1. עשרה הרגלי הקשבה גרועים
מעובד ע"י דר' תמי ויסמן
ממאמרו של
Ralph G. Nichols (1960)
The Supervisor’s Notebook
Vol. 22, No. 1, Spring

2. 1. השיעור משעמם
הכרזה (ואפילו אמירה לעצמך) שהשיעור משעמם מעודדת אי הקשבה, "ריחוף" וניתוק מנטאלי מהנעשה בכתה.
אלו היודעים להקשיב מחפשים נקודות עניין להיאחז בהן ובודקים מה עשוי להיות להם לעזר.
אין נושא שאינו מעניין, יש אנשים שאינם מעוניינים. .

3. 2. ביקורת על המרצה
הלוקים בהקשבה הופכים את ביקורת המרצה ל"ספורט": הם מוצאים פגמים באופן הדיבור של המרצה, בצורתה, בדרכי פעולתה וכד'.
המקשיבים הטובים עשויים גם הם להעביר ביקורת כזו או אחרת אבל מהר מאד הם מתעשתים ומתעלמים דרכי התנהגות המרצה ומתרכזים בתכנים שהיא מלמדת. הם יודעים שהמסר חשוב יותר מהלבוש שהוא עטוף בו.

4. 3. עודף ריגוש
ההקשבה יורדת לאפס כשתלמידים מגיבים בעוצמה לחלק מהנאמר באופן שאינו מאפשר להם לעקוב אחרי ההמשך.
כדאי לזכור: התאפק ודחה את השיפוט שלך עד אשר תבין לחלוטין מה שנאמר! הקשב עד סוף דברי המרצה ורק אחר-כך ת תתנגד או תסכים.
במילים אחרות: יש להבין לחלוטין את דברי המרצה לפני שמקבלים או מתנגדים להם.

5. 4. הקשבה רק לעובדות
כתוצאה מהקשבה רק לעובדות נוצר אוסף עובדות חסרות משמעות ובלתי ניתנות לזיכרון. מקשיבים טובים מחפשים בהרצאה את הרעיונות המרכזיים ומשתמשים בהם כחוט מקשר על מנת לקבל משמעות מההרצאה בשלמותה.

6. 5. ניסיון לכתוב הכל
אין רע בכתיבת ההרצאה בשלמותה, במיוחד אם היא בנויה היטב, מאורגנת ומובנית כראוי. למרבה הצער, רק מחצית או אפילו שליש מההרצאות הן כאלו, ולכן, מקשיב טוב חייב להיות גמיש בכתיבת ההרצאה. עליו לארגן את הכתיבה שלו תוך כדי ההרצאה באופן שיהיה מתאים לדרך הארגון של המרצה.

7. 6. תשומת לב מדומה
מקשיב גרוע מייצר תנוחת הקשבה (יד על הסנטר, עיניים נעוצות ב... ) ומפליג לאחת מאלף הסחות הדעת.
במחקרים נמצא כי אצל מקשיב טוב מתרחשים שינויים בקצב הנשימה, בעומק הנשימות, בקצב הלב ובלחץ הדם.
הקשבה היא עבודה קשה הצורכת אנרגיה!

8. 7. יכולת לסבול הפרעות
מקשיבים גרועים מאבדים את יכולת הקשב שלהם כתוצאה מכל הפרעה. הם גם מפריעים לעצמם ולשכניהם: מתמתחים, זזים, מעבירים ניירות, מדברים עם שכנים. הם אינם מתאמצים לרסן את השעמום המציף אותם.
מקשיבים טובים מנסים להסתגל להפרעה ודי מהר מוצאים שהם מסוגלים להתעלם מההפרעה.
הם אינם מפריעים לאחרים!

9. 8. בוחרים רק את הדרך הקלה
בחירה חוזרת ונשנית להימנע מהקשבה (ויהי זה הקשבה לרדיו או לטלביזיה), עלולה לפגוע ביכולת ההקשבה ולגרום לאדם להיות "נכה קשב".

10. 9. מאפשרים תגובה רגשית מוגזמת
מילים מסוימות, למשל "אפליה מתקנת" או "פמיניזם" עלולות לעורר תגובה רגשית הגורמת למקשיב להפסיק להקשיב.
ניתן למנוע תגובה רגשית כזו אם נזהה את המילים, נדון בהן וננסה להבין את המשמעות שמאחוריהן.
זכרו: אין סיבה שמילים אלו או אחרות ימנעו מאיתנו להקשיב וללמוד!

11. 10. מבזבזים את הפער שבין חשיבה לדיבור
בשיחה רגילה (באנגלית) אדם מדבר כ – 125 מילים לדקה וחושב כ – מילים לדקה. מרצים מדברים קצת יותר לאט – כ – 100 מילים לדקה.
עקב זאת נוצר פיתוי לשקוע במחשבות ולא לשים לב לדיבור – כך נגרמת נפילה בהקשבה.
ניתן להתאמן בהקשבה ולהימנע מ"נפילה" זו באמצעות פיתוח 3 יכולות:

12. א. יכולת לנחש את ההמשך
מקשיב טוב מנסה לנחש או לצפות לנקודות הבאות שיגיד המרצה כחלק מהתפתחות הנושא.
אם הוא טעה, הוא יחשוב מדוע טעה.
גם אם צדק וגם אם טעה, סיכוייו לזכור את הנאמר עלו מאד.

13. ב. יכולת לזהות חומרים תומכים
מקשיב טוב מנסה לזהות את החומרים שתומכים בדברי המרצה. כל מרצה חייב להישען על מקורות כלשהם וגילויים מאפשר לשומעים לבדוק את טיעוני המרצה.

14. ג. יכולת לסיכומי ביניים
עם קצב החשיבה המהיר שיש לכולם, קל לסכם במשך 5 שניות את הנושאים העיקריים שהמרצה דיבר במהלך 5 הדקות האחרונות.
כשהמרצה מפסיק לדבר לצורך לגימת מים או הולך לכיוון הלוח לכתוב משהו או אפילו נושם עמוק, השומע הטוב והמנוסה יכול לעשות סיכום ביניים פנימי.
חצי תריסר סיכומים במהלך 50 דקות הרצאה עשויים להכפיל את ההבנה ולשמר בזיכרון את עיקרי ההרצאה.