1. חוט השדרה והמערכת האוטונומית

2. חוט השידרה
חוט השידרה המשכי למוח הגדול ומהווה יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית.בחוט השידרה מתעוררים רפלקסים ומתבצעת איטגרציה של פוטנציאלים סינפטיים המגיעים מהפריפריה והמוח. בנוסף, בחוט השידרה מצויים מסלולים דרכם עוברים המידע התחושתי בדרכו למוח והוראות התנועה בדרכן לעצבי השידרה.

3. מבנה חוט השידרה
מבנים מגינים: שני סוגים של רקמות חיבור – מנינגים(meninges) וחוליות(vertebrae)- בנוסף לשכבת נוזל צרברוספינלי (cerebrospinal fluid) שמקיפים ומגינים על עמוד השידרה.
מנינגים: (meninges)- המנינגים הם מעטפות רקמות חיבור המקיפות את עמוד השידרה (spinal meninges) והמוח (cranial meninges). השכבה השטחית ביותר היא הדורה (dura mater) ,העשויה מ –dense irregular connective tissue הדורה, שהמשכית לזו שמקיפה את המוח, יוצרת מעין שק מגובה ה-foramen magnum בעצם האוקסיפיטלית ועד החוליה הסקרלית השניה חיצונית לדורה, בחלל האפידורלי (epidural space), המצוי בין הדורה לבין תעלת השידרה, מצויה שכבת שומן ורקמת חיבור שגם כן מגינה על עמוד השידרה.

4. מבנה חוט השידרה
השכבה האמצעית היא העכבישית (arachnoid), הבנויה מסיבי קולגן ומעט
סיבים אלסטיים, ללא כלי דם. גם היא המשכית לארכנואיד של המוח. בין הדורה לארכנואיד קיים החלל הסבדורלי (subdural space) שמכיל נוזל בין תאי.
הקרום הפנימי ביותר הוא הפיה (pia mater). הפיה היא שכבה דקה ושקופה של רקמת חיבור הצמודה לשטח פני המוח ועמוד השידרה. הפיה מורכבת מרשת של סיבי קולגן ומכילה סיבים אלסטיים ומכילה כלי דם רבים המספקים חמצן וחומרי מזון לחוט השידרה. בין הרכנואיד לפיה נמצא החלל ה סאבארכנואידלי (subarachnoid space) , המכיל נוזל צרברוספינלי. דלקת של קרומי המנינגים מכונה מנינגיטיס (meningitis).

6. A sagittal view of the human thoracic spinal cord, showing the (1) intervertebral discs, (2) vertebral bodies, (3) dura, (4) epidural space, (5) spinal cord, and (6) subdural space. A thick ligament, the anterior longitudinal ligament forms the anterior border of the spinal column. The posterior longitudinal ligament form the posterior border of the vertebral bodies.

7. עמוד השידרה (vertebral column)
חוט השידרה ממוקם בתעלת השידרה של עמוד השידרה. תעלת השידרה נוצרת מה vertebral foramina של החוליות. החוליות מהוות הגנה איתנה לחוט השידרה.
מיתרי החויות , המנינגים והנוזל הצרברוספינלי מספקי הגנה נוספת.

8. אנטומיה חיצונית של עמוד השידרה
חוט השידרה (spinal cordl) הינו מבנה גלילי השטוח מעט במימד הקדמי-אחורי, בבוגרים, חוט השידרה נמשך מהמוח המוארך (medulla oblongata) החלק התחתון ביותר במוח, ועד לגבול העליון של החוליה הלומברית השניה (L2). בילודים, חוט השידרה ועמוד החוליות גדלים ומתארכים.

9. אנטומיה חיצונית של עמוד השידרה
בסביבות גיל 4-5 חוט השידרה מפסיק לגדול בעוד שעמוד החוליות ממשיך להתארך, כך שבבוגרים חוט השידרה לא נמשך לכל אורכו של עמוד השידרה. בבוגרים, אורכו של חוט השידרה הוא כ ס"מ וקוטרו 2 ס"מ.
חוט השידרה מסתיים במבנה קוני מכונה conus medullaris, המסתיים בגובה הדיסק שבין החוליות L1 ו- L2. מקצה הקונוס יוצא ה- filum terminale שהוא שלוחה של הפיה שיוצא כלפי מטה ומעגנת את חוט השידרה ל coccyx.

10. אנטומיה חיצונית של עמוד השידרה
עצבים שיוצאים מהחלק התחתון של חוט השידרה לא עוזבים את עמוד השידרה באותו גובה שבו הם יצאו מחוט השידרה. שורשי העצבים פונים כלפי מטה בתעלת השידרה ויוצרים את "זנב הסוס" (cauda equina). חוט השידרה מאורגן במקטעים (segments), כיוון שכל אחד מ 31 זוגות העצבים הספינליים יוצאים ממנו במרווחים קבועים. נהוג לומר, שכל זוג עצבים ספינליים יוצא מסגמנט ספינלי. בחוט השידרה עצמו אין כל עדות אנטומית לסיגמטציה של החומק הלבן או האפור. השמות של העצבים והסגמנטים הספינליים הוא על פי מקומם. קיימים 8 זוגות עצבים צוואריים (cervical nerves, C1-C8),
שניים עשר זוגות של עצבי חזה (thoracic nerves , T1-T12) חמישה זוגות של עצבים מותניים(lumbar nerves L1-L5), חמישה זוגות של של עצבים סקרליים (sacral nerves, S1-S5)וזוג אחד של עצבים קוקסיגאלים (coccygeal nerves ).

12. מבנה חוט השידרה
העצבים הספינליים הם ערוצי תקשורת בין חוט השידרה לבין העצבים שמעצבבים אזורים ספציפיים בגוף. כל עצב ספינלי מחובר לחוט השידרה בשני שורשים (roots), המורכבים כל אחד מאגד של אקסונים.השורש האחורי (dorsal root\posterior)מכיל רק סיבים תחושתיים ,המעבירים מידע תחושתי מהפריפריה ל מערכת העצבים המרכזית. בכל שורש אחורי מצוי גנגליון (posterior/ dorsal root gengalion) המכיל את גופי תאי העצב התחושתיים. השורש הקדמי (posterior/ ventral root ) מכיל אקסונים של תאי עצב תנועתיים (motor neurons), המעבירים פו"פ ממערכת העצבים המרכזית לאיברים ותאים בפריפריה.

14. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
שני חריצים בחומר הלבן מחלקים את חוט השידרה לצד ימין וצד שמאל. החריץ הקדמי(anterior median fissure) הוא חריץ עמוק ורחב, בעוד שהחריץ האחורי(posterior median sulcus) הוא חריץ שטחי וצר.
החומר האפור של חוט השידרה הוא בצורת פרפר (או האות H) ומוקף בחומר לבן.
החומר האפור מורכב בעיקר מגופי תאי עצב,תאי גליה אקסונים ודנדריטים של תאים מקשרים ותאים מוטוריים.
החומר הלבן מורכב מאגדים של אקסונים עם או בלי מיאלין של תאים תחושתיים, מקשרים ומוטוריים.

16. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
ה gray commissure מחבר בין החומר האפור שבכל צד.
במרכז ה- gray commissure מצוי חור קטן המכונה התעלה המרכזית ( central canal). תעלה זו נמשכת לכל אורך עמוד השידרה. בקצה העליון התעלה המשכית לחדר המוח הרביעי. קדמית ל gray commissure מצוי ה- white commissure anterior ventral המחבר בין החומר הלבן משני הצדדים.

17. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
בחומר האפור של המוח וחוט השידרה, קבוצות של גופי תאי עצב יוצרות גרעינים (nuclei). גרעינים תחושתיים (sensory nuclei) מקבלים קלט מהרצפטורים דרך תאי עצב תחושתיים, בעוד שגרעינים מוטוריים (motor nuclei) מספקים פלט ל- effectors דרך תאי עצב מוטוריים.

18. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
החומר האפור בכל צד של חוט השידרה מחולק לאזורים המכונים קרניים (horns). הקרניים הקדמיות (anterior ventral gray horns ) מכילות גופי תאים של תאים מוטוריים סומטיים וגרעינים מוטוריים, המעבירים פו"פ הגורמים לכיווץ שרירי השלד. הקרניים האחוריות (posterior dorsal gray horns) מכילות גרעינים תחושתיים- אוטונומיים וסומטיים. בין הקרניים הקדמיות והקרניים האחוריות נמצאות הקרניים הצדדיות ( lateral gray horns), שמצויות רק בסגמנטים הטורקלים, לומברים עליונים והסקרלים של עמוד השידרה.בקרניים הלטרליות מצויים גופי התאים המוטוריים האוטונומיים, המווסתים את פעולות השריר החלק, שריר הלב והבלוטות.

20. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
החומר הלבן מחולק על ידי הקרניים הקדמיות והאחוריות לאזורים המכונים עמודות(columns)
1. עמודות קדמיות (anterior ventral white column)
2. עמודות אחוריות( posterior dorsal white column
3.עמודות צדדיות(lateral white column)
בכל עמודה מצויות קבוצות נפרדות של אקסונים בעלי מוצא ומטרה משותפים, הנושאים מידע דומה. קבוצת אקסונים אלה, היכולות להימשך למרחקים גדולים בחוט השידרה, מכונות מסלולים (tracts). מסלולים (עולים) תחושתיים (sensory ascending tracts) מורכבים מאקסונים המעבירים פו"פ לכיוון המוח.
מסלולים המעבירים פו"פ כלפי מטה בעמוד השידרה נקראים מסלולים (יורדים) מוטוריים (motor descending tracts). המסלולים התחושתיים והמוטוריים של חוט השידרה המשכיים למסלולים התחושתיים והמוטורים של המוח.

22. אנטומיה פנימית של חוט השידרה
פיסיולוגיה של חוט השידרה: לחוט השידרה שני תפקידים מרכזיים בשמירת ההומיאוסטזיס: העברת אותות עצביים (פו"פ) ועיבוד מידע. המסלולים בחומר הלבן מהווים את דרכי המעבר לפוטנציאלי הפעולה. במסלולים אלו, אותות תחושתיים עוברים מהפריפריה למוח, בעוד שאותות מוטוריים עוברים מהמוח לפריפריה. החומר האפור מקבל ומעבד מידע נכנס ויוצא.
לחוט השידרה שני תפקידים מרכזיים בשמירת ההומיאוסטזיס: העברת אותות עצביים (פו"פ) ועיבוד מידע.
המסלולים בחומר הלבן מהווים את דרכי המעבר לפוטנציאלי הפעולה. במסלולים אלו, אותות תחושתיים עוברים מהפריפריה למוח, בעוד שאותות מוטוריים עוברים מהמוח לפריפריה. החומר האפור מקבל ומעבד מידע נכנס ויוצא.

23. מסלולים תחושתיים ומוטוריים
הדרך הראשונה שבה חוט השידרה שומר על הומיאוסטזיס הוא על ידי העברת אותות עצביים לאורך המסלולים. בדרך כלל שמו של המסלול נובע ממקומו בחומר הלבן, ממוצאו וממקום סיומו. ניתן לדעת מנתונים אלו גם את כיוון התקדמות האותות( מהמוח לפריפריה או להיפך) ועל ידי כך את סוג האותות המועבר (תחושתי או מוטורי). לדוגמא: המסלול הספינותלמי הקדמי (spinothalamic tract anterior) ממוקם בעמודה הקדמית של החומר הלבן, מתחיל בעמוד השידרה ומסתיים בתלמוס (אזור במוח). המיקום של הדנדריטים וגופי התאים מופיע ראשון בשם, בעוד שהמיקום של קצות האקסונים מופיע בסוף.
מכאן ניתן ללמוד על כיוון העברת המידע. המסלול הספינותלמי הקדמי, המעביר אותו עצביים מחוט השידרה למוח, הוא לכן מסלול (עולה) תחושתי.
מידע תחושתי מרצפטורים עולה בחוט השידרה למוח דרך שני מסלולים עיקריים משני צידי חוט השידרה: המסלולים הספינותלמים (spinothalamic tracts) והעמודות האחוריות (posterior columns).
שני העמודות הספינותלמיות מעבירות מידע תחושתי של כאב, טמפרטורה, לחץ עמוק, ומגע קל.

25. מסלולים תחושתיים ומוטוריים
לקליפת המוח (cerebral cortex) תפקיד עיקרי בשליטה על פעילות שרירים רצונית ומדויקת. אזורים נוספים במוח מספקים עיבוד חשוב לתנועות אוטומטיות, כמו הנעת ידיים בזמן הליכה. פלט תנועתי לשרירי השלד יורד בחוט השידרה בשני מסלולים: ישירים ובלתי ישירים. המסלולים הישירים (lateral corticospinal, anterior corticospinal and corticobulbar tracts) מעבירים אותות עצביים, שמקורם בקליפת המוח ומיועדים לעורר תנועות מדויקות ורצוניות של שרירי השלד.
המסלולים הבלתי ישירים (rubrospinal, tectospinal and vestibulospinal tracts) מעבירים אותות עצביים שמיועדים לתכנת תנועות אוטומטיות, לעזור בתיאום תנועות הגוף בגירוי ראייתי, לשמור על טונוס ותנוחת שרירים ולשמור על שיווי משקל.

26. מסלולים תחושתיים ומוטוריים

27. רפלקסים (reflexex)
הדרך השנייה שבעזרתה תורם חוט השידרה להומיאוסטזיס היא בהיותו מרכז אינטגרטיבי לרפלקסים ספינליים. האינטגרציה של הרפלקסים הללו מתרחשת בחומר האפור. רפלקסים הם תגובות אוטומטיות, צפויות ומהירות לשינויים בסביבה. הרפלקסים הקרניאלים הם רפלקסים שעוברים בגזע המוח (לא בחוט השידרה) ומערבים את העצבים הקניאלים.
הרפלקסים הסומטיים גורמים להפעלת שרירי שלד.
הרפלקסים האוטונומיים (ויסצרלים) הם רפלקסים לא מודעים, הגורמים להפעלת שריר חלק, שריר הלב ובלוטות,
פעילויות שונות – כמו קצב לב עיכול השתנה וצאייה, נשלטים על ידי המערכת האוטונומית בעזרת הרפלקסים האוטונומיים.

28. קשתות רפלקס (reflex arcs)
אותות עצביים הנכנסים,יוצאים או עוברים דרך מערכת העצבים המרכזית, עוברים במסלולים ספציפיים הנקבעים על ידי סוג מידע, מקורו ויעדו. המסלול אותם עוברים אותות עצביים הגורמים לרפלקס מכונה קשת רפלקס.
קשת רפלקס כוללת חמישה מרכיבים פונקציונליים:
1. רצפטור תחושתי: הקצה הדיסטלי של תא עצב תחושתי (דנדריט) או מבנה אחר המשמש כרצפטור תחושתי. הרצפטור מגיב לגירוי (stimulus) ספציפי – שינוי בסביבה החיצונית או הפנימית – על ידי פוטנציאל מדורג המכונה פוטנציאל רצפטור (generator or receptor potential). אם פוטנציאל הרצפטור מגיע למתח הסף הוא יעורר פוטנציאל פעולה אחד או יותר בתא העצב התחושתי.
2. תא עצב תחושתי : האותות העצביים עוברים מהרצפטור לאורך האקסון של תא העצב התחושתי עד לקצה האקסון הממוקם בחומר האפור של חוט השידרה או בגזע המוח.
3. מרכז אינטגרציה: אזור אחד או יותר במערכת העצבים המרכזית משמשים כמרכז אינטגרציה. ברפלקס הפשוט ביותר, מרכז האינטגרציה הוא סינפסה בודדת בין תא עצב תחושתי ותא עצב מוטורי. רפלקס המערב רק סינפסה אחת במערכת העצבים המרכזית מכונה רפלקס מונוסינפטי (monosynaptic reflex). בדרך כלל מרכז האינטגרציה מכיל תא עצב מקשר אחד או יותר, המעבירים את האות לתאים מקשרים אחרים, כמו גם לתא עצב מוטורי.

29. קשתות רפלקס (reflex arcs)
רפלקס פוליסינפטי (polysynaptic reflex) מערב יותר משני סוגי תאי עצב ויותר מסיפסה אחת במערכת העצבים המרכזית.
4.תא עצב מוטורי: אותות המתעוררים במרכז האינטגרציה מתקדמים מחוץ למערכת העצבים המרכזית דרך תאים מוטוריים לאותו אזור בגוף בו תתרחש התגובה.
5.Effector: החלק של הגוף שמגיב לפעילות התאים המוטוריים, כמו למשל שריר או בלוטה. אם האפקטור הוא שריר שלד, אזי מדובר ברפלקס סומטי. אם האפקטור הוא שריר חלק, שריר הלב או בלוטה, אזי הרפלקס הוא רפלקס אוטונומי (ויסצרלי).

31. רפלקסים (reflexex)
הרפלקסים מאפשרים לגוף להגיב במהירות רבה להפרעות בהומיאוסטזיס.כיוון שבדרך כלל הרפלקסים צפויים, הם מספקים מידע חשוב על תקינותה של מערכת העצבים ויכולים לעזור באבחנת מחלות. אם רפלקס פגוע או חסר, הנזק יכול להיות בכל מקום לאורך קשת הרפלקס. לדוגמא: חסר של רפלקס הפיקה יכול להעיד על פגיעה בתאי עצב תחושתיים או מוטוריים, או על פגיעה בחוט השידרה הלומברי. ניתן לעורר רפלקסים סומטיים בקלות על ידי הקשה של שטח פני הגןף.
בניגוד לרפלקסים הסומטיים, בדרך כלל לא ניתן להשתמש ברפלקסים אוטונומיים לאבחנה, כיוון שקשה לגרות רצפטורים ויסצרליים המצויים עמוק בגוף.
יוצא דופן הוא רפלקס האישון (pupillary light reflex), בו שני האישונים מתכווצים בתגובה לגירוי אור באחד מהעיניים. כיוון שרפלקס זה מערב סינפסות בגזע המוח ו ב midbrain, פגיעה ברפלקס האישון יכולה להעיד על פגיעות באזורים אלו.

32. רפלקסים (reflexex)
רפלקס המתיחה (strech reflex): זהו רפלקס מונוסינפטי. רק שני תאי עצב ( אחד תחושתי ואחד מוטורי) מעורבים, ומועלת רק סינפסה אחד במערכת העצבים המרכזית. הרפלקס גורם להתכווצות של שריר ה effector כאשר השריר נמתח.ניתן לעורר רפלקסי מתיחה במפרק המרפק, שורש כף היד הברך
והקרסול.

33. רפלקס המתיחה
1.מתיחת השריר גורמת להפעלת רצפטורים תחושתיים בשריר, המכונים כישורי שריר (muscle spindles). כישורי השריר מנטרים שינויים באורך השריר.
2. בתגובה למתיחת השריר, כישור השריר מעורר פו"פ אחד או יותר, העובר לאורך תא עצב תחושתי סומטי דרך השורש האחורי של העצב הספינלי אל חוט השידרה.
3.בחוט השידרה (מרכז האינטגרציה), תא העצב התחושתי מפעיל בקרן קדמית תא העצב התנועתי, דרך סינפסה מעוררת (אקסיטטורית).
4.אם ההפעלה חזקה מספיק, היא מעוררת בתא העצב המוטורי פו"פ, המתקדמים לאורך האקסון שלו, הנמשך מחוט השידרה דרך השורש הקדמי והעצב הפרפרי עד השריר. כתוצאה מכך, מופעלים צומתי העצב-שריר (NMJs, Neuromuscular junctions)שבין קצוות האקסון וסיבי שריר השלד.
5. אצטילכולין המשוחרר מ NMJs מעורר פו"פ אחד או יותר בשריר (ה- effector) והשריר מתכווץ כך שמתיחת גורמת לכיווצו ומחזירה אותו למצב הקודם.

35. רפלקסים (reflexex)
בקשת הרפלקס שתוארה, אותו תחושתיים נכנסים לחוט השידרה באותו צד שבו עוזבים האותות המוטוריים. סידור כזה מכונה קשת רפלקס איפסילטרלית (ipsilateral). לכל הרפלקסים המונוסינפטיים קשת רפלקס איפסילטרלית.
בנוסף לתאי העצב שמעצבבים את סיבי השריר, קיימים תאי עצב בעלי אקסונים דקים יותר, המעצבבים סיבי שריר בתוך כישורי השריר עצמם. דרך תאים אלו המוח מווסת את רגישות כישורי השריר, כך שכישורי השריר ינטרו את מתיחות השריר ביעילות באורכים שונים של השריר. על ידי קביעת רגישות כישורי השריר, המוח קובע רמה כללית של טונוס שריר (muscle tone), שהוא רמה נמוכה של כיווץ המצויה בשריר גם בשעה שהוא במנוחה.
כיוון שגירוי לרפלקס המתיחה הוא מתיחת השריר, הרפלקס עוזר למנוע פגיעה בשריר על ידי מתיחת יתר שלו.
למרות שהרפלקס הוא מונוסינפטי (שני תאי עצב וסינפסה אחת), קיימת בנוסף קשת רפלקס פוליסינפטית לשרירים האנטגוניסטים, המופעלת באותו זמן. נרפים.

36. העצבים הספינליים (Spinal Nerves)
העצבים הספינליים והעצבים שמסתעפים מהם, המחברים את מערכת העצבים המרכזית עם רצפטורים, שרירים ובלוטות, הם חלק ממערכת העצבים ההיקפית.
31 זוגות העצבים הספינליים מכונים וממוספרים לפי האזור והגובה בחוט השידרה ממנו הם יוצאים.
הזוג הצווארי הראשון יוצא בין האטלס( החוליה הצווארית הראשונה) והעצם האוקסיפיטלית; כל שאר העצבים הספינליים יוצאים מעמוד החוליות דרך הנקבים שבין החוליות (intervertebral foramina).

37. העצבים הספינליים (Spinal Nerves)
כאמור, לא כל הסגמנטים הספינליים נמצאים באותו גובה של החוליות המתאימות. חוט השידרה מסתיים בגובה הגבול העליון של החוליה הלומברית השנייה , כך ששורשי העצבים הספינליים הלומבריים התחתונים, הסקרלים והקוקסיגאלים, פונים בזווית כלפי מטה, אל עבר פתחי היציאה שלהם, במבנה המכונה cauda equina.

38. העצבים הספינליים (Spinal Nerves)
כפי שכבר תואר, לכל עצב ספינלי שני שורשים שמחברים אותו לחוט השידרה: שורש קדמי ושורש אחורי.
השורש הקדמי והשורש האחורי מתאחדים ליצור את העצב הספינלי בנקב הבין חולייתי.
השורש האחורי כולל גנגליון ובו גופי תאי עצב תחושתיים וסיבי עצב תחושתיים, בעוד שהשורש הקדמי כולל סיבי עצב מוטוריים.

39. מעטפות העצב הספינלי
כל עצב קרניאלי ועצב ספינלי מכיל מעטפות רקמת חיבור. האקסונים (עם ובלי מיאלין) מוקפים כל אחד ב endoneuriun. קבוצות של אקסונים מסודרים באגדים המכונים fascicle, המוקפים ב perineurium. המעטפת השטחית של העצב כולו מכונה epineurium, והיא מתאחה עם הדורה של חוט השידרה ביציאת העצב דרך הנקב הבין חולייתי. מעטפות העצב מכילות מספר רב של כלי דם, המזינים את סיבי העצב.

41. פיזור העצבים הספינליים
סעיפים (branches): מרחק קצר לאחר המעבר דרך הנקב הבין חולייתי, העצב הספינלי מתחלק למספר סעיפים המכונים rami.
הסעיף האחורי (posterior dorsal ramus) מספק את השרירים העמוקים והעור בשטח הפנים האחורי של הגו.
הסעיף הקדמי (anterior ventral ramus) מספק את השרירים והמבנים של הגפיים העליונות והתחתונות והעור בשטחי הפנים הקדמי והצדדי של הגו.
בנוסף לסעיפים אלו, לעצבים הספינליים סעיף מנינגיאלי (meningeal branch) המספק את החוליות, הליגמנטים של החוליות, כלי דם של חוט השידרה והמנינגים. סעיפים אחרים של העצב הספינלי הם ה rami communicantes ,השייכים למערכת האוטונומית.

43. העצבים הבין צלעיים (intercostal nerves)
העצבים הקדמיים של העצבים הספינליים T2-T12 לא משתתפים ביצירת מקלעות עצבים ומכונים עצבים בין- צלעיים (intercostal or thoracic nerves). עצבים אלו מספקים את המבנים שנמצאים במרווחים הבין צלעיים.
הסעיף הקדמי של העצב הספינלי 2T מעצבב את השרירים הבין צלעיים במרווח הבין צלעי השני, ומספק את העור של בית השחי והאספקט האחורי- מדיאלי של הזרוע.
עצבים 6T-3T עוברים ב costal groovesשל הצלעות ( חריצים המצויים בשטח הפנים האחורי תחתון של הצלעות), ומספקים את השרירים הבין צלעיים והעור בדופן בית החזה הקדמי והצדדי.
עצבים 12T-7T מספקים את השרירים הבין צלעיים ושרירי הבטן והעור שמעליהם. הסעיפים האחוריים של העצבים הבין צלעיים מספקים את שרירי הגב העמוקים והעור בחלק האחורי של בית החזה.

45. מקלעות העצבים (plexuses)
הסעיפים הקדמיים של העצבים הספינילים, פרט לעצבים 12T-2T , לא פונים ישירות לאברי הגוף אותם הם מספקים. במקום זה הם יוצרים מקלעות עצבים ביחד עם הסעיפים הקדמיים של העצבים הספינלים הסמוכים. מקלעות העצבים העיקריות הן הצווארית (cervical plexus) הברכיאלית (brachial plexus) המותנית (lumbar plexus) והסקרלית (sacral plexus).
מהמקלעות יוצאים עצבים המכונים על פי האזורים אותם הם מעצבבים או מסלול בו הם עוברים. לכל אחד מהעצבים האלו יכולים להיות סעיפים המכונים על פי המבנים הספציפיים אותם הם מספקים.

46. המקלעת הצווארית (cervical plexus)

47. המקלעת הברכיאלית (brachial plexus)

49. המקלעת הסקרלית-Sacral plexus
נוצרת מהסעיפים הקדמיים של עצבים ספינליים L4-L5 ו- S1-S4.
נוצרת ברובה קדמית לסקרום.
הפלקסוס הסקרלי מספק את העכוזים, הפרינאום והגפיים התחתונות.
העצב הגדול בגוף-העצב הסיאטי- יוצא מהפלקסוס הסקרלי.

50. דרמטומים-Dermatomes
העור בכל הגוף מעוצבב ע"י תאי עצב תחושתיים סומטים, המעבירים את פוטנציאלי הפעולה מהעור לחוט השדרה וגזע המוח.
כל עצב ספינלי מכיל סיבי תאי עצב תחושתיים המעצבבים סגמנט ספציפי של הגוף.רוב עור הפנים והקרקפת מעוצבב ע"י עצב קרניאלי V –trigeminal nerve
איזור של עור המסופק תחושתית ע"י זוג עצבים ספינליים (או עצב V בפנים) מכונה דרמטום- dermatome
קיימת חפיפה מסויימת בעצבוב של דרמטומים סמוכים.
ידיעה של הדרמטומים יכולה לעזור לנו במיקומה של פגיעה עצבית: אם קיים חסר תחושתי בדרמטום מסויים, נסיק שאותו עצב ספינלי נפגע.
באופן דומה ניתן לגרום לאלחוש בדרמטום מסויים, ע"י הזרקת חומרי הרדמה מקומיים לעצב הספינלי המתאים. כיוון שקיימת חפיפה יש במקרה כזה לחסום 3 עצבים ספינליים סמוכים.

51. דרמטומים-Dermatomes

53. מערכת העצבים האוטונומית
מערכת העצבים האוטונומית(ANS) מווסתת את פעילות השריר החלק, שריר הלב וחלק מהבלוטות. ה ANS כוללת תאי עצב אוטונומיים תחושתיים, שמעבירים מידע תחושתי למרכזי אינטגרציה במערכת העצבים המרכזית, ותאי עצב מוטורים אוטונומיים.
תפקודית, ה-ANS בדרך כלל פועלת בלי שליטה רצונית אך אם שליטה של מרכזים במערכת העצבים המרכזית, בעיקר ההיפותלמוס וגזע המוח.

55. השוואה בין מערכת העצבים האוטונומית והסומטית:
מערכת העצבים הסומטית כוללת גם תאים תחושתיים וגם תאים מוטורים. התאים התחושתיים מעבירים פו"פ מרצפטורים של החושים המיוחדים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, ושיווי משקל) ומרצפטורים של תחושות סומטיות (כאב, טמפרטורה, מגע ותחושות פרופריוצפטיביות).
בדרך כלל אנו מודעים לתחושות אלו, והתגובה להם היא תגובה רצונית הנעשית בעזרת תאים מוטוריים סומטיים, המפעילים שרירי שלד. אם תא מוטורי סומטי מפסיק לפעול מתקבל שיתוק של השריר אותו הוא מפעיל.
כמה משרירי השלד, כמו שרירי האוזן התיכונה, אינם נשלטים באופן רצוני.

56. המשך השוואה
הקלט העיקרי של ה-ANS מגיע מתאי עצב תחושתיים אוטונומיים. תאים אלו קשורים בעיקר לרצפטורים פנימיים (interoceptors), כמו כמורצפטורים המנטרים את רמת ה 2CO בדם, או מכנורצפטורים המנטרים את רמת המתיחות של דופן איברים או כלי דם.
האותות התחושתיים הללו בדרך כלל תת-הכרתיים, למרות שהפעלה אינטנסיבית של רצפטורים פנימים יכולה לגרום לתחושה מודעת. דוגמאות לתחושה ויסצרלית (פנימית) מודעת הן כאב או בחילה כתוצאה מפגיעה באיברים פנימיים, ותעוקת חזה (angina pectoris), הנגרמת מחוסר אספקת דם ללב.
תאי העצב המוטורים האוטונומיים מווסתים את פעולות האיברים הפנימיים ע"י הגברת או הקטנת פעילות של שריר הלב, השריר החלק או הבלוטות.
בניגוד לשריר השלד,הרקמות הללו ממשיכות לפעול גם אם העצבוב שלהם מנותק. הלב לדוגמא ממשיך לפעול גם אם נותק מהעצבוב שלו והושתל בגוף אחר.

57. המשך השוואה
דוגמאות לתגובות אוטונומיות- שינוי קוטר האישון, הרחבה או כיווץ של כלי דם ושינוי בקצב ועוצמת התכווצות הלב.
רוב התגובות האוטונומיות אינן נשלטות באופן רצוני, לפחות לא במידה משמעותית.כך, למשל, לא ניתן להוריד את קצב הלב באופן רצוני לחצי מערכו. מסיבה זו, חלק מהתגובות האוטונומיות משמשות כבסיס לבדיקת הפוליגרף (מכונת אמת).
למרות זאת אנשים המתאמנים ביוגה ובסוגים אחרים של מדיטציה יכולים, לאחר אימון רב, להשפיע במידה מסויימת על חלק מהפעולות האוטונומיות שלהם.

58. המשך השוואה
חשוב לציין, שקלט סומטי כללי וקלט מהחושים המיוחדים משפיע דרך המערכת הלימבית על פעילות תאי העצב המוטורים האוטונומיים, כך שמראה של אופנוע העומד להתנגש בך, שמיעת חריקת בלמים קרובה או מכה מתוקף, יגרמו להגברת קצב ועוצמת פעילות הלב.

59. המשך השוואה
כל המסלולים המוטורים האוטונומיים מורכבים משני תאים מוטורים בטור, אחד אחרי השני, גוף התא הראשון נמצא במערכת העצבים המרכזית והאקסון שלו, המצופה מיאלין, יוצא ממערכת העצבים המרכזית אל גנגליון אוטונומי.
גוף התא השני נמצא באותו גנגליון אוטונומי, והאקסון שלו, שאינו מצופה מיאלין, מגיע ישירות לאיבר המטרה (שריר חלק, שריר הלב או בלוטה).
בניגוד לכך, הפעלה רצונית של שריר שלד נעשית על ידי תא עצב מוטורי סומטי אחד, שהאקסון שלו, המצופה מיאלין, נמשך ממערכת העצבים המרכזית אח השריר.
בנוסף, לעומת תאי העצב המוטורים הסומטים, שמשתמשים רק באצטילכולין כנוירוטרנסמיטר, תאים מוטורים אוטונומיים משחררי אצטילכולין או נוראפינפרין.

62. מערכת העצבים האוטונומית
לחלק המוטורי של מערכת העצבים האוטונומית של שני ענפים סימפתטי (sypathetic) ופרסימפתטי (parasympathetic).
לרוב האיברים יש עצבוב כפול- הם מקבלים פו"פ גםמתאים סימפתטים וגם מתאים פרסימפתטים. באופן כללי, פו"פ מאחד הענפים הגורמים לאיבר להגביר את פעולתו (עירור), בעוד ש פו"פ מהענף האחר גורמים לו להפחית את פעולתו (דיכוי). לדוגמא, כליה בפעילות הסימפתטית תגרום לעלייה בקצב הלב, בעוד שעליה בפעילות הפרסימפתטית תגרום לירידה בקצב הלב.

65. אנטומיה של המסלולים האוטונומיים המוטורים
מרכיבים אנטומים: כל מסלול מטורי אנטומי מורכב משני תאי עצב מוטורים.
התא הראשון מכונה תא פרגנגליונרי (preganglionic neuron).
גוף התא נמצא במוח או החוט השידרה והאקסון שלו יוצא ממערכת העצבים המרכזית כחלק מעצב קרניאלי או ספינלי.
זה מגיע לגנגליון אוטונומי, שם הוא מבצע סינפסה על תא פוסטגנגליונרי (postganglionic neuron), שהוא התא השני במסלול האוטונומי המוטורי.
האקסון של התא הפוסטגנגליונרי יוצא מהגנגליון אל איבר המטרה.

66. תאי עצב פרגנגליונרים
במערכת הסימפתטית, גופי התאים הפרגנגליונרים נמצאים בקרניים הלטרליות של החומר האפור ב 12- הסגמנטים הטורקלים ובשני הסגמנטים הלומברים העליונים של חוט השידרה. מסיבה זו המערכת הסימפתטית מכונה גם ה- thoracolumbar division.
גופי התאים הפרגנגליונרים של המערכת הפרסימפתטית נמצאים בגרעינים של ארבעת העצבים הקרניאלים שבגזע המוח ובקרניים האפורות הלטרליות של סגמטים סקרלים 4-2 של חוט השידרה.
מסיבה זו המערכת הפרסימפתטית מכונה גם ה- cranioscaral division.

67. גנגליונים אוטונומיים
מתחלקים לשלוש קבוצות: שתים מהם שייכות למערכת הסימפתטית ואחת למערכת הפרסימפתטית.
גנגליונים סימפתטים: בגנגליונים אלו נמצאות הסינפסות בין התאים הפרגנגליונרים והפוסטגנגליונרים.
שתי הקבוצות של הגנגליונים הסימפתטים הן ה- sympathetic trunk ganglia (שרשרת סימפתטית), הנמצאים משני צידי עמוד השידרה, ו ה- prevertebral ganglia, הנמצאים ליד העורקים הגדולים שבבטן.
גנגליונים פרסימפתטים: בגנגליונים אלו נמצאות הסינפסות בין התאים הפרגנגליונרים לפוסטגנגליונרים. הגנגליונים הללו ממוקמים בסמוך או ממש בדופן האיברים הפנימיים.

68. תאי עצב פוסטגנגליונרים
אקסונים של תאי עצב סימפתטים פרגנגליונרים המגיעים לשרשרת הסימפתטית, יכולים לבצע סינפסה של תא פןסטגנגליונרי באחת משלוש צורות: (1) סינפסה בגנגליון הראשון אליו האקסון מגיע;
(2) האקסון יכול לעלות או לרדת בשרשרת הסימפתטית ולבצע סינפסה בגנגליון אחר;
(3) האקסון יכול להמשיך, בלי לבצע סינפסה, ל- prevertebral ganglion ולבצע בו סינפסה.
אקסון של תא סימפתטי פרגנגליונרי יכול להתפצל וליצור סינפסות עם עשרים ויותר תאים פוסטגנגליונרים. עובדה זו מסבירה כיצד תגובות סימפתטיות משפיעות, לעיתים קרובות, על הגוף כולו בו זמנית.
אקסונים של תאים פרסימפתטים פרגנגליונרים מגיעים לגנגליונים הנמצאים ליד או בתוך איבר פנימי. בגנגליונים אלו התא הפרסינפתטי מבצע בדרך כלל רק ארבע או חמש סינפסות עם תאים פוסטגנגליונרים המספקים את אותו איבר, כך שהתגובות הפרסימפתטיות יכולות להיות ממוקדות באיבר בודד.

72. נוירוטרנסמיטרים ורצפטורים של מערכת העצבים האוטונומית
תאי העצב האוטונומיים מסווגים על פי נוירוטרנסמיטר שהם מייצרים ומשחררים ככולינרגים או אדרנרגים. הרצפטורים נוירוטרנסמיטרים הם חלבונים אינטגרלים, המצויים בממברנה של התא הפוסטסינפטי או סיב השריר/תא בלוטה.

73. תאי עצב ורצפטורים כולינרגים
תאי עצב כולינרגים (cholinergic neurons) משחררים את הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין (acetylcholine,) Ach.
במערכת העצבים האוטונומית, התאים הכולינרגים כוללים
(1) כל התאים הפרגנגליונרים הסימפתטים והפרסימפתטים;
(2) תאים סימפתטים פוסטגנגליונרים המעצבבים את רוב בלוטות הזיעה, ו-
(3) כל התאים הפוסטגנגליונרים הפרסימפתטים.
אצטילכולין נאגר בשלפוחיות סינפטיות ומשוחרר על ידי אקסוציטוזה. לאחר שחרורו הוא עובר בדיפוזיה על פני המרווח הסינפטי ונקשר לרצפטורים כולינרגים. שהם חלבונים אינטגרלים בממברנה הפוסטסינפטית.

74. תאי עצב ורצפטורים כולינרגים
קיימים שני סוגים של רצפטורים כולינרגים:
רצפטורים ניקוטינים( nicotinic receptors)
ו- רצפטורים מוסקרינים (muscarinic receptors).
הרצפטורים הניקוטינים מצויים בממברנת הדנריטים וגופי התאים של תאי העצב הפוסגנגליונרים, הסימפתטים והפרסימפתטים, וב- motor end plate שבצומת העצב ושריר השלד. הרצפטורים הניקוטינים נקראים על שם הניקוטין שמצוי בעלי הטבק ומפעיל את אותם הרצפטורים.
הרצפטורים המוסקרינים מצויים בממברנת כל ה- effectors( שריר חלק, שריר הלב ובלוטות), המעוצבבים על ידי האקסונים של תאים פרסימפתטים פוסטגנגליונרים.
בנוסף, רוב בלוטות הזיעה מעוצבבות על ידי תאים סימפטים פוסטגנגליונרים כולינרגים, והן בעלות רצפטורים כולינרגים מוסקרינים. הרצפטורים המוסקרינים קרויים על שם רעלן המוסקרין, שמצוי בפטרייה ונקשר לאותם הרצפטורים.
ניקוטין אינו מפעיל רצפטורים מוסקרינים ומוסקרין אינו מפעיל רצפטורים ניקוטינים, בעוד שאצטילכולין מפעיל את שניהם.
הפעלה של רצפטורים ניקוטינים על ידי אצטילכולין גורם לדפולריזציה ועירור של התא הפוסטסינפטי (תא עצב פוסטגנגליונרי, אפקטור אוטונומי או סיב שריר שלד).
הפעלה של רצפטורים מוסקרינים על ידי אצטילכולין יכולה לגרום לדפולריזציה(עירור) או היפרפולריזציה (דיכוי), בהתאם לסוג התא הספציפי שבו מצויים הרצפטורים המוסקרינים
הקישור של אצטילכולין לרצפטורים מובקרינים גורם להרפייה (דיכוי) של השריר החלק בשוערים של דרכי העיכול, בעוד שהוא גורם לכיווץ (עירור) של השריר החלק הטבעתי של האישון.
כיוון שאצטילכולין מפורק על ידי האנזים אצטילכולין אסטרז, האפקט של שיחרורו נמשך זמן קצר מאד.

80. תאי עצב ורצפטורים אדרנרגים
בדרך כלל, ההפעלה של הרצפטורים מסוג אלפא 1 ו- בטא 1 גורמת לעירור, בעוד שהפעלה של אלפא 2 ו- בטא 2 גורמת לדיכוי.
רצפטורים מסוג בטא 3 מצויים רק על תאי שומן חום וההפעלה שלהם גורמת ליצור חום.
התאים של רוב האפקטורים מכילים רצפטורים מסוג אחד בלבד (אלפא או בטא).
נוראפיפרין מפעיל רצפטורים מסוג אלפא בעוצמה גדולה מזו של רצפטורים מסוג בטא, בעוד שאפינפרין מפעיל את שני הסוגים בעוצמה רבה.
הפעילות של הנוראפינפרין בסינפסה מסתיימת על ידי קליטתו מחדש על ידי האקסון ששיחרר אותו, או על ידי פירוק אנזימטי של על ידי catechol-O-methyltransferase (COMT) או- monoamine(MAO) oxidase.
בהשוואה לאצטילכולין, נוראפינפרין נשאר במרווח הסינפטי זמן רב יותר, כך שהשפעתו ממושכת.

82. אגוניסטים ואנטגוניסטים של הרצפטורים
מגוון רחב של מולקולות יכול להפעיל או לחסום את הרצפטורים הכולינרגים טו האדרנרגים.
אגוניסט- agonist- הוא חומר שנקשר לרצפטור ומפעיל אותו, בדומה לאפקט הטיבעי של הנוירוטרנסמיטר או ההורמון.
פנילאפרין – phenylephrine - המפעיל רצפטוירם מסוג אלפא 1, הוא מרכיב נפוץ בתרופות נגד הצטננות. פנילאפרין מפחית את הגודש באף ע"י כיווץ כלי הדם ברירית האף.

83. אגוניסטים ואנטגוניסטים של הרצפטורים
אנטגוניסט- antagonist – הוא חומר הנקשר לרצפטור וחוסם את פעולתו, כך שהוא חוסם את פעולתו של הנוירוטרנסמיטר או ההורמון.
אטרופין- atropine – לדוגמא החוסם רצפטורים מוסקריניים, גורם להרחבת אישונים, מפחית הפרשת בלוטות ומרפה את השריר החלק בדופן דרכי העיכול.
מסיבה זו משתמשים באטרופין להרחבת האישון בעת בדיקת עיניים, טיפול בהפרעות של שריר חלק כמו תנועתיות יתר של המעי, ולטיפול בנפגעי חומרי לוחמה כימיים החוסמים את פעולתו של האנזים אצטילכולין אסטרז.

84. אגוניסטים ואנטגוניסטים של הרצפטורים
פרופרנולול (דרלין, פרולול) הוא חוסם רצפטור בטא לא סלקטיבי – nonselective beta blocker הנקשר לכל הסוגים של רצפטורי בטא ומונע את הפעלתם ע"י אפינפרין ונוראפינפרין.
פרפפרנולול ניתן לסובלים מיתר לחץ דם, משום שהוא חוסם את הרצפטורים מסוג בטא 1 וע"י כך גורם לירידה בקצב ועוצמת פעילות הלב, הגורמת לירידה בלחץ הדם.
כיוון שפרופרנולול חוסם גם את הרצפטורים מסוג בטא 2 , הוא יכול לגרום לתפעות לוואי לא רצויות של היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות בדם), עקב ירידה בפירוק הגליקוגן וביצירת הגלוקוז ולברונכוקונסטריקציה (היצרות של דרכי האוויר).
אם תופעות לוואי אלו מסכנות את החולה, אז ניתן להשתמש בחסם בטא 1 סלקטיבי, כמו המטרופרולול-לופרסור.

85. אפקטים פיסיולוגיים של מערכת העצבים האוטונומית
כפי שציינו קודם, רוב איברי הגוף מעוצבבים גם ע"י המערכת הסימפטטית וגם ע"י המערכת הפרהסימפטטית, שבד"כ משפיעות בצורה מנוגדת זו לזו.
המאזן בין הפעילות (הטונוס) של שתי המערכות נקבע ע"ע ההיפותלמוס.
בד"כ, ההיפותלמוס מווסת את פעולת המערכות בצורה מנוגדת, כך שהוא יעלה את הטונוס הסימפטטי ויוריד את הטונוס הפרהסימפטטי, ולהפך.
המערכות הסימפטטית והפרהסימפטטית משפיעות על איברי הגוף באופן שונה, כיוון שהתאים הפוסטגנגיליונרים שלהן משחררים נוירוטרנסמיטורים שונים וכיוון שהאיברים מכילים סוגים שונים של רצפטורים אדרנרגים וכולינרגים.
מספר מיבנים מקבלים רק עצבוב סימפטטי-בלוטות זיעה, השרירים זוקפי השערה בעור, הכליות, רוב כלי הדם ומדולת בלוטת יותרת הכיליה.
במיקרים אלה השינוי בפעילות נגרם רק ע"י ירידה או עליה בטונוס הסימפטטי.

86. תגובות סימפטטיות
במצב דחק פיזיקלי או רגשי, המערכת הסימפטטית דומיננטית על פני המערכת הפראסימפטטית.
פעילות סימפטטית רבה מקדמת את פעילויות הגוף המאפשרות פעילות גופנית מאומצת וייצור מהיר של ATP .
באותו הזמן המערכת הסימפטטית מפחיתה את פעילוית הגוף המעודדות אגירת אנרגיה.
חוץ ממאמץ גופני, גם מצבים רגשיים כמו פחד, בושה או זעם מעוררים את המערכת הסימפטטית.

87. תגובות סימפטטיות
הפעלת המערכת הסימפטטית ושחרור הורמונים ממדולת יותרת הכיליה, גורם לסדרת התגובות הפיסיולוגיות הבאות- fight or flight response :
הרחבת אישוני העיניים
עלייה בקצב הלב, עוצמת התכווצות הלב ולחץ הדם
הרחבת דרכי האוויר, המאפשרת תנועת אוויר מהירה לתוך ומחוץ לריאות
כיווץ כלי הדם המספקים איברים לא חיוניים, כמו הכליות ודרכי העיכול
הרחבת כלי דם המספקים איברים הקשורים בפעילות הגופנית או התמודדות עם סכנה, כמו שרירי השלד, שריר הלב, הכבד ורקמת השומן, כך שזרימת הדם דרכם מתגברת.
גליקונוליזה (פירוק גליקוגן לגלוקוז) ע"י הפטוציטים (תאי הכבד) וליפוליזה (פירוק טריגליצרדים לחומצות שומן וגליצרול) ע" תאי שומן.
שחרור גלוקוז לדם ע"י הכבד
עיכוב תהליכים שאינם דרושים להתמודדות עם מצב עקה – stress- כמו תנועתיות דרכי העיכול והפרשת מיצי עיכול.
ההשפעות של המערכת הסימפטטית נרחבות וממושכות יותר מההשפעות הפראסימפטטיות, עקב ההסתעפויות המרובות של הסיבים הסימפטטים הפוסטגנגיליונריים, האינאקטחבציה האיטית של נוראפינפרין בסינפסה והפרשת נוראפינפרין ואפינפרין ממדולת יותרת הכיליה לדם.

89. תגובות פרהסימפטטיות
בניגוד לפעילות fight or flight של המערכת הסימפטטית, המערכת הפראסימפטטית מעודדת את פעילויות rest and digest .
התגובות הפראסימפטטיות מעודדות את פעילויות הגוף ששומרות וממלאות את מאגרי האנרגיה של הגוף בזמן מנוחה והחלמה.
בהפוגות שבין תקופות של פעילות גופנית, הטונוס הפראסימפטטי לשריר החלק בדופנות דרכי העיכול ולבלוטות העיכול חזק מן הטונוס הסימפטטי, כך שמזון מתעכל ונספג.
באותו הזמן, תגובות פראסימפטטיות מורידות את פעילויות הגוף הקשורות בפעילות גופנית.
הפעילויות הפראסימפטטיות כוללות, בין השאר, הפרשת רקו, דמעות ושתן, עיכול, צאייה, ירידה בקצב הלב, ברונכוקונסטריקציה (היצרות דרכי האוויר) והיצרות האישונים.

92. רפלקסים אוטונומיים
לרפלקסים אוטונומיים תפקיד חשוב בוויסות מדדים פיזיולוגים חשובים כמו לחץ דם (ע"י שינוי קצב הלב, עוצמת התכווצות החדרים וקוטר כלי הדם), נשימה (ע"י ויסות קוטר דרכי האוויר), עיכו (ע"י שינוי תנועתיות וטונוס דרכי העיכול) וצאייה והשתנה (ע"י ויסות הפתיחה והסגירה של השוערים).
לקשת הרפלקס האוטונומית מרכיבים דומים לקשת הרפלקס הסומטית-רצפטור, תא תחושתי, מרכז אינטגרציה ( בד"כ ההיפותלמוס וגזע המוח. לחלק מהרפלקסים האוטונומיים, כמו השתנה וצאייה, מרכז האינטגרציה נמצא בחוט השדרה), תאי עצב מוטוריים (פרהגנגיליונרי ופוסטגנגיליונרי) וכמובן אפקטור (שריר חלק, שריר לב או בלוטה).