This crater was identified as Cyrillus B prior to being renamed by the IAU in honor of Muhammad ibn Rushd, a 12th-century Muslim polymath from Andalusia, whose many scientific accomplishments included analysis of the lunar surface.

27. הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
מקורות:
קלריטה ואפרים
הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
נשמח לתגובות.