1. עדכונים בפסיקת בתי-המשפט בתביעות רשלנות רפואית
עו"ד טליה חלמיש-שני
החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ
מקבוצת מדנס
מאי 2009

2. תמונת המצב
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה.
העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים.
התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית, גדלו בעשור האחרון ב- 700%.
במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים הוגבלו.
מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים בסיכון גבוה (לידות,US מיילדותי, כירורגיה פלסטית וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי.

3. התפתחות התביעות בבימ"ש 2008 - 1994

4. מדד גידול התשלומים

5. התפתחות התביעות בבימ"ש מיילדות וגינקולוגיה

6. מדד גידול התשלומים מיילדות וגינקולוגיה

7. מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון 2008 - 1991

8. דו"ח ועדת "שפניץ"- הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית
מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה המקובלת), המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה) וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת) וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה).
מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית.

9. הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים
שנת תשלום תשלום ממוצע לתובע (בדולר)
,872
,700
,935
,839
,374

10. פיצוי עבור כאב וסבל ב– 100% נכות 1997-2008

11. פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים+כאב וסבל) 1998-2006

13. ההתפתחויות המשפטיות
עמדה סלחנית
עמדה ביקורתית
עמדה מחמירה

14. סלחנות שיפוטית (1961) התביעה נדחתה
"אשה... באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום לכל ימי חייה...
הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות, אשר הביאו לידי תוצאות מעציבות במצב בריאותה...
רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות מהווה רשלנות..."
התביעה נדחתה
(ע"א 280/60 פרדו נ' פלדמן, פד' (טו') 1961)

15. בקרה שיפוטית
עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות מקצועיים. ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול רפואי נאות.
לא כל טעות באבחנה או בטיפול
מצביעה בהכרח על רשלנות.
אחריות הרופאים, ברשלנות
אזרחית או פלילית, צריכה
להיקבע, רק אם הוכח שבנתוני
זמן אמת פעלו הרופאים
באי מיומנות מקצועית.

16. בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את בטיחות הטיפול ?
Most patient-safety experts continue to believe that the threat of liability is the primary barrier to the development of effective and comprehensive patient safety programs in hospitals. I suggest, on the contrary…that judicial recognition of an explicit “right to safety” for hospital patients, with correlative duty of hospitals to implement patient-safety measures can become the primary motivator for the development of systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006

17.  בקרה שיפוטית שיפור איכות הרפואה תקשורת עם מטופלים הסכמה מדעת
גילוי נאות על תקלות
הרשומה הרפואית
רישום מפורט יותר
שמירה על רשומות
ניהול הטיפול הרפואי
פרוטוקולים ונהלים
הנחיות קליניות
תהליך הבקרה הרפואית
ניהול סיכונים
אבטחת איכות

18.  החמרה שיפוטית רפואה מתגוננת ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים
יצירת מתח ביחסי מטפל-מטופל
הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח
סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה
קושי להשיג כיסוי ביטוחי

19. החמרה שיפוטית (1998)
"חיובם של הרופא וקופת חולים בדין הוא פרי של חוכמה לאחר מעשה. הרף שהוצב לקביעת אחריותם, הוצב בגובה כה רב, עד שלא רק הרופא הסביר אינו יכול לעוברו, אלא גם הרופא המומחה המובהק ייכשל בכך".
(השופטת שטרסברג-כהן בדעת מיעוט
ע"א 3709,3264/96 קופ"ח נ' פלד ואח')

20. החמרה שיפוטית – ההנמקה
"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית על החולה, אלא מן הראוי כי יוטל, עקרונית, על הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית. יתרה מזו, הטלת האחריות האישית על הרופא... עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית להתעדכנות בספרות המקצועית..."
(השופט אנגלרד ע"א 3709,3264/96 קופ"ח נ' פלד ואח')

21. ההחמרה השיפוטית – שאלת האחריות

22. "החמרת" האחריות של המטפלים
"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"
החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית- "דרך עוקפת פרקטיקה מקובלת"
מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"
החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים
החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"
החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"
קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר למתן לטיפולים רפואיים

23. "פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"
העובדות - רביד נ' קליפורד
ביום הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך טיפול שיניים. כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין. הרופא השתמש לצורך ההזרקה במזרק לא שואב, שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה (פרקטיקה מקובלת).
זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה להתייצב. היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית-חולים. כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות.
הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם לקריש דם ולאוטם מוחי.

24. "פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"
ההכרעה המשפטית
העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת בתחומו, היא כשלעצמה, אינה מעניקה לו הגנה מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע, כי פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות של רופא כלפי מטופל.
פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר, ואפילו פרמטר חשוב, במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי, אולם אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו.

25. די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק, דבר אשר עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. כל זאת ללא תוספת עלות משמעותית.
בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות שימוש במזרקים שואבים.
רביד נ' קליפורד

26. ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות
הנורמות אינן נקבעות על-ידי מומחים אלה או אחרים, אלא על-ידי בית-המשפט.
שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי ונורמטיבי שמתפקידו של בית-המשפט להכריע בו.
עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה, הרדמה וטיפול נמרץ כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים, כפי שבא לידי ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל, אין לראות בה משום נורמה נכונה, ולפיכך אין לפעול על-פיה.

27. ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות (2)
אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים, כי המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד, והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו, אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו, וחייבת להיות הדדיות ביניהם, ולמרות שאין למנתח "אחריות על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח, לא פחות מאשר למרדים, ועל-כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל, אינה משקפת את הנורמה המחייבת.

28. ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות (3)
המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות הרפואית בישראל, קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן לנהוג, אולם ההסתייגות שעל-פיה אין הרופא המנתח אחראי לפעולות המבוצעות על-ידי הרופא המרדים, כפי שהרופא המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על-ידי הרופא המנתח, איננה נורמה שיש לפעול על-פיה, שכן ברור שהמנתח אינו אחראי על פעולות המרדים, אולם אין בכך כדי לסייג אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח.

29. ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות (4)
כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם המרדים וקשר אחר עם המנתח... יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם הפעולה הכירורגית, המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא.
כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח, גם תוך כדי ובמהלך הניתוח, ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית על כך על כתפי המרדים.
חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים. אם הוא לא עושה כן הוא מתרשל.
המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות.
פ (תא) 40016/07 מ"י נ' אסותא ואח'

30. החלת נורמות רטרוספקטיבית
בשנת 1986 נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין.
בשנת 1997 הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון, בטענה של רשלנות באי אבחון חסר כף היד.
ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה, שכן בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת גפיים ודחה את התביעה.
לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע בשנת 2005 כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת 1986 !!! ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית...
ע"א 4960/04 סידי

31. החלת נורמות רטרוספקטיבית - 2
ילדה נולדה בשנת 1995 כשהיא סובלת מתסמונת X שביר.
ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת את הרופא הסביר.
ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת 1994 מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או לצרכים אחרים, היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי "בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ.
הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע על קומה ולא גילה להורים על קיומה.
הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת X שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה.
א (ים)5416/03 שיר סגל

32. "כלל 30 הדקות" – OUT השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?
השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?
פרק הזמן של 15 דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין... יש להשלים, חרף העובדה שהדבר אינו רצוי, גם עם חלוף פרק זמן ארוך יותר של כ דק' עד לניתוח. אולם שיהוי כזה בביצוע הניתוח, כדי שיתקבל כשיהוי סביר, מחייב מתן הסבר, המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, ועל כך שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא הסתייע באותן נסיבות.

33. "כלל 15 הדקות" – IN
במקרה שלפנינו, לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע בפועל.
במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ- 6 דקות גם בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד לביצועו. מכאן, שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק בביצוע הניתוח הקיסרי, העולה כדי רשלנות, של דקות, ולמצער שיהוי של 21 דקות.
א (ים) 8005/06 ב.ר. נ' בי"ח מאיר

34. החמרה שיפוטית – סטנדרט המומחה הטוב
על הרופא להשתמש ברמת ידע, כשרון ואיכפתיות, הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה ולא ממוצעת.
כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו מומחה, הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך.

35. החמרה שיפוטית – "המתמחה חשוד"
אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית, נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי, נזק זה יוחס לפגיעה במהלך ההרדמה.
וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת הניתוח: "רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך לטעמי, גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב, יש בו כדי ליצור חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של ההרדמה..."
ת"א /99 פני אלמליח

36. התנאים להחלת הכלל (ס' 41 לפקודת הנזיקין):
החלת כלל הדבר מדבר בעדו
בתי-המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן "ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם.
התנאים להחלת הכלל (ס' 41 לפקודת הנזיקין):
התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו לידי הנזק
הנזק נגרם על-ידי נכס בשליטת המזיק
המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות מאשר עם העדרה

37. העברת הנטל בסיבוכים נדירים
אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע 18 להריונה, אשר הסתבך בזיהום תוך רחמי, שהוביל לספסיס סוער ולמותה של האישה.
ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו.
בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני, ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה.
לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם, והם בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

38. העברת הנטל בסיבוכים נדירים
ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר הראיות שהובא, ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור וכי הנתבעים פעלו על-פי הנהוג והמקובל בכגון דא... ואין לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"
ואולם העובדה - שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם האשה ומותה עקב כך - תומכת בתחולת הכלל של הדבר מדבר בעדו. זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר על העדרה.

39. העברת הנטל בסיבוכים נדירים
אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך, שוכנעתי – על-פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה לא היתה תוצאה של התרשלות כזו.
נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל.
נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא באחריותו.
א (ת"א) 89/96 עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר

40. רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"
"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים."

41. נתונים על העברת נטל הראיה – דו"ח ועדת שפניץ
נתונים על העברת נטל הראיה – דו"ח ועדת שפניץ
נראה שנושא הרשומה הרפואית, ליקוי בה או היעדרה הוא בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית, היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון בתביעה.
בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית-המשפט את הנטל מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים, בשל ליקוי ברשומה הרפואית, הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו, ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים.

42. רשלנות רישומית בהחייאה
התובע יליד 1939 אושפז עקב אוטם שריר הלב. בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג אורוגרפין.
סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה לא טובה. תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ הדם, פרפור חדרים ואיבוד הכרה.

43. רשלנות רישומית בהחייאה (2)
האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד.
החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית ומנהל יחידת הצינתורים.

44. רשלנות רישומית בהחייאה (3)
פעולות ההחייאה כללו: עיסוי חזה, מכות חשמל, החדרת קוצב לב זמני והזלפת תרופות שונות.
רק בחלוף כ- 40 דקות חזר הלב לתפקד, אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע נותר במצב וגטטיבי.

45. רשלנות רישומית בהחייאה (4)
נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע עד שלב ההחייאה.
השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה בסבירות ובמיומנות.
עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על מתן לידוקאין, אין רישום ישיר כלשהו על מצב התובע במהלך המשבר.

46. רשלנות רישומית בהחייאה (5)
אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע רישומים, אולם מהנתונים עולה כי חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או לא ברורים דיים.

47. רשלנות רישומית בהחייאה (6)
התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע.

48. רשלנות רישומית בהחייאה (7)
הסברי הנתבע, לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב לרישום, הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים מלאים.
הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או אבחנה אחרת. איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה גדולה של אדרנלין, ומה היו התגובות לכך...

49. רשלנות רישומית בהחייאה (8)
אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה, הן על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם, יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה אפשר לנקוט דרכים נוספות.
נקבע כי הנתבעים אחראים ל- 30% מן הנזק של התובע.

50. העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה
אישה הרה בהריון ראשון (לאחר 3 שנים של טיפולי עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה- 31 להריון לאחר שחשה ברע. בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי, על רקע רעלת הריון.
השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום, היה יכול כבר אז, לאבחן הפרדות שיליה, לשלוח אותה בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי.

51. העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה
כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של האישה אצלו, קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות שיליה...
לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע, כי באותו שלב בו נמנע מלבצע את הבדיקה, לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה שרויה בתהליך של הפרדות שיליה.
הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות העובר...
ע"א 9328/02 לאה מאיר

52. "קשר סיבתי נסיבתי"
הוריה של פגה שנולדה בשבוע 29 להריון בעקבות הפרדות שליה, הגישו תביעה נגד ביה"ח, בטענה שהיה איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי.
התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות בלבד.

53. "קשר סיבתי נסיבתי"
ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי, לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על ביה"ח לפצות אותה על 40% מן הנזק שלה.
ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק (הפיצוי הופחת ל- 20% מן הנזק).
פס"ד מלול עדן

54. דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות
“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי. במקרה כזה, למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”.
ת”א (י-ם) 1109/97

55. רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים
"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים... גם אם סיבוכים אלו נדירים."
ע"א 6153/97

56. רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים - RSD
ת"א 920/99 יצחק נ' שע"צ

57. רף ההסבר ברפואה פרטית
"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין האינטרס של המטופל, כדי להקהות את עוקצו של ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה."
ע"א 6153/97

58. חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל
בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף במסגרת שירותי רפואה מעבר לים. כך יש לעשות, אכן, כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם זמינים ברפואה הציבורית בארץ.
כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת, וישנה תרופה שאינה מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר קיומה של התרופה.
עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את התרופה מכספו אם לאו. שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו, על הרופא לספק את המידע הנדרש, והחולה- יחליט.
ע"א 4960/04 סידי

59. פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק
אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל דפורמציה ברגל. בסופו של דבר, במקום ניתוח לתיקון הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף שנחשד להיות גידול ממאיר. בעקבות הביופסיה נותרה עם מגבלה קשה בתפקוד הכתף.

60. פגיעה באוטונומיה
המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה.
נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול ממאיר.
למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא זכאית לפיצוי כספי...

61. פגיעה באוטונומיה
“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על הפגיעה באוטונומיה שלו, מקום בו הופרה חובה זו, עשויה לתרום לכך שחובה זו תקוים הלכה למעשה”.
ע”א 2781/03 מיאסה עלי דעקה

62. רשלנות בפגיעה באוטונומיה
הפרת חובת הזהירות - אי מתן הסברים למטופלים לפני ביצוע טיפולים
נזק - פגיעה באוטונומיה של המטופל
קשר סיבתי - בין אי מתן ההסברים לבין עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש

63. משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי
ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר), שבוצע בשנת 1999 והסתבך בהזעת יתר פיצויית.
המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור.
התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי), משום שעד השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים.
הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים, ללא יוצא מן הכלל, כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד, למעלה מ- 50% מופיעה הזעה פיצויית, וב- 2-3% מן המקרים ההזעה הפיצויית יכולה להיות משמעותית ביותר.
סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים.

64. חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996 סעיף 14: אופן מתן הסכמה מדעת
(א)
(ב) הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.

65. חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996
ת ו ס פ ת
(סעיפים 14, 15)
(1) ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה.
(2) צינתורים של כלי דם.
(3) דיאליזה.
(4) טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה).
(5) טיפולי הפריה חוץ-גופית.
(6) כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים.

66. העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי
נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), התשמ"ד
ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים, ובמועד הרלוונטי (1999) עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים, תוך הפרת הוראת החוק.
אין לשלול את האפשרות, לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל", שוללת, מניה וביה, את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת".
דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת ערוך כדין, יש לקבוע, למצער, כי במקרה של מחלוקת, המטפל הוא זה שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו.
ע"א 6299/05 צורף

67. ומה הדין כשיש טופס חתום ?!
בשנת 1998 נולדה תינוקת כשהיא סובלת מעיוורון (מיקרופטלמיה).
בשבוע 21 להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה-סאונד בסיסית במסגרת הקופה שנמצאה תקינה.
ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת.
ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה מקום לביצוע סקירה מורחבת/מכוונת.
האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על-קול לפיה היא מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע בדיקה מורחבת באופן פרטי.

69. חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא
ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן פרטי ואולם בכך לא די.
האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה. יש כשל בשרשרת המידע אשר נמסר לאם.
לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת בדיקה מורחבת, העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע בדיקה מורחבת ...ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר...

70. התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה שפסה"ד מבוטל.
תוצאות הערעור
המלצת ביהמ"ש:
לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם.
התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה שפסה"ד מבוטל.

71. ההחמרה השיפוטית – הנזק הממוני
ההחמרה השיפוטית – הנזק הממוני

73. הלכת "השנים האבודות" – עזבון אטינגר ז"ל
הלכת "השנים האבודות" – עזבון אטינגר ז"ל
פס"ד תקדימי ניתן, במרץ 2004, על-ידי בית-המשפט העליון בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין, אשר הלך לעולמו בגיל 12, כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר, בעיר העתיקה בירושלים
עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות, זכאי לפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות", בהן לא זכה לחיות ולהתפרנס
זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל העבודה
נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"

74. "השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות
נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס על 30% מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל החישוב הוא 70% מן הסכום האמור).
ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך 2400 ₪ מתוך 8000 ₪ בחודש !!!!!
בתביעת יורשים שהם גם תלויים , נקבע כי יש ליורשים זכאות לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)
חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, כולל גם חישוב הפסדי פנסיה.

75. הגידול בפיצוי הכספי
יולדת לאחר 3 שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון, נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת.
בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של 300,000 ₪ בגין כאב וסבל.
ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב וסבל שלו בסכום נוסף של 250,000 ₪.
סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת נכות ממשית.
פס"ד לבנה לוי

76. הגידול בסכומי הפיצוי
צעירה שנולדה בשנת 1985 כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית, הגישה בשנת 2006 תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה.
בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך המשפט עשתה התמחות במשפטים.
ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בסך של 800,000 ₪ ובנוסף 600,000 ₪ כאב וסבל, 1,000,000 ₪ עזרת צד ג' ו- 85,000 ₪ הוצאות ....
א (ים) 8363/06פדילה נ' בי"ח מאיר

77. "ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית

78. לאן מועדות פנינו?  המשך החמרה שיפוטית ?  התמתנות והתייצבות ?
 המשך החמרה שיפוטית ?
 התמתנות והתייצבות ?
 התערבות חקיקתית ?
ימים יגידו....

79. תודה !