1. ג'ורג'יה אוקיף Georgia O'Keeffe
קלריטה ואפרים
מצגות
ג'ורג'יה אוקיף
Georgia O'Keeffe

2. חייה
ג'ורג'יה אוקיף נולדה בוויסקונסין. היא החלה להתפרסם כאמנית בניו יורק בשנת בין יצירותיה ציורים בפורמט גדול של פרחים מוגדלים, המוצגים מקרוב כאילו הם נראים מבעד לזכוכית מגדלת, וכן מראות של נופים (הרים, סלעים) ושל עצמות או גולגלות.
אוקיף הייתה בתם השנייה מתוך שבעת ילדיהם של זוג חקלאים. בגיל עשר החליטה על ייעודה כציירת. למדה במכון לאמנות בשיקגו(School of the Art Institute of Chicago) ו התקבלה להמשך לימודים ב- Art Students League , בית ספר לאמנות בניו יורק, בהנחייתו של ויליאם מריט צ'ייס (William Merritt Chase) ואף זכתה בשנת 1908 בפרס טבע דומם על ציור השמן שלה "ארנב מת וסיר נחושת" Dead Rabbit with Copper Pot) ). הפרס שימש אותה כמלגה להמשך הלימודים בבית הספר לאמנות לייק ג'ורג', ניו יורק (Lake George, NY). באותה שנה גם הציגה בתערוכה של רודין (Rodin) בגלריית האמנות המפורסמת 291, אשר הוקמה ונוהלה על ידי הצלם אלפרד סטיגליץ, לו נישאה מאוחר יותר.
בסתיו 1908 הכריזה על פרישתה בטענה שלעולם לא תוכל להגדיר את עצמה כאמנית דרך הניסיון להעתיק את המציאות לקנבס. היא מצאה משרה בשיקגו כאמנית בתחום הפרסום ולא ציירה במשך ארבע שנים, באומרה שריח הטרפנטין גורם לה בחילה.
Dead Rabbit with Copper Pot

3. אוקיף חזרה לצייר ב את ההשראה קיבלה במהלך קורס באוניברסיטת וירג'יניה במהלכו נחשפה לרעיונותיו של ארתור ווסלי דאו .(Arthur Wesley Dow) דאו עודד את הציירות והציירים לבטא עצמם באמצעות שימוש הרמוני בקו, בצבע ובהצללות.
אוקיף למדה באוניברסיטת קולומביה הוראת אמנות בשנים 1914–1915, שם נרשמה לשיעוריו של דאו, אשר השפיע רבות על גישתה ומחשבותיה לגבי תהליך העבודה.
Green Lines and Pink, 1919  

4. הארוטיקה של הפרח במחזה של גלאספל ובציור של אוקיף מאת: נירה טסלר
(אנו מביאים כאן את הקטעים הרלבנטיים לציוריו של אוקיף מתוך המאמר המלא של נירה טסלר. בתחתית הדף קישורית למאמר המלא)
אוקיף הייתה חברה מהדרגה הראשונה במעגל המודרניסטי שסבב סביב אלפרד שטיגליץ, שותפה לחיים ולעשייה האמנותית החל משנת שטיגליץ היה צלם ידוע ובתקופות שונות גם בעל גלריות מובילות, בהן הציג אמנות אירופאית אוונגרדית,
עוד לפני שנחשפה בפני הציבור הרחב ב"תערוכת הנשק"
( (Armory Showשנערכה בניו-יורק בשנת 1913 ,והיוותה נקודת מפנה באמנות האמריקאית המודרנית. שטיגליץ ריכז סביבו יוצרים ומבקרים שפעלו, ללא לאות, להגיע לאותה איכות בלתי מוגדרת, אותה כינה "אמנות אמריקאית 20 מקורית". בשל כך זכה לכינוי המחייב, "מר מודרניזם".
בשנת 1916 פגש לראשונה ברישומי הפחם המופשטים של ג'ורג'יה או'קיף, ובשנת 1917 כבר הציג אותם בגלריה "291" הנודעת שלו בניו-יורק, ובכך העניק לה גושפנקא כאמנית מודרניסטית, ויותר מזה, כאמנית שטיגליץ הציץ לתוך רישומי הפחם של או'קיף ונפגע. הוא זיהה שם גאונות.
Photographic portrait of American playwright and novelist 
Susan Glaspell ( ), 1915

5. Drawing XIII, 1915

6. Brooklyn Museum - Blue 1, 1916
Brooklyn Museum - Blue 3, 1916

7. Blue 1, 1916, Watercolor on paper

8. Portrait photograph of Georgia O'Keeffe by Alfred Stieglitz in 1918.
שטיגליץ לא רצה שאו'קיף תחזור להיות ככל הנשים, אלא עשה מאמצים כבירים לשמר את ה"שונות" שלה. כתוצאה מאותו מפגש ראשוני קשרו ביניהם שטיגליץ ואו'קיף קשרים רומנטיים, ומאוחר יותר אף הפכו לבעל ואישה. הוא צילם אותה בעירום במשך עשורים רבים, והציג את צילומי התקריב הנועזים של אברי גופה, בסמיכות לציורי הפרחים הארוטיים שלה, בגלריות האוונגרדיות ביותר בניו-יורק, תחת הכותרת: "ג'ורג'יה או'קיף: דיוקן".
Portrait photograph of Georgia O'Keeffe  by Alfred Stieglitz in 1918.

9. Photograph of Georgia O'Keeffe, seen nestled on a cushion on the ground, with her sketchpad and watercolors by her side, 1918.

10. הצופים והמבקרים, שקישרו בין שתי המגמות, ראו בפרחיה המוגדלים והחשופים של או'קיף מעין אקט של הצצה לתוך האזורים האינטימיים ביותר שלה, אליהם נחשפו בתערוכות צילומי "הדיוקן" שערך שטיגליץ. הביקורות להן זכו ציורי הפרחים שלה היו כה שערורייתיות וזכו להדים כה רמים בחוגי האמנות, עד שרבים מהחוקרים רואים קשר ישיר בינן לבין החלטתה של אוקיף לעזוב את ניו-יורק ולהתיישב בניו-מקסיקו, על-מנת ליצור שם בבדידות מרצון עד ליום מותה. מתוך תגובתו של מבקר האמנות פאול רוזנפלד, משנת 1921 ,תחת הכותרת: "שיר הלל לנשיות" בעיתון Dial, ניתן להבין רק במעט את מטר הביקורות הבוטות לו זכו ציורי הפרחים של או'קיף:
" ....השיאים הגדולים והאקסטטיים שלה גורמים לנו לבסוף לדעת משהו שגבר תמיד רצה לדעת; משום שכאן בציורים הללו, נרשם אופן התפישה המעוגן במערכת הנשית. האיברים המבדילים בין המינים, מדברים. אישה, כפי שניתן לשפוט, תמיד חשה באמצעות הרחם, כאשר היא חשה בעוצמה"

11. Special Number 12, 1918,
Charcoal on paper

12. Georgia O’Keeffe, Series I—No. I, 1918., Amon Carter Museum Texas.
                                                                                                                            
Although Georgia O’Keeffe (1887–1986) has long been celebrated as a central figure in twentieth-century art, the abstract works she created throughout her career have remained overlooked by critics and the public in favor of her representational subjects. In 1915, O'Keeffe leaped into abstraction with a group of charcoal drawings that were among the most radical creations produced in the United States at that time. In these and subsequent abstractions, O’Keeffe sought to transcribe her ineffable thoughts and emotions. While her output of abstract work declined after 1930, she returned to abstraction in the mid-1940s with a new vocabulary that provided a precedent for a younger generation of abstractionists. By devoting itself to this largely unexplored area of her work, Georgia O’Keeffe: Abstractionis an overdue acknowledgment of her place as one of America’s first abstract artists. The exhibition includes more than 125 paintings, drawings, watercolors, and sculptures by O'Keeffe as well as selected examples of Alfred Stieglitz’s famous photographic portrait series of O’Keeffe. The exhibition will be accompanied by a fully illustrated catalogue with essays by the organizers, excerpts from the recently unsealed Stieglitz-O’Keeffe correspondence, and a contextual chronology of O'Keeffe's art and life. The curatorial team, led by Whitney curator Barbara Haskell, includes Barbara Buhler Lynes, curator of the Georgia O’Keeffe Museum and the Emily Fisher Landau Director of the Georgia O'Keeffe Museum Research Center; Bruce Robertson, professor of the history of art and architecture at the University of California, Santa Barbara; Elizabeth Hutton Turner, professor and vice provost for the arts at the University of Virginia and guest curator at the Phillips Collection; and Sasha Nicholas, Whitney curatorial assistant. Georgia O’Keeffe: Abstraction travels to The Phillips Collection, Washington DC, February 6–May 9, 2010, and to the Georgia O'Keeffe Museum, Santa Fe, May 28–September 10, 2010.
The national presentation of the exhibition is proudly supported by the Henry Luce Foundation.
!/file_columns/0001/1610/pamellarolland.png!  Sponsor of opening events for the Whitney’s presentation
Significant support for the Whitney’s presentation is provided by the Daniel and Pamella DeVos Foundation, The Shen Family Foundation, Jody and John Arnhold, the Karen and Kevin Kennedy Foundation, and Barney A. Ebsworth.
!/file_columns/0001/0323/clarinslogo_600.jpg! Official Beauty Sponsor
Additional support is provided by The Cowles Charitable Trust, Judy and Stanley Katz, Michelle and Lawrence Lasser, The Karen and Paul Levy Family Foundation, Harvey-Ann and Harvey M. Ross, The Donald and Barbara Zucker Family Foundation, The Eugene McDermott Foundation, Johanna and Leslie Garfield, Marica and Jan Vilcek, and several anonymous donors. Media partner Thirteen/WNET
Georgia O’Keeffe, Series I—No. I, 1918.,
50.2 × 40.6 cm.
Amon Carter Museum Texas.
Georgia O’Keeffe, Series I—No. 3, × 40.6 cm. Milwaukee Art Museum
Georgia O’Keeffe, Series I, No. 4, × 40.6 cm. Städtische Galerie im Lenbachhaus, Munich. 

13. Blue and Green Music, 1921.

14.  Purple Leaves, 1922

15. כתגובה לציורי הפרחים של או'קיף ולפופולריזציה חסרת ההיקף לה זכו הרעיונות של פרויד באמריקה, בשנות העשרים, כתב באותה שנה מבקר האמנות הידוע הנרי מק'ברייד (McBride):
"ג'ורג'יה א'וקיף הנה כפי הנראה, מה שבעוד מספר שנים יכנו F.B - Freud Before )), מאחר וכל העכבות הנפשיות שלה נראות כאילו הוסרו עוד לפני שההמלצות הפרוידיאניות הוטפו באזור זה של האוקיאנוס האטלנטי. היא הפכה חופשיה ללא האיד של פרויד. אך היה לה איד. היה מישהו אחר שלקח את מקומו של פרויד...היה זה כמובן שטיגליץ".
כפי שעולה ממרבית המחקרים, ניתן לראות מגמה "אנטי-פמיניסטית" דומה בין הביקורות שליוו את ציורי הפרחים המוקדמים של או'קיף, לבין הביקורות להן זכה המחזה "על הסף" של גלאספל, בניו-יורק, ממש באותן שנים. שתי הנשים הנועזות, שהצליחו ליצור אמנות אמריקאית 'מקורית', נקטלו על ידי מבקרי האמנות אשר לא הצליחו להרחיק ולראות מעבר לדעות הקדומות הרווחות.
אוקיף סיפקה הסברים שונים לבחירתה בתיאורי פרחים בתקריב, אשר גם אם הם נשמעים לנו כיום כמעין "תירוצים", ודאי הביעו שמץ של אמת:
"... החלטתי שאנהג בטיפשות רבה אם לא אצייר, לפחות, כפי שאני רוצה ואגיד מה שאני רוצה כאשר אני מציירת... זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות, אשר לא נגע לאף אחד, אלא רק לי עצמי...".
דבריה אלה של אוקיף, משקפים הלך רוח של אישה מתוסכלת, החשה שאינה יכולה לממש את עצמה אלא באמצעות יצירתה, ואף זו לא הייתה מעניינו של איש מלבדה.
Black Iris. 1926

16. בהקדמה לקטלוג שיצא בשנת 1939 לרגל התערוכה של אוקיף שהציג שטיגליץ בגלריה החדשה שלו An Place American , מצוטט הסבר שונה שנתנה אוקיף, באשר לבחירתה בפרח המוגדל כנושא ציוריה:
"...הפרח הנו קטן יחסית. לכל אחד יש אסוציאציות בהקשר לפרח...לכן, אמרתי לעצמי... שאצייר אותו גדול ואז הם יהיו מופתעים וימצאו זמן להתבונן לתוכו...אתם תולים את כל האסוציאציות הקשורות בפרחים בפרח שלי, וכותבים אודות הפרחים שלי כאילו אני חושבת ורואה את מה שאתם חושבים ורואים אודות פרחים – אך זה לא נכון".
אוקיף, שהייתה האישה היחידה במעגל המודרניסטי של שטיגליץ, והמקורבת אליו ביותר, בחרה בפרח והגדילה אותו על פני הפורמט כולו כאלמנט יחיד וכנושא מועדף ברבים מציוריה מסוף שנות העשרה ובמהלך שנות העשרים והשלושים. היא הפכה לאמנית המדוברת ביותר בניו-יורק ומחוצה לה, וידוע לנו כיום שהשפעת ציוריה על אמנים ואמניות אחרים, הייתה עצומה.
Yellow Calla, 1926.

17. Grey Line with Black, Blue and Yellow, c.1923
הבחירה שעשו גם או'קיף וגם המחזאית גלאספל במוטיב הפרח, תוך הטענתו במסרים אישיים, מצביעה על כך שאותן יוצרות אוונגרדיות לא דחו את הקונבנציות המסורתיות עתיקות היומין, העורכות הקבלות בין פרחים לנשים. החידוש שלהן בא לביטוי באופן הטיפול בפרח כאובייקט ארוטי מוגדל, העומד בפני עצמו. פרחיה של אוקיף, ממש כמו הפרח נשמת החיים של גלאספל, מעידים, ללא ספק, על "שונות".
לטענתי, "הפרח החדש" מייצג תסכולים וסערות נפש בעוצמות שלא היו מוכרות קודם לכן בתולדות האמנות.
כל אחת מהאמניות, בהיותה "אישה חדשה", ביקשה ליצור את ה"פרח שעוד לא היה" ולטעון אותו בכל מטען הרגשות, השאיפות והיצרים שאותם גברים לא יכלו לחוש, אלא רק לדמיין. הן שקבעו את האפקט, המינון והסמליות אותם נושא עמו הפרח, בצורתו ובצבעוניותו, כמטאפורה שאינה זקוקה עוד לכל תימוכין נרטיבי או דקורטיבי.
גלאספל הייתה אמנית חדשנית, רגישה ובעלת מודעות חברתית. המחזה ה'אקספרסיוניסטי' "על הסף", היה הנועז מבין המחזות הרבים שכתבה, וכאמור, גם הראשון מסוגו בתיאטרון האמריקאי. מצערת העובדה שהוא היה אירוע חד-פעמי ברפרטואר העשיר שלה; ככל הנראה, עקב תגובות הקהל ומבקרי האמנות, שמצאו בו ביטוי לאיום על הסדר החברתי. נראה שמרביתם לא הבינו את מטרת בחירתה במוטיב הפרח, הן בטקסט והן כדימוי ויזואלי בעיצוב הבמה. הם תקפו אותה כאנרכיסטית וכפמיניסטית ש"יצאה מדעתה" באופן המזכיר את תגובותיהם לנוכח ציורי הפרחים החשופים של או'קיף.
 Grey Line with Black, Blue and Yellow, c.1923

18. Red and Pink at Harvard Art Museum Cambridge
אני מבקשת להתייחס אל מוטיב הפרח במחזה של גלאספל ואל ציורי הפרחים של או'קיף, מאותן שנים, כשני טקסטים מקבילים, האחד מילולי והשני ויזואלי, העוסקים שניהם בנשיות ובמגדר בעידן של מהפכות חברתיות, ובכך סוגרים מעגל ו"סוגרים חשבון" עם מסורת אמנותית פטריארכלית, עתיקת יומין.
ברצוני להציע את הרעיון שנשים יצירתיות ומשכילות, דוגמת גלאספל ואו'קיף, הבינו את הבעייתיות שבמעמדן החברתי, וחשו בנטל המטען ההיסטורי הדואלי, המסווג אותן לפי הקטגוריות הנוצריות המסורתיות, על- פי המודל של מריה, כ"אם" או כ"בתולה". ברצותן לשנות את הסטטוס שקבע את תכונותיהן ואת גורלן לאורך שנים, בחנו מחדש, ביצירתן המקורית, את מוטיב הפרח וחשפו את 'איבריו' באורח נועז שלא היה כמותו, כמטאפורה ל"אישה החדשה". מבקרי האמנות, שהיו ברובם גברים, 'קראו' את המסרים הגלומים באותם פרחים נועזים, ומיהרו לקטול ולמחות.
ה"גן הנעול" שנקבע במוסכמות כמפריד בין יצריהם לבין מושא תשוקתם הקמאית, נפרץ על-ידי הנשים עצמן, בכך שהסירו ממנו את מעטה הסודיות וההסוואה.
באמצעות הפרח שיצרו, הצהירו גלאספל ואו'קיף שהן אינן עוד "בתולה" או "אם", אלא "נשים חדשות" השולטות בגופן, ולא עוד נשלטות.
Red and Pink at Harvard Art Museum Cambridge

19.  From the Lake, No. 1, 1924

20. Red Canna, 1924

21. Abstraction White Rose, 1927,
Oil on canvas

22. "מופשט שחור" (1927) Black Abstraction -

23. Lake George Autumn, 1927

24. Red Hills, 1927

25. Pink Sweet Peas,1927

26. Poppies, 1927

27. Oriental Poppies
Oriental Poppies, 1928

28. http://www. mfa. org/collections/search
The Lawrence Tree, 1929

29. Black Cross with Red Sky. 1929

30. Georgia O'Keeffe Home, zaguan, side entrance

31. Near Abiquiu, NM. Georgia O'Keeffe referred to this as the White Place.

32. Ranchos Church, New Mexico, 1930–31

33. The Mountain, New Mexico’ 1931

34. Banana Flower No. II 1934, charcoal on paper

35. Cow's Skull: Red, White, and Blue
 1931

36. Summer Days, 1936
91.8 × 76.5 cm
Summer Days, 1936

37. 1937 From the Faraway, Nearby
91.4 x cm

38. Banyan Tree 1937, graphite on paper

39. Cottonwood Tree in Spring-1943

40. Black Place, Grey and Pink 1943

41. Black Place II

42. "קרן עז עם אדום" 1945 Goats horn with red

43. The black place, 1945

44. Dark Tree Trunks, 1946. Brooklyn Museum

45. Georgia O'Keeffe
1950
Carl Van Vechten -

46. Red Tree, Yellow Sky
1952

47. Black door with red, 1955, Oil on canvas

48. Ladder to the Moon, 1958
Oil on canvas
Ladder to the Moon, 1958

49. Blue B, 1959

50. It Was Blue and Green, 1960

51. Artist: Michael A. Vaccaro
Georgia O'Keeffe
Artist: Michael A. Vaccaro
1960

52.  Alfred Stieglitz Georgia O'Keeffe

53. הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
מקורות:
ציורי ניו יורק של ג'ורג'יה אוקיף נציג במצגת נוספת יחד עם מספר צילומי ניו יורק של בעלה אלפרד שטיגליץ
קלריטה ואפרים
הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: