מלכים יסכה יחיאל.

מלכים יסכה יחיאל

חורבן ממלכת ישראל 722 לפנה"ס חורבן ממלכת יהודה 586 לפנה"ס
המלכים מלכי הממלכה המאוחדת שאול הרבע האחרון של המאה ה-11. דויד (לפנה"ס). שלמה :כשותף במלוכה (לפנה"ס). כמלך (לפנה"ס). רחבעם , חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו ירבעם אחאב הושע מלכי יהודה מלכי ישראל חורבן ממלכת ישראל 722 לפנה"ס חורבן ממלכת יהודה 586 לפנה"ס

מלכים א' פרק א'- מי הבא בתור???
הפרק עוסק בימי זקנותו של דוד, כאשר מתנהל מאבק בין שני בניו , אדוניהו ושלמה ותומכיהם, על הזכות לתפוס את השלטון תחת אביהם. אדוניהו- בנו הגדול של דוד (לאחר מות אבשלום), רואה את עצמו מועמד לגיטימי למלוכה, אך נתן הנביא ובת שבע (= אשת דוד, אם שלמה) מסכלים את תוכניתו של אדוניהו, בכך שמשפיעים על דוד שיכריז על שלמה כמלך אחריו. ואכן שלמה נמשח למלך אדוניהו חושש לחייו ולחיי הנאמנים לו, אך שלמה נשבע לו שלא ימיתו . זקנתו של דוד פסוקים 1-4: (מהווים אקספוזיציה) אקספוזיציה= (מצג) פרטים החשובים להבנת העלילה בהמשך. (כגון: הצגת דמויות, תכונותיהן, מצבן, זמן העלילה מקום העלילה הצגת הבעיה וכו' ) מהי האקספוזיציה בפסוקים 1-4? ______________________________________________________ אדוניהו מנסה למלוך פסוקים 5-10: אדוניה רואה את עצמו כיורש העצר ומנצל את חולשתו של דוד. אדוניהו נהג גנוני מלכות בדומה לאבשלום בשעתו. במה דמה אדוניהו לאבשלום?שמואל ב' ט"ו 1-12

מי היו תומכי אדוניהו בחצרו של דוד ומי היו תומכי שלמה ומה תפקידם
מי היו תומכי אדוניהו בחצרו של דוד ומי היו תומכי שלמה ומה תפקידם? (מלא את הטבלה) תומכי אדוניהו תומכי שלמה דרג צבאי הנהגה דתית דרג מדיני תומכים נוספים אדוניה מנסה לקבץ סביבו תומכים מקרב הפמליה ששרתה את אביו, כדי שיתמכו בהמלכתו כיורשו של דוד. יש לזכור כי בשלטון שושלתי הנוהג הוא כי בכיר הבנים יורש את המלוכה. אדוניה סבר אפוא כי הוא זכאי למלוך בכוח אותו נוהג. שלא כרגיל במקרא, מציין המספר את יופיו הרב של אדוניה, מה שעשוי לעזור לו למצוא חן בעיני העם. אדוניה מזמן את יואב בן צרויה, מי ששימש שנים רבות שר צבאו של דוד [אך דוד נטר לו טינה בגלל שהרג את אבנר בן נר ואת עמשא כן יתר], את אביתר הכוהן וכן את כל אחיו בני המלך, מלבד שלמה, כמובן, ושרים נוספים מחצרו של דוד. הוא עורך להם סעודה דשנה כדי להשיג את תמיכתם ולחגוג את המלכתו הקרובה למלך, אם כי איננו מכריז על כך במפורש, לבל ייחשב כמורד במלכות. אדוניה לא מזמין לסעודה את מי שנמנים על תומכיו היותר נאמנים של דוד: נתן הנביא, צדוק הכוהן, יועציו הקרובים ועוד.

___________________________________________________
בת שבע ונתן פונים למלך דוד פס' 11-31: נתן הנביא, שלא הוזמן לסעודה על-ידי אדוניה, פונה אל בת-שבע, כדי להעמידה על חומרת המצב. הוא מייעץ לה מה לומר לדוד ומבטיח לה שתוך כדי דבריה גם הוא ייכנס ויתמוך בבקשתה להמליך את שלמה. כדי להמריץ את בת-שבע לעשות כן הוא רומז לה כי חייה וחיי בנה בסכנה: "..ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה" (פס' 12). בעולם העתיק, וגם הפחות עתיק, היו מקרים רבים שהמלך החדש, שזה עתה עלה לשלטון, היה עורך טיהורים נרחבים ומסלק מדרכו את מתנגדיו. מכאן נובע חששו של נתן לחיי בת-שבע ושלמה. מהי הטענה החזקה ששם נתן בפי בת-שבע לומר לדוד?(פס' 13) ______________ נתן אומר לה שמיד לאחר טענתה לפני דוד, הוא יבוא מיד אחריה לפני דוד ויאשר את דבריה "ומלאתי את דבריך" (14) בת- שבע נכנסת לדוד ומוסרת לו את דברי נתן, בשינויים קלים. עוד היא מדברת, נכנס גם נתן הנביא אל חדרו של דוד ומציג את מעשי אדוניהו כאילו כבר המליך את עצמו, למרות שהמספר לא מציין זאת במפורש, על מנת לעורר את דוד למעשים מידיים. הסיפור מובא שלוש פעמים מדוע? מה הייתה כוונת המספר? ___________________________________________________

דוד ממנה את שלמה למלך תחתיו פס' 32-40:
דוד מקיים את שבועתו להמליך מיד עוד בחייו את שלמה בנו כיורש העצר. הוא קורא אליו את נאמניו, האישים החשובים שבתומכי שלמה: צדוק הכהן, נתן הנביא ובניהו בן יהוידע ומצווה עליהם לערוך מיד טקס להמלכת שלמה, ובנוסף הוא אומר להם לקחת עמם את צבא השכירים ("עבדי אדוניכם" (פס' 33) שישמשו ליווי צבאי במשך כל שלבי הטקס. מקום הטקס: ___________ הנמצא בעיר _________. השלם עפ"י הפסוקים: הוראת דוד 33-35 שלבי הטקס 1. 1. הכרזת דוד על שלמה כיורש מלכותו. 2. 2. הרכבת שלמה על פרדת המלך. _____________________________ 3. 3.הורדת שלמה במקום קדוש ליד הגיחון. 4. 4.המשיחה בשמן הקודש 5. 5.התקיעה בשופר 6. 6.ההכרזה "יחי המלך" 7. 7. תהלוכה חגיגית אחרי שלמה ממעיין הגיחון לארמון המלך. 8. 8. הישיבה על כיסא המלוכה הם ממהרים לעשות כרצון המלך, דבר שגורם לעם שמחה גדולה "..ותבקע הארץ בקולם" (פס' 40).

פחד במחנה אדוניה מהמלכת שלמה פס' 41-53:
פס' 41 – 48 – קולות השמחה של העם, ובמיוחד קול תקיעת השופר מעוררים הרגשת חשד ואי-נחת בקרב משתתפי סעודת ההמלכה של אדוניה. לפתע הגיע יונתן בן אביתר ובפיו בשורות. בניגוד לצפיות לבשורה טובה, מבשר יונתן לאדוניה וחבר מרעיו כי דוד המליך את שלמה תחתיו, והוא חוזר בשלישית על תיאור ההמלכה, כשהוא מרחיב ומדגיש את שמחת העם ואת תמיכתו במלכותו של שלמה, וכן את תמיכתו המלאה של דוד בשלמה, ולא באדוניה. מדוע חוזר יונתן שלוש פעמים על המילה "וגם" ? הסבר מה מבטאת מילה זו! _________________________________________________________ פס' 49 – 53 – אדוניה וחבריו נחרדים לשמע הבשורה, ומתפזרים איש לביתו. אדוניה חושש לגורלו עד כדי כך שהוא ממהר ואוחז בקרנות המזבח, אולי כאמצעי להינצל מעונש מוות בעוון מרידה במלכות. אדוניה שולח שליח אל שלמה, ומודיע על השלמתו עם מלוכת שלמה, (זאת ניתן ללמוד משמות התואר בהם הוא משתמש: "המלך" לשלמה, "עבדו" הוא מכנה את עצמו), ומבקש משלמה הבטחה בשבועה של יאונה לו כל רע. שלמה משיב כי אם אדוניה יהיה נאמן לו, יישאר בחיים, אך אם יימצא שחטא, יומת. אדוניה משתחווה לשלמה ושלמה חונן אותו ומשלחו לביתו מה משמעות האחיזה בקרנות המזבח? ___________________________________________________________

על איזו ממלכה מלך: הממלכה המאוחדת. מס' שנים שמלך: 40.
המלך: שלמה שם אמו: בת שבע. שם אביו: דוד שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: הממלכה המאוחדת. מס' שנים שמלך: 40. הממלכה בה שלט באותה תקופה_:אדום, מואב וארם. מצב דתי: ברוב ימיו: העם עובד את האלוהים. לעת זקנתו: ישנה התערערות בגלל עבודה זרה של נשותיו. הנביא באותה תקופה: אחיה השילוני. מאורעות באותה תקופה : תקופה של שלמה נחשבה לתקופה של שפע שלום ושלוה בישראל. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" שלמה היה החכם באדם. שלמה בנה את בית המקדש. שלמה אהב נשים נוכריות רבות והתחתן איתן נשים אלה ביטו את לבבו, ולבבו לא היה שלם עם אלוהיו" בנוסף באו עליו צרות ממדינות סביב ארץ ישראל- הדד האדומי מאדום- ברח בימי דוד למצרים ועתה שב לארצו ומורד בשלמה. רזון בן אלידע מארם- היה מפקד, ברח בימי דוד ושב להתנכל לשלמה. ירבעם בן נבט- היה עבד לשלמה ואחראי על מס בית יוסף. בגלל חטאיו של שלמה אלוהים מודיע לו כי הוא יקרע את ממלכתו. הערכת המקרא את מעשיו: בתחילת ימיו: "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.. ויחכם מכל אדם" בסוף ימיו: ויעש שלמה הרע בעיני ה'.. ולא היה לבבו שלם עם אלוהיו".

מלכים א פרק ג: בפרק הקודם פרק ב' שלמה מסלק את מתנגדיו לשלטון.ובפרקנו:
פס' 1-4: שלמה מתחתן עם בת פרעה והמצב הדתי בעם. שלמה ירש מאביו ממלכה גדולה והוא שואף להפוך אותה למרכז בינלאומי, לשם כך הוא מחזק את קשריו עם המדינות באזור באמצעות נישואים פוליטיים. במזרח הקדום היה מקובל שקשרים פוליטיים וצבאיים בין מדינות היו מלווים ב"נשואים דיפלומטיים" על מנת לחזק אותם. בפרק הקודם פרק ב' שלמה מסלק את מתנגדיו לשלטון. מלכי מצרים לא נהגו להשיא את בנותיהם למלכים זרים וראו בכך פחיתות כבוד 1. מהן במות ? מי עובד בבמות ? __________________________ 2. כיצד מתרץ (מנמק, מסביר) הכתוב בפס' 2 את פולחן הבמות ? _____________________________________________________________ פס' 5-15: החלום בגבעון. שלמה המלך הולך להקריב קורבנות לה' בגבעון מכיוון שעדין לא נבנה בית המקדש, והבמה הגדולה ביותר בארץ היא הבמה בגבעון. ה' מתגלה לשלמה בחלום ואומר לו: "שאל מה אתן לך" (שאל מה שאתה רוצה, ואני אמלא את בקשתך) 3. קראו פס' מה ביקש שלמה בחלומו בגבעון ומה קיבל ? 4. קראו פס' ה' מבטיח לשלמה ארבע הבטחות . במה שונה ההבטחה הרביעית מיתר ההבטחות ?

הסיפור על משפט שלמה בא לאחר הסיפור על החלום בגבעון כדי להדגים את חכמת המשפט הנפלאה שזכה בה שלמה, עפ"י בקשתו מה'. משפט שתי הנשים: שתי נשים זונות התייצבו לפני שלמה שישפוט ביניהן. אחת משתי הנשים תבעה את האישה השנייה וכטוענת בבית המשפט היא מספרת לפני שלמה כי היא והאישה השנייה (הנתבעת) גרות בבית אחד. היא (האישה התובעת) ילדה את תינוקה כשהאישה השנייה הייתה אתה בבית. לאחר שלושה ימים ילדה גם האישה השנייה. בלילה מת ילדה של האישה השנייה משום שבטעות היא שכבה עליו, וכשהתעוררה בלילה וראתה שמת בנה הלכה אל האישה (התובעת) שישנה עם תינוקה החי, לקחה ממנה את הבן החי והעבירה אותו לחיקה ואילו את בנה המת הניחה בחיקה של האישה (התובעת) הישנה. בבוקר שקמה האישה (התובעת) להיניק את בנה, גילתה שזה לא היה בנה. מכאן מבקשת האישה התובעת מהמלך שיפסוק לטובתה ויחזיר לה את בנה החי הנמצא אצל האישה השנייה. תגובת האישה השנייה: הבן החי הוא בנה , ואילו הבן המת הוא בנה של התובעת. 6. הקושי להכריע במשפט נבע מכך שלא היו עדים למעשה ומכל שטענות הנשים נראו שקולות. (פס' 16-23) הבא ראיה אחת מהקטע לכך שלא היו עדים למעשה. _______________________________________________________________ הבא ראיה אחת לכך שטענות שתי הנשים מתוארות כשקולות . 7. בפסוק 26 יש משפט המופיע גם בפסוק 27. הדגישו במרקר את המשפט המופיע גם בפס' 26 וגם בפס' 27. על מי מהנשים מדבר המשפט שבפסוק 26. ___________________ על מי מהן מדבר המשפט שבפסוק 27.______________________ משפט שלמה:

שלמה מסכם את טענות הנשים (פס' כ"ג):
מבחן החרב: שלמה מסכם את טענות הנשים (פס' כ"ג): "זאת אמרת זה בני החי ובנך המת, וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי" הטענות נראות שקולות,וללא ראיות /עדות לא ברור מי היא האם האמיתית, המלך יכול היה להקל על עצמו את מלאכת השפיטה, משום שהתובעת לא הביאה ראיות לטענתה, והיה יכול לומר לה: צר לי, אין לך הוכחות. אני דוחה את תביעתך. אבל שלמה חתר לעשות צדק לאמתו. לשם כך הוא משתמש בתכסיס חכם, לכן הוא משתמש במבחן החרב כדי לחשוף את האם האמיתית ואת האם המתחזה. שלמה בקש חרב ואמר: "גזרו את הילד החי לשנים,ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת". התחבולה של שלמה התבססה על ההנחה ,שהאם האמיתית תחוס על בנה, ואכן אחת הנשים ויתרה על תביעתה לילד למען הצל אותו ממוות, ואילו השניה הביעה את אכזריותה ואת קנאתה באם האמיתית: "גם לי גם לך לא יהיה, גזרו". 8. מה הייתה תחבולתו המשפטית של שלמה? מהי התוצאה של המשפט ? בני עמו הכירו בכשרון וביכולת של המלך שלמה להבחין באמת ולשפוט : "כי ראו כי חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט". העם מבין כי חכמת שלמה אינה חכמה אנושית אלא ייחודית-חכמה שהעניק לו האל. מקור החכמה הוא אלוקי= התגשמות משאלתו של שלמה: "לב שומע לשפוט את עמך". המשפט - התראה למתדיינים מפני שפיטתו של שלמה ייתכן שתכלית הסיפור, שהיה בראשית מלכות שלמה, היא "חינוכית" - להרתיע את העם ממשפטי בדיה וכזב, שכן אין סיכוי להטעות את המלך הדגש הוא על "וַיִּרְאוּ". בעלי הדין חששו שמא יחשוף השופט את האמת ויוקיע אותם.

שלמה המלך: רקע : שלמה היה בנם של דוד ובת שבע והוא היה משבט יהודה , הוא גר בירושלים ושלט על הממלכה המאוחדת במשך 40 שנה שלמה התאפיין בחוכמתו ובאהבתו לנשים נוכריות ואף התחתן איתן . 1. הנישואין לבת פרעה אחד הצעדים הראשונים שעשה שלמה בראשית מלכותו היה חיזוק מעמדו הפוליטי באזור על ידי נישואין לבת פרעה . היה זה מעשה יוצא דופן , כי הפרעונים היו נושאים נשים ממדינות אחרות , אך לא השיאו את בנות בית המלוכה אל מחוץ לאדמת מצרים . הנישואים הראו את חולשת מצרים באותו זמן ואת מעמדו החזק של שלמה חוכמתו של שלמה שלמה הצטיין בחוכמתו ורוחב ידיעתו , עד שנאמר עליו : " ויתן אלוהים חוכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד , ורוחב לב ( בינה רחבה ) כחול אשר על שפת הים . ותרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני קדם ( המזרח ) ומכל חוכמת מצרים . ויחכם מכול אדם … ויהי שמו ( נפוץ ) בכל הגויים מסביב . וידבר שלושת אלפים משל , ויהי שירו חמישה ואלף כור ( 400 – 300 ליטר בערך ) . וידבר על העצים , מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר , וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים . ויבואו מכל העמים לשמוע את חוכמת שלמה .

3. עושרו של שלמה לשלמה היו 4,000 אורוות לסוסים , כלי רכב ו- 12,000 פרשים . וכל מחוז היה צריך לספק את השעורים והתבן , מאכל הסוסים , ולהביא אותם ערי הרכב השונות ולירושלים , שגם בה הוחזקו סוסים . תקופת שלמה נחשבה לתקופה שלום ושלווה בישראל . נאמר עליה : " יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת של שפע , של הים לרוב , אוכלים ושותים ושמחים:". " וישב יהודה וישראל לבטח , איש תחת גפנו ותחת תאנתו , מדן ועד באר שבע , כל ימי שלמה " . שלמה קיבל בכל שנה 666 ככרות זהב . מהזהב עשה שלמה 200 מגינים גדולים ו- 300 מגינים קטנים , ששימשו בתהלוכות ואוכסנו בבית יער הלבנון . שלמה עשה לעצמו כיסא שן ( שנהב) גדול שציפו אותו בזהב טהור. לכיסא היו שש מדרגות , כיפה עגולה שהתנשאה מאחוריו משענת לידיים משני צדדיו . ליד המשענות עמדו שני אריות , אחד מכל צד ועל שש המדרגות עמדו שנים עשר אריות , שניים שניים על כל מדרגה . כיסא זה היה מיוחד במינו ולא נעשה כדוגמתו בשום מקום אחר . כל כלי השתייה של המלך היו מזהב וכן כל הכלים בבית יער הלבנון . בחצר שלמה לא השתמשו בכסף , כי מתכת זו לא נחשבה לבעלת ערך .

4. בניית בית המקדש כשנמשח שלמה למלך על ישראל , שלח אליו חירם מלך צור משלחת של עבדיו כדי לברך אותו . שלמה שלח אך הוא משלחת אל חירם כדי להודיע לו על רצונו לבנות בית לה‘ בירושלים , כפי שאמר ה‘ לדוד אביו . כדי לבצע את העבודות הללו הטיל שלמה מס עובד על כל ישראל בסך 30,000 אלף איש . העובדים נשלחו ללבנון ושליש מהם עבד שם חודש ימים ונשלח חודשיים לביתו . כך הם התחלפו ביניהם .

מלכים א פרק ח (1-30): הפרק מתאר את טקס הכנסת ארון הברית למקדש שבנה שלמה. בהמשך מברך שלמה את ה' ומודה לו על שזכה לבנות את הבית, לבסוף מתפלל שלמה ומבקש שבית דוד ימשיך למלוך לעד, ושהמקדש שנבנה יישאר תחת השגחתו של האל. פס' 1 – 13 : העלאת ארון ה' אל המקדש הקטע פותח בתיאור הכנסתו של ארון הברית למקדש. שלמה מכנס את כל ראשי העם. הארון, אוהל המשכן וחפצי המשכן, שנדדו עם העם במדבר, היו עד עכשיו בעיר דוד, והבאתם לבית המקדש מסמלת את המשכיות המסורת החל ממעמד הר-סיני ועד לאותו היום. הכוהנים מביאים אותם אל בית המקדש בטקס רב רושם ורב קורבנות, שנערך בחג הסוכות בחודש השביעי. את הארון מניחים בדביר, הלא הוא קודש הקודשים, אותו חלק במקדש, שרק הכוהן הגדול נכנס אליו, וגם זאת רק אחת לשנה, ביום הכיפורים. על הארון מסוככים שני כרובים, ובתוכו מצויים שני לוחות הברית. עם הכנסת הארון, יורדת שכינת האל על המקדש "והענן מלא את בית ה'" (פס' 10) 1. מי הוזמן להשתתף בחג חנוכת בית המקדש והצבת ארון הברית בתוכו? עיינו בפרק ח' 2-1, 5, 14. א. מתי חוגגים את חגיגת בית המקדש? ב. באיזה חג מדובר? _______________________ ג. מה מסמל הענן???

פס' 13-12 – הכרזת שלמה על בנייתו בית לה'.
כדאי לדעת ! דביר – כינוי לקודש הקודשים. לפי חז"ל מלשון 'דבר' – 'משם דיברות יוצאות'. כרובים – מתוארים כבעלי כנפיים. הכרובים דומים לבני אדם בכך שהם עומדים על רגליהם. גופם דומה בחלקו לבני אדם ובמקצתו לבמות או חיות או עופות. הכרובים שעל ארון העדות יצרו בכנפיהם הפרושות מעין כיסא כבוד לאלוהים, ועל כן הוא נקרא לפעמים "ה' יושב הכרובים" (אנצ' מקראית, ערך "כרוב", עמ' 242, כתב: מ"ד קאסוטו). פירושי מילים: "הבדים" = המוטות שבעזרתן נשאו את הארון."לוחות האבנים" = לוחות הברית. "בחורב" = בהר סיני. פס' – הכרזת שלמה על בנייתו בית לה'. פירושי מילים: "ערפל" = חשוך, אבל מקביל לענן (שמות יט 9, איוב לח 9) "בית זבל" = עפ"י האכדית – 'bit zabal' = בית נישא, מקום מפואר, נשגב, מעון, בית מגורים. באוגריתית – "זבול" מקביל ל"ת'פט"/שופט, ופירושו מלך, או נסיך. "מכון לשבתך עולמים" – "מכון" – א. מקום קבוע ואיתן – מלשון "כן" – יסוד. ב. מכון = מכוון. 'בית המקדש של מטה מכוון כלפי המקדש של מעל ה'. 4. מהי תפישת האלוהות הנראית לנו בפס' ?_______________________ פס' 14 – 21 : ברכת שלמה קטע זה כתוב ברוח ספר דברים ומתאים לאמונות והדעות המובעות בו. בניגוד לתפישה שהוצגה בקטע הקודם,בפס' לפיה ה' שוכן במקדש וממלא אותו, הרי לפי התפיסה של ספר דברים י"ב מקומו בשמים, ורק שמו שוכן במקדש. ____ פעמים חוזר המספר בקטע על הביטוי "בית לשמי" ( בצורות צורות). שלמה מברך את ה' ומודה לו על-כי בחר בירושלים להיות עירו, על שבחר בדוד ובמשפחתו למלוך על ישראל, על שבחר בו למלוך אחרי דוד ועל הבחירה בעם ישראל. שלמה מציין כי כבר דוד רצה לבנות את המקדש, אך נאלץ לוותר (על-פי דברי הימים א' כ"ב 8 – 10, ה' אסר על דוד לבנות בעצמו את המקדש משום שלקח חלק במלחמות רבות ושפך דם רב) והשאיר את המלאכה לשלמה בנו. מהן ארבע הבחירות שבחר בהם ה' ? (עיין בפס' צטט והסבר) ________________________ 6. מהי תפיסת האלוהות המודגשת במילה המנחה שמי/ שם ה' בפסוקים 16-21? __________________________

8. המילה מנחה נוספת בפס' 23-26 "______" –מהם שתי משמעויותיה של המילה?
פס' 22 – 30 : תפילת שלמה. שלוש פעמים מציין שלמה כי מקום שבתו של ה' הוא בשמים, וגם המקום האין סופי הזה צר מלהכיל את ה'. על כן מתפלל שלמה ופורש את כפיו לשמים. הוא משתמש בשורש המנחה ______ - ____________________________________________ _______________________________________________________________________. שלמה חוזר ומציין כי מקום שבתו של ה' הוא בשמיים, המקדש הוא רק מקום המשכן של שמו, והוא ישמש מעתה מקום תפילה הן לשלמה והן לעם כולו. 8. המילה מנחה נוספת בפס' "______" –מהם שתי משמעויותיה של המילה? מצד אחד - _______________________________________________________________ מצד שני- _________________________________________________________________ 9. הוכח עפ"י פס' שהבית נבנה לא לצורכי ה' אלא לצורכי האדם_______________________ אצל העמים השכנים,עובדי האלילים,נתפס המקדש כמקום משכנו הפיזי של האל, ולעומת זאת –גם בתיאור הופעת האל וגם בברכת ההודיה מודגש ההבדל שבתפיסת מקדש שלמה כבית שנבנה לשם האל ולכבודו[11, 21], כלומר המקדש אינו מעונו של האל-מקום מגוריו. ההדגשות אלו באות לתקן את הכרזת שלמה כי הבית הוא "מכון לשבתך עולמים"[13]. ההדגשה: לא האל שוכן במקדש, אלא ארון ה' המייצג את הברית שבין ה' לעמו הוא השוכן במקדש.

מלכים א' יא': 5 . הבעיות בשנות שלטונו האחרונות של שלמה
שלמה המלך אהב נשים נוכריות רבות . נוסף לבת פרעה הוא נשא לו מואביות , עמוניות , צידוניות וחיתיות . יחד היו לו 700 נשים ו- 300 פילגשים . נשים אלה הטו את לבבו של שלמה לעת זקנה . הוא בנה לאלוהיהן במות פולחן : לעשתורת אלילת הצידונים , למולך אליל העמונים ולכמוש אלוהי המואבים את הבמות הללו הקים שלמה על ההר הנשקף על ירושלים ( כנראה הר הזיתים ) . גם לכל נשותיו האחרות הוא הרשה לזבוח ולהקטיר ( להבעיר קטורת , עשב ריחני ) לכבוד אלוהיהן . בכך רואה הכתוב את הסיבה לצרות שבאו על שלמה בשנות מלוכתו האחרונות : מלכים א' יא':

הדברים המסופרים כאן על מלכות שלמה הם רק חלק קטן ממעשיו וחוכמתו .
- המרד הראשון היה מהדד האדומי - בתקופת דוד ברח הדד מיואב משר הצבא של דוד לאחר שסיים לכבוש את אדום והוא ברח למצריים שם כדי שלא יהרגו אותו במצריים הדד הפך לבן חסותו של המלך המצרי , לאחר שהדד שמע שדוד מת וגם שר צבאו יואב הוא חזר לארצו כדי לארגן משם מרד לקראת סוף ימי שלמה כשממלכת שלמה מתערערת . - המרד שני היה מרזון בן אלידע - שהצליח לברוח בזמן שדוד ניצח את הדדעזר מלך צובה . רזון אסף אליו גדוד של אנשים ובימי שלמה השתלט בעזרתם על דמשק והיה עוין לישראל . - המרד המסוכן ביותר היה של ירבעם בן נבט שהיה בן אישה אלמנה משבט אפרים . ירבעם היה מוכשר מאוד ונתמנה כבר בצעירותו על כל עבודות הכפייה של "בית יוסף" . המרד פרץ כנראה בזמן בניית המילוא בירושלים . ירבעם יצא מירושלים ( אולי כדי לגייס תומכים ) ופגש בדרך את הנביא אחיה השילוני . שניהם היו לבד בשדה ואחיה תפס את הגלימה החדשה שלו וקרע אותה לשנים עשר קרעים . לירבעם הוא אמר : "קח לך עשרה קרעים , כי ה‘ יקרע את הממלכה מידי שלמה ויתן לך עשרה שבטים ואתה תמלוך עליהם . ה‘ ישאיר בידי בית דוד רק את "השבט אחד" (יהודה ובנימין) , וזאת בזכות דוד שהלך בדרכי ה‘ , אך הדבר יקרה אחרי מות שלמה . " ירבעם התחיל במרד , אך נכשל בו . הוא נאלץ לברוח למצרים וקיבל בה חסות מדינית משישק . רק אחרי מות שלמה הוא חזר לארץ . הדברים המסופרים כאן על מלכות שלמה הם רק חלק קטן ממעשיו וחוכמתו . יתר הדברים נכתבו ב"ספר דברי שלמה " ( שלא השתמר) . שלמה מלך ארבעים שנה על ישראל ונקבר בקברי בית דוד בירושלים . במקומו מלך רחבעם בנו , שהיה בן נעמה העמונית .

שאלת בגרות: תשובה: קרא מלכים א', יא' 23-25
א. יש המפרשים כי השטנים שהקים ה' לשלמה נועדו להעניש את שלמה על חטאיו בזקנתו. הבא מן הכתוב שתי ראיות לכך שפסוקים אלה מקשים את הקבלה של פרשנות זו. והסבר את הראיות שהבאת! ב. במלכים א, י"א מסופר על מפעלי הבנייה של שלמה בירושלים ועל "סבל בית יוסף" הסבר כיצד שני עניינים אלה מסייעים בהבנת הסיבות למרד בשלמה. מלכים א', יא' : א. 1. עפ"י הראיות מסתבר שהשטנים שהקים ה' לשלמה, פעלו גם בימי דוד- "ויהי שר גדוד בהרוג דוד אותם", מכאן שהאויבים פעלו עוד בימי דוד ולא בזקנתו של שלמה. 2. "כל ימי שלמה"- הדגש על כל ימיו ולא רק בזקנתו. ב. שלמה בנה את המילוא ובמפעלי הבנייה שלו העביד אנשים משבט מנשה ושבט אפריים, שבטים שהיו מן המנהיגים של שבטי הצפון, עבודות שניתנו לשבטים אלו התסיסו את שבטי הצפון וליבו את המרד ( (בנוסף: ייתכן שהעובדה ששלמה חייב אותם לעבוד דווקא בירושלים הכעיסה אותם). שאלת בגרות: תשובה:

על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 17.
המלך: רחבעם שם אמו: נעמה העמונית. שם אביו: שלמה שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 17. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים מצב דתי: העם עוזב את עבודת ה'. הנביא באותה תקופה: שמעיה. מאורעות באותה תקופה : העם קורא לרחבעם לבוא לשכם, על מנת שימליכו אותו שם. העם ובראשם ירבעם (שחוזר ממצרים לאחר שברח משלמה) מבקשים מרחבעם שיקל במסים ובעבודת המס. רחבעם מכביד את עולו על העם בניגוד לעצת הזקנים ובכך גורם להתפלגות הממלכה. ישראל מורדים ברחבעם ורוגמים את אדורם גובה המסים. רחבעם ויהודה רוצים להלחם בעם המורד, אך שמעיה הנביא פונה לרחבעם ומוסר לו את דבר ה'- שלא יילחם בעם מפני ** שה' סבב את המאורעות שיקרו כך ע"מ לקיים את מה "שהבטיח" לשלמה שממלכתו תתפלג. ** אל לו להילחם בהם כי הם אחיו. הערכת המקרא את מעשיו: "ויהי בהכין מלכות רחבעם.. עזב את תורת ה' וכל ישראל עימו" "ויעש הרע.."

שלמה משאיר לבנו רחבעם ממלכה ישראלית שאחדותה מעורערת עקב האירועים שהתרחשו במחצית השניה של ימי מלכותו.
"וילך רחבעם שכם כי בשכם בא כל ישראל להמליך אתו"(פס' א') "כל ישראל", כלומר ראשי שבטי ישראל דורשים מרחבעם שיבוא לשכם מלוך שם. קושי: מדוע לא נערכת ההכתרה בירושלים??? תשובה: רחבעם רצה שמלכותו תתקבל כמלכות על ישראל כולה, ולא רק על שבט יהודה, שבטו, בלבד. תסמיני החלשות מעמדו של רחבעם: א. אינו מומלץ כאביו על כל שבטי ישראל. ב. נאלץ לעזוב את ירושלים ולעבור לשכם לשם הכתרתו, עדות פגיעה במעמדה של ירושלים. נציגי השבטים מסרבים לעלות לירושלים להמליך את רחבעם, עובדה זו מחלישה את מעמדו. ג. בתקופת שלמה לא מעז ירבעם לחזור לירושלים, אך מאחר שאינו חושש עוד, חוזר בתקופת רחבעם. העובדה שרחבעם נאלץ לעזוב את ירושלים, עיר בירתו, ולרדת לשכם על מנת לערוך בה את טקס הכתרתו למלך על ישראל מעידה על פגיעה במעמדה של ירושלים, עיר מלוכתו, ובעקיפין כך נפגע מעמדו. (וזאת ועוד, מול ראשי השבטים המכונים "כל ישראל", המתייצבים מולו ודורשים ממנו מספר דרישות לפני הכתרתו למלך) רחבעם:

דרישת ירבעם ונציגי השבטים: עצותיהם של הזקנים והילדים:
"הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד, אשר נתן עלינו ונעבדך" תשובת רחבעם: "שובו עוד שלושה ימים ואתן תשובתי" הזקנים= היו הזקנים ששרתו בנאמנות את המלך שלמה בתפקיד של יועצים בהיותם בעלי עצה מובהקים ובעלי ניסיון וחכמת חיים. עצתם- הם משיבים לרחבעם בדרך של תנאי ותוצאה: התנאי- "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים" התוצאה- "והיו לך עבדים כל הימים". ע.ב.ד= שורש החוזר על עצמו על מנת להביע רעיון, שאם רחבעם יעבוד את העם העם יעבוד אותו. (מטרתך תהיה לשרת את העם במסירות) הילדים= זהותם שנויה במחלוקת, לנו נראה כי ילדים אלו היו אחיו החורגים של רחבעם מנשותיו הרבות של שלמה. הם היו גוף מדיני בחצר המלוכה בתפקיד יועצים למלך רחבעם. הכינוי "ילדים" בפי המחבר, הוא כינוי גנאי על שום קלות דעתם וטיפשות (בוודאי שהם לא בגיל הילדות, כי הרי רחבעם היה בן 41 ). עצתם= (מובעת בצורה אומנותית) "קטני עבה ממותני אבי" (10) – כלומר: האיבר הקטן שבי, מעין אצבעי הקטנה, עבה יותר ממותני אבי. ומשמעו: כוחי ועוצמתי גדולים לאין ערוך מאלה של אבי. תקבולת "ועתה אבי העמיס עליכם כבד ואני אוסיף על עולכם ניגודית אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" הסבר: רחבעם יעמיס על העם עול כבד יותר ממה שהעמיס אביו, וכן ייסרם בייסורים קשים יותר ממה שייסרם שלמה אביו. "מעבודת אביך הקשה"= עבודת הסבל, מס' עובד שהטיל שלמה על שבטי ישראל "ומעולו הכבד"= מועקה מנטל המס הכבד בכסף ותוצרת חקלאית עצותיהם של הזקנים והילדים:

נשאלת השאלה: מדוע העדיף רחבעם את עצת הילדים על עצת הזקנים הנבונה???
גישת הילדים: משקפת מדניות של הטלת אימה ופחד. גישת הזקנים: משקפת מדיניות של ויתורים ושל מתינות לטובת העם. "ויעזוב את עצת הזקנים"- רחבעם משיב לנציגי העם את מה שיעצו לו הילדים, אך משמיט את הפתגם: "קטני עבה ממותני אבי", וזאת בגלל שידע ירבעם שדברים שקריים אלו יכולים לעורר גיחוך בקרב נציגי העם, שכן במציאות סמכויותיו ועוצמתו לא היו גדולות משל אביו שלמה, אלא אף פחותות ממנו. נשאלת השאלה: מדוע העדיף רחבעם את עצת הילדים על עצת הזקנים הנבונה??? ישנם שתי תשובות אפשריות: 1. רחבעם בחר בעצת הילדים, משום שעצתם נסכה בו ביטחון והעלתה את מעלתו בניגוד לעצת הזקנים שהפחיתה את כבוד רחבעם וגימדה את קומתו. 2. סיבוב גלגול של מאורעות. קיימת סיבה דתית- "כי הייתה סבה מאת ה' למען הקים דברו אשר דיבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן- נבט (15). כלומר: יד ההשגחה העליונה גלגלה את המאורעות וכיוונה אותם שרחבעם יבחר בעצת הילדים המטופשת, כדי שתפולג הממלכה המאוחדת וימומשו דברי נבואתו של אחיה השילוני. תגובת העם לתשובתו של רחבעם הייתה: *"מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי,לאוהליך ישראל ועתה ראה ביתך דוד" קריאה לכל אחד לשוב לביתו- לשבטו.ולא לקבל את עול מלכות רחבעם מבית דוד (מא= אין (בערבית) ועתה ראה את ביתך -שהוא שבט יהודה, כי רק עליו תמלוך המלך מבית דוד.

נציגי השבטים שבו לבתיהם והמרידו את שבטיהם נגד מלכות רחבעם,
לעומת זאת "ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם" על מנת להמחיש את שלטונו, שולח רחבעם את אדורם, האחראי על הגבייה ועבודת הכפייה, אשר סימל בעיני ישראל את עריצות מלכם. העם רוגם את אדורם באבנים והורג אותו, ורחבעם נמלט לירושלים. בפסוק 19 :"ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה" - היום הזה= יום החורבן. עם שובו של ירבעם, בני ישראל ממליכים אותו למלך על כל השבטים חוץ מ : "זולתי שבט יהודה לבדו"????! הרי ידוע שגם שבט בנימין צורף ליהודה, מדוע נאמר" יהודה לבדו" ??? הפתרון: 1. הכוונה היא גם על שבט בנימין, רק שמתוך כבודו של שבט יהודה נקראו שני השבטים על שמו. 2. המילה לבדו מרמזת על שבט יהודה לבדו= בשלמותו שבט בנימין בחלקו. ישנם כמה סיבות מדוע רחבעם נמנע ממלחמה, משום ש: 1. הנביא שמעיה ציווה עליו בשם ה'- פילוג הממלכה הוא רצון האל "כי מאתי נהיה הדבר הזה" 2. יכול להיות שבשל החשש שמא בעת מלחמתו עלולות מדינות שכנות (אדום, מצרים) לנצל את ההזדמנות ולפגוע בממלכת יהודה. 3. סיבה נוספת הנרמזת בפסוק: אל להם להילחם עם עשרת השבטים כי הם אחים שלהם.

שאלת בגרות: תשובה: א. קרא מלכים א' יב, 1 , קרא גם שמואל ב', ה', 2-3.
מה מלמדת השוואת שני הכתובים על מעמדו של רחבעם בקרב ישראל לעומת דוד? ב. קרא מלכים א' יב, מהו הקושי בביטוי " זולתי שבט יהודה לבדו", וכיצד ניתן לפתור אותו? א. בימי דוד הזקנים באו אל דוד והציעו לו את המלוכה, לעומת זאת רחבעם נאלץ לבוא אל נציגי השבטים לשכם על מנת שימליכו אותו, ובנוסף, נציגי השבטים דורשים להקל את המס (לפני המלכתו). ב. הקושי: הרי שבט יהודה לא נשאר לבדו, גם שבט בנימין היה נאמן לבית דוד??? פתרון: מאחר ששבט יהודה היה הגדול והמרכזי והממלכה אף נקראה על-שמו, הביטוי "שבט יהודה לבדו" יכול לכלול לא רק את השבט האחד, אלא גם את השבטים שנספחו אליו. שאלת בגרות: תשובה:

עברו "הפלילי": המלך: ירבעם שם אמו: צרועה. שם אביו: נבט שבט: אפריים
המלך: ירבעם שם אמו: צרועה. שם אביו: נבט שבט: אפריים מקום מגורים: שכם אח"כ פנואל ואח"כ תרצה על איזו ממלכה מלך: ישראל. מס' שנים שמלך: 22. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים ואח"כ בבל. האם היה עבד למלך מסוים? למי? לא מצב דתי: העם חוטא בגלל העגלים. הנביא באותה תקופה: אחיה השילוני. מאורעות באותה תקופה : ירבעם מרחיק את ישראל מרחבעם ומבית ה' ע"י עשיית שני עגלי זהב אותם הוא שם בבית אל ובדן. מעשיו: ** עשית 2 עגלים. ** בודא חג מליבו (בחודש חשוון). ** לוקח כוהנים לא משבט לוי. ** בנית מזבח בבית אל. עברו "הפלילי": היה עבד למלך שלמה הי אחראי על מס העובד על שבטי "בית יוסף" (אפריים ומנשה) הוא מארגן מרד נגד שלמה, המרד לא מצליח והוא בורח לארץ מצריים על מנת ששלמה לא יהרוג אותו. בדרך הוא פוגש את אחיה השילוני המנבא לו שהוא יהיה המלך בעתיד. (קריעת השמלה לשנים עשר חלקים ונתינת 10 קרעים לירבעם) הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש שני עגלי זהב.. ויהי הדבר הזה לחטאת .." "ויעש ירבעם חג.. בחודש אשר בדא מליבו"

ירבעם היה בנם של נבט וצרועה, הוא נולד בשבט אפריים, שלט על ממלכת ישראל 22 שנה לצד ממלכת מצריים,
בתקופת שלטונו הנביא היה אחיה השילוני. ירבעם היה עבד לשלמה המלך וניסה למרוד בו. הוא פחד ששלמה יהרוג אותו וברח לירושלים, בדרכו פגש ירבעם את אחיה השילוני (נביא). אחיה לקח שמלה חדשה, וקרע אותה ל – 12 חתיכות ואמר לירבעם שייקח לו 10 חתיכות (10 החתיכות הללו דומות ל – 10 השבטים שעליהם ימלוך ירבעם). ירבעם ברח למצריים ונשאר שם עד ששלמה מת. לאחת מות שלמה מלך רחבעם. רחבעם הלך לשכם כדיי שימליכו אותו, במקביל ירבעם נמצא במצריים ובאו לקרוא לו שיבוא לישראל. ירבעם וכל קהל ישראל ניהלו משא- ומתן עם רחבעם, הם אמרו לו שאביו הקשה עליהם, ואם הוא יקל עליהם ולא יעשה כמו שלמה הם יהיו לו לעבדים, בתגובה אמר להם רחבעם שילכו ויחזרו עוד 3 ימים ואז הוא יענה להם. (פירוט בסיכום של רחבעם) לאחר שלושה ימים חזרו העם אל רחבעם כדיי שיענה להם ויתן להם תשובה, רחבעם אמר להם שהוא יהיה יותר קשוח מאבא שלו ושהוא יכביד עליהם ("אבי יסר אתכם בשוטים, ואני אסיר אתכם בעקרבים") והעם הלך מרוגז (מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהלך ישראל"). בני ישראל המליכו את ירבעם עליהם. ירבעם פחד שכאשר בני ישראל יעלו לירושלים, לבית המקדש בשלושת הרגלים, אז יש חשש שהם ישוכנעו ע"י אנשי רחבעם לרצוח אותו, אז בשביל שהם לא יעלו לירושלים הוא בנה שני עגלי זהב שהם יתפללו להם, אחד שם בבית אל והשני בדן, את הכוהנים לקח מכל חלקי העם חוץ מבני לוי שהיו מקורבים לבית דוד, ירבעם גם הוסיף חג חדש בחודש השמיני ביום ה – 15. ירבעם:

חטאי ירבעם ומעשיו לביסוס מלכותו
"ויבן ירבעם את שכם" (25) ממעשיו: 1. שכלול שכם וביצורה בשל מרכזיותה וקדושתה העתיקה. 2. עזיבת שכם וקביעת בירה חדשה בעיר פנואל (הנמצאת בעבר הירדן המזרחי) גם לעיר זו יש קדושה מיוחדת במיוחד בשל עתיקותה. 1. שני עגלי הזהב ששם ירבעם, בבית אל ובדן.(בנית העגלים נעשתה לצורך ניתוק הקשר בין העם שבממלכת ישראל לבין ביהמק' שבירושלים בממלכת יהודה.) 2. ויעש את בית הבמות 3. ויעש כוהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי. (ירבעם מינה כוהנים שלא מגזע אהרון.) 4. בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדא מלבו. (ירבעם מעביר את חג הסוכות מחודש תשרי לחודש חשוון. 2. חטאי ירבעם: עפ"י הרלב"ג: מיקומם של העגלים ע"י ירבעם נבעו משני סיבות: 1.מבחינה דתית: בבית-אל שם שרתה השכינה על יעקב. . מבחינה לאומית: דן הייתה בגבולה הצפוני של ממלכת ישראל. משמעות העגלים עבור ירבעם: עפ"י רד"ק: בתחילה ראה ירבעם בבניית העגלים סמל להמצאות האל- כוונתו הייתה טובה.(לא רצה להקים עבודה זרה) אולם לאחר מכן ראה העם בעגלים אלה' אלילים לכל דבר, כך שבנייתם הפכה לחטא.

קרא מלכים א', י"ב, א. אילו פעולות ביצע ירבעם כדי להנציח את פירוד ישראל מיהודה? ב. ציין שני ביטויים, המביעים את ביקורתו של המספר על מעשי ירבעם. ג. את הביטוי "ויהי הדבר לחטאת" (פסוק 30) מסביר רד"ק כך: "כי מתחילה לא אמר ירבעם כי לשם עבודת גילולים היה עושה אותם, אלא לשם האל, ואח"כ שם הדבר ההוא (עשית עגלים) והיה לחטאת, שקיבלוהו כאלוה וממנו יצאו לאלוהים אחרים ככל הגויים ".מה היה, לדעת רד"ק, התהליך לפיו עשיית העגלים הפכה להיות לחטא? שאלת בגרות:

תשובה: א. פעולות שביצע ירבעם כדי להנציח את פירוד ישראל מיהודה:
חיזק את שכם והפכה לעיר בירה. עבר לפנואל עיר בעלת חשיבות מימי האבות. הקים מקדשים לה' בבית אל ובדן. הציב עגלי זהב במקדשים. מינה כוהנים חדשים (אינם משבט לוי). עשה חג סוכות בחודש השמיני=חשוון.(במקום בחודש השביעי= תשרי). ב. הביטויים המביעים את ביקורתו של המספר על מעשי ירבעם: "ויהי הדבר הזה לחטאת"-(30) העגלים שבנה גרמו לעם לחטוא. "כוהנים מקצות העם אשר לא מבני לוי"(31)- לקח כוהנים אשר לא מגזע אהרון דבר האסור עפ"י התורה. "החודש אשר בדא מליבו"- המציא חג בתאריך שאינו נכון. ג. לפ"י רד"ק בהתחלה- ירבעם עשה את העגל לשם עבודת ה', אבל לאחר מכן העם ראה בעגלים אלה אלילים לכל דבר, ועבד אותם.(כך שבנייתם הפכה לחטא) תשובה:

מקום מגורים: שומרון ויזרעאל על איזו ממלכה מלך: ישראל.
המלך: אחאב שם אמו: לא ידוע שם אביו: עומרי שבט: לא ידוע מקום מגורים: שומרון ויזרעאל על איזו ממלכה מלך: ישראל. מס' שנים שמלך: 22. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: ארם האם היה עבד למלך מסוים? למי? לא מצב דתי: דת סינקרטיסטית- העם עובד גם את ה' וגם את הבעל.. הנביא באותה תקופה: אליהו. מאורעות באותה תקופה : התחתן עם איזבל בת אתבעל מצידון. בימיו- התפשטות עבודת הבעל בעם. בצורת- פרק י"ז הכרזת אליהו ובריחתו (בתחילה – נחל כרית אח"כ לבית האלמנה). מעמד הר- הכרמל- אליהו מול נביאי הבעל- פרק י"ח. רדיפת איזבל את אליהו לאחר שהרג את 450 נביאי הבעל, ובריחת אליהו למדבר והתגלות ה' אליו (3 המשימות שהציב לו ה'). כרם נבות- לקיחת הכרם מנבות ועשיית משפט עוול- פרק כ"א. הוכחת אליהו את אחאב וחזרתו בתשובה של אחאב. דחיית העונש של אחאב. הערכת המקרא את מעשיו: "יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'.."

פרק י"ז: אחאב מלך ישראל הכעיס את ה' יותר מכל מלכי ישראל שקדמו לו, בהחדירו את עבודת הבעל לממלכת ישראל בעקבות נישואיו לאיזבל בת-אתבעל מלך הצידונים. בגלל חטאי אחאב (המוזכרים בפרק טז' פס' 29-33) תבוא הבצורת. "ויאמר אליהו התשבי מתושבי הגלעד" אליהו התשבי- יש הסוברים שאליהו בא מעיר הנקראת "תשב"-מיקומה של עיר זאת אינו ידוע. ויש הסוברים כי אליהו בא מיבש גלעד. תשבי "תשב" תשב= מלשון ישב עיר הנקראת תשב אליהו תושב יבש גלעד. (מיקום אינו ידוע) אחאב: "כי אם לפי דברי" עפ"י דבר ה' עפ"י דבר אליהו (נאמר מתוך קנאה לה') אברבנאל: "ולפי שאליהו עשה זה בלי ציווי ה' ובלי רשות, כי אם מרצונו ובחירתו לקנאו את קנאת ה'.

הפרק מתחלק לשלושה חלקים:
החלק הראשון: פס' 2-7 (ב- ז): אלוקים מצווה על אליהו להסתתר בנחל כרית. מדוע??? מי הם העורבים? ציפורים אשר יכולתם לספק מזון, היא יכולת ניסית. העורבים ידועים בתור כאלה שלא דואגים לאוכל לגוזליהם, ואם לאליהו הם דאגו= זה נס. בסיפור זה הנביא מציית לאל וזוכה לנס.אליהו יושב בנחל כרית ימים=שנה. כדי להמחיש לאחאב שהבאת הבצורת, התמשכותה והסרתה תלויים בה', וכל עוד אין אליהו נמצא בהישג ידם תמשך הבצורת. כדי למצוא מגן מפלט מאחאב ואיזבל בשל הבצורת שהביא. הידעת ??? הבעל- נחשב לאל הפריון, משיב הרוח ומוריד הגשם, מטרת העימות של אליהו מול נביאי הבעל (פרק יח') הייתה להראות בידי מי הכוח למנוע גשמים ולהורידם. בסיפור זה הנביא מציית לאל וזוכה לנס

חלק שני: פסו' 8-16 (ח'-טז'): הנחל יבש, ואליהו מצטווה ללכת לצרפת. שם פוגש בשער העיר אישה אלמנה מקוששת עצים, הוא מעמיד אותה בכמה ניסיונות על-מנת לבדוק אם היא האלמנה שהועיד לו האל לכלכלו. · "ציוויתי לכלכלך"- נתתי בליבה רצון להיענות לבקשותיך. תגובת האלמנה: 2. האלמנה משיבה לאליהו בלשון שבועה: "חי ה' אלוהיך", האלמנה אומרת לאליהו שיש לה מלוא כף יד של קמח בכד ומעט שמן בצפחת שמהם היא התכוונה להכין את פת לחמם האחרונה שלה ושל בנה בטרם מותם. 3. אליהו מבקש מהאלמנה כי ממעט הקמח והשמן שיש לה תאפה לו תחילה עוגה קטנה ואחכ' לה ולבנה, להצעה זו נילוית הבטחה אלוקית שלא יחסרו לה קמח ושמן עד תום הבצורת. הנסיונות: 1 3 "קחי נא לי מעט מים"- כאן רצה אליהו לבדוק את מידת פתיחותה ונדיבותה. 2 אליהו מבקש כי ממעט הקמח והשמן שיש לה תאפה לו תחילה עוגה קטנה ואחכ' לה ולבנה. אליהו מבקש מהאלמנה פת לחם.(בתקופת בצורת) "חי ה' אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן..ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו.

נשאלת שאלה: מדוע מציב אליהו תנאי זה?
התשובה: א. סדר הנתינה מנוגד לסדר הטבעי (שלפיו האם מעונינת לתת בראשונה לבנה ואחכ' לעצמה, ורק לאחר מכן לזר) מהווה חלק מן הניסיון לבחון את אמונתה בה'. כאשר האלמנה עומדת במבחן באה לה מאת ה' ברכת שפע בקמח ובשמן כדבר הנביא במשך שנה (ימים= שנה) , עד תום הבצורת. ב. "הכנסת אורחים"- לכבד קודם את הנביא. חלק שלישי: פסו' (יז-כד): נס החייאת בן האלמנה. "לאחר הדברים האלה"= לאחר מעשה הנס שביחידה הקודמת, חלה בן האלמנה במחלה קשה: "עד אשר לא נותרה בו נשמה" מוות ממש דום נשימה בלבד הידעת??? צרפת זהו כפר הנמצא מעבר לגבולות ישראל, כפר הנמצא בתחום שליטת הבעל (הרחבת תחום הבצורת רומזת לשלטונו האוניברסאלי של ה' ולחוסר יכולתו של הבעל) בסיפור זה הנביא הוא המצווה והאלמנה ובנה זוכים לנס.

האלמנה מאשימה את אליהו במות בנה וטוענת כי הוא מזכיר לה את עוונה.
· שאלה:מה פירוש הביטוי ל"להזכיר את עווני"??? תשובה: האלמנה מאמינה כי נוכחותו של איש האלוקים בביתה, גורמת להשגחת יתר של ה'. (צדיקותו של איש האלוקים, "מבליטה" את עוונה). שתוצאתה: הקפדה יתרה שהקפיד ה' עליהם ומאחר שנגלה עוונה מענישה ה' במות בנה (גמול משפחתי) "פוקד עוון אבות על בנים" (שמות כ,5).- (עפ"י דעת ביקורת המקרא) תגובת אליהו: א. אליהו לוקח את הילד המת מחיק אמו, ומשכיבו על המיטה שבעליית הגג. "ויאמר אליה… ויקחו מחיקה… ויעלהו…וישכיבהו..- בפס' זה מופיעים פעלים רבים מדוע??? בלשון המקרא ריבוי פעלים מציין מהירות זריזות (הבן זקוק להחייאה מידית).

(ידיעה שעניינה- ידיעה שכלית)
ב. אליהו מתלונן לפני ה'- "הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה" כלומר: זו שסיכנה את חייה ונתנה לי מחסה, הבאת רעה עליה והמת את בנה (גם=אפילו) ג. "ויתמודד" על הילד שלוש פעמים- אליהו משתטח על הילד ומכסהו במידותיו (בכל גופו) ומחיה את בן האלמנה. תגובת האלמנה: "עתה ידעתי כי איש האלוקים אתה ודבר אמת…" סתירה: האם לפני כן לא ידעה שאליהו הוא איש האלוקים?? (הרי בפס' יח' היא אומרת: מה לי ולך איש האלוקים כי…) תשובה: עתה לאחר שעשית מעשה שרק נביא יכול לעשותו, אני משוכנעת בכך יותר (ידיעה שעניינה- ידיעה שכלית)

ביטול הבצורת בא בעקבות:
פרק י"ח: פרשה זו מהווה המשך לעלילה שבפרק יז'. האירועים מתרחשים בשנה השלישית לבצורת, שאליהו הכריז עליה, ושבעקבותיה הסתתר אליהו בנחל כרית, ולאחר מכן בבית האלמנה. הפרק פותח בדבר ה' המורה לאליהו לצאת ממקום המסתור שלו על מנת להיפגש עם אחאב על מנת לבטל את הבצורת. ביטול הבצורת בא בעקבות: פירוט: 1. נעשה שינוי חיובי בעמדתו של אחאב כלפי האמונה בה' והוא מגיע למסקנה כי הורדת הגשמים תלויה רק ברצון ה'. ניתן ללמוד זאת מפסוק 10: מחיפושיו אחר אליהו. 2. רד"ק לפסוק 1: "כי מפני הרעב, שבו רבים בתשובה והיטיבו את דרכיהם, ועוד שהיו בישראל 7000 ברכיים אשר לא כרעו לבעל" פירוש: רבים מישראל הבינו (בעקבות הרעב) כי עליהם לעבוד את ה' ולחזור בהם מחטאיהם וכך עשו, כמו כן היו 7000 אשר לא עבדו את הבעל. 1 2 כך שרבים מישראל הבינו כי עליהם לעבוד את ה' (רד"ק). שינוי חיובי בעמדתו של אחאב כלפי האמונה בה'.

את הפרק אפשר לחלק לשלושה חלקים:
החלק הראשון: פגישת אליהו ועובדיה. (ג'-טז'= 3-16) החלק השני: פגישת אליהו ואחאב והנס בכרמל. (יז' –מ' = 17-40) החלק השלישי: נס התרת הבצורת. (מא'-מו'= 41-46). אחאב ועובדיהו מחפשים חציר כדי להציל "סוס ופרד" (פס' 5) , דווקא סוס ופרד כיוון שכוחו הצבאי של אחאב התבסס בעיקר על חיל הרכב, אם כן הכחדתן של הבהמות מחמת הבצורת הייתה מחלישה במידה ניכרת את חיל הרכב של צבאו. חלק הראשון: פגישת אליהו ועובדיה. הסיפור הראשון נפתח באקספוזיציה- נתוני רקע על מעמדו הבכיר של עובדיהו, והיותו ירא את ה' מאוד", ועל כך שהחביא 150 נביאים מפני איזבל. אליהו מבקש מעובדיה לקרוא לאחאב, כי הוא רוצה להיפגש איתו. תגובת עובדיה (פס' 14) "ועתה אתה אמר לך אמור לאדוניך הנה אליהו והרגני"- אחאב יהרוג את עובדיה אם יאמר שראה את אליהו. עובדיה אינו מוכן להסתכן מכיוון ש: א.הסתכן בכך שהחביא מאה מנביאי ה'. ב. הוא חושש שאליהו ייעלם ואז יחשב בפני אחאב כשקרן ואחאב יהרוג אותו. אליהו נשבע לעובדיה, שהוא לא ייעלם ועובדיהו הולך לקרוא לאחאב.

חלק השני: פגישת אליהו ואחאב והנס בכרמל. אחאב לאליהו : אליהו לאחאב:
מילה מנחה- לאדוניך (פס' 8), אדוני (פס' 10), לאדוניך (פס' 11), לאדוניך (פס' 14) במשמעות של בעל הסמכות השלטונית והיא מיוחסת לאחאב אדוני (פס' 7), לאדוני (פס' 13)- בעל הסמכות הדתית, מיוחסת לאליהו חלק השני: פגישת אליהו ואחאב והנס בכרמל. אחאב לאליהו : אליהו לאחאב: פס' 17: "עכר ישראל" – להביא לאסון. עפ"י אחאב- אליהו הוא עוכר ישראל בזה שהביא אסון על הציבור, אסון כלכלי (הבצורת). עפ"י אליהו- אחאב הוא עוכר ישראל בכך שהביא אסון דתי על עם ישראל בהחדירו את עבודת הבעל. (פירוש נוסף: אחאב הביא את האסון הכלכלי, בכך שעבד עבודת אלילים, ואף השפיע על העם) אליהו מציע לאחאב לשלוח את "כל ישראל" – נציגי העם ונבחריו ונביאי הבעל והאשרה להר הכרמל. לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך "האתה זה עוכר ישראל"?! אליהו רוצה להעמיד במבחן את האמונה בבעל ואת האמונה בה' ולהוכיח לנציגי העם את כוחו הבלעדי של ה', למול אפסותו של הבעל זאת כדי שיאמינו בה' לבדו ואז יוריד להם גשם ותסולק הבצורת

אליהו בוחר לערוך את מבחן האמונה בהר הכרמל מכיוון ש:
א. הר הכרמל הוא מקום פולחנו של הבעל, ולכן רוצה אליהו להוכיח את חוסר ממשותו של הבעל בטריטוריה (=תחום מרחב), שלכאורה הוא שולט בה. ב. כמו כן מזבח ה' היה קיים שם, (עוד לפני בנית בית המקדש). בקשת אליהו מאחאב: "ועתה שלח וקבוץ אלי.. ואת נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים ונביאי האשרה ארבע מאות אוכלי שולחן איזבל" הקושי: אחאב קיבץ את נביאי הבעל, ובהמשך נכתב: "ויאמר אליהו אל העם אני נותרתי…לבדי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמישים איש". ומה עם נביאי האשרה? התשובה: א. איזבל מנעה מהם להתייצב לפני אליהו, לא רצתה שילכו. ב. הם גם התקבצו אך המחבר השמיטם, מכיוון שלא היו מוכנים להתמודד עם אליהו.

המעמד בהר הכרמל: פס' 21: "ויאמר עַד מָתַי אַתֶּם פּסְחִים עַל שְׁתֵּי הסְּעִפִּים.." תופעה זו נקראת - תופעת הסינקרטיזם= תופעה הקיימת בעם, עבודת ה' לצד עבודת הבעל מבלי שהעם החליט באופן חד משמעי באיזו דת לדבוק. אליהו מציע להם להכריע- או לעבוד את ה' לבדו, או לעבוד את הבעל לבדו. סעיפים= ענפי אילן. (ציפור) העם מדומה לתנועת הפיסח הנוטה פעם על רגל אחת ופעם על רגל שניה. העם מדומה לציפור המדלגת מענף לענף ואינה יודעת איזה מהם יהיה לה נוח יותר. שתי סעיפים= שתי מחשבות

פס' 22: "ויאמר אליהו.. אני נותרתי נביא לה' לבדי.."
התשובה: 1. לבדי = הנביא היחידי המסוגל להיאבק בציבור למען עבודת ה' שכן כולם לא נשמע, הם מסתתרים. 2. אליהו לא מעוניין לספר על נביאים אלו, כדי שהדבר לא ייוודע לאיזבל. צורת ההתמודדות מול הבעל: כל צד יקריב פר לאלוקיו ויניחו על המזבח אך לא יבעיר אש, מי שלאל שלו תעלה אש על קורבנו, הוא האל האמיתי. פס' 30: קושי: איך אליהו מקריב קורבן מחוץ לירושלים, שהרי יש מקום אחד שה' בחר בו לעבודתו (שהוא בית המקדש) ?! התשובה: "כדבריך עשיתי" (פס' 36) – אליהו פועל לפי דבר ה', וזוהי הוראת שעה זמנית,(=לא לתמיד). ישנה סתירה, הרי ידוע לנו שישנם עוד 100 נביאי ה' שהחביאם עובדיה?!

פס' 26: "ויפסחו על המזבח"- הכוונה לריקוד פולחני סביב המזבח.
פירושי מילים: פס' 26: "ויפסחו על המזבח"- הכוונה לריקוד פולחני סביב המזבח. פס' 27: "ויהתל" המספר מכוון את הקורא לפרש את דבריו של אליהו אל נביאי הבעל, כדברי לעג וקלס. (סביר להניח שנביאי הבעל פירשו את דבריו כהצעות מועילות לפעולות שהיו מקובלות במסגרת הפולחן). פס' 27: "כי שיח ושיג לו וכי דרך לו" פס' 28: "ויתגודדו כמשפטם"- נתנו שרטת בבשרם כמנהגם. פס' 29: "עד עלות המנחה"- עד לשעות הערב המוקדמות. "אין קשב"- אין סימן להקשבה מצדו של הבעל" פס' 30: "וירפא את מזבח ה' ההרוס"- באותו מקום היה מזבח לה' אשר נהרס כנראה ע"י הבעל. או הלך לו בדרך לעסק מעסקיו. הלך לו לבית הכסא. (נ.ש.ג.= נסג) הבעל נסוג ממקומו הרגיל, והלך לעשות את צרכיו. "שיג"= סייג. גדר בינו לביניכם ולפיכך אינו שומע אתכם. מלשון שיחה הבעל שקוע בשיחה עם מישהו.

מעשי אליהו הנביא/ האמצעים שבהם משתמש הנביא במעמד:
1. קיבוץ קהל רב- 2. שימוש במקום הר הכרמל 3. זימון נביאים רבים 4. דיבור עם הקהל- 5. יצירת דילמה ושיתוף הקהל- 6. שימוש בקורבן ובאש שיהיה עד לנס בהר הכרמל בעל משמעות דתית = מקום פולחן הבעל א. אחד מול רבים (הזדהות) "אני נותרתי.. לבדי " "ארבע מאות נביאי הבעל ב. לעג לנביאים הרבים שאינם מסוגלים לעשות דבר למרות מספרם. "ויגש אליהו אל כל העם…" "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" אמצעי וויזואלי, דתי. "אש ה'"

7. קבלת אישור מהקהל למבחן האש 8. מתן זכות הראשונים לנביאי הבעל
8. מתן זכות הראשונים לנביאי הבעל 9. לעג לנביאי הבעל- 10.הסבת תשומת לב אליו- 11.שימוש במזבח קדום- 12. שימוש בשנים עשר אבנים- 13 . עשיית תעלה.- 14. שפיכת 12 כדי מים- 15. בתפילתו- "ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר" "בחרו לכם ועשו ראשונה כי אתם הרבים" "ויהתל בהם.." "ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו" .וירפא את מזבח ה' ההרוס - אקט היסטורי דתי כמספר שבטי ישראל- אקט היסטורי דתי. "וייקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי ישראל. מידות שטח התעלה, היו כמידות שטח שניתן לזרוע בו שתי סאים זרע (=תבואה) שימוש במספר 12 (שבטי ישראל) שימוש במים למרות הבצורת . שימוש בשם אבות- לעם ישראל זכות אבות "ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל" (זכות שתעמוד לצאצאיהם באמצעות המופת של מתן האש עשוי להחזירם בתשובה.) אמונה מוחלטת במעשי האל ובקיומו הבלעדי.- באמצעות המופת ייוודע שה' הוא האלוקים היחידי ואליהו הוא נביאו- "היום ייוודע כי אתה.."

"וְאַתָּה הֲסִבּתָ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית"
פס' 37: "ענני ה' ענני"- לשון כפל המביעה חיזוק וזירוז. כלומר: בקשה להיענות מידית מצד ה', מהנימוק: "וידעו העם הזה כי אתה ה' האלוקים". "וְאַתָּה הֲסִבּתָ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית" אלא פס' 40: ויורידם וישחטם שם" מי שחט??? 1. אליהו שחט את 450 נביאי הבעל מתוך קנאותו הגדולה לה'. 2. קהל הנוכחים שחט את 450 נביאי הבעל. פס' 41: "עלה אכול ושתה" – הנביא קורא למלך לנקוט פעולה המבטאת שמחה ומציינת את היפוכן של שנות הרעב. יש אומרים שבאותו יום הוכרזה תענית ציבור. (צום) "קול המון הגשם"= קול רעש הגשם. פס' 42: "ויגהר ארצה"= השתטח על האדמה. פס' 43: "דרך הים" =לכיוון הים. בריצת אליהו לפני המלך יש משום הצהרה פומבית בהכרת הנביא במלך ובשלטונו.וזאת משום שאחאב ציית להוראות אליהו, ואפשר לו לקיים את המעמד של מבחן האמונה בהר הכרמל.פס' 46: "וישנס מותניו" = הנביא חגר מותניו, התכונן לפעולה שיש בה השקעת מאמץ נאמר בלשון עתיד- היענות האל לתפילה, תגרום להם להסב את לבם אל ה' לא הגיוני שנאמר בלשון עבר- שה' החטיא את ישראל כאשר נטע בהם את יצר הרע, וכך גרם לעם להסב את ליבם לבעל. בריצת אליהו לפני המלך יש משום הצהרה פומבית בהכרת הנביא במלך ובשלטונו וזאת משום שאחאב ציית להוראות אליהו, ואפשר לו לקיים את המעמד של מבחן האמונה בהר הכרמל

פרק י"ט: פס' 1-2 : איזבל בת מלך צור (אשתו של אחאב) שהביאה לישראל את עבודת האלילים שלה (הבעל והאשרה) נשבעת לנקום באליהו על רציחתו את נביאי הבעל. שבועת איזבל: "כה יעשון אלוהים וכה יוסיפון"- היא נשבעת בלשון רבים כי היא נשבעת באליליה (הבעל והאשרה). "אשים את נפשיך כנפש אחד מהם"= אמית אותך. פס' 3-8: אליהו נמלט אל ארץ יהודה "וירא ויקם וילך אל נפשו.. ויבוא - ריבוי פעלים – זירוז מיהר לברוח. פס' 3: "וילך אל נפשו" הנביא נמלט על נפשו= ברח מתוך פחד כדי להציל את נפשו. אל = על. מלאך ה' מעירו ומאכילו עוגת רצפים (= עוגה שנאפתה מחום גחלים) וכלי עם מים ועודדו ללכת להר חורב במדבר סיני, "בכוח" אותה ארוחה הלך 40 יום ו40 לילה עד שהגיע להר חורב (ההר שנתנה בו התורה) המספר מזכיר את ההליכה של העם 40 שנה במדבר וכן משה בהר סיני היה 40 יום ו40 לילה. מדוע אליהו ברח למדבר??? (עפ"י הרד"ק) . אפילו בארץ יהודה לא בטח כי ירא שמא תשלח איזבל להורגו שם . . הלך לו במדבר במקום שלא ימצא מחיה (מזון) וימות, כי בחר מותו מחיו. . יראה אליו דבר ה' מה לעשות (דבר נבואה).

המלאך מופיע בשני מקומות:
לק"י המלאך מופיע בשני מקומות: 1. בפס' 2: מלאך- שליח שאיזבל שולחת להודיע לאליהו שרוצה להרוג אותו. 2. בפס' 5: מלאך ה'- שליח ה' שמצילו ממוות. פס' ז: "כי רב ממך הדרך" -נכונה לך דרך ארוכה (מהלך 40 יום) ועליך לאכול ולהתחזק. משמעות נוספת: עדין לא סיימת את דרכך את שליחותך ועוד נכונו לך משימות רבות (ביקורת כלפי אליהו על דרכי מנהיגותו ועל ייאושו בעת כישלונו). התגלות ה' לאליהו מתרחשת באותו מקום שבו נגלה ה' למשה, בו נצטוו ישראל לשמור על בריתם עם אלוקים, בו עבדו את העגל ובו התפלל משה לה' לבל ישחית את עמו. במקרה שלפנינו ישנה כוונה להבליט את קווי השוני (תוך כדי השוואה) דמותם של משה ואליהו מצטיירת כשני נביאים שונים זה מזה. בעוד שמשה מופיע כסנגורם של ישראל, מתגלה אליהו כקטגורם הקשה. במה שונה האכילה הראשונה מאכילתו השניה? האכילה הראשונה שאכל אליהו הייתה לשבור את רעבונו. ואילו האכילה השניה נועדה לחסן את גופו להליכתו ארוכת הטווח. C:\My Documents\יסכה\ פרוייקט.doc

אופייה של התגלות ה' לאליהו:
התגלות ה' כוללת יסודות קוסמיים כמו רוח, רעש, אדמה ואש המסמלים את שלטון ה' בטבע. אך- במקרה זה משמשים איתני הטבע רק פתיחה להשמעת דבר ה' על רקע קול דממה דקה. כוחות הטבע המבשרים את דבר האל יוצרים יסוד של ניגוד, וכך- הם מבהירים לנביא, כי נסתרות דרכי האל, יש שהוא מתגלה בקולות ובברקים בענן כבד ובאש. ("ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד…והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן..ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד.." (שמות יט טז –יט) ויש שהוא מתגלה בקול דממה דקה.(בפרקנו) התגלות ה' לאליהו בנויה מכמה שלבים. בשלב הראשון : תובע ה' לדעת "מה לך פה אליהו?! (שאלה רטורית) מתיחת ביקורת על: על קנאותו של אליהו ועל דרכו הקיצונית בהנהגת העם. מדוע אתה נמצא פה , במדבר בשעה שעליך להיות בקרב עמך.

ואוותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה" - אליהו מאוכזב מהעם. הופעת ה':
תשובת אליהו לה': "קנא קינאתי לה' כי עזבו בריתך. את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב ואוותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה" - אליהו מאוכזב מהעם. הופעת ה': ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה'. ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. אפיפורה- חזרה בסוף המשפטים ה'. מבנה ספרותי שלושה וארבעה אנפורה- ביטוי חוזר בתחילת משפטים ואחר.., לא יש כאן רמז לאליהו לנהוג בסבלנות, ולפעול באמצעים שקטים ולא בכוח רב, כדי להחזיר את העם בתשובה. בפרקנו שלושה וארבעה- שלושת הנוקמים מקבילים לשלושת הכוחות ההרסניים, קול דממה דקה מקביל למידת הרחמים של ה.'

ה' שואל את אליהו בשנית: "מה לך פה אליהו?!
אליהו חוזר על תשובתו הראשונה, אליהו אינו מוכן לשנות את דרכו. פס' 15-18: ה' מצווה על אליהו לגרום לשינויים פוליטיים גם מעבר לגבולות ישראל. חזאל ישמיד את ישראל על שעבדו את הבעל יהוא ישמיד את בית אחאב עונש על שהחדיר עבודה זרה לישראל. ואלישע יפגע במי שיישאר . (בעצם אליהו ממנה את אלישע ואת שתי המשימות הראשונות יבצע אלישע). המשימות: 1. להמליך את חזאל על ארם. 2. להמליך את יהוא בן נמשי על ממלכת ישראל במקום אחאב. 3. למנות את אלישע לנביא במקומו.

פגישת אליהו ואלישע (פס' 19-21) :
אליהו משליך על אלישע את אדרתו, מעשה סמלי להאצלה מרוחו. אלישע נענה לקריאת אליהו והולך אחריו. אך קודם לכן הוא עושה מספר פעולות המסמלות את התנתקותו המוחלטת מעברו: 1. "אשקה נא לאבי ולאימי- לאות פרידה. 2. "ויקח את צמד הבקר ויזבחהו"- שחט את הבקר שהיה חורש בו. 3. "ובכלי הבקר בשלם"- השתמש בעץ מחרשתו לבישול הבקר, שני מעשים האלה מסמלים את סיום חייו כחורש. 4. "וייתן לעם ויאכלו"- סעודת פרידה ממכריו. 5. "ויקם וילך אחרי אליהו, וישרתהו" פס' 20: "ויאמר (אליהו לאלישע) לך שוב, כי מה עשיתי לך" מה פירושו??? ויש המפרשים- מחברים את המילה "לך" למילה "עשיתי" מה עשיתי לך, שימנע ממך להיפרד מהוריך?. יש המפרשים-לך להוריך, היפרד מהם, ושוב אלי. כי מה שעשיתי (הנסים והנפלאות) יהיו גם לך. (= גם אתה תוכל לעשות כמוני).

המילה חרב משמשת בפרק הקודם ובפרקנו כתבה מנחה:
פרק יח: "ויתגודדו כמשפטם בחרבות ורמחים" (יח, 28).- נביאי הבעל פרק יט: "ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב(פס' 1)- אחאב מספר לאיזבל על מעשי אליהו "וילך בכח האכילה ההיא ..עד הר האלוקים חרב" (פס' ח) "ואת נביאך הרגו בחרב" –אליהו מאשים את ישראל בהריגת נביאי ה' " ואת נביאך הרגו בחרב"- בפעם השנייה- אליהו חוזר שנית אחר הופעת ה' לפיכך- יהיה עונשם של ישראל שיפלו בחרב לפני חזאל ולפני יהוא. "והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא (17) והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע (18) המילה חרב משמשת אפוא להבליט את ה"מידה כנגד מידה"- בתיאור קורות אליהו.

פרק כ"א: בסיפור כרם נבות ניתן להבחין ביחידות הבאות:
סיפור נבות היזרעאלי, עיוות משפטו, הריגתו בידי איזבל ולקיחת כרמו ע"י אחאב תופסים מקום נכבד בסיפורי אחאב ואליהו- פרק שלם על כרם ומלך. אפילו אמונתו של אחאב בבעל איננה תופסת מקום כה נרחב. מכאן אפשר ללמוד על השקפת עולמו של הסופר המקראי: המוסר האישי חשוב בעיניו לאין ערוך מאשר הימנעות מעבודת אלילים. מלך נבחן לא בשל ניצחונותיו המפוארים, אלא לפי התנהגותו המוסרית. בית אחאב יוחרב ואשתו איזבל תיהרג בשל העיוות הנורא שנעשה על-ידם. בסיפור כרם נבות ניתן להבחין ביחידות הבאות: פתיחה: הצגת נתונים (פס' 1). סצנה ראשונה: הצעת אחאב וסירוב נבות (פס' 2-3). סצנה שניה: אחאב זועף וחולה ואיזבל מבטיחה לתת לו את כרם נבות (פס' 4-7) סצנה שלישית: תוכניתה של איזבל (פס' 8-10) סצנה רביעית: ביצוע התוכנית ועיוות הדין (פס' 11-14) סצנה חמישית: איזבל מודיעה לאחאב על מות נבות ואחאב ממהר לרשת את הכרם (פס 15-16) סצנה שישית: הוכחת אליהו וכניעת אחאב (פס' 17-27) סיום: החלטת אלוקים לדחות את הרעה לימי בנו של אחאב (פס' 28-29)

בשלב הפתיחה כותב המספר כי כרם היה לנבות היזרעאלי
קרוב להיכלו של אחאב מלך שומרון יזרעאל הייתה מעין "בית שני" בשביל אחאב. ייתכן כי ארמון המלך שביזרעאל השקיף על כרם נבות. "כי הוא קרוב אצל ביתי"- קרוב מבחינה אווירית, וקרוב יחסית למי שרוצה להגיע מהארמון לכרם. סצנה ראשונה: אחאב מעוניין לרכוש את הכרם ולהופכו לגן ירק, והוא מציע לנבות לשלם את ערכו הכספי המלא או לתת לנבות כרם טוב ממנו. ואילו נבות מסרב לשלם את ערכו הכספי המלא או לתת לנבות כרם טוב ממנו. ואילו נבות מסרב לתת למלך את נחלת אבותיו. אחאב אינו מוצג בשלב זה כמלך עריץ הנוטל את שדות נתיניו בכוח, להפך הוא מציע תמורה נאותה. נבות מצד שני מוצג כמי שנשען על תפיסה דתית חברתית- האוסרת למכור נחלת אבות ולהוציאה מרשות המשפחה. תגובת אחאב: מגיע לביתו סר וזעף- כועס, לא אוכל לחם שוכב במיטה. מטרתו להדגיש את זכות הקניין של נבות בנחלת אבותיו. מלך שומרון ולא מלך ישראל להדגיש שזכות קניינו של אחאב הוא בשומרון דווקא ולא ביזרעאל

דיווח מהלך השיחה לאיזבל ע"י אחאב פס' 6
שיחזור השיחה של אחאב לעצמו (פס' 4) שיחת אחאב ונבות פס' 2-3 "תנה לי את כרמך" בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם תחתיו. "ויאמר לא אתן לך את כרמי" "ויאמר לא אתן לך נחלת אבותיי" "תנה לי את כרמך ויהי לי כגן ירק והוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף במחיר זה. "ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מה' מתתי לך את נחלת אבותיי לך אחאב משמיט את הנימוק הרגשני- "נחלת אבות", מפני שהוא יודע , אל מי הוא מדבר, "ועם מי יש לו עסק". הלא איזבל בת למלך זר, ומנהגי החצר בארצה שונים ממנהגי ישראל. בארצה היה המלך לוקח את האדמה של נתינו ללא מו"מ כלשהו. ועל כן גם לא יספר לה על הנימוק הדתי. לכן הוא מבליט את הסירוב על רקע אישי: לך לא אתן!! מה'- החוק האלוקי בתורה אוסר על מכירת אדמות, ובוודאי לא למי שאינו בן משפחה. נחלת אבותיי- זוהי נחלת אבות, ונבות קשור אליה רגשית. נחלת אבות- מכעיס אותו. הוא איננו מבין, מדוע כסף טוב או כרם טוב יותר, אינם שקולים כנגד "נחלת אבות" וכי מהו רגש משפחתי אל מול תמורה כספית הולמת?! גם המילה לך מביאה אותו למחשבה, שנבות אינו מוכן לוותר דווקא לו. במחשבותיו של אחאב אין זכר לנימוק דתי- הוא מתעלם ממנו. כי הוא יודע שמצווה דתית אינה ניתנת לביטול או לעקיפה.

בכל העניין ישנו קושי: הרי בשמואל א פרק ח' פס' כאשר העם מבקש מלך אומר להם שמואל את משפט המלוכה (= מה המלך יכול לעשות להם) "את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתכם הטובים ייקח ונתן לעבדיו.." לפי זה נראה כאליו המלך יכול לקחת שדות בלי לשאול את בעל האדמה,אז מדוע אחאב מבקש? תשובה: כוונת שמואל שהמלך יכול לקחת את הפרות-את יבול הקרקע ולא את גוף האדמה, ורק דווקא לצורך פרנסת עבדיו ואנשי מלחמתו, אך לא לצרכיו האישיים. אם אחאב היה מפקיע את האדמה הוא עלול לעורר התקוממות המונית בעם. פס' 7 תגובת איזבל: "האתה עתה תעשה מלוכה בישראל?! כלומר: לא בדרך של רפיון ידים ורפיון רוח תצליח מלכותך, "קום אכול לחם..אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי.

מזימתה של איזבל: סצנה שלישית ורביעית.
איזבל ידעה שאין רשות בידי מלך ישראל להפקיע לצרכיו הפרטיים קרקעות שירשו נתיניו מאבותיהם על מנת להשיג את הכרם היא מביימת משפט לנבות. המספר אינו מסתפק בתיאור פרטי התוכנית,ובציון העובדה כי זקני העיר שתפו פעולה פס' 8-10 המספר אינו חוסך אף פרט מפרטי הביצוע, ומבהיר ע"י כך לקורא כי זקני העיר שתפו פעולה עם משפט הראווה המבוים פס' 8: ותשלח ספרים אל הזקנים ואל החורים אשר בעירו היושבים את נבות" פס' 9: "קראו צום"- הזקנים מצווים לקרוא צום. היה נהוג להכריז צום (תענית) לרגל אירוע שהיה בו כדי לסכן את שלום החברה ואת שלום הממלכה. כגון: לאחר מפלה צבאית. וכאן כדי לדון את אחד ממנהיגי העיר שחטא, כביכול. כשיתכנס העם ביום הצום, יש להושיב את נבות בראש העם= לפני העם (על מנת שישפטוהו). אגרות מכתבים שופטי העיר מושג נרדף לזקנים ולשרים. (החורים= בני חורין, הפטורים מתשלום מסים למלכות) הגרים בעירו הרגילים לשבת יחד עם נבות בעת כנסים ציבוריים או בעת עריכת משפט.

הזקנים והחורים נדרשים לביים משפט עוול לנבות באמצעות הושבת שני עדי שקר (בני בלייעל)
שישמשו כעדים להאשמת נבות: "ברכת אלוקים ומלך" (פס' 10). ברכת= לשון נקייה ל "קללת"- מפאת כבוד האל. חטאו המבוים של נבות היה שקילל אלוקים ומלך. עונשו של חטא זה עפ"י התורה הנו מוות בסקילה, וכל רכושו וקרקעותיו של אותו אדם עוברים למלך. הזקנים והחורים מבצעים את פקודת איזבל, ומצייתנותם אפשר ללמוד על אופיים, כי הרי יכלו לסרב לפקודת איזבל והיא לא הייתה מענישה אותם, כי אם הייתה מענישה היא הייתה גורמת להתקוממות בעם. נבות נסקל ואחאב יורד לכרם נבות כדי להפגין בעלות על השדה.

עונשו של אחאב- סצינה חמישית שישית:
איזבל אומרת אל אחאב: "קום רש" (פס' 15)- קום תירש את כרם נבות. ה' אומר לאליהו: "קום רד" (פס' 18)- קום ותרד אל אחאב הנמצא בכרם נבות . אחאב יורד אל כרם נבות כדי לרשת אותו, אליהו יורד אל הכרם כדי לערער על מעשיו של אחאב. אליהו מתגלה אל אחאב ואומר לו "הרצחת וגם ירשת" ?! נשאלת השאלה: מדוע מטיל אליהו את האחריות על אחאב? תשובה: אחאב כמלך צריך היה לדעת מה עושה אשתו וודאי היה עליו לדעת על המשפט. אין הוא יכול להסתתר מן האחריות בתירוץ: לא ידעתי. עונשו של אחאב: במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקקו הכלבים את דמך גם אתה (פס' 19)- מידה כנגד מידה. הרצחת וגם ירשת?!

פס' 20: "יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'" (= מכרת את עצמך לעשות רע כל הזמן כולל עבודה זרה של אשתו ומעשיה הרעים) העונש הוא לא רק לאחאב אלא לכל ביתו. 1. השמדה מוחלטת לו ולצאצאיו. א. "משתין בקיר"- ביטוי המוני על כל זכר מצאצאי אחאב שביכולתו להשתין על קיר. ב. "עצור ועזוב"- יש הסוברים שפירושו: עצור= עובר סגור ברחם אמו. עזוב= מי שכבר נולד. 2. אף איזבל תיענש "הכלבים יאכלו את איזבל בתל (=בחלק) יזרעאל (פס' 23) סיום: פס' 28-29: אחאב מצטער על מעשיו מתאבל קורע בגדיו ושם שק על בשרו ומתהלך לאט (=צורת התנהגות המבטאת כניעה או צער). בגלל חזרתו בתשובה ה' דוחה את עונשו לימי בנו שייענש על חטא אביו אחאב.

סוגי גמול המשתקפים בפסוקים 27-29:
א. 1. גמול אישי- אחאב שחטא בפרשת נבות ראוי לעונש אך מכיוון שחזר בתשובה וגילה כניעה מוחלטת לפני ה' על חטאו, לא ייענש אישית על חטאו. עפ"י העיקרון: החוזר בתשובה ייסלח לו = "ושב ורפא לו" (ישעיה ו, 10). ב. 2. גמול משפחתי (גמול לדורות)- צאצאי אחאב ייענשו לא רק בשל חטאם אלא גם בשל חטא אביהם אחאב. עפ"י העיקרון: פוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים לשונאי (שמות כ, 7)-(עפ"י פרשנות ביקורת המקרא) למרות חטא האלילות ש"רבץ" על אחאב וביתו, לא חטא זה היה הגורם להכחדת ביתו, אלא חטאו המוסרי חברתי- שפיכת דמו של נבות וגזילת כרמו.

שאלת בגרות: 1. קרא מלכים א, יח, 19-29.
א. אלו פרטים בקטע מבליטים את היתרונות שנתן אליהו לנביאי הבעל? מה הייתה מטרתו בהענקת יתרונות אלה? ב. מהו הקושי בדברי אליהו: "ואני נותרתי נביא לבדי", בהשוואה לפסוקים 13,14 בפרק, וכיצד ניתן ליישבו. ג. קרא פס' 21 נגד איזו תפיסה יוצא אליהו בפסוק זה. 2. קרא שמות, כ"ב 27, מלכים א', כ"א 9-10. א. יש הטוענים שהמסופר במלכים א', כ"א 9-10, מתבסס על החוק בשמות כ"ב 27. הסבר טענה זו עפ"י פסוקים אלה. ב. הסבר כיצד ההשוואה בין הקטע ממלכים א' לקטע משמות מלמדת שבמלכים א' כ"א 10 יש תיקון סופרים. הסבר מהי מגמתו של תיקון זה?

תשובה: מלכים א, יח, א. הפרטים בקטע מבליטים את היתרונות שנתן אליהו לנביאי הבעל: אפשרות בחירת הפר- "בחרו לכם הפר" מתן אפשרות לנביאי הבעל להיות ראשונים- "ועשו ראשונה.." מטרת אליהו בנתינת היתרונות: להראות לכולם את כישלונם של נביאי הבעל ורק אח"כ להוכיח כי ה' הוא האלוקים. ב. הקושי: אליהו לא היה הנביא היחיד שנשאר, היו נביאים אחרים שהתחבאו במערות (עובדיה החביא אותם) הפתרון: אליהו הוא הנביא היחיד שהעז לצאת בגלוי כנגד עובדי הבעל ג. אליהו יוצא נגד האמונה של העם העובד את האלוקים ואת הבעל בעת ובעונה אחת (ביחד) (דת סינקרטיסטית) ואילו העם שכנראה לא ראה בזה רע לא ענה. 2. שמות, כ"ב 27, מלכים א', כ"א 9-10. א. עפ"י שמות יש איסור לקלל ה' ומלך "אלוקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור" ב. המילה "ברכת" במלכים א' כ"א היא במשמעות קילל, מגמת תיקון הסופרים היא: למנוע פגיעה בכבודו של ה'.

מלכים ב' פרק ב': מלכים ב' פרק ב': חילופי הנביאים
אליהו נפרד מאלישע (פס' 1-18) הפרידה של אליהו מאלישע היא הדרגתית. הם עוברים שלוש תחנות, ובכל אחת מהן חוזר אותו דפוס של שיחה. רשום מהן שלושת התחנות? ( גלגל) __________ __________ __________ מה נאמר שם? קרא פס' 8 פירוש המילה "ויגלום"= קיפל וגילגל- אליהו קיפל את אדרתו והיכה בה את מי הנהר. אליהו שואל את אלישע :"מה אעשה לך בטרם אילקח מעמך" ואלישע עונה "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי" (פס' 9-10). ***קרא את שני הפירושים לתשובת אלישע והסבר כל אחד בשפתך: חז"ל: כפליים ממה שהיה באליהו. רד"ק: שני חלקי נכסים, כי הבכור נוטל שני חלקים מן הנכסים עפ"י חוק ירושת הבכור. _____________________________________________________________________ _____________________________________________________________________ ב. אלישע , כתלמידו הבכיר ומחליפו של אליהו, מבקש לרדת פי שנים מרוח ה' המואצלת על הנביאים האחרים. כלומר פי שנים כוח ביחס לבני הנביאים (עפ"י התורה הבכור צריך לרשת פי שנים רכוש משאר האחים) א. מהו המראה שרואה אלישע לפי פס' 11 ____________________________________________ ב. מהי תגובתו לפי פס' 12?__________________________________________________ טו כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ: כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. {ס} (דברים כ"א)

פס' 12: אלישע רואה את עלייתו של אליהו השמיימה, מה שמעיד שרוחו של אליהו עבר לאלישע. הוא מכנה את אליהו "אבי אבי" מה שמעיד על רגשות הכאב שחש כלפי אליהו. "רכב ישראל ופרשיו" – אתה המושיע והמגן של ישראל. פס' 14-18: הקדשתו של אלישע בעיני בני הנביאים בפסוק 14 ישנה סגירת מעגל – במל"א י"ט 19 אליהו משליך לעברו של אלישע את האדרת כסמל להעברת התפקיד וכאן בפרקנו, אלישע מרים אותה כסמל לקבלת התפקיד. מה ההבדל בין בני הנביאים לבין אלישע לפי פס' 15-18?_____________________________ השווה בין דברי בני הנביאים בפס' 16 לדבריהם בפס' 3 ומצא את הסתירה/ הקושי בדבריהם? הקושי: _________________________________________________________________ כיצד מיישבים רד"ק ומצודת דוד קושי/סתירה זו? רד"ק: "איך אמרו לו שיבקשוהו, והלוא הם אמרו לו (בפס' 3) כי היום ה' לקח אדוניך".. אלא חשבו שמא לא עלה השמיים, אלא נשאו רוח ה' והפרידו מבני- האדם.." (משה בהר סיני) מצודת דוד: "חשבו שהרוח שבה אל האלוקים, וגופו הושלך מת, ורצו לבקשו ולקוברו"_________________ בשלב זה אנו נפרדים מדמותו הסוערת של אליהו. ניתן לסכם ולומר שאליהו מצטייר כדמות נשגבת, לוחמת לה', כאדם בודד המופיע לצורך משימות מיוחדות כשיש להיאבק בתחום הדתי, בנביאי הבעל, או בתחום המוסרי, במלך המושחת.

קווי הדימיון הבולטים בין משה לאלישע:
השלו במדבר. כמו אצל אליהו ה__________________________________________ הירידה למצרים בעת רעב. כמו אליהו שיורד ל ________________________________ המלחמה של משה בקוסמי מצרים. כמו _____________________________________ בריחתו למדבר לאחר ההרג של המצרי, כמו ____________________________________________ השהות על הר חורב לקבלת התורה במשך 40 יום ולילה כמו ____________________________________________________________________________ התגלות האל בהר בדומה להתגלות למשה. העובדה שמקום קבורתם לא נודע. השוני הגדול ביניהם הוא שמשה בשעת משבר מסנגר על העם ואילו אליהו מתקיף את העם: "את בריתך עזבו." התגלותו הראשונה של אלישע כנביא בעל כוחות מיוחדים (ב' 19-21) יט וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל-אֱלִישָׁע, הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. כ וַיֹּאמֶר, קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם, מֶלַח; וַיִּקְחוּ, אֵלָיו. כא וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר ה’, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה--לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר. {פ} מהי הבעיה שמטרידה את אנשי יריחו וכיצד פותר אותה אלישע? _________________________ העיר יריחו קוללה בעבר, קרא בספר יהושע ו' 26 את הקללה, ובספר מלכים א' ט"ז 34, את הסיפור על. מהי הקללה? מי שלא ישמע את הקללה? ____________ מתי נבנתה העיר? ____________________

מלכים ב', ה'- סיפור צרעת נעמן:
צרעת נעמן והצעת הנערה השבויה מישראל פסו' 1-3: א וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-ה' תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע. ב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. ג וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. המילה לפני מילת מפתח בסיפור: " לפני" ( 1, 2, 3 ) : "לפניו" ( 15, 16, 23 ) והפעם השביעית "מלפניו". גם המילה אדון מופיע 7 פעמים ( 1, 3, 4, 18, 20, 22, 25 ) והיא מציינת את מערכת הכפיפויות.(מי כפוף למי) נעמן גדול בזכות ה'. ה' אלוהי ישראל איננו שולט רק בישראל , אלא משפיע בכל מקום בעולם (= אל ____________) הנערה פותחת " אחלי אדני" יחל – לשון ציפייה ותחינה. הנערה בוטחת בכוחו של הנביא ולפיכך מבטיחה כי הנביא מישראל יאסוף אותו מצרעתו. שאלות: מה ידוע לנו על הדמות הראשית בסיפור: מוצא- ______________________ מעמד- _________________________ בעיה- ______________________________________________ הדרך לפתרונה- ________________________________________________________. מיהי הדמות המשנית בקטע זה ומה תפקידה ?____________________________________ הנערה מציעה לפנות לנביא ו"אולי יאסוף אותו מצרעתו". כתוב מה פירוש הביטוי "יאסוף" עפ"י הפירוש הנ"ל: _____ "ונקראת רפואת הצרעת אסיפה, מפני שהמצורע ישב בדד מחוץ למחנה מושבו, וכאשר ירפא יאסף אל המחנה".

נעמן יוצא לדרך ומבוכת מלך ישראל (4-7)
נעמן יוצא לדרך ומבוכת מלך ישראל (4-7) ד וַיָּבֹא, וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר: כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-אֲרָם לֶךְ-בֹּא, וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי-כֶסֶף, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב, וְעֶשֶׂר, חֲלִיפוֹת בְּגָדִים. ו וַיָּבֵא הַסֵּפֶר, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: וְעַתָּה, כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת-נַעֲמָן עַבְדִּי, וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. ז וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ: כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי. רפא את שר צבאי מצרעתו מה הוא רוצה ממני? מה הוא חושב שאני אלוקים?? פס' 5: במקום שהנמען יהיה הנביא, הנמען הוא מלך ישראל אולי מפני שמלך ארם סובר שהנביא יעשה דבר המלך או משום שיש כאן כבודה של מלכות. פס' 6 : יש כאן דיבור של מלך ארם למלך ישראל בלשון ציווי, מה שמראה לנו שוב שמלך ישראל כפוף למלך ארם. פס' 7:"ויהי כקרוא – ויקרע בגדיו" – לשון נופל על לשון שבתוכו יש גם מצלול שיוצר אירוניה. המלך קורע את בגדיו ושואל שאלה רטורית: " האלוהים אני להמית ולהחיות…" נקודת ההנחה של מלך ישראל שמלך ארם מבקש להכשילו " מתאנה" ( שופטים י"ד 4 ). "מתאנה לי" – מלך ישראל אומר שמלך ארם מחפש תואנה למלך ישראל – תירוץ לתקוף את ישראל. שאלות: בחסותו של מי יוצא נעמן לדרך ואל מי עליו לפנות בבקשה להתרפא? 2. מהי תגובתו של מלך ישראל על הפנייה? 3. מה ההסבר לכך שמלך ישראל לא פונה מיד אל אלישע ?

המפגש בין אלישע לנעמן (8-19)
חלק א': ח וַהי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל. ט וַיָּבֹא נַעֲמָן, בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ; וַיַּעֲמֹד פֶּתַח-הַבַּיִת, לֶאֱלִישָׁע. י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע, מַלְאָךְ לֵאמֹר: הָלוֹךְ, וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר. יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע. יב הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה. יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר אֵלֶיךָ, רְחַץ וּטְהָר. פס' 7-8: בפסוקים 7-8 מוזכרת קריעת הבגדים שלוש פעמים והמטרה היא לעורר רחמים על מלך ישראל. תגובת אלישע: "יבוא נא אליי  (מי? ) _______ וידע כי יש נביא בישראל" הכוונה כאן היא להכרה בנביא. נעמן יכיר בו ומלך ישראל לא מכיר בו. שאלות: אלישע משתומם על מלך ישראל. על מה ומהם דבריו? פס' 9-10: הגעת נעמן לאלישע נעמן מגיע עם סוסים ורכב ומצפה שאלישע יצא אליו והוא לא יכנס אליו. אך אלישע שולח לנעמן שליח ואומר לו ללכת לטבול בירדן שבע פעמים (מספר טיפולוגי) וכך הוא יירפא. פס' 11-13: תגובת נעמן נעמן מגיב פעמיים בכעס על הדבר. הוא אומר שהוא ציפה שאלישע יצא אליו, יקרא בשם אלוהיו, יגע בצרעת וכך הוא יתרפא מהצרעת. הוא אומר שנהרות דמשק טובים יותר מנהרות ישראל והוא לא מבין למה לו ללכת לנהר הירדן. עבדי נעמן (דמות משנית קולקטיבית שתפקידה לקדם את העלילה) אומרים לו שאם הנביא היה מבקש ממנו משהו גדול, הוא היה עושה אותו, אז שיעשה את הדבר הקטן הזה שהוא אמר לו לעשות. אלישע לא מופיע ישירות בפני נעמן. כיצד הוא מוסר את דבריו לנעמן? ___ מהי הצעתו לריפוי ? מהי תגובתו הראשונה של נעמן? מדוע הוא מגיב כך?

המפגש בין אלישע לנעמן לאחר טבילתו במי הירדן(14-19):
חלק ב': יד וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר. טו וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ. טז וַיֹּאמֶר, חַי-ה' אֲשֶׁר-עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-אֶקָּח; וַיִּפְצַר-בּוֹ לָקַחַת, וַיְמָאֵן. יז וַיֹּאמֶר, נַעֲמָן, וָלֹא, יֻתַּן-נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד-פְּרָדִים אֲדָמָה*: כִּי לוֹא-יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח, לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--כִּי, אִם-לַה'. יח לַדָּבָר הַזֶּה, יִסְלַח ה' לְעַבְדֶּךָ--בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית-רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל-יָדִי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן, בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן, יִסְלַח-נא ( ) ה' לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה. יט וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ לְשָׁלוֹם; וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ, כִּבְרַת-אָרֶץ. {ס} * נעמן מבקש לקחת מעפר ארץ- ישראל על שני חמורים, כדי לבנות מזבח לה' בארצו על מנת לעבוד את ה'. פס' 14: ריפויו של נעמן נקודת המפנה – נעמן טובל בירדן ועורו נרפא והופך לעור של תינוק, עור נער. פס' 15-19: נעמן עובר לעבוד את ה' נעמן חוזר לאלישע ועומד לפניו (מראה את כפיפותו אליו). הוא מציע לו תשלום אבל אלישע נשבע שהוא לא ייקח את הכסף. אלישע מסרב למרות ההפצרות לקחת תשלום מנעמן מכיוון שאת מטרתו הוא השיג – הכרתו של נעמן בבלעדיות של ה' אלוהי ישראל.

אלישע לא ריפא את נעמן למען בצע כסף, אלא למען המטרה הנעלה של הכרת ____
נעמן מבקש מאלישע לא לכעוס עליו כאשר הוא יחזור לביתו וישתחווה לאל ____ (האל הארמי) בגלל מלך ארם (שתמיד מבקש מנעמן שיבוא אתו אל בית האלוהים שלהם) דיבורו של נעמן מבולבל, הוא במבוכה – הוא לא יודע כיצד להסביר את הליכתו למקדש רימון ולכן הוא חוזר ______ (כמה פעמים ?) פעמים על כך שהוא משתחווה לאל רימון, הוא אומר כי השתחוות זו מזויפת. תגובת אלישע : "לך לשלום"- לא ברור מה בדיוק התכוון אלישע איזה מהפך דתי עובר נעמן בעקבות הריפוי? ______________________________________________________________________. מהו השכר שרוצה נעמן לתת לאלישע ? (העזר בפס' 5) אלישע מסרב לקחת שכר מנעמן. מהו ההסבר לכך? הסתמך על הכתוב. מהי בקשתו האחרת של נעמן? (פס' 17)

פס' 20-27: חמדנותו של גיחזי : אלישע עונה לגיחזי באמצעות שתי שאלות:
כ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת-נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה, מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר-הֵבִיא; חַי-יְהוָה כִּי-אִם-רַצְתִּי אַחֲרָיו, וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה. כא וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי, אַחֲרֵי נַעֲמָן; וַיִּרְאֶה נַעֲמָן, רָץ אַחֲרָיו, וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם. כב וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי-נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם, מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים; תְּנָה-נָּא לָהֶם כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים. כג וַיֹּאמֶר נַעֲמָן, הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם; וַיִּפְרָץ-בּוֹ, וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים, וַיִּתֵּן אֶל-שְׁנֵי נְעָרָיו, וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו. כד וַיָּבֹא, אֶל-הָעֹפֶל, וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת; וַיְשַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלֵכוּ. כה וְהוּא-בָא, וַיַּעֲמֹד אֶל-אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, מאן (מֵאַיִן) גֵּחֲזִי; וַיֹּאמֶר, לֹא-הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא-לִבִּי הָלַךְ, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ-אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ;??! הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת.???! כז וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג. אלישע עונה לגיחזי באמצעות שתי שאלות: לא לבי הלך – האם ליבי (מחשבתי) לא נלווה אליך בלכתך בדרך? האם אתה יכול להעלים ממני את מעשיך?? העת לקחת את הכסף – האם זהו הזמן המתאים להתעשר כפי שחשבת בליבך? שאלה רטורית שנועדה להדגיש שגיחזי החמיץ את כל המטרה שבמעשה הנס – הבאתו של נעמן לידי הכרתו בה'. פס' 27עונש מידה כנגד מידה – גמול קיבוצי דורות. גיחזי ביזה את כבוד ה' , עונשו: צרעת –כבודו יתבזה אפילוג: גיחזי רודף הבצע (20-27) קרא פס' 20-24: והוכח שגיחזי פעל במודע בניגוד לדעת רבו. כיצד מסביר גיחזי לנעמן את השינוי שחל באלישע?_ במפגש עם אלישע, מאפשר לו הנביא להודות על חטאו. הוכח זאת מהכתוב. מהי תשובתו של אלישע לשקר של גיחזי ומהו עונשו לגיחזי פסוקים 26-27? במה עונשו של גיחזי הוא "מידה כנגד מידה"? פס' 20 גיחזי - נערו של אלישע. חשך – לא לקח. נעמן הארמי הזה – כינוי רומז, זלזול. חי ה' – נוסחת שבועה. מאומה – דבר מה. פס' 21 ויפול מעל מרכבתו – השתחוות לאות כבוד (נעמן (!) משתחווה לנער אלישע). פס' 23 הואל – בבקשה קח. ויפרץ בו – ויפצר בו. חריטים – ארנקים. פס' 24 עופל – מצודה בסמוך לארמון המלך. ויפקוד בבית – גיחזי מחביא את המתנות בתוך הבית. פס' 25 כתיב וקרי (מאן מאין) – שאלה רטורית שנועדה לדובב את מצפונו של גיחזי.

חורבן ממלכת ישראל והגלייתם לבבל- 722 לפנה"ס
המלך: הושע שם אמו: לא ידוע שם אביו: אלה שבט: לא ידוע מקום מגורים: שומרון על איזו ממלכה מלך: ישראל. מס' שנים שמלך: 9. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן, לשלמנאסר (וסרגון) מצב דתי: לפי המסורת לא היה הושע מלך רע במיוחד, אך העם בכל זאת עבד עבודת אלילים. הנביא באותה תקופה: לא מוזכר.. מאורעות באותה תקופה : הרג את פקח בן רמליהו ומלך במקומו. נכנע לאשור ואח"כ מורד בה. (כרת ברית עם מצרים) אזהרות הנביאים – מדוע ממלכת ישראל חרבה. גלות ממלכת ישראל לאשור (בשנת 722 לפנה"ס). (שלמנאסר על שומרון ומת במהלך המלחמה, וסרגון ממשיכו מגלה את העם) מלך אשור מביא לשומרון גולים מארצות אחרות. גרי אריות הורגים בגויים הנמצאים בשומרון, נשלח כהן ללמד אותם את תורת ה'. תופעת הסינקרטיזים ( דת סינקרטיסטית )בין השומרונים החדשים- העובדים את ה' ואת אלוהיהם. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו" חורבן ממלכת ישראל והגלייתם לבבל- 722 לפנה"ס

הושע: הושע בן אלה היה מלך ישראל 9 שנים. היה בן אלה וגר בשומרון.
המקרא מעריכים אותו כאחד שהיה מלך שעשה רע בעיני ה' אבל פחות מהם. "ויעש הרע בעיניי ה', רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו". שילם מסים כבדים למלך אשור- שלמנאסר. הושע מרד בשלמנאסר ובעקבות מרידתו עם ישראל הוגלה לאשור ובמקומם הובאו עמים אחרים שלא עבדו את ה'. בשנת 722 לפנה"ס מלך אשור הגלה את ממלכת ישראל. באותה תקופה לא היה נביא. היו מאורעות קשות באותה תקופה : הושע הרג את פקח בן רמליהו ומלך במקומו. נכנע לאשור ואחר כך מרד בה. ממלכת ישראל חרבה. גלות ממלכת ישראל לאשור (722 לפנה"ס) מלך אשור הביא לשומרון גולים מארצות אחרות תופעת הסינקרטיזם בין השומרונים החדשים.

הושע הושע בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן-אלה
בשומרון על ישראל תשע שנים . "ויעש הרע בעיני ה', רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו ". הושע

אזהרה ניבוי עתיד תפקידי הנביא: בפסוקים 7-18 נזכרים חטאי אלילות:
א. "וייראו אלוקים אחרים" (7)- עבדו אלילים אחרים. (מופיע גם בפס' 25,28,32-35) ב. "וילכו בחוקות הגויים"(8)- הלכו לפי מנהגי הפולחן של הגויים ( הליכה לפי מנהגי תועבה המיניים של עמי כנען) –ויקרא יח 3-30. ג. "ומלכי ישראל אשר עשו"- מנהגי פולחן העגלים והעבודה בבמות שהנהיג ירבעם או אחאב. ד. "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן" (9)- ישנם שני פירושים: 1. ויחפאו= קיימו מנהגי פולחן. 2. בדו מליבם דברים על ה' שאינם נכונים. (לדוגמא: שה' מעוניין שיעבדוהו בבמות ובכל המקומות "ממגדל נוצרים ועד עיר מבצר") תגובת ה': ה' מתריע ("ויעד") בעם ישראל שיחזרו למוטב.("ויעד ה' בישראל ביד כל נביא כל חוזה"-13) אך בני ישראל המשיכו לעשות הרע בעיני ה'. תגובת האל: "ויענם", "ויתנם"- גרם לשיעבודם ולהסגרתם. "ביד שוסים"- ביד עמים שודדים ובוזזים. "עד אשר השליכם מפניו"- עד אשר גירשם מארץ ישראל. תפקידי הנביא: בפס' 13 נזכרים הנביאים בהקשר לאזהרות החוזרות ונשנות שהוזהרו אזרחי ממלכת ישראל לתקן את דרכיהם ולהפסיק לעבוד אלוהים אחרים, בפס' 23 נזכרים הנביאים בהתנבאותם על חורבן ממלכת ישראל הקרובה. אזהרה ניבוי עתיד

722 לפנה"ס גם הושע בן אלה- האחרון למלכי שומרון- נמנה על המלכים שהגיעו
למלכות בישראל ע"י קשר שקשרו על אדוניהם, הוא נקט במדיניות חוץ שגויה, הקשר שקשר הושע נגד מלכות אשור בתיאום עם " סוא מלך מצרים" ( מ"ב יז ד), קשר זה והמעשה שעשה בהפסיקו את העלאת " המנחה" השנתית לאשור החישו את חורבן הממלכה וחתמו את גורלו ואת גורל הממלכה. מסתבר, שהושע בן אלה שגה ולא קרא נכונה את המפה הפוליטית החדשה, שהתחילה ממלכת אשור לסרטט באזור.בתגובה לכך שלמנאסר עצרו ואסרו בכלא ( מ"ב יז ד). מתעודות חיצוניות עולה , ששומרון נלכדה, כנראה, בידי שלמנאסר בחודשים האחרונים למלכותו: 722 לפנה"ס ואילו הגליית יושבי שומרון נעשתה בידי סרגון השני, שמלך אחריו.

בגלל מדיניות החוץ השגויה של הושע:
הסיבות לגלות ישראל: ע"פ חוקרי המקרא: בגלל מדיניות החוץ השגויה של הושע: הסבר פוליטי מדיני- כריתת ברית עם מלך מצרים והפסקת העלאת המנחה למלך אשור. ע"פ הפרשנות המסורתית: הסבר דתי- לדעת מחבר ספר מלכים, הגורם לחורבן ממלכת ישראל הצפונית: עבודת האלילים, חוסר רצון להישמע לנביאי ה', המלכת ירבעם וההליכה "בכל חטאות ירבעם"- פולחן העגלים והעבודה בבמות. הושע עשה הרע בעיני ה', בני ישראל קיימו את מנהגי הפולחן: בניית במות, הקמת מצבות, עבודת העגלים והאשרה כמנהגי הגויים " ויחפאו בני ישראל...וילכו בחוקות הגוים...ויצבו להם מצבות ..."

1. להרתיע את המלכים הכנועים מלמרוד בשלטון האשורי.
מכתובת סרגון עולה שמספר הגולים היה 27,290 איש. ולפי זה ניתן לומר, שגלות שומרון לא הייתה שלמה. הוא הושיב ( סרגון ) את הגולים במקומות שונים ברחבי האימפריה האשורית: " בחלח, בחבור, נהר גוזן והרי מדי" (6). מטרות ההגליה: 1. להרתיע את המלכים הכנועים מלמרוד בשלטון האשורי. 2. לדלדל את אוכלוסיית העם הנכבש, ולהחליש את כוחו שלא ימרוד שוב. 3. לבודד את הגולים במקום החדש, וליצור קושי תקשורתי ביניהם לבין עמי הסביבה, שלא יוכלו להתחבר עימם ויצטרפו למרד. 4. הגולים תלויים בחסדיו של המלך האשורי.

תחת בני ישראל בערי שומרון הובאו בידי מלכי אשור מהגרים
מבבל, כותה ומערי עילם.

הגויים שהובאו לערי שומרון ומנהגיהם הפולחניים.
ויהי בתחילת שבתם שם לא יראו את ה', ושלח ה' בהם את האריות, ויאמרו למלך אשור לאמר: הגוים אשר הגלית ותושב בערי שומרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ... ...אינם יודעים את משפט אלוהי הארץ. כתוצאה מכך מצווה מלך אשור להביא אחד מהכוהנים שהוגלו ביחד עם ישראל "וירם את משפט אלוהי הארץ", "ויבא אחד הכוהנים..וישב בבת-אל , ויהי מורה אותם איך ייראו את ה' ". תפיסה אלוהית המייצגת אמונה הרווחת בין העמים: האל הוא אל מקומי- "אלוהי הארץ" לכל אל תחום שלטון משלו ותושבי האזור או הזרים המגיעים אליו חייבים לעבוד אותו. (נוגד להשקפה היהודית, הרואה באל ישות אוניברסלית) תושבי השומרון החדשים היו סינקרטיזם, כלומר עבדו את ה' ובאותה העת גם את אלוהיהם. את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם."

שאלת בגרות: קרא מלכים ב' י"ז, 7-23.
א. בקטע היסטוריוגרפי זה מפורטים חטאי ישראל. (1) לאיזה תחום שייכים החטאים המפורטים בפסוקים 8-12? הבא שתי דוגמאות. (2) מה עשויה להיות מגמת הכתוב כשהוא מביא דווקא חטאים אלה כנימוק לאירוע הנזכר בפסוק 23? ב. בפסוק 16 מתואר אירוע מימי ירבעם בן נבט. כיצד ניתן להסביר על-פיו את האמירה: "וידח ירבעם את ישראל"(פס' 21) ג. מה הם שני תפקידי הנביא, כפי שהם באים לידי ביטוי בפסוקים 13 ו- 23? שאלת בגרות:

תשובה: מלכים ב' י"ז, 7-23. א. (1) התחום אליו שיכים החטאים המפורטים הוא: בתחום הדת- בין האדם לאלוקים- העם חוטא לה' עובד את האלוקים ולכן אלוקים כועס ומעניש אותם דוגמאות מהקטע: * "וילכו בחוקות הגויים"- בנ"י קיימו מנהגי הפולחן של הגויים. * "עבודה זרה"- בנ"י בנו במות, מצבות, עבדו את האשרה כמנהגי הגויים (10) (2) מגמת הכתוב להסביר את חומרת פשעים אלה, ולהסביר מדוע הגלה אלוקים את ישראל מארצו. החורבן התרחש בגלל עבודת האלילים ההליכה אחרי חטאי ירבעם וסירוב לשמוע לאזהרות הנביאים. (בנוסף: אולי גם להזהיר את ממלכת יהודה שעדיין לא גלתה) ב. המעשה שירבעם עשה הקמת שני העגלים בדן ובבית אל, לדעת הכתוב ירבעם הדיח (השפיע לרעה, שיכנע) את ממלכת הצפון מעבודת ה' לעבודת אלילים. (ירבעם היה המלך הראשון של ממלכת ישראל). ג. תפקיד הנביא הוא: אזהרה- להוכיח את העם ולהחזירו בתשובה. (13) ניבוי לעתיד- להודיע להם את הצפוי להם בעתיד. (13)

המלך: חיזקיהו. שם אמו: אבי בת זכריה. שם אביו: אחז. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 29. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. האם היה עבד למלך מסוים? למי?: כן, לסנחריב. מצב דתי: חידוש עבודת ה' בבית המקדש. ביעור האלילים ביסוס השלטון עפ"י תורת ה'. (חיזקיהו כיתת את נחש הנחושת שעשה משה- מפני שהעם השתחוו לנחש והפכו אותו לעבודת אלילים). הנביא באותה תקופה: ישעיה הנביא ומיכה. מאורעות באותה תקופה : חיזקיהו עבד למלך אשור- סנחריב מביא לו כל שנה "מנחה" חיזקיהו כורת ברית עם מצריים ומורד במלך אשור. [ עפ"י דברי הימים: חזקיהו חוצב את מנהרת השילוח ע"מ להביא מים לתוך העיר, מחזק מבצר את חומות ירושלים] סנחריב מלך אשור עולה על יהודה וירושלים וכובש 46 ערים בממלכת יהודה ומתקרב לירושלים. רבשקה שרו של מלך אשור שם מצור על ירושלים. רבשקה מנסה לשכנע את העם למרוד בחיזקיהו ( דו-שיח בין רבשקה לבין שרי חיזקיהו) [ מגיפה בצבא אשור משחררת את ירושלים] . הערכת המקרא את מעשיו: "בה' אלוהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו".

חיזקיהו: בנו של אחז מלך יהודה ואביו של מנשה. שם אמו אביה בת זכריה.
חזקיהו מלך יהודה עלה לשלטון עוד בתקופת מלכותו של הושע בן אלה וראה במו עיניו את חורבנה של ממלכת ישראל. בניגוד לאביו, אחז, הוא לא דבק בהשפעה התרבותית האשורית אלה דבק במסורת של המלך דוד, וזכה לשבחים כמלך צדיק. הוא ביטל את העבודה בבמות, שבר את המצבות, כרת את פסלי האשרה וכיתת את נחש הנחושת שעשה משה במדבר. נחש זה, שנקרא נחושתן, הפך לאליל לבני ישראל והם נהגו להקטיר לו. כמשקל נגד, חיזק חזקיהו את עבודת ה' וריכז אותה בבית המקדש בירושלים. מטרת התיקונים הדתיים הייתה חיזוק מעמדם של ירושלים ובית דוד לאחר האסון של חורבן ממלכת ישראל. תחילה מינה חזקיהו כוהנים ולוויים כדי לטהר את בית המקדש מחפצים טמאים ולחדש את עבודת המקדש הטהורה לה'. ניתוץ הבמות והמצבות נעשה אחרי כן בידי כל העם, הם בירושלים והן באפרים ובמנשה. השנים הראשונות של שלטון חזקיהו ביהודה הצטיינו בשפע כלכלי, אף על פי שהוא העלה בכל שנה מס כבד לאשור. חזקיהו גם נלחם בפלשתים והרחיב את השפעתו עד גבולות עזה. במחצית השנייה של מלכותו שינה חזקיהו את מדיניות הנאמנות שלו לאשור והפסיק להעלות את מס השנתי. חזקיהו התכונן למרד זה זמן רב. הוא ביצר את חומות ירושלים ואת מגדליה וצבר כלי נשק ומזון. ברחבי המדינה עסקו בסתימת מעיינות, כלומר בהסתרתם, כדי שלצבא האשורי לא יהיו מי שתייה. חזקיהו דאג לאספקת המים בירושלים לזמן מצור. לשם כך סתמו את מעיין הגיחון והטו את מימיו, דרך מנהרה שנחצבה בסלע מתחת לעיר דוד, עד לבריכת השילוח, שהייתה בתוך חומות העיר.

פרק י"ח: חזקיהו החל את מלוכתו על יהודה, מספר שנים לפני חורבן שומרון. בתחילת ימיו המשיך במדיניות אביו (אחז) ולא מרד במלך אשור. מצב זה העניק לחזקיהו שקט מדיני, שאפשר לו להרחיב את ממלכתו. כמו כן, הלקח של יהודה מחורבן שומרון אפשרו לו לטהר את ירושלים מעבודה זרה ולבצע שינויים בתחום הפולחן, אותם ביצע עפ"י חוקת ספר דברים. בזכות פעולות אלו זכה להערכה גבוהה ביותר מהסופר: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו… בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בָּטָח…וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו…וַיִּדְבַּק, בה', לֹא סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת מֹשֶׁה… וְהָיָה ה' עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל"- בפסוקים אלה מובעת הערכה לחזקיהו בכך שעושה הישר בעיני ה', דבק במסורת ושומר על חוקי הצדק והמוסר בהתאם לתורת משה, חיזקיהו היה המלך ראשון מלכי יהודה אחרי פילוג המלוכה שזכה בתארים אלו גם יחד. פעולותיו של חזקיהו בתחום הדתי- א. הסיר את הבמות. ב. טיהר את יהודה מעבודה זרה. (שיבר את המצבות, כרת את האשרה) ג. כיתת את נחש הנחושת.= בספר במדבר מסופר על עונש שנתן ה' לעם ישראל על תלונותיו. העונש היה נחשים שהכישו את העם והרגו רבים מהם. לפי המסופר, ציווה ה' על משה לבנות נחש מנחושת ולשימו במקום גבוה וכל המסתכל אליו ניצל מן הנחשים, בני ישראל יחסו לנחש זה כוח מאגי ואף עבדו לו כאל.

מדוע הסיר חיזקיהו את הבמות?
א. סיבה דתית- מנהגי האלילות התפשטו בממלכת יהודה ואף חדרו לכמה במות שבהן עבדו את ה'. ב. סיבה מדינית- לדעת מספר חוקרים חזקיהו ביקש ערב המרד באשור לכפות ערי השדה ביהודה את תלותם הדתית במקדש מרכזי כדי להגביר בדרך זו את זיקתם לשלטונו, והן את המוטיבציה שלהם להגן על ירושלים. ג. סיבה לאומית- בהסרת הבמות העלה חזקיה את הבמות ניתן לטהר את פולחן ה' מכל יסודות זרים, וכך ניתן לעורר רגשות לאומיים-היסטוריים המאפיינים את עם ישראל לבדו, הגורמים לאחדותה הלאומית הפנימית של ממלכת יהודה כדי שבבוא היום יעמוד העם מאחורי חזקיה כשינסה לפרוק את עול השלטון הזר של אשור מעליו פעולותיו של חזקיהו בתחום המדיני: א.חזקיהו מרחיב את ממלכתו.("הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה."), ב. חזקיהו מורד באשור ("וימרוד במלך אשור ולא עבדו..") ג. (אח"כ נודע לנו מדברי רבשקה, שחזקיהו גם כרת ברית עם מצריים.)

מותו של סרגון (הראשון), מלך אשור, הוביל לערעור הממלכה האשורית
מותו של סרגון (הראשון), מלך אשור, הוביל לערעור הממלכה האשורית. מצב זה נוצל על-ידי מלכי האזור: סוריה, צור וצידון וכן ע"י ערי פלשת בראשותו של חזקיהו ובתמיכת מצריים, לניסיון למרוד באשור ולהשתחרר מעולה. פעולה זו הובילה ל"מסע סנחריב" מלך אשור, לכיוון עמי האזור, מסע שהחל בשנת 701 לפנה"ס. הכנות למרד: שעשה חיזקיה. עפ"י המסופר בדברי הימים ב' ל"ב עשה חיזקיהו את פעולות ההכנה האלה: הוא סתם את המעיינות שמחוץ לחומת ירושלים, כדי שלא ישרתו את הצבא האשורי שצר על העיר (פס' 3-4). בנה את "נקבת השילוח" אשר הובילה מים מן המעיין שמחוץ לעיר פנימה לעיר.(פס' 30) חיזק את חומות "עיר דוד" והקיף את כל שטחה החדש של ירושלים המורחבת בחומה.(פסוק 5). ארגן את צבאו (פסוק 6).

מסע סנחריב (701 לפנה"ס): בשנת 701 לפנה"ס מגיע סנחריב מלך אשור למסע עונשין באזור ומגיע אף ליהודה. וכה מתואר מסע זה עפ"י ספר מלכים: סנחריב מגיע ליהודה. הוא כובש את ערי יהודה הבצורות וקובע את מפקדתו בלכיש.(פס' 13) חיזקיהו שולח אל סנחריב משלחת של כניעה וסליחה. המשלחת מוכנה לקבל כל עונש, אשר יטיל עליה סנחריב (פס' 14). העונש שמטיל סנחריב על חיזקיהו: תשלומי כיכרות זהב וכסף. חזקיהו נאלץ להתיך חלקי זהב בבית המקדש על מנת להעלות את הקנס –המס לסנחריב (פס' 14-16). למרות תשלום המס שולח סנחריב חיל כבד לכבוש את ירושלים בלוית שליחיו תרתן, רב-סריס ורבשקה, והם עורכים מצור סביב העיר(פס' 17). רבשקה מנהל משא ומתן על כניעת העיר ללא קרב (פס' 18-37) חיזקיהו אינו נכנע. הנביא מחזק את ידו ומבטיח לו את עזרת האלוקים. (פרק י"ט). נס אלוקי מציל את ירושלים: מלאך אלוקים מכה בלילה אלפי חיילים בצבא אשור. (פרק י"ט). סנחריב שב לארצו, בלא שכבש את ירושלים, ונרצח ע"י בניו. (פרק י"ט).

באנאלים האשוריים נזכר:
מסע סנחריב- בא להכניע לא רק את חזקיה מלך יהודה אלא בין היתר גם מדינות אחרות שמרדו באשור. כיבושן של 46 עריו הבצורות של חיזקיהו, המכונות "ערי חומה", וכן נזכרת לכידתן של ערים קטנות לאין ספור סביב ערי החומה. כן מסופר שסנחריב הגלה רבים מאוכלוסיית יהודה. חזקיה הצטווה להעלות לסנחריב מס כבד מאוד. נאום רבשקה: למרות תשלום המס שולח סנחריב חיל כבד לכבוש את ירושלים בלוית שליחיו תרתן, רב-סריס ורבשקה, והם עורכים מצור סביב העיר ומנסים לשכנע את העם להיכנע בפני מלך אשור על מנת שיגלה אותם לאשור. שלושת השרים הם: "תרתן"- מילה באשורית שפירושה- משנה למלך, שהיה גם המפקד העליון של הצבא. "רב סריס"- השר הממונה על כל הסריסים. "רבשקה"- תואר של שר באשור, שר המשקים ומפקד על משמר המלך. הם נעמדים במקום הנקרא "מסילת שדה כובס" = מקום הבריכות שריכזו סביב מימיהן את השואבות והכובסות)

מולם מצידה השני של החומה נמצאים שלושת שרי חזקיהו, שניהלו אתם משא ומתן.
1.אליקים בן חלקיה אשר על הבית- שר הממונה על כלכלת בית המלך. 2.שבנא הסופר- שר אשר תפקידו היה לנסח את פקודות המלך ולכתוב את האיגרות הדיפלומטיות השונות שהיה שולח המלך לארצות השונות. 3. ויואח בן אסף המזכיר- שר אשר היה ממונה על כתיבת המאורעות העיקריים לזיכרון בספר "דברי הימים אשר למלך" נאומו הראשון של רבשקה מופנה לחזקיה (בלשון יחיד נוכח) הוא מפנה את נאומו לפני העם. הנאום בנוי על דרך הדיאלקטיקה (= דרך הוויכוח) בנאומו הוא מביא טענות שעשוי חזקיה לטעון והוא מבקש להפריכן. נאומו של רבשקה הוא נאום תעמולה מובהק הערוך היטב מגמתו לערער את בטחונו של האויב, ליצור בקיעים שאמון שבין המנהיגות לבין העם, או בין הצבא לשליט, בתעמולה זו השתמשו במקומות שונים על מנת לקצר באמצעותה את תקופת המלחמה ואת זמן המצור ובכך להימנע מריתוק הכוחות למקום אחד במשך זמן רב, לעיתים אפילו שנים.

דרכו של רבשקה: רבשקה פותח בהצגת מלך אשור כמלך אדיר: " המלך הגדול , מלך אשור.." לכן רק כוח שווה לו או חזק ממנו יכול להתמודד עמו.- בניגוד לחיזקיה . רבשקה טוען כלפי חזקיה "מה הביטחון אשר בטחת"? בטענה שחזקיה אינו יכול לסמוך על מלך מצריים. מצרים לא תושיע, שהרי גלוי וידוע שהיא "קנה רצוץ" שימיט אסון על כל מי שייסמך עליו. אלוקי ישראל כועס על עמו ולא יעזור כי פגעו בקודשיו: "וכי תאמרון אלי אל ה' אלוהינו בטחנו, הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו". לחזקיהו אין צבא שיוכל להתמודד עם מלך אשור, המלך הגדול, ולא רק שאין לו רכב וסוסים, אין לו אפילו אנשי מרכבה ופרשים. התנהגותו של חזקיה היא איוולת, שהרי אין הוא מסוגל לעמוד בפני פקיד אשורי קטן ("פחת עבדי אדוני הקטנים") כיצד יעמוד בפני מלך אשור?. מלך אשור הוא שליח אלוקי ישראל אפילו היה לחיזקיה צבא חזק, הרי תבוסתו ידועה מראש, שכן אלוקי ישראל הכועס על עמו ציווה על מלך אשור לאמור: :עלה על הארץ הזאת והשחיתה".

רבשקה לא נענה לבקשת השרים לדבר "ארמית" רבשקה פונה אל העם:
טענתו זו הטילה פחד על שרי חיזקיהו והם מבקשים ממנו לדבר בשפה הארמית השפה הדיפלומטית באותה תקופה, אשר העם לא הבין אותה, טענה זו של רבשקה הזכירה לעם ולשרים את נבואת ישעיהו הנביא אשר ניבא שה' ישלח את האויב האשורי להחריב את יהודה. נאומו השני של רבשקה : רבשקה לא נענה לבקשת השרים לדבר "ארמית" רבשקה פונה אל העם: ומזהירם כי אם המצור יימשך הם עלולים לאכול ולשתות דברים בזויים: "חוריהם"= צואתם, ו"שיניהם"= שתן. רבשקה מבטיח לעם שאם יפתחו את חומות העיר, ייקח אותם מלך אשור לארץ טובה עם ביטחון כלכלי. אלוהיו של סנחריב חזק מכל אלוהי העמים בעולם. גם אלוהי שומרון נכנע לאלוהי אשור, ולכן גם ירושלים לא תינצל. רבשקה נשא את נאומו ב"יהודית" מכאן הובע השערה, שרבשקה היה ישראלי במוצאו, והוא או אבותיו הוגלו משומרון לאשור בשנת 720 לפנה"ס. המילה המנחה בקטע היא: היא ב.ט.ח. (בטחת) מטרת השימוש של מילה זו היא כדי להראות לחיזקיה (ואף לעם השומע) שאין לו במי לבטוח במרידתו במלך אשור לא במלך מצרים ולא בה' , ולא בחזקיהו.

שאלת בגרות: קרא מלכים ב' י"ח, 1-17, 22.
א. (1) בסס על הפסוקים 1-6 את הטענה וחזקיהו הגשים את העקרונות המופיעים בספר דברים פרק יב' פס' 2-3. (2) בסס על פסוק 22 את הטענה שחזקיהו הגשים את העיקרון המופיע בספר דברים יב', 4-5. ב. חזקיהו מתואר כמלך שהיה פורץ דרך מבחינה תיאולוגית , אך גם כמי שדבק במסורת. הסבר כיצד שני האזכורים של משה בפסוקים 1-8 מחדדים צדדים שונים אלה במעשי חזקיהו. ג. קרא מלכים י"ח, 11, וכן מלכים ב, י"ז 24. מה מלמדים פסוקים אלה על מדיניות הכיבוש של מלך אשור, ומהי מטרתה של מדיניות כיבוש זו?

תשובה: מלכים ב' י"ח, 1-17, 22: א. (1) חיזקיהו הסיר את הבמות וטיהר את הארץ מעבודת אלילים (הדבר מתאים לדברים י"ב 2-3) ובכך הגשים את העקרונות המופיעים בדברים לפיהם יש להכרית את העבודה זרה. (בדברים נאמר שיש להרוס את האלילים ואת מקומות הפולחן שלהם) (2) חיזקיהו ריכז את הפולחן בירושלים, ובכך הגשים את העיקרון המופיע בדברים לפיו יש לרכז את הפולחן לה' "אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים י"ב 7) ב. מצד אחד חיזקיהו דבק במסורת: עושה את הישר בעיני ה' שומר על חוקי הצדק והמוסר בהתאם לתורת משה. ומצד שני- מבחינה תיאולוגית (אמונית): היה "מהפכן דתי" פורץ דרך בכך שמכתת את נחש הנחושת שנבנה עפ"י מצוות ה' ביד משה, וזאת בגלל שבנ"י היו מקטרים לו ועובדים אותו כאל. ג. מדיניות הכיבוש של מלך אשור: עפ"י פרק י"ח 11 – מפזר מלך אשור את בנ"י ברחבי ממלכתו. עפ"י פרק י"ז 24- באותו אופן מביא מלך אשור לישראל בני עמים זרים שכבש. מטרתה של מדיניות זו שייטמעו בקרב שארית הפלטה הישראלית וכן למנוע סיכוי להתאחדות ומרד.

מלכים ב' פרק י"ט 1-7, 32-37: תגובת המלך חזקיה לדברי המשלחת, והפניה לנביא ישעיה פסוקים 1-5: דברי רבשקה הטילו את רישומם על שרי המלך שהאזינו לו. הם באים למלך, קרועי בגדים ומיואשים לנוכח הדברים ששמעו. גם המלך מגיב בקריעת בגדיו. הוא מתכסה בשק, לאות אבל, והולך לבית המקדש. חזקיהו שולח משלחת רמת דרג אל הנביא ישעיהו לבקש עזרה. המשלחת פונה אל הנביא בפתגם חוכמתי, הלקוח מתחום ההיריון והלידה. (מטאפורה) " כה אמר...יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" (פס' 3) תושבי ירושלים מושווים ליולדת שמתאמצת ללדת, אך אין לה כוח לשלבים הסופיים של הלידה, והאישה והעובר נמצאים בסכנת מוות. הנמשל ברור: תושבי ירושלים עומדים בפני כליה (מוות). המשלחת מבקשת מישעיהו לשאת תפילה למען העם. מלשון הבקשה ברור לחברי המשלחת כי לנביא קרבה גדולה יותר לאלוהים מאשר לשאר האנשים: "אולי ישמע ה' אלוהיך..". כלומר, אולי ה' שמע את החרפות והקללות של רבשקה כנגדו, וירצה לבוא איתו חשבון ולהענישו.

תגובת ישעיהו לבקשת חזקיהו פסוקים 6-7:
ישעיהו משיב מיד כי אין צורך לפחד מהגידופים של רבשקה. הוא לועג לשרי אשור, קורא להם "נערים" (חסרי נסיון שאינם מהווים איום) ומנבא לחזקיהו כי מלך אשור ישמע "שמועה", כלומר יגיע לידיו מידע כלשהו, שיכריח אותו לשוב לארצו מבלי שיכבוש את ירושלים, ושם הוא ימות בחרב. חשוב לציין שנבואתו זו של ישעיהו התגשמה במלואה ובדייקנות! " הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו" (פסוק 7) המשך דברי הנביא והתגשמות הנבואה פסוקים 32-37: פס' 32 – 34 – בקטע זה חוזר ישעיהו על הבטחתו למלך חזקיהו שירושלים לא תיפול לידי סנחריב. האשורים לא יצליחו לבצע שום פעולה צבאית (ירי חיצים, מגינים, בניית סוללה) , ויחזרו בדיוק באותה הדרך בה הגיעו, כל זאת "למעני ולמען דוד עבדי". ה' יגן על העיר משתי סיבות: " ________" -________________________________________________. "_________________"- ________________________________________. פס' 35 – 37 – בפסוקים הללו מסופר על נס אלוהי שארע בסופו של דבר. עם אור הבוקר נמצאו 185,000 מחיילי אשור "פגרים מתים", כתוצאה מכך שמלאך ה' הכה בהם (במחלה קשה) . סנחריב שב לארצו, ותוך כדי שהוא מתפלל לאלוהיו הוא נרצח על ידי שניים מבניו, שנמלטו לארץ אררט, ואילו בנו השלישי עלה למלוך תחתיו. מכאן החלה להתפתח האמונה שירושלים היא עירו של ה', לכן הוא מגן ויגן עליה לנצח- ירושלים תהיה חסינה לנצח.

המלך: מנשה שם אמו: חפציבה. שם אביו: חזקיהו שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 55. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן. מצב דתי: עבודת האלילים שלטה ביהודה. נבואה על חורבן יהודה. הנביא באותה תקופה: חוזאי. מאורעות באותה תקופה : יהודה משתעבדת לאשור. מנשה מקים מזבחות לבעל, את פסל האשרה ומזבחות לצבא השמיים בבית המקדש, והעביר את בנו באש. מנשה הורג הרבה אנשים חפים מפשע – מתנגדיו. עפ"י דברי הימים: מנשה הוגלה לאשור ושם חזר בתשובה והוחזר למלוך ביהודה. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' .. הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס.. ויתעם מנשה לעשות הרע.."

מנשה: מבוא: מלכות מנשה (פס' 1-18)
מבוא: מלכות מנשה (פס' 1-18) מנשה בן חזקיהו מלך על יהודה 55 שנה והיה מלך כנוע למלכי אשור, בתקופת מלכותו ירדה יהודה לשפל המדרגה מבחינה מדינית צבאית ותרבותית. הוא הנהיג את עבודת האלילים ביהודה, ולפיכך מחבר ספר מלכים רואה בחטאיו את סיבת גלות בבל (חורבן יהודה) עפ"י דברי הימים מנשה חזר בתשובה . בפסוק 2 נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'" – כלל בפסוקים 3-7 (פירוט חטאי מנשה) מה היו חטאי מנשה? מנשה בנה במות לעבודה זרה ובכך ביטל את הרפורמה הפולחנית שהנהיג אביו (פסוק 3) מנשה החדיר את פולחן הבעל והאשרה ליהודה, בנה להם מזבחות ועשה פסל לאשרה. (פסוק 3) חטאיו האלילים של מנשה חמורים יותר מחטאי אחאב משום שבנה מזבחות לבעל ולאשרה במקדש ה', יותר מכך הוא הציב את פסל האשרה בתוך בית המקדש מעשה זה נחשב למעשה החמור בחטאי מנשה משום שהוא סיכן את עבודת ה' (פולחן סינקרטיסטי). מנשה עבד "לכל צבא השמיים"- לשמש לירח ולכוכבים.( פסוק 3)ובנה להם מזבחות בחצרות ה'. מנשה העביר את בנו באש (פסוק 6)- זהו פולחן אלילי של העברת הבן באש. הנקרא המולך במקום שנקרא גי בן הינום". מנשה הנהיג מנהגים אליליים- להגדת עתידות באמצעות מעשי כישוף. "ועונן, וניחש ועשה אוב וידעונים"(6)

מחבר ספר דברי הימים דוגל בשיטת גמול אישי
מחבר ספר מלכים דוגל בשיטת הגמול הקיבוצי: בגלל חטאי מנשה וחטאי כלל הדורות יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התועבות האלה.. הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה אשר כל שומעה תיצלנה שני אוזניו" (לפסוקים בפרקנו, בספר מלכים אין מקבילה בספר דברי הימים בפסוקים אלה קיימת נבואת פורענות בגלל חטאי מנשה) מחבר ספר דברי הימים דוגל בשיטת גמול אישי עפ"י ספר דברי הימים מנשה חזר בתשובה, ולכן ה' סלח לו על עוונותיו לפיכך, מחבר ספר דברי הימים אינו רואה בחטאי מנשה את הסיבה לחורבן יהודה וירושלים עפ"י ספר דברי הימים ל"ג, מנשה השתתף במרידה נגד אשור, נתפס והוגלה לבבל שם היה מלך אשור הוא נאסר, ולאחר מאסרו, התפלל אל ה, ה' שמע את תפילתו ומנשה שוחרר ושב אל כסא מלכותו מושגים: "תצלנה שתי אוזניו"(פס'12) – תצלנה= תצלצלנה –השמועה על עוצמת העונש שהאלוקים יביא על יהודה תכה בעוז באוזני שומעיה. קו ומשקולת- מכלי בניה של הבנאי- אשר באמצעותם הוא מודד את אופקיותו ואנכיותו של הקיר. משקולת היא חפץ כבד הקשור בקצהו של חוט. הנביאים משתמשים בכלים אלו בלשון ציורית ובדימוי למדידת יושרם של בני האדם, בעזרתם מודד אלוקים את דבקותם ויושרם של האנשים. בקו שבאמצעותו מדד האלוקים את "יושרה" של שומרון, ובמשקולת שבעזרתה מדד את "צידקת" בית אחאב- הוא ימדוד את צדיקותה של ירושלים. כוונת הדימוי: לא רק היושר יימדד, אלא יינקטו גם אותם אמצעי ענישה.

קרא מלכים ב' כ"א, 1-15 שאלת בגרות:
א.בקטע שלפניך מזכיר הכותב חלק מהשמות הפולחנים האליליים פעמיים, כדי להדגיש היבטים חמורים שונים של ואותו מעשה. הבא דוגמא לפולחן אלילי כזה, וציין מהי החומרה המודגשת. ב. במלכים ב', כ"א חסר מידע המופיע בדברי הימים ב', ל"ג 9-17,. יש הטוענים שסופר ספר מלכים התעלם מן הנאמר בדברי הימים בגלל תפיסת גמול שונה, מהי תפיסת הגמול הבאה לידי ביטוי בכל אחד מהמקומות? ג. בעקבות איזה מאורע היסטורי מכונה יהודה בפסוק 14 "שארית נחלתי"? (ניתן להיעזר בפסוק 13). שאלת בגרות:

תשובה: מלכים ב' כ"א, 1-15 א. הפולחנים האליליים:
1) פולחן האשרה: לא זו בלבד שמנשה בנה את האשרה (ציטוט ביטוי בפס' 3) , הוא אף מציב אותה בבית המקדש (ציטוט ביטוי בפס' 7). 2) פולחן צבא השמיים: לא זו בלבד שהשתחווה לצבא השמיים (ציטוט ביטוי בפסוק 3), הוא אף בונה מזבחות לכל צבא השמיים בשתי חצרות בית ה'. (ציטוט ביטוי בפסוק 5). ב. עפ"י מלכים תפיסת הגמול היא קיבוצית לדורות- מלך אחד חטא ובעונשו יישאו הדורות הבאים. גמול זה בא לידי ביטוי בפסוקים כך: מנשה חטא ובשל חטאיו תחרב ממלכת יהודה. עפ"י דברי הימים תפיסת הגמול היא אישית- החוטא נענש והחוזר בתשובה מכפר על חטאיו. גמול זה בא לידי ביטוי בפסוקים כך: מנשה חטא אולם חזר בתשובה ולכן החורבן לא בא כעונש על חטאיו. (החורבן בא כתוצאה מחטאי צדקיהו ובני דורו) I ג. המאורע היסטורי - חורבן ממלכת ישראל, גלות 10 השבטים לאשור ב לפנה"ס, מאורע שבעקבותיו נותרה רק ממלכת יהודה שהיא "שארית נחלתי".

על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 2
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן. מצב דתי: עבודת אלילים ביהודה. הנביא באותה תקופה: לא מוזכר. מאורעות באותה תקופה : מלכות אשור החלה לרדת מגדולתה. אמון חידש את הפולחנות הזרים. נרצח בידי עבדיו. המלך: אמון. שם אמו: מושלמת בת חרוץ. שם אביו: מנשה. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 2 הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו".

אמון: אמון בן מנשה (19-26) אמון מלך שנתיים על יהודה. הוא עשה הרע בעיני ה' כמנשה אביו. לעומת מה שרשום בפרקנו, עפ"י ספר דברי הימים ל"ג, 21 נאמר: "ולא נכנע לפני ה' כהיכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה" , מנשה למרות רשעותו היה בעל תשובה ולפיכך אינו נחשב כבר לרשע, אך אמון נשאר רשע גמור עד יום הרצחו בידי עבדיו. "עם הארץ" הרג את הקושרים שקשרו נגד אמון. ויאשיהו בנו של אמון הומלך תחתיו.

הרפורמה של יאשיהו- 622 לפנה"ס
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים האם היה עבד למלך מסוים? למי? לא מוזכר. מצב דתי: בעקבות הרפורמה העם שב לעבוד את ה'. . הנביא באותה תקופה:.ירמיהו מאורעות באותה תקופה : יהודה משתחררת מעול אשור, בדק בית. יאשיהו מוצא את ספר הברית (2 פרשנויות מהו ספר הברית) יאשיהו עושה רפורמה פולחנית ביהודה ובישראל- ביעור טוטאלי. סיפוח שטחים ממלכת ישראל. חגיגת הפסח ברוב עם –כהלכתו. סוף ימיו טראגי – נהרג ע"י פרעה נכה כשניסה למנוע ממנו לעזור למלך אשור. עפ"י דברי הימים: קודם כל עשה יאשיהו את הרפורמה ורק אח"כ נמצא ספר הברית. (עשיית הרפורמה נבעה מתוך נאמנותו לה') בדברי הימים מופיעה הסיבה מדוע נהרג יאשיהו ע"י פרעה נכה. המלך: יאשיהו שם אמו: ידידה בת עדיה. שם אביו: אמון. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 31 הרפורמה של יאשיהו- 622 לפנה"ס הערכת המקרא את מעשיו: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו".

הקדמה יאשיהו מלך על יהודה במשך 31 שנה. יאשיהו עשה הטוב בעיני ה' בשנה שמונה עשרה למלכותו הוא מוצא ספר תורה עתיק מטהר את הארץ מעבודה זרה ואביזריה, מחדש את הברית בין ה' לבין העם, מקיים את חג הפסח, ומחולל רפורמות רבות בזמן מלכותו. יאשיהו מת בקרב על ידי פרעה נכה מלך מצרים. בדק בית המקדש- על פי ספר מלכים בשנה ה-18 למלכותו ("ויהי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח".....כב' פס'ג') יאשיהו מחליט לשפץ את בית המקדש לאחר שמאז שבדק יהואש את בית המקדש עברו למעלה מ-200 שנה. יאשיהו שולח את שפן הסופר לכהן הגדול חלקיהו כדי שיתן לו את הכסף שאספו שומרי הסף (הלווים) וכסף זה יתנו לחרשים לבונים ולגודרים אנשי המלאכה בכדי שיוכלו לשפץ את בית המקדש. יאשיהו: כתבה: ליהי קמחי

מציאת ספר הברית- בזמן שחלקיהו משפץ את בית המקדש הוא מוצא את ספר הברית של ה' בידי משה (ושם עפ" הפרשנות המסורתית, שהכוונה לספר התורה שכתבו משה בעצם ידו, וציווה את הלווים להניחו מצד ארון ברית ה' כדי שישמש לעד). פסוקים ו' –ט' : "מצאתי את ספר הברית": מפתיע ובמקום שלא צפה איש למצוא הרי כתוב שהלווים הניחו את ספר הברית בצד ארון ברית ה', אז מה כל כך מפתיע?! משערים שנעשה מעשה הסתרת הספר בימי אחד ממלכי יהודה הרשעים בידי כוהנים או לווים יראי ה' שחששו לחילולו, כנראה שהוציאו את ספר הברית ממקומו והניחו אותו במקום אחר ולכן הייתה זו מציאה מפתיעה של הספר. כאשר שפן הגיע אל המלך יאשיהו וקרא לפניו את ספר הברית, יאשיהו קרע את בגדיו מפני שהתברר לו כי אין מקיימים ביהודה את דברי הכתוב בספר התורה הזה, חשש מפורענות העתידה לעמו לכן, שלח את שריו ואת חולדה הנביאה בכדי שתבקש את רחמי ה' על ממלכתו. חולדה ניבאה אסון על ממלכת יהודה בשל חטאי האליליות. פרשנויות לספר הברית: פרשנות מסורתית: על פי פרשנות זו זהו הספר שכלל את כל חמשת חומשי התורה שכתב משה. פרשנות ביקורת המקרא: על פי פרשנות זו זהו חלק מספר דברים שהחל להתגבש כבר בימי חזקיהו ואחר כך נגנז בבית המקדש, לאחר שנמצא במקדש סופרי המלך יאשיהו סיימו לכתוב אותו.

1.טיהור הפולחן 2.ריכוז הפולחן רפורמה פולחנית ביהודה ובירושלים
המלך יאשיהו מחולל רפורמה דתית בממלכה. *רפורמה- (ע"פ אבן שושן פירושה) –שינוי צורה, שינוי ערכין, הכנסת תיקונים ושיפורים בשטחי חיים שונים, רפורמה כלכלית מדינית, רפורמה דתית, רפורמה של שיטת הבחירות. 1.טיהור הפולחן המלך יאשיהו אוסף את זקני יהודה וירושלים ואת הכוהנים והנביאים וכל העם, הוא קורא באוזניהם את דברי ספר הברית, כורת ברית בין העם לה' שיקיימו את כל מה שכתוב בספר הברית הנמצא בבית ה'. העם מסכים לקבל עליו את דברי הברית הכתובים בספר ולקיים את כל המצוות והחוקים. הפעולה הראשונה שהמלך מתחיל בה היא טיהור בית המקדש מעבודה זרה ואביזריה – המלך מצווה להוציא מהיכל ה' את כל הכלים הקשורים לעבודה זרה ולעבודת אלילים, הוא מצווה לשרוף אותם מחוץ לחומות העיר, אוסר את עבודת הכמרים ששימשו לעבודה זרה. המטרה של המלך יאשיהו הייתה לטהר את כל ירושלים יהודה וכל ארץ ישראל מכל עבודה זרה ואביזריה (הבמות, המקטרות, האשרה, מרכבות השמש וכו'..) 2.ריכוז הפולחן יאשיהו שובר את כל המזבחות והבמות בכל ירושלים אשר בנו המלכים לפניו כמו שלמה המלך אשר בנה לעשתורת שיקוץ צידונים וכו'.. גם את הבמות והמזבח בבית-אל אשר נבנה על-ידי ירובעם בן נבט יאשיהו הורס ולא משאיר מהם זכר, יאשיהו הורס ושובר את הבמות אשר בהרי שומרון שנבנו על ידי מלכי ישראל אשר רצו להכעיס את ה'. יאשיהו שורף את השברים ואת כל מה שקשור לעבודה זרה והופך אותם לעפר.

חגיגת הפסח: סוף ימי יאשיהו:
חגיגת הפסח: יאשיהו מצווה על בני ישראל לחגוג את חג הפסח בירושלים כדי לקיים את הנאמר בספר הברית שנמצא בבית המקדש, נאמר בספר שמאז ימי השופטים לא חגגו את הפסח כפי שחגגו בשנה הזו, עם יאשיהו המלך בירושלים. יאשיהו דאג לשתף את כולם בחגיגת הפסח. סוף ימי יאשיהו: מעשה יאשיהו לא יכלו לבטל את גזרות החורבן, ה' כעס על מעשה העבודה הזרה אשר הלכו המלכים הקודמים לפני יאשיהו אשר הכעיסו מאוד את ה'. ה' החליט להעניש את העם על התנהגותם על אף שיאשיהו מבצע רפורמה דתית ומחזיר את העם בתשובה, ה' אינו חוזר בו מכעסו ומחליט לשלוח את עם ישראל לגלות, בגלל מנשה מלך יהודה אשר עשה חטאים בירושלים. יאשיהו יוצא להלחם עם מלך מצרים, פרעה נכה, וכבר בתחילת הקרב הוא נהרג ונקבר עם אבותיו . כאן אנו רועים שדברי חולדה הנביאה מתקיימים כאשר יאשיהו נהרג ולא יראה את העם יוצא לגלות. לאחר מותו של יאשיהו ממלכים את בנו יהואחז.

ספר דברי הימים ב' פרקים לד'- לה'
. ספר דברי הימים ב' פרקים לד'- לה' ספר מלכים ב' פרקים כב'-כג' הרפורמה בספר דבה"מ מתואר טיהור הארץ מעבודה זרה בקצרה. זמן מציאת הספר:"ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלים....."(לד' 3) הספר נקרא: "ספר תורת ה' " זמן הרפורמה: מתארים שיאשיהו מתחיל לטהר את הארץ מעבודה זרה , לפני מציאת הספר. הגורם לרפורמה: האופי של יאשיהו מוזכר כבר בתחילת מלכותו שעשה הטוב בעיני ה' והלך בדרכו של דוד. (נאמנותו לה') בספר מלכים ב מתואר טיהור הארץ מעבודה זרה באריכות רבה. זמן מציאת הספר: "ויהי בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח....."(כב' 3) הספר נקרא: "ספר התורה" זמן הרפורמה: לאחר שיאשיהו מתחיל לשפץ את בית המקדש נמצא ספר התורה ויאשיהו מחליט לטהר את הארץ מעבודה זרה. הגורם לרפורמה: מציאת ספר התורה. הפסח המאורעות מתוארים בפרוט ובאריכות. לדוגמא חגיגת הפסח: יש פירוט של ארגון החגיגה, פרוט של מספר השרים שתרמו לחגיגת הפסח ההמונית וכו' תאור הפסח מפורט בפרק לה' מפסוק א'-יט' (כלומר 19 פסוקים) חגיגת הפסח מתוארת בצורה כללית וקצרה. חגיגת הפסח בספר מלכים ב' מתוארת בפרק כג' פסוקים כא'-כג' כלומר 3 פסוקים. מות יאשיהו המלחמה בין יאשיהו ובין פרעה נכה מתוארת בהרחבה, כולל המשא ומתן המדיני שבין פרעה נכה ובין יאשיהו. כשנודע לפרעה נכה שיאשיהו מתכונן להתקיפו הוא שולח אליו שליחים כדי שיאמרו לו שפרעה אינו מתכוון להלחם ביאשיהו ושיפסיק עם ההכנות שלו למלחמה לטובתו, אבל יאשיהו לא השתכנע מדברי פרעה ויוצא להלחם בו. "מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלוהים אמר לבהלני חדל לך מאלוהים אשר עימי ואל ישחיתך..."(פרק לה' פסוקים 21-24) בספר מלכים לא מוזכר כלל המשא ומתן בין יאשיהו ובין פרעה וכן כל תיאור המלחמה מוזכר בקצרה רבה. "בימיו עלה פרעה נכו מלך מצרים על מלך אשור.....וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתו במגידו כראותו אותו..."(פרק כג' פסוק 29).

קרא מלכים ב', כ"ג,21-30 ודברי הימים ב', ל"ה 19-25.
שאלת בגרות: קרא מלכים ב', כ"ג,21-30 ודברי הימים ב', ל"ה א. (1) מה מוסיף ההיסטוריוגרף של דברי הימים בפסוקים אלה על דברי הכתוב במלכים ב' לתיאור מותו של יאשיהו? (2) הסבר כיצד בתוספת זו באה לידי ביטוי תפיסת הגמול של בעל ספר דברי הימים. ב. קרא מלכים ב', כ"ג, 25 , וכן קרא את הפסוקים הבאים ממלכים ב', י"ב 3-4, ט"ו 4-3 , י"ח 5 (1) הסבר מדוע זכו יאשיהו וחזקיהו להערכה שונה (2) הסבר כיצד ההערכה שזכו לה יאשיהו וחזקיהו יכולה ללמד על השקפה דויטרונומיסטית (משנה תורתית- "לספר דברים") של בעל ספר מלכים. ג. קרא דברי הימים ב', ל"ה הסבר כיצד פרעה נכה מנמק את בקשתו מיאשיהו שלא יילחם בו.

תשובה: מלכים ב', כ"ג,21-30 ודברי הימים ב', ל"ה 19-25.
א. (1) התוספת של דברי הימים מביאה את הדיאלוג בין פרעה נכה ליאשיהו, פרעה מנסה לשכנע את יאשיהו שלא לצאת לקרב נגדו. (2) בספר דברי הימים תפיסת הגמול- גמול אישי (כל אחד נשפט על מעשיו הוא) תוספת של הדיאלוג באה להסביר מדוע נפגע יאשיהו למרות שנחשב למלך צדיק ונאמן לה'. הסיבה: יאשיהו לא שמע לדברי מלך מצרים אשר יצא בשליחות ה'. ב. (1) יאשיהו וחיזקיהו זכו להערכה שונה מזו שזכו לה מלכים אחרים משום שפעלו לביעור הבמות לעומת מלכים אחרים שעשו הטוב בעיני ה' אבל לא הסירו את הבמות (גם אלו שהיו לשם עבודת ה') חיזקיהו ויאשיהו עשו זאת. (2) השקפה הדויטרונומיסטית (= השקפת ספר דברים) של בעל ספר מלכים היא: שיש לרכז את הפולחן במקום אחד, לעבוד את ה' רק במקום אחד בירושלים. לכן סופר מלכים מעריך את המלכים שהרסו את הבמות. ג. הנימוק פרעה נכה טוען שהוא לא התכוון להילחם ביאשיהו או לערבו במלחמה. תשובה:

על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 3 חודשים.
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים. האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן. פרעה נכה מצב דתי: חלק מהעם שב לעבוד עבודה זרה הנביא באותה תקופה: ירמיהו מאורעות באותה תקופה : יהואחז הומלך ע"י "עם הארץ" בעקבות מות אביו יאשיהו. פרעה נכה אוסר את יהואחז ומגלה אותו למצריים. פרעה ממליך את יהויקים (אחיו הבכור של יהואחז) למלך על יהודה. פרעה נכה מטיל מס כבד על יהודה. המלך: יהואחז שם אמו: חמוטל. שם אביו: יאשיהו. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 3 חודשים. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו".

יהואחז: בעבר נקרא יהואחז בשם שלם ונראה שהיה זה שמו בראשונה ואחר כך הוסב שמו ליהואחז. על הנוהג של שינוי שמותיהם של מלכי יהודה האחרונים. יהואחז הומלך על ידי "עם הארץ" לאחר שנפל יאשיהו במגידו, בתמוז שנת 609,(נהרג ע"י פרעה נכו) אותה שעה שפרעה נכו נלחם על חרן התפוסה בידי צבאות נבופלאסר, היה יהואחז בן עשרים ושלוש במלכו, כלומר צעיר בשתי שנים מיהויקים אחיו. יהואחז הומלך לפני אחיו הבכור לפי שיהואחז היה נוטה לצד בבל ואילו יהויקים אחיו ומשפחת אשתו נחושתא בת אלנתן נטו לצד מצרים. כשהסתיים המצור על חרן חזר פרעה נכו מסוריה, הסיר את יהואחז מן המלוכה, הטיל עונש כספי על הארץ והעלה במקומו (המליך) את אלקים-יהויקים אחיו.

שאלת בגרות: קרא מלכים ב', כ"ג, 28-36. א. (1) קרא פסוקים 31 ו-36.
א. (1) קרא פסוקים 31 ו-36. מי הוא הבכור מבין בניו של יאשיהו, ומה הקושי העולה מכך? (2) כיצד פותר תיאור המלכת יהואחז בפסוק 30 קושי זה? ב. (1) במלכים ב', י"ח מסופר כי לצורך מימון מס למלך זר השתמש חזקיהו בכספים שנלקחו מאוצר הציבור (אוצרות ביה"מק). עפ"י הקטע ממלכים ב' כ"ג במה שונים מקורות המימון של יהויקים לתשלום מס למלך זר מאלו של חזקיהו? (2) כיצד ניתן להסביר שוני זה (של מקורות המימון) בעזרת תיאור המלכת יהואחז בפסוק 30? ג. מה מבטאת הסבת שמו של אליקים ע"י פרעה?

תשובה: מלכים ב', כ"ג, א. (1) הבכור מבין בניו של יאשיהו הוא: יהויקים ואילו המלך שהומלך- יהואחז היה אחיו הצעיר יותר. הקושי הוא: מדוע מלך יהואחז לפני יהויקים הבכור? (שהיה נהוג להמליך למלך את הבן הבכור לאחר שהאבא נפטר ובמקום זה המליך את יהואחז.) (2) תיאור המלכת יהואחז בפסוק 30 פותר קושי זה: כיוון שמי שהמליך אותו היו "עם הארץ" שהם היו אנשים חשובים והמכובדים ביותר של העם והם החליטו כך כיוון שיהואחז הלך בדרכי אביו תמך בבל והתנגד למלך מצרים ב. (1) מקורות המימון של יהויקים היו שונים מאלה של חיזקיהו, חיזקיהו לקח מאוצרות בית המקדש ומאוצרות המלך (=כספי המדינה) ונתן למלך אשור בעוד שיהויקים הטיל מס על העם הגבייה נעשתה גם "איש כערכו", כלומר: בהתאם לגודלו ורכושו של כל אחד ואחד. והתשלום הועבר לפרעה, רוב הכסף נלקח מ"עם הארץ" (האצולה המקומית) (2) סביר להניח שבכך שיהויקים לוקח את רוב הכסף מ"עם הארץ" הוא מבטא את כעסו על "עם הארץ" שבחר להמליך את אחיו הצעיר במקומו.( וזה כנראה לנקמה.) ג. הסבת שמו של אליקים ע"י פרעה מסמל את אדנותו (מלשון אדון) של נותן השם (לא השם עצמו הוא החשוב אלא מי שנותן אותו) בכך מודגשת העובדה שיהויקים משועבד לפרעה.

המלך: יהויקים (אליקים) שם אמו: זבידה בת פדיה. שם אביו: יאשיהו.
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים ואח"כ בבל. האם היה עבד למלך מסויים? למי? כן. בתחילה היה עבד לפרעה ואח"כ לנבוכדנצר מלך בבל. מצב דתי: העם עובד עבודה זרה. הנביא באותה תקופה: ירמיהו ואוריהו בן שמעיה. מאורעות באותה תקופה : בתחילה היה עבד למלך מצריים. יהויקים מעלה מס' כבד למלך מצריים, גובה את רוב המס מ"עם הארץ" (אולי כדי להתנקם בהם על-כך שהמליכו את אחיו הצעיר יהואחז ולא אותו לאחר מות יאשיהו.) בתקופת מלכותו מרבה להרוג את המתנגדים לו. לאחר מכן יהויקים הופך להיות עבדו של מלך בבל. מורד במלך בבל (כריתת ברית עם מלך מצרים) מלך בבל בא ליהודה להילחם בו, יהויקים מת בזמן המצור על ירושליים. המלך: יהויקים (אליקים) שם אמו: זבידה בת פדיה. שם אביו: יאשיהו. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 11. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו".

יהויקים (אליקים): בשלשלת היוחסין של בית דויד שבאה נמנה יהויקים מבין בניו של יאשיהו, פרעה נכו העדיף את יהויקים, שקשריו עם המשפחות החשובות ביהודה לא היו חזקים כל כך, ועל כן היתה תמיכתו של מלך מצרים משענת שלטונו בעיקרית. מלך מצרים משנה את שמו של אליקים ליהויקים ע"מ לסמל את שליטתו עליו. מלך מצרים מטיל עליו מס כבד, ויהויקים לוקח את רוב הכסף מ"עם הארץ" (אולי כנקמה שלא המליכו אותו) שלוש שנות מלכותו הראשונות של יהויקים עמדו בסימן השעבוד למצרים שהחזיקו בכל עבר הנהר והתמודדו עם צבאות בבל האזורי נהר פרת. בשנתו הרביעית של יהויקים חל שינוי יסודי במעמדן המדיני של סוריה וארץ ישראל, לאחר ההתמודדות המכרעת בין צבאות בבל שנלחמו בפיקודו של יורש העצר נבוכדראצר לבין צבאותיו של פרעה נכו מלך מצרים. התמודדות זו, מתוארת בכרוניקה בבלית שנתפרסמה לאחרונה. בחדשי הקיץ של שנת 605 לפסה"נ הנחיל נבוכדראצר מפלה ניצחת לצבאות מצרים בכרכמיש שעל נהר פרת ורדף אחר שרידי המצרים הנמלטים. הוא הדביקם בארץ חמת, ולפי דברי ההתפארות שבכרוניקה אף אחד מהם לא חזר לארצו. יהויקים הופך להיות עבד של מלך בבל, אך לאחר כמה שנים מורד בו (כורת ברית עם מלך מצרים) מלך בבל עולה לארץ ישראל וצר על ירושלים, במהלך המצור יהויקים מת ובנו יהויכין הומלך על ממלכת יהודה.

על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 3 חודשים.
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: בבל. האם היה עבד למלך מסויים? למי? כן. נבוכדנצר מלך בבל. מצב דתי: העם עובד עבודה זרה. הנביא באותה תקופה: ירמיהו ויחזקאל בגולה (בבבל) מאורעות באותה תקופה : בזמן המצור של מלך בבל על ירושלים (המצור בא בעקבות מרידת יהויקים אביו) הומלך יהויכין על יהודה. יהויכין נכנע למלך בבל והוגלה לבבל ויחד עימו הוגלו ראשי הצבא "עם הארץ", החרש והמסגר (יצרני הנשק).(יחזקאל הוגלה יחד עם יהויכין) מלך בבל ממליך במקומו את מתניה (צדקיהו) דודו. בסוף ס' מלכים מוזכר: לאחר חורבן בית ראשון: אוויל מורדך מלך בבל זכר אותו לטובה משחררו מכלאו ודואג לכל צרכיו. (סוף עם נחמה: בעתיד יחזור למלוך מלך מבית דוד) המלך: יהויכין שם אמו: נחושתא בת אלנתן. שם אביו: יהויקים שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 3 חודשים. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה אביו".

יהויכין: יהויכין בן יהויקים מלך יהודה .
(כתבו יולה וגל דותן) יהויכין: יהויכין בן יהויקים מלך יהודה . מלך שלושה חודשים בירושלים , והוגלה לבבל על ידי נבוכדנאצר מלך בבל אשר צר על ירושלים בגלל מרידתו של אביו של יהויכין- יהויקים. במקומו הומלך צדקיהו דודו. בגלות יהויכין היה מספר הגולים עשרת אלפים כל גבורי החיל וכל החרש והמסגר (יצרני הנשק). כנראה הוגלו רבים בשנת המצור ורבים לאחר הכיבוש . כניעתו של יהויכין הצילה את ירושלים מחורבן, אבל הארץ התענתה תחת ידם הקשה של גייסות הכשדים ובעלי בריתם, והגלית המעמדות האמידים שבמדינה ערערה את יסודי קיומה של יהודה. הנשארים ביהודה אחר גלות יהויכין לא השלימו עם גלותה של העידית שבעם (=האליטה של העם)) הד של התסיסה שעוררה גלות יהויכין עולה מסיפור ההתנגשות של ירמיהו עם חנניה בן עזור מגבעון (יר' כח), נביא השקר שניבא בימי צידקיהו. חנניה התנבא על שיבת הגולים ועמהם יכניה בן יהויקים מלך יהודה ועל פריקת עול מלך בבל בעוד שנתיים ימים (כח, ב-ד) ואילו ירמיהו הזהיר את העם שהשעבוד למלך בבל עוד יחמיר.

על מעמדו של יהויכין לאחר שהוגלה לבבל ידוע לנו מן המקרא רק מעט.
במל"ב כד, יב, טו, לא נאמר אלא זה שמלך יהודה, הוא ואמו ועבדיו ושרי הארץ הוגלו לבבל ואילו בסיומו של ס' מלכים (מל"ב כה, כז ואילך, והשווה יר' נב, לא ואילך) באה הידיעה שבשנת בשנת שלושים ושבע לגלותו הוציא אויל מרודך, המולך אחר נבוכדראצר, את יהויכין מבית הכלא. לפי שמסופר במקרא הוצא יהויכין מבית כלאו לאחר שלושים ושבע שנים של גלות על ידי אויל מרודך , שמלך אחרי נבוכדנאצר . מתעודות בבליות מסתבר שלא ישב בבית כלא במובן המקובל , אלא נתון היה לפיקוח בלתי חמור ביותר , שזכו לו כנראה אותם נסיכים ומלכים שהסגירו עצמם מרצונם החפשי . בניו של יהויכין , שכמה מהם נולדו לו כנראה בגלותו נמנים . גלות זו, גלות יהויכין , רישומה היה רב על בני הגולה ומנו לפיה גם מנין השנים . עם הגולים שהוגלו עם יהויכין מלך יהודה נזכרים גם יחזקאל הנביא וגם מרדכי היהודי .

א. יהויכין הוגלה לבבל, יחד עמו הוגלו משפחתו "עם הארץ" (האצולה המקומית)
שאלת בגרות: קרא מלכים ב', כ"ד וכ"ה 27-30 א. להיכן גלה יהויכין ועם מי? ב. מה הכינוי של גלות יהויכין? ובאיזו שנה הוגלה יהויכין? ג. כיצד חי יהויכין את אחרית ימיו? (פרט) תשובה: א. יהויכין הוגלה לבבל, יחד עמו הוגלו משפחתו "עם הארץ" (האצולה המקומית) ראשי הצבא ויצרני הנשק. (עימם גלה גם יחזקאל הנביא) ב. כינוי גלות יהויכין- גלות "החרש והמסגר" (חרש הוא אומן העוסק בעבודות העץ ,האבן והמתכת -יצרני הנשק) יהויכין הוגלה ב-597 לפנה"ס. ג. אחרית ימיו: 37 שנים אחרי שהוגלה יהויכין לבבל , מלך בבל אוויל מרודך , שמלך אחרי נבוכדנאצר הוציא אותו מהכלא . הוא דיבר איתו טובות ונתן לו מקום מכובד בין שאר המלכים שהוגלו לבבל. מלך בבל החליף לו את בגדי בית הכלא בבגדים אחרים ונתן לו " לחם תמיד "כל ימי על שולחן המלך . אויל מרודך , ביטל את כל הסימנים החיצוניים של מעצרו של יהויכין . לפי (המקרא המצב של יהויכין בתחילת הגלות לא היה כמו באחרית ימיו . כשנבוכדנאצר מלך יהויכין היה במעמד של אסיר מלכות – הוא היה במעצר , אך לא קשה הוא היה יחד עם בני משפחתו . החזיקו אותו בבית כלא –ארמון המצודה ופיקחו עלו אך כנראה לא חמור )

חורבן יהודה וביה"מק- 586 לפנה"ס
ממלכה ששלטה באותה תקופה_: בבל. האם היה עבד למלך מסויים? למי? כן. נבוכדנצר מלך בבל. מצב דתי: העם עובד עבודה זרה. הנביא באותה תקופה: ירמיהו. ויחזקאל בגולה (בבבל) מאורעות באותה תקופה : צדקיהו עבד למלך בבל. צדקיהו כורת ברית עם מצריים ומורד במלך בבל. מלך בבל כובש רת יהודה וצר על ירושלים. העיר הובקעה ונכבשה, בית המקדש נחרב והעם הוגלה לבבל. צדקיהו מנסה לברוח אך מלך בבל תופסו, צדקיהו נלקח לבבל נשפט שם, בניו נרצחים לנגד עיניו ולאחר מכן מנקרים את עיניו. בארץ נשארים אנשים מ"דלת העם" ועליהם מונה גדליה. המלך: צדקיהו (מתניה) שם אמו: חמוטל. שם אביו: יאשיהו. שבט: יהודה. מקום מגורים: ירושלים על איזו ממלכה מלך: יהודה. מס' שנים שמלך: 11. חורבן יהודה וביה"מק- 586 לפנה"ס הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים".

צדקיהו: צדקיהו היה בן עשרים ואחת כשמלך , ומלך אחד עשר שנים בירושלים.
ארבע שנים לאחר עלייתו של צדקיהו לשלטון פרצו מרידות במזרח האימפריה הבבלית . המדינות הקטנות במערב ראו בכך הזדמנות לפרוק את העולה של בבל . צדקיהו היה מלך חלש אופי ומרד בבבל בהשפעת שריו. ירמיהו לעומתו הטיף לכניעה לבבל , אבל לתנועת המרד בבבל היו נביאי שקר אשר הבטיחו לעם שהגאולה תבוא עוד מעט . אחד הנביאים שהשתייך לתנועת המרד הוא : חנניה בן עזור מגדעון הוא הוריד מצווארו של ירמיהו את עול העץ ושבר אותו בכדי לסמל את נפילת שעבוד בבל. כתשובה להתנהגותו של חנניה ירמיהו מחליף את מוט העץ במוט ברזל בכדי לסמל שעולה של בבל יהיה כבד יותר . ירמיהו ניבא שחנניה ימות באותה שנה וכך באמת היה. דבר זה שימש סימן לירמיהו שנבואתו נכונה. בשנה התשיעית למלכו של צדקיהו הוא נכנע ללחצים של שריו ומרד במלך בבל, בתמיכת מצרים . ירמיהו מזהיר את צדקיהו מפני מצרים ומושלך לכלא וכמעט הוצא להורג . ואכן ירמיהו צדק העזרה המצרית לא הגיעה וצדקיהו נשאר לבד מול מלך בבל.

בעיר היה רעב כבד. במצור זה כבש מלך בבל את כל ערי יהודה המבוצרת .
לק"י בעשרה בטבת , בחודש העשירי, החל מצור על ירושלים על ידי נבוכנאצר והבבלים בנ סביבה חומה ומערכת של מגדלי עץ כדי לירות לתוך העיר, המצור נמשך כשנה ושבעה חודשים . בעיר היה רעב כבד. במצור זה כבש מלך בבל את כל ערי יהודה המבוצרת . באותו זמן מלך מצרים יצא להלחם במלך בבל . מלך בבל הסיר את המצור לזמן מה ויצא למלחמה נגד המצרים . הצבא המצרי נסוג והמצור על ירושלים חודש. המצב הקשה בתקופת המצור גרם להתנגדות לדרכו של צדקיהו , חלק מן האנשים אפילו נטשו את צדקיהו והלכו למלך בבל בכדי להציל את עצמם . צדקיהו היה דמות הססנית, אפילו התייעץ פעמיים עם ירמיהו האסיר והטיב את תנאי מאסרו. ירמיהו מציע לצדקיהו להסגיר את עצמו ובגלל חששו משריו מבקש מירמיהו שלא יספר לאיש על הפגישות איתו . בסיום תקופת המצור המגינים נחלשים ולא מצליחים להגן על החומה . החומה נבקעה מצד הצפון , צדקיהו וחייליו מנסים לברוח אבל נתפס בערבות יריחו על ידי הכשדים חייליו בורחים וצדקיהו מובל לרבלה, מועמד למשפט בפני מלך בבל על הפרת התחייבותו להיות נאמן לו העונש אכזרי- את בניו שחטו לנגד עיניו ולאחר מכן עיוורו אותו והובילו אותו בכבלי נחושת לבבל. שם ישב בכלא עד יום מותו. C:\My Documents\יסכה\ פרוייקט.doc

שאלת בגרות: קרא מלכים ב', כ"ה 22-30.
א. ציין מניע אחד הנרמז בכתוב לרציחתו של גדליה בן אחיקם. בסס את תשובתך על הכתוב. ב. קרא פסוקים בקטע זה רואים חוקרים נספח לספר מלכים. (1) הסבר מדוע נוסף נספח זה אחרי סיפור רצח גדליה בן אחיקם. (2) גם בסוף ספר דברי הימים נוסף נספח מסיבות דומות. הסבר מדוע תוכנו של הנספח לספר דברי הימים שונה מתוכנו של הנספח לספר מלכים. ג. יש הטוענים כי גלות יהויכין נתפסה כמאורע המרכזי מבין המאורעות בתקופת בית ראשון. הסבר כיצד אפשר לבסס טענה זו על יחזקאל, א' 2, ועל מלכים ב', כ"ה 27. שאלת בגרות:

תשובה: א. המניע לנרמז בכתוב לרציחתו של גדליהו בן אחיקם:
מניע מדיני – בפס' 24 גדליה מעודד את הנשארים בארץ להיכנע לבבלים ולעבוד אותם: "אל תיראו מעבדי הכשדים, שבו בארץ ועבדו את מלך בבל, ויטב לכם" – גישה זו כנראה הכעיסה רבים מהנותרים ביהודה שהתנגדו לשלטון הבבלי. מניע אישי – פס' 25 מתאר את רצח גדליה ואומר כי הרוצחים היו 'מזרע המלוכה' כלומר נרמז שגדליה נרצח על רקע זה שלא היה מזרע המלוכה – כנראה שישמעאל ראה עצמו ראוי להנהיג את העם ולכן לא השלים עם גדליה כמלך. ב. (1) הנספח בסוף ספר מלכים מופיע כדי לסיים את הספר באווירה אופטימית ובתקווה לעתיד- הוצאת יהויכין המלך מן הכלא בבבל ושינוי היחס כלפיו רמז לכך שמלכות בית דוד עתידה אולי עוד לחזור. (2) גם בסוף ספר דברי הימים יש נספח, אלא שהוא כולל את הצהרת כורש ואת שיבת העם ליהודה. התוכן שונה בין שני הנספחים מפני שספר דברי הימים נכתב בתקופה מאוחרת יותר, בתקופה הפרסית לאחר מתן הצהרת כורש. (ספר דברי הימים נכתב 150 שנה מאוחר יותר מספר מלכים) לעומת זאת בעל ספר מלכים לא הכיר את ההצהרה הזו בגלל שעדין לא הייתה בתקופתו . ג. גלות יהויכין משנת 597 לפנה"ס נתפסה כאירוע מרכזי בתקופת בית ראשון זאת אנו רואים: *** במלכים ב' כ"ה הכתוב מציין במדויק את שחרורו של יהויכין מן הכלא, דבר המראה על חשיבות המאורע ההיסטורי. *** ביחזקאל א' 2 נאמר "בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין" – הנביא מתייחס בתחילת נבואתו. ציון התאריך הוא שוב לפי שנת הגלות של המלך יהויכין דבר המוכיח עד כמה חשוב היה מלך זה.

גדליה: מלך בבל מינה את גדליהו בן אחיקם בן שפן למושל על שארית הפליטה שהשאיר נבוזרדאן ביהודה, גדליה היה אישיות מוכרת ובעלת השפעה ביהודה, הוא נקט במדיניות פרו בבלית. בגלל התמיכה המדינית של גדליה בבבל ובגלל יכולתו לשמש כמנהיג, מינה אותו מלך בבל למושל. גדליה התחייב לכל מי שנאסף אליו, בשבועה, הוא נשבע כי לא יאונה להם כל רע מצבא הבבלים. ( הנאספים היו מפקדי החילות יהודה = "שרי החיילים", 23) ועוד. שארית הפליטה לא הספיקה להתבסס בארץ, משום שמיד לאחר תקופה קצרה נרצח מנהיגם גדליה בן אחיקם. רוצחו: ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מדוע רצח ישמעאל בן נתניה את גדליה??? 1. מניע מדיני – בפס' 24 גדליה מעודד את הנשארים בארץ להיכנע לבבלים ולעבוד אותם: "אל תיראו מעבדי הכשדים, שבו בארץ ועבדו את מלך בבל, ויטב לכם" – גישה זו כנראה הכעיסה רבים מהנותרים ביהודה שהתנגדו לשלטון הבבלי. 2. מניע אישי – פס' 25 מתאר את רצח גדליה ואומר כי הרוצחים היו 'מזרע המלוכה' כלומר נרמז שגדליה נרצח על רקע זה שלא היה מזרע המלוכה – כנראה שישמעאל ראה עצמו ראוי להנהיג את העם ולכן לא השלים עם גדליה כמלך. גדליה נרצח בחודש השביעי הוא חודש תשרי לזכר יום הרצחו נקבע יום צום עוד בתקופת המקרא שנקרא "צום השביעי" (זכריה ז, 5, ח, 19) ע"ש הרציו בחודש השביעי בג' בתשרי= צום גדליה. כתוצאה מהרצח ירדה שארית הפליטה למצריים כדי למצוא מקלט מנקמת הבבלים. 33-27: מרדוך בן נבוכדנצר, מלך בבל, חנן את יהויכין וביטל את כל ההגבלות שהוטלו עליו כאסיר מלכותי, והעלהו לגדולה, זאת בשל המדיניות החדשה והפייסנות כלפי היהודים

לק"י "יגעת ומצאת, האמן" בהצלחה יסכה. C:\My Documents\יסכה\ פרוייקט.doc

מלכים יסכה יחיאל.

Similar presentations

Presentation on theme: "מלכים יסכה יחיאל."— Presentation transcript:

Similar presentations

About project

Feedback

Log in

Auth with social network:

מלכים יסכה יחיאל.

Similar presentations

Presentation on theme: "מלכים יסכה יחיאל."— Presentation transcript:

Similar presentations

About project

Feedback