1. מאבקים לאומיים באירופה
הלאומיות האירופית בחילופי תקופות
אירופה אחרי קונגרס וינה, 1815

2. בהמשך, דוגמאות למאבקים הלאומיים ביוון, פולין, איטליה וגרמניה.
עד אמצע המאה ה-19 המאבק הלאומי של עמים באירופה נשא אופי ליברלי, בהשפעת המהפכה הצרפתית.
מאמצע המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20, המאבק הלאומי של עמים באירופה לווה בתופעות של תוקפנות כלפי עמים אחרים.
בהמשך, דוגמאות למאבקים הלאומיים ביוון, פולין, איטליה וגרמניה.

3. המאבק לאיחוד יוון
ב-1821 החל מאבק העם היווני לעצמאות משלטון האימפריה העות'מאנית.
מנהיגי המאבק ביוון חששו מפני השתלטות רוסיה על יוון.
מנהיגי המאבק ביוון הושפעו מרעיונות המהפכה הצרפתית. כקבוצה אתנית הם ביקשו לחדש את תרבות יוון העתיקה.
מדינות ומתנדבים מאירופה תמכו במאבק היוונים, בשל אהבתם לתרבות יוון העתיקה.
רבים ראו במאבק הלאומי גם מאבק דתי בין נוצרים לבין מוסלמים.

4. המאבק לאיחוד יוון
ממלכת יוון העצמאית הוקמה ב-1832 בתמיכת רוסיה, בריטניה וצרפת.
לוחמים יווניים, מתוך ספר שירים לאומיים, פריס, 1910
© akg-images

5. המאבק לאיחוד פולין
עד שנות ה-70 של המאה ה-18, פולין הייתה מדינה עצמאית שבראשה מלך.
החל מ-1772 חולקה פולין שלוש פעמים, ושטחיה נמסרו לרוסיה, פרוסיה ואוסטריה, והיא חדלה להיות עצמאית.
ב-1815, בעקבות קונגרס וינה, נמסרה פולין לרוסיה. ניתנה לה אוטונומיה בתחומי החינוך והתרבות.
ב-1830 פרץ מרד בשטחי פולין שהיו תחת שלטון רוסיה, אך הוא דוכא, רבים הוגלו והאוטונומיה של פולין בוטלה.
פרומתאוס הפולני 1831, אמיל ז'אן הוראס וורנה, ( ) , ציור שמן
© Bibliotheque Polonaise, Paris, France, Archives Charmet / The Bridgeman Art Library

6. המאבק לאיחוד פולין
כתוצאה ממדיניותו של השלטון הרוסי, אנשי רוח רבים מפולין ברחו למערב אירופה ובעיקר לצרפת – "האמיגרציה הגדולה".
הלאומיות הפולנית טופחה על ידי היסטוריונים, סופרים, משוררים ומוזיקאים פולנים, וכן על ידי הכנסיות בפולין, וביטאה את רוח הרומנטיקה.
ב-1863 פרץ מרד נוסף נגד רוסיה. גם מרד זה דוכא.
לאחר דיכוי המרד החלו הפולנים לפעול מתוך תפיסה קונסטרוקטיבית ולא באמצעים אלימים.

7. המאבק לאיחוד איטליה
לאחר קונגרס וינה, השאיפה לעצמאות לאומית באיטליה התחזקה, והאיטלקים הקימו אגודות סתר, לדוגמא – אגודת הקרבונרי.
ב-1831 הקים ג'וזפה מציני תנועה לאומית – "איטליה הצעירה".
מציני פעל לאיחוד איטליה כולה ולהקמת רפובליקה איטלקית עצמאית, ברוח רעיונות הליברליזם: הגדרה עצמית ללאומים ושוויון בין האזרחים.
התנועה הלאומית האיטלקית הציבה תכניות מדיניות מעשיות לאיחוד איטליה: מחוייבות הרפובליקה האיטלקית להענקת זכות בחירה, עבודה וחינוך לאזרח.

8. המאבק לאיחוד איטליה
במסגרת מהפכות "אביב העמים" בשנים , שוחררו הערים מילנו וונציה משלטון אוסטריה. בערים אחרות התקבלו חוקות ליברליות. אך המרידות דוכאו, והחוקות בוטלו.
תהליך איחוד איטליה הושלם בידי קמילו קבור, שעמד בראש התנועה הלאומית "התחייה" וביקש להנהיג באיטליה המאוחדת שלטון מלוכני.
קמילו קבור נעזר במאבק לאיחוד איטליה בצרפת נגד אוסטריה.
תהליך איחודה של איטליה,

9. המאבק לאיחוד איטליה
בדרום איטליה פעל ג'וזפה גריבלדי, והשטחים שכבש נמסרו לשלטון ממלכת פיימונטה.
ב-1861 הוכרזה עצמאות איטליה ומלך פיימונטה, ויטוריו אמנואלה ה-2, הוכתר למלך איטליה כולה.
ב-1866 צורפה ונציה לאיטליה, ב-1870 צורפה גם רומא ובכך הושלם תהליך איחוד איטליה.
צבא גריבלדי בקרב באזור פלרמו, 1860
©akg-images / Pirozzi

10. המאבק לאיחוד גרמניה
עד 1871, גרמניה הייתה מחולקת למדינות, לממלכות ולנסיכויות.
לאחר קונגרס וינה ב-1815, נוצר מתח בין אלו שדבקו ברעיונות הלאומיות והליברליזם (בעיקר מרצים וסטודנטים), לבין השמרנים שניסו לדכא את התסיסה הלאומית והליברלית.
ב-1848 התכנס בפרנקפורט פרלמנט כל-גרמני שעסק בשאלת איחוד מדינות גרמניה למדינה אחת. אך ניסיון האיחוד נכשל.

11. המאבק לאיחוד גרמניה
אוטו פון ביסמרק, ראש ממשלת פרוסיה, פעל לאיחוד גרמניה. הוא נקט במדיניות תוקפנית שהתבטאה בסיסמה – "בדם וברזל".
ב יצא ביסמרק למלחמה נגד אוסטריה, בעקבותיה הורחבו שטחי מדינות צפון גרמניה.
ביסמרק הקים את ברית מדינות צפון גרמניה, ולאחר מכן סיפח אליהן את המדינות הקטנות של מרכז גרמניה.

12. המאבק לאיחוד גרמניה
ב-1870 יצא ביסמרק למלחמה נגד צרפת. גרמניה הביסה את צרפת, והשיבה לעצמה את שטחי אלזס-לורן.
ביסמרק צירף לאיחוד את מדינות דרום גרמניה, ויצר את קיסרות גרמניה המאוחדת, שבראשה הקיסר וילהלם מלך פרוסיה.
הכתרת וילהלם הראשון בוורסאי, 18 בינואר 1871
© Musée de la Ville de Paris, Musée Carnavalet, Paris, France, Archives Charmet / The Bridgeman Art Library

13. המאבק לאיחוד גרמניה
תהליך איחודה של גרמניה,

14. במאבקים אשר הביאו להקמת מדינות עצמאיות בלטו:
סממנים של הלאומיות האתנית.
עקרונות שביטאו את רוח המהפכה הצרפתית והליברליזם. למשל – הגדרה עצמית.
מאבק צבאי.
צמיחת מנהיגים ומדינאים.
השתתפות של האינטליגנציה ואנשי רוח במאבק הלאומי.