1. טיול למזרח ארצות הברית
7/7/2016

2. ניוּ יוֹרק  New York City,  NYC, או New York בלבד) היא העיר המאוכלסת ביותר בארצות הברית. שטחה העירוני הוא אחד מן הגדולים בעולם. כינויה של העיר הוא "התפוח הגדול". כבר למעלה ממאה שנים מהווה ניו יורק מרכז מסחרי וכלכלי מהגדולים בעולם. העיר מדורגת כעיר עולם מסוג אלפא (היא ולונדון הן היחידות המוגדרות כאלפא ++), בשל השפעתה העולמית על התקשורת, הפוליטיקה, החינוך, הבידור, התרבות והאופנה. מרכז התרבות האמנותי של העיר הוא בעל השפעה רבה בכל רחבי ארצות הברית ומחוצה לה. העיר היא מרכז לפעילות בינלאומית, ושוכן בה מטהו של ארגון האומות המאוחדות. ראש העיר החל מתחילת 2014 הוא ביל דה בלאזיו.
העיר ניו יורק מורכבת מחמישה רבעים: הברונקס, ברוקלין, מנהטן, קווינס וסטטן איילנד. אוכלוסייתה מונה מעל 8.2 מיליון תושבים, המשתכנים בשטח של 1,214קילומטר רבוע, והיא הצפופה מבין ערי ארצות הברית.רבות משכונות העיר ומאתריה ידועים ברחבי העולם. פסל החירות קידם את פניהם של מיליוני המהגרים בבואם לאמריקה בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.וול סטריט, השוכן במנהטן תחתית, מהווה מרכז פיננסי עולמי מאז סוף מלחמת העולם השנייה ומשכנה של הבורסה לניירות ערך. בעיר ממוקמים כמה מהבנייניםהגבוהים בעולם, כמו מגדל החירות והאמפייר סטייט, וכן שכנו בה מגדלי התאומים שנהרסו בפיגועי 11 בספטמבר.
ניו יורק היא מקום היווסדן של תנועות תרבות אמריקאיות רבות, כמו תנועת הספרות והאמנות הידועה בשם "הרנסאנס של הארלם", סגנון הציור האקספרסיוניסטי המופשט (שידוע גם כאסכולת ניו יורק), והסגנונות המוזיקליים היפ הופ, פאנקוסלסה. 36 אחוזים מאוכלוסייתה נולדו מחוץ לארצות הברית, ובשנת 2005 דוברו בה כמעט 170 שפות שונות. הרכבת התחתית של ניו יורק פועלת 24 שעות ביממה, רחובותיה סואנים בהולכי רגל ובמכוניות והיא מכונה "העיר שאינה ישנה לעולם".
האזור בו ממוקמת כיום העיר ניו יורק התגלה בשנת 1524 בידי ג'ובני דה וראזאנו, חוקר איטלקי ששירת תחת הכתר הצרפתי. דה וארונזו כינה את המקום "נוול אנגולם" (צרפתית: Nouvelle Angoulême - אנגולםה חדשה). בעת הגילוי האירופאי היה האזור מאוכלס בכ-5,000 ילידים אמריקאים משבט הלנאפי. ההתיישבות האירופאית באזור החלה בשנת 1614, עם הקמת מושבת סחר הפרוות ההולנדית בדרומו של האי מנהטן, שלימים נקראה הולנד החדשה. בשנת 1624, רכש המושל הקולוניאלי ההולנדי פטר מינואיט את האי מנהטן משבט הלנאפי בתמורה לחרוזי זכוכית. ב-1664 כבשו האנגלים את המושבה ושינו את שמה ל"ניו יורק", על שם ג'יימס השני, הדוכס האנגלי של יורק ואלבאני. בסופה של המלחמה האנגלו-הולנדית השנייה, קיבלו ההולנדים את השליטה על האי ראן(נכס הרבה יותר רווחי באותה התקופה) כהסכם חליפין למסירת הולנד החדשה לאנגלים. ב-1700, אוכלוסיית שבט הלנאפי הצטמצמה ל-200 איש‏‏.[1]
ניו יורק התפתחה כנמל סחר בזמן השלטון האנגלי. ובשנת 1754, הוקמה אוניברסיטת קולומביה באישורו של המלך ג'ורג' השני.
העיר נודעה כזירה לסדרת קרבות גדולים שנערכו במערכה על ניו יורק במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית. הקונגרס הקונטיננטלי התכנס בעיר ניו יורק, וב-1789 הושבע הנשיא הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, בהיכל הפדרלי שבוול סטריט‏‏.[2]
במאה ה-19, עוצבה העיר מחדש בגלל גל ההגירה הבלתי נפסק ובגלל הפיתוחים. הצעת פיתוח בעלת חזון, תוכנית המפקח של 1811, הרחיבה את רשת רחובות העיר כך שתכלול בתוכה את כל האי מנהטן, וב-1819 נפתחה תעלת אירי שחיברה את הנמל האטלנטי למרחבים החקלאיים של פנים צפון אמריקה. ב-1835 עקפה ניו יורק את פילדלפיה כעיר הגדולה ביותר בארצות הברית כולה. ב-1857 פעלו ידוענים רבים כשדולה להקמת הסנטרל פארק, שהפך לפארק העירוני הראשון שהוקם בארצות הברית. אוכלוסייה שחורה גדולה התקיימה במנהטן, וכמו כן גם בברוקלין. בשנת 1827 עוד הוחזקו עבדים בניו יורק, אך במהלך שנות השלושים של המאה, הפכה ניו יורק למרכז בין-גזעי שפעל לביטול העבדות בצפון.
הכעס על הגיוס הצבאי במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865) הוביל למהומות הגיוס בניו יורק, אחת מהתקריות החמורות של איבוד אמון הציבור בהיסטוריה האמריקנית. בשנת 1898, נוצרה העיר ניו יורק המודרנית עם ביסוסם של רובע ברוקלין, שעד אז היה עיר עצמאית, מחוז ניו יורק (שכלל חלקים מברונקס), מחוז ריצ'מונד, וחלקו המערבי של רובע קווינס‏‏.[3] פתיחתה של הרכבת התחתית בניו יורק בשנת1904 עזרה לחבר את חלקי העיר החדשה. לאורך חציה הראשון של המאה ה-20, העיר הפכה למרכז עולמי לתעשייה, מסחר, ותקשורת. אך למרות זאת, להתפתחות זו היה מחיר. בשנת 1904, אנית הקיטור "גנרל סלוקום" עלתה בלהבות הנהר המזרחי, ואיתה 1,021 נוסעיה. בשנת 1911, נשרף מפעל תעשייתי בעיר ו-146 פועלים נהרגו. בעקבות האסון גדל "איחוד עובדי הטקסטיל הבינלאומי", וסטנדרטי הבטיחות במפעלים עלו. 1
יום 1

3.  בשנות ה-20 הפכה ניו יורק ליעדם של אמריקאים אפריקאים רבים במהלך ההגירה הגדולה מהדרום. ב-1916, ניו יורק הייתה לביתה של התפוצה השחורה העירונית הגדולה ביותר בצפון. הרנסאנס הארלם שיגשג במהלך תקופת האיסור, ביחד עם הצמיחה הכלכלית הגדולה שהגביהה את קו הרקיע של ניו יורק, עם בנייתם של גורדי שחקיםרבים. בשנת 1948 ניו יורק הפכה לעיר המאוכלסת ביותר בעולם, לאחר שעקפה את לונדון, שהייתה כזו למשך מעל למאה שנה. השנים הקשות של השפל הגדול הובילו לבחירתו של פיורלו לה גוארדיה כראש העיר, ולנפילתה של המפלגה הדמוקרטית (שכונתה טאמאני הול) לאחר 80 שנות שליטה פוליטית.
חיילים אמריקאים רבים שהשתחררו בתום מלחמת העולם השנייה וכן מהגרים רבים מאירופה שהגיעו בתום המלחמה הביאו לצמיחה כלכלית מהירה של העיר, ובניית שכונות חדשות במזרחה (בעיקר ברובע קווינס). הפיתוח הכלכלי הרב, והיותה של העיר אחת מהערים הגדולות היחידות בעולם שלא נפגעו במלחמה הביאו להפיכתה למרכז הכלכלה העולמית. בחירתה למיקום האומות המאוחדות מדגישה את השפעתה הרבה של העיר, בתחום הפוליטיקה והכלכלה ואף בתחום האמנות‏‏.[4]
מיתון כלכלי ובעיות כלכליות הביאו לעליה בפשיעה ובמתח הבין גזעי בשנות ה-60 וה-70. מצבה הכלכלי של העיר החל להשתפר בשנות ה-80, והפשיעה ירדה בצורה דרמטית הן בשל מדיניות עיריית ניו יורק וראש העיר החל משנת 94 רודולף ג'וליאני, והן בשל השיפור במצב הכלכלי.
ב-11 בספטמבר 2001 נהרגו כ- 3,000 בני אדם בפיגוע טרור שהביא לנפילתם של מגדלי התאומים. תשעה עשר טרוריסטים מארגון אל-קאעידה, חטפו ארבעה מטוסי נוסעים גדולים. שניים מהם רוסקו אל תוך מגדלי התאומיםבמרכז הסחר העולמי בניו יורק ומוטטו אותם. היה זה פיגוע הטרור הגדול ביותר מאז ומעולם. כיום נבנה במקום הפיגוע מגדל גבוה ממדים שיוקדש לזכרם של הקורבנות.
ב-17 בספטמבר 2011 החלו הפגנות המוניות ברחובות ניו יורק כחלק מהמחאה החברתית אשר קיבלה את השםכיבוש וול סטריט. ההפגנות קמו במחאה על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית ועל התנהלותם של מקבלי ההחלטות. נכון לאמצע אוקטובר התרחבה הפעילות והיא מתקיימת בערים רבות נוספות, כמו וושינגטון, שיקגו ובוסטון, וזוכה לסיקור נרחב בתקשורת האמריקאית.
באוקטובר 2012 העיר שותקה למשך מספר יממות עקב פגיעת הוריקן סנדי, שהביאה לשיתוק הבורסה של ניו יורק, מערכת התחבורה של העיר:הרכבת התחתית של ניו יורק, האוטובוסים ונמלי התעופה חדלו מפעילות עם ביטולן של כ-18,000 אלף טיסות מכל רחבי העולם אל העיר ניו יורק. הפעילות אל העיר הושבה בהדרגה עם חלוף הסערה.
גאוגרפיה
ניו יורק ממוקמת בצפון-מזרחה של ארצות הברית, בדרום-מזרחה של מדינת ניו יורק, בערך באמצע הדרך שבין וושינגטון ובוסטון. מיקומה של העיר על אגנו של נהר ההדסון, אשר נשפך לנמל טבעי, ומשם לאוקיינוס האטלנטי, עזר לעיר להתפתח כעיר מסחר. רובה של העיר בנוי על שלושה איים, מנהטן, סטטן איילנד, ולונג איילנד, מה שהופך כל חלקת אדמה לנדירה, ומעודד את צפיפות האוכלוסייה.
טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר ניו יורק ממוקמת בדרום-מזרח מדינת ניו יורק, על ארכיפלג של איים לחוף האוקיינוס האטלנטי. העיר נבנתה על שלושה איים עיקריים - מנהטן, סטטן איילנד ולונג איילנד (האי הארוך), וכן, בעיקר רובע הברונקס, על היבשה.
נהר ההדסון העובר ממערב לעיר הוא למעשה נהר גאות המפריד בין מדינת ניו יורק לניו ג'רזי.
מבנה האיים שעליהם נמצאת ניו יורק שונה בידי בני אדם שיבשו חלקים מן הים על מנת להגדיל את שטחי חלקו הדרומי של האי מנהטן.
שטח העיר הוא 1,214.4 קמ"ר מתוכם קמ"ר הם שטחי יבשה, ו קמ"ר הם מקווי מים (35.31%)‏‏.[5]
אקלים
שינויי הטמפרטורות בניו יורק קיצוניים. בחורף שלג מכסה את העיר, ויכול להגיע לגובה של 30 ס"מ. כמות השלגים השנתית נעה בין 63.5 ס"מ ל-88.9 ס"מ‏‏.[6] באביב הטמפרטורות משתנות בין מעלות צלזיוס. הקיץ חם מאוד ולח והטמפרטורות נעות בין מעלות צלזיוס, אף שקרה והטמפרטורות עלו ל - 38 מעלות צלזיוס.
אם בשל התחממות כדור הארץ יעלו פני הים, יוצפו חלקים גדולים מהעיר. 2
יום 1

4. עיר בנויה מחמישה רבעים, שכל אחד מהם הוא גם מחוז במדינת ניו יורק
עיר בנויה מחמישה רבעים, שכל אחד מהם הוא גם מחוז במדינת ניו יורק. הערה: מספרי התושבים מעודכנים לשנת 2007:[9]
מנהטן - Manhattan, עם אוכלוסייה בת כ מיליון תושבים
ברונקס - Bronx, עם אוכלוסייה בת כ מיליון תושבים
ברוקלין - Brooklyn, עם אוכלוסייה בת כ מיליון תושבים
קווינס - Queens, עם אוכלוסייה בת כ מיליון תושבים
סטטן איילנד - Staten Island, עם אוכלוסייה בת כ- 481,000 תושבים
סך כל האוכלוסייה בעיר ניו יורק נכון ליולי 2007 היא כ- 8,274,527 תושבים 3
מנהטן (באנגלית: Manhattan) הוא אחד מחמשת רובעי העיר ניו יורק, וכן אחד ממחוזות מדינת ניו יורק. הרובע שוכן בעיקר על האי מנהטן אך גם על עוד מספר איים קטנים ובהם האי רוזוולט, האי רנדל, האי וורד, האי ליברטי, האי אליס, האי או תאנט, האי מיל רוק, והאי גברנרז, וכן על שטח קטן בשם "גבעת מארבל" הסמוך לרובע הברונקס. הרובע גובל במזרח באיסט ריבר, במערב בנהר ההדסון ובצפון בנהר הארלם.
הרובע הוא הצפוף ברובעי העיר ניו יורק והמחוז הוא מהצפופים בארצות הברית, עם כ-1.6 מיליון תושבים בשטח קרקעי של 59 קילומטרים רבועים, שהם יותר מ-27,000 תושבים לקילומטר רבוע. בנוסף לכך, המחוז הוא מהעשירים במחוזות ארצות הברית, עם הכנסה ממוצעת של למעלה ממאה אלף דולר לאדם.
הרובע הוא המרכזי ברובעי העיר ניו יורק, ונודע כאחד ממרכזי העסקים, התרבות והבידורהגדולים בעולם. נמצאת בו הבורסה לניירות ערך של ניו יורק, שהיא הבורסה לניירות ערך הגדולה בעולם, וכן רבים ממרכזי חברות התקשורת האלקטרונית והכתובה, מרכזי תיאטרון, מוזיקה, אופרה ואמנות מהחשובים בעולם. המרכז העולמי של ארגון האומות המאוחדות שוכן בו אף הוא. בעבר שכן ברובע גם מרכז הסחר העולמי המקורי, שנהרס בפיגועי 11 בספטמבר 2001.
התקופה הקולוניאלית
קודם לראשית ההתיישבות האירופית, היה האזור מיושב על ידי שבט הילידים "לנאפי". בשנת 1524 הגיע אל האזור החוקר האירופאי הראשון - ג'ובני דה וראזאנו. עם זאת, היה זה הנרי הדסון שמיפה את האזור לראשונה עבור חברת הודו המזרחית ההולנדית ב-11 בספטמבר 1609. הדסון המשיך בנהר שעתיד לקבל את שמו ולהפוך לנהר ההדסון עד לאזור אולבני, בירתה העתידית של מדינת ניו יורק.
התיישבות הראשונה באי החלה בשנת 1624, עת האזור נקרא "הולנד החדשה", עם הקמת תחנת מסחר הולנדית לסחר בפרוות באי גברנרז, כש-30 משפחות שהגיעו מהולנד התיישבו באי. בשנת 1625 החלה הקמת מצודת "ניו אמסטרדם" (בהולנדית: Nieuw Amsterdam) בדרום האי, לצורכי הגנת התושבים, מצודה שסיום בנייתה מסמל את הקמת העיר ניו יורק. בשנת 1626, רכש סוחר הולנדי בשם פיטר מינויט את האי מתושביו האנדיאניים באמצעות החלפת סחורות בשווי של 60 גילדרים (שבהמשך שוערכו ל-24דולרים[2]), סכום שכיום נערך בסביבות ה-1,000 דולר[3].
בשנת 1647 מונה פיטר סטויוסאנט כמושל האחרון של המושבה מטעם הולנד. בשנת 1652 קיבלה המושבה ממשל עצמי, וב-2 בפברואר 1653התאגדה כעיר[4]. בשנת 1664 כבשו הבריטים את האזור מההולנדים במהלך מלחמת הולנד-אנגליה השנייה ושינו את שם המושבה ל"ניו יורק" על שם ג'יימס השני שהיה באותה עת דוכס יורק ואולבני[5]. במסגרת החלפת המושבות, דנה מועצת העיר עם הבריטים בזכויות התושבים והגיעה להסכמה לפיה יקבע חופש דת בעיר עבור התושבים ההולנדים[6]. בשנת 1673, במהלך מלחמת הולנד-אנגליה השלישית הולנד כבשה את האזור שוב ושינתה את שמו ל"ניו אורנג'", אך האזור הוחזר לבריטים זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1674.
יום 1

5. המהפכה האמריקאית
בשנת 1765 התכנס במנהטן "קונגרס הבולים", התכנסות של נציגי המושבות במחאה על "חוק הבולים" ממנה יצאה ההצהרת הזכויות שעיקרה נודע במשפט: "אין מיסוי ללא ייצוג". מדובר היה בשיתוף הפעולה הפוליטי הראשון של המושבות שהוביל להקמת הקונגרס הקונטיננטלי כ-9 שנים לאחר מכן. תגובה נוספת לחוק הבולים שהתרחשה במנהטן הייתה הפיכת הרובע למרכז פעילותו של ארגון "בני החירות", מיליציה פטריוטית שפעלה כנגד השלטון הבריטי.
במהלך המפכה האמריקנית, מנהטן הייתה לב המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי, סדרת קרבות בתחילת המפכה. לאחר קרב מצודת וושינגטון ב-16 בנובמבר 1776, נאלצו כוחות הצבא הקונטיננטלי לסגת מהאזור, ובעקבות כך הפכו הבריטים את מנהטן למרכזם הצבאי והפוליטי לשארית המלחמה[7]. ב-21 בספטמבר אותה שנה, פרצת השריפה הגדולה של ניו יורק, שריפה שסיבת פריצתה אינה ידועה ושפגעה קשות במנהטן. השליטה הבריטית על מנהטן נמשכה עד 25 בנובמבר 1783, עת עזיבתם את ארצות הברית וכניסת הנשיא הראשון של ארצות הברית ומפקד הצבא הקונטיננטלי, ג'ורג' וושינגטון, למנהטן. יום זה מצוין כ"יום הפינוי"[8].
מ-11 בינואר 1785 עד סתיו 1788 הייתה העיר ניו יורק אחת מחמש בירות ארצות הברית לפי סעיפי הקונפדרציה, כשהקונגרס הקונטיננטלי התכנס בעיר בפונדק פראונסס. לאחר קבלת חוקת ארצות הברית הייתה העיר בירת המדינה מ-4 במרץ 1789 עד 12 באוגוסט 1790. הקונגרס החדש התכנס בבניין העירייה שבעיר[9]. בית המשפט העליון של ארצות הברית שכן במנהטן עד להעברתו לוושינגטון הבירה, כשאימוץ מגילת הזכויות התרחש בעיר.
המאה ה- 19
ציור של מנהטן מגובה מעוף הציפור משנת 1873
ניו יורק החלה להתפתח כמרכז כלכלי, בעיקר בעקבות הקמת תעלת אירי בשנת 1825, תעלה שחיברה בין הימות הגדולות לאוקיינוס האטלנטי ובכך הפכה את נמל ניו יורק לנמל חשוב הן עבור ארצות הברית והן עבור קנדה. בשנת 1835 עקפה העיר את פילדלפיה והפכה להיות העיר הגדולה ביותר בארצות הברית. סנטרל פארק שנבנה בלב האי מנהטן בשנת 1858 היה הפארק הציבורי המתוכנן הראשון שנבנה בארצות הברית. על מנת להקים את הפארק רכשה העירייה שטחים נרחבים בין השדרה החמישיתוהשדרה השמינית ובין רחובות 59 ו-106.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית התעורר מתח חברתי בעיר ומרמור כלפי מדיניותו של הנשיא,אברהם לינקולן, בשל העובדה שעשירי האזור יכלו להתחמק מחובת הגיוס למלחמה על ידי תשלום קנס של כ-300 דולר, לעומת העובדים הפשוטים שלא יכלו. המתח החברתי הוביל למהומות הגיוס של ניו יורקשנמשכו כ-3 ימים החל מה-13 ביולי במהלך המהומות נהרגו כ-119 איש ונפצעו עוד כמה מאות, עובדה שהופכת אותן לתקרית חוסר הסדר האזרחי הקשה בתולדות ארצות הברית.
מאחר שהעיר הפכה לנמל ההגירה הראשי של ארצות הברית, ומיליוני מהגרים מאירופה עברו דרכה, הוקם על האי ליברטי ששימש עד אז לצרכים צבאיים, פסל החירות ב-28 באוקטובר 1886, שהתקבל כמתנה מאזרחי צרפת לתושבי ארצות הברית.
בשנת 1874 הפך חלקו המערבי של מחוז הברונקס לחלק מהמחוז של מנהטן, מחוז ניו יורק, וב-1895 יתרת הברונקס סופחה למחוז. בעקבות האיחוד הוקמה "ניו יורק רבתי" בשנת 1898, ומנהטן והברונקס הפכו לשני רבעים של העיר המאוחדת. ב-1 בינואר 1914 הופרד מחוז הברונקס ממחוז מנהטן והפך מחדש למחוז נפרד, מחוז ניו יורק. 4
יום 1

6. 5 יום 1 המאה ה- 20 ראשוני גורדי השחקים. מנהטן ב-1909.
המאה ה- 20
ראשוני גורדי השחקים. מנהטן ב-1909.
הקמת בניין אמפייר סטייט
הקמת הרכבת התחתית של ניו יורק אשר החלה לפעול בשנת 1904 אפשרה איחוד של החלקים השונים של ניו יורק ויצרה את הביקוש הרב למקרקעין בדרום מנהטן שהביא לעלייה חדה במחיר הקרקע ובכך לצורך בהקמת גורדי השחקים הרבים של העיר. ב-25 במרץ 1911 פרצה שריפה במפעל בגריניץ' וילג'והביאה למותם של 146 עובדי המפעל. האסון הביא לשינוי בתקנות התכנון והבנייה בעיר ניו יורק, ולשיפור במחלקת כיבוי האש בעיר. בשנת 1925, בעקבות גל הגירה של אפרו-אמריקניים ממדינות דרום ארצות הברית, הפכה ניו יורק לעיר המאוכלסת בעולם, כשהיא עוקפת את לונדון. העלייה החדה בצפיפות גם היא הייתה זרז לעלייה במחירי הקרקעות ובצורך בהקמת גורדי שחקים.
בשנת 1934 נבחר פיורלו לה גוארדיה לראשות עיריית ניו יורק, כשכהונתו כראש עיר ועוד קודם לכן בתור נציג בבית הנבחרים התאפיינה בחקיקת חוקי העסקה חדשים שהביאו לעלייה בעושר מעמד הפועלים, והקלו על התאוששות העיר לאחר השפל הכלכלי הגדול. באותה התקופה, על רקע המשבר הכלכלי הגדול, הסתיימה במנהטן בניית גורדי שחקים רבים, חלקם יצירות מופת בסגנון אר דקו - כגון בניין קרייזלר, בניין אמפייר סטייט ובניין ג'י אי.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, חיילים שחזרו לארצות הברית דרך העיר ניו יורק, הביאו לפריחת העיר בכלל ולפריחת מנהטן בפרט. גורם נוסף שהביא לפריחת מנהטן לאחר המלחמה היה מיקום מטהארגון האומות המאוחדות במזרח מנהטן בשנת 1951.
במהלך שנות ה-60 מהומות על רקע גזעי שהתרחשו ברחבי ארצות הברית לא פסחו על מנהטן, אך עם זאת, המקרים היו רגועים יחסית לשאר המדינה. בשנת 1965, עם אימוץ חוקי ההגירה החדשים של ארצות הברית שלא התייחסו יותר למדינות המוצא של המהגרים אלא למצבם הפרטי, נוצר שינוי באוכלוסיית מנהטן שהתבטא בעליית אחוז התושבים ממוצא מזרח אסייאתי ולירידה של אחוז התושבים הלבנים. שנות ה-70 נחשבות לנקודת השפל בהיסטוריה של העיר ניו יורק ובכלל זה גם מנהטן. נפילת הבורסה לניירות ערך יחד עם הירידה בתיעוש העיר הובילו לעלייה באבטלה ובשיעור הפשע בעיר. בעקבות כך, החלה עזיבה המונית של תושבי מנהטן, בעיקר ממעמד הביניים, לפרברים הסמוכים לניו יורק. העיר הייתה על סף משבר כלכלי שנבלם אך ורק בזכות הלוואת כספים מהממשל הפדרלי על ידי ראש העיר, אברהם בים.
בשנות ה-80, הבורסה לניירות ערך בוול סטריט חזרה לשגשג והפכה למובילה עולמית. עם זאת, החלה הידרדרות חוזרת בכלכלת האזור כאשר אחוז המובטלים עלה בסוף העשור ושיעור הפשיעה נשאר כמות שהוא. בשנת 1993 נעשה ניסיון לפיגוע במגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי במנהטן על ידי ארגון הטרור האיסלאמי אל קאעידה בעזרת מכוניות תופת, ניסיון שנכשל והסתיים ברציחתם של 6 אנשים ופציעת של יותר מ-1,000. באותה השנה נבחר רודולף ג'וליאני לראשות העיר ניו יורק. כהונתו התאפיינה במלחמת חורמה כנגד הפשיעה מתוך אמונה בתאוריית החלונות השבוריםלפיה הזנחה ופשע יגררו הזנחה ופשע. בנוסף לכך, ג'וליאני החל בטיפוח מנהטן ופיתוחה, יחד עם כל ניו יורק, כאזור תיירות. סיבות אלו, יחד עם התשתיות המפותחות וצבירת התאוצה של הבורסה לניירות ערך החזירו את ניו יורק ליעד הגירה ותיירות נחשק, כשמנהטן הופכת למרכזה הכלכלי של העיר. סדרות טלוויזיה וסרטים רבים המתרחשים על רקע העיר בכלל ומנהטן בפרט (כגון חברים, סיינפלד, וסקס והעיר הגדולה) הפכו את מנהטן למותג בינלאומי. 5
יום 1

7. המאה ה-21
גראונד זירו (באנגלית: Ground Zero) הוא מונח המתאר נקודה על פני הקרקע, שבה אירע פיצוץ.
הביטוי מקושר לרוב עם הרס רב שנוצר בעקבות פיצוץ גרעיני או פצצה גדולה אחרת במיקום מסוים. במעגלים הרחוקים יותר מנקודה זו, הנזק הולך ופוחת בהדרגה.
מקור המונח הוא בפרויקט מנהטן, הפרויקט הצבאי האמריקני לפיתוח נשק גרעיני במלחמת העולם השנייה, שבעקבותיו הוטלו הפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגסאקי. העיתון ניו יורק טיימס השתמש במונח לראשונה, כאשר תיאר ב-1946 את "גראונד זירו" ביפן כ"חלק בקרקע שנמצא ישירות מתחת לפצצה שהתפוצצה, במיוחד פצצה אטומית". בתקופה זו עבר המונח משימוש צבאי לשימוש רחב בציבור.
בהקשרים ספציפיים, נזכר המונח תחילה בקשר להרס הרב שנגרם בעקבות הטלת הפצצה האטומית ביפן. במהלך המלחמה הקרה, נקרא בכינוי זה מרכזו החשוף של מבנה הפנטגון בוושינגטון, שנתפס כמטרה הסבירה ביותר לטילי האויב. במרכז הפנטגון אף הוקם בית קפה שנקרא "גראונד זירו קפה".
בשנים האחרונות משמש המושג לכינוי האזור ההרוס שנותר במקום שבו עמדו מגדלי התאומים בניו יורק, שנפגעו וקרסו בפיגועי 11 בספטמבר, בשנת 2001. המגדלים קרסו בעקבות פגיעת שני מטוסיםשהתרסקו לתוכם, לאחר שנחטפו על ידי טרוריסטים מקבוצת אל-קאעידה. לאזור זה, המכונה באופן רשמי "אתר מרכז הסחר העולמי", השתרש בציבור השם "גראונד זירו". כיום הוקם במקום "מגדל החירות" במרכז הסחר העולמי החדש והאנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר.
מגדלי התאומים 2 הוא שם קוד לפרויקט שהוצע בשנת 2002, שנועד לשקם את מרכז הסחר העולמי בניו יורק. התוכנית הוצעה על ידי האדריכלקנת' גארדנר וכללה שחזור של מגדלי התאומים המקוריים שנהרסו בפיגועי 11 בספטמבר.
המגדלים החדשים תוכננו להיראות כמו קודמיהם, ובמקביל להיות גבוהים, עמידים וחזקים יותר, ויעמדו כשלושים מטרים דרומה ממקומם המקורי, למקום אנדרטה בה תוכנן מוזיאון זיכרון הכולל את "טביעות הרגל" של המגדלים המקוריים. פרויקט זה היווה אלטרנטיבה ל"מגדל החירות", התוכנית אשר זכתה במכרז על שיקום מרכז הסחר העולמי. משפחות רבות של נספים בפיגועים, תמכו מאוד בהקמת תוכנית זו ואף אישים חשובים כמו המיליארדר אשר מתמודד לבחירות לנשיאות ארה"ב 2016 דונלד טראמפ הביעו את תמיכתם הנרחבת בפרויקט.
האנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר (באנגלית: National September 11 Memorial and Museum) הינם אנדרטה ומוזיאון בעיר ניו יורק שבארצות הברית, שהוקמו להנצחת הניספים בפיגועי 11 בספטמבר בניו יורק, בוושינגטון ובפנסילבניה וכן בפיגוע במגדלי התאומים בשנת האנדרטה, הניצבת באתר בו ניצבו מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי, נחנכה בטקס שנערך ב-11 בספטמבר 2011, במלאת עשר שנים לפיגועים. המוזיאון, השוכן באותו אתר, נחנך בשנת 2014. האנדרטה והמוזיאון תוכננו על ידי האדריכל מיכאל ארדומשרד האדריכלים פיטר ווקר (Peter Walker).
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנדרטה ממוקמת ברחבה פתוחה דמוית מעוין, המשתרעת על פני כמחצית השטח בן 65 הדונמים שעליו ניצב בעבר מרכז הסחר העולמי. על פני שטח רחבת האנדרטה נטועים עצים – למעלה מארבע מאות במספר.
ליבה של האנדרטה הוא שני בורות מרובעים הניצבים במרכז הרחבה. שטח כל אחד מהם הוא כ-4,000 מטרים מרובעים. גבולותיהם חופפים לגבולות ריבועי השטח שעליהם ניצבו שני המגדלים שנהרסו (אלו נקראים The footprints of the Twin Towers). מפלי מים זורמים על פני דפנות הגרניט האנכיות של הבורות, נקווים על קרקעיתם וזורמים אל תוך בורות מרובעים קטנים הממוקמים במרכז כל אחד מהם.
מעקות העשויים לוחות ארד, המקיפים את שפות שתי הבריכות, נושאים את שמותיהם של כל החללים בפיגועים בניו יורק, בוושינגטון ובפנסילבניה. אותיות השמות נרשמו על גבי 152 הלוחות בחיתוך למלוא עוביים, באופן שמראה מימי הבריכות משתקף דרכם.
המוזיאון באתר שוכן בחלל העמוק והנרחב שמתחת לרחבת האנדרטה. הכניסה אל המוזיאון דרך ביתן הכניסה העילי שלו, הניצב בשוליו המזרחיים של המתחם. כבש ארוך מוביל את המבקרים אל חללי המוזיאון, שמשתרע עד לסלע התשתית שעליו נבנו בזמנו יסודות מרכז הסחר העולמי.
המוזיאון מכיל תצוגה היסטורית ותצוגת זיכרון. התצוגה הראשונה מספרת את תולדות הפיגועים ב-11 בספטמבר בכל רחבי ארצות הברית, וכן את תולדות התקופות שלפניהם (כולל ההתקפה על מרכז הסחר העולמי ב-1993) ושאחריהם. התצוגה השנייה מנציחה את זכרם של קורבנות הפיגועים באמצעות חומרים ביוגרפיים מפורטים אודותיהם שנשמרו ומוצגים בה. 6
יום 1

8. 7
המאה ה-21
שגשוג מנהטן המשיך גם אל תוך המאה ה-21, אך נעצר בפתאומיות בשל האירוע המכונן של ארצות הברית בתחילת המאה - פיגועי 11 בספטמבר. כחלק מסדרה של פיגועי טרור ברחבי ארצות הברית, טרוריסטים מהארגון האיסלאמיאל-קאעידה חטפו שני מטוסי נוסעים וריסקו אותם במגדלי התאומים שקרסו בזה אחר זה תוך זמן קצר. במהלך הפיגוע הזה בלבד נרצחו 2,997 אזרחים ונפצעו עוד אלפים. מלבד ההשלכות הרות האסון על ארצות הברית כולה בעקבות הפיגועים שהתבטאו בסגירת שמי המדינה ונפילת הבורסות לניירות ערך במדינה מיד לאחר פתיחתן המחודשת ב-17 בספטמבר (הנפילה החדה בהיסטוריה עד למשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008), היו השלכות קשות על ניו יורק ועל מנהטן בפרט: ענף התיירות נפגע קשות, הנזק של קריסת המגדלים והפגיעה בבניינים קרובים מוערכת בסביבות ה-30 מיליארד דולר (יותר משליש מתקציב מדינת ישראל במונחים של אותה שנה), וכ-430,000 אנשים איבדו את עבודתם בעיר ניו יורק (בעיקר במנהטן). בנוסף לכך, בשל קריסת המגדלים התפזרו למעלה מ-2,500 חומרים רעילים במנהטן ובמשך כחמישה חודשים נשארו ענני אבק בסביבת מרכז הסחר העולמי. בעקבות הפיגועים נערכו שינויים רבים בתקנות הבטיחות של הבנייה במנהטן.
בדצמבר 2002 אירגן איגוד מנהטן התחתית ("Lower Manhattan Development Corporation - LMDC") תחרות רעיונות לשימוש חדש של שטח מרכז הסחר העולמי ההרוס. בסופו של דבר אומצה התוכנית של האדריכל דניאל ליבסקינד בשנת 2005, תוכנית שעל פיה נבנו 5 בניינים חדשים ולצידם מוזיאון ואנדרטה לזכר נרצחי הפיגועים הכוללת פארק ושתי בריכות עמוקות במקומות בהם עמדו מגדלי התאומים. בין הבניינים נבנה מגדל החירות, מגדל בגובה של כ-1,776 רגל (כשנת קבלת העצמאות של ארצות הברית) שהם כ מטרים ובראשו אנטנה ממנה תצא אלומת אור, גם היא לזכר הנרצחים.
גאוגרפיה
רובע מנהטן של העיר ניו יורק כולל את האי מנהטן ומספר איים נוספים:האי רוזוולט (נקרא בעבר: "אי וולפייר" וגם "אי בלקוולס"), האי או תאנט(נקרא בעבר "אי בלמונט"), האי מיל רוק, האי גברנרז, וחלק קטן מאזור היבשה הנקרא גבעת מארבל שנמצא בסמוך לברונקס. גבעת מארבל הייתה במקור חלק מהאי מנהטן אולם תעלת נהר הארלם שנחפרה בסוף בשנת 1895 בין מנהטן לברונקס על מנת לשפר את יכולת ההפלגה בנהר ההארלם הפרידה את הגבעה מהאי מנהטן. חלק מהנהר שהפריד בין הגבעה לברונקס התייבש בתחילת העשור השני של המאה ה-20 והגבעה התחברה לברונקס.
אורכו של האי מנהטן נחלק לדאונטאון, מידטאון, ואפטאון, ורוחבו נחלק למזרח ומערב על ידי השדרה החמישית. האי נתחם במערב על ידי נהר ההדסון, במזרח על ידי איסט ריבר, ובצפון על ידי נהר הארלם. אורכו של האי מנהטן הוא 21.5 ק"מ ובשיא רוחבו הוא מגיע ל-3.7 ק"מ. שטחו של המחוז כולו הוא 87.5 קמ"ר, מתוכם 59.5 קמ"ר הם שטחי יבשה ו-28 קמ"ר הם שטחי מים (כ מהשטח הכולל של המחוז).
במהלך השנים, בשל יוקר הקרקעות בדרום האי, בוצעו מספר הרחבות לשטח האי באמצעות ייבוש נהר ההדסון. הייבוש הראשון נעשה בשלהי המאה ה-19 עת יובש הנהר בסמוך לרחוב גריניץ' ועד המקום בו עובר כיום רחוב ווסט. ייבוש נוסף בוצע בעת שהוקם מרכז הסחר העולמי - במהלך חפירת יסודות המבנה הוצאו 917,000 מטרים מעוקבים של אדמה אשר נעשה בהם שימוש לייבש את האזור בו הוקמה באטרי פארק סיטי.
המחוזות הגובלים באי הם מחוז ברגן (של מדינת ניו ג'רזי) מצפון-מערב, מחוז הדסון (ניו ג'רזי) בדרום-מערב,מחוז ברונקס בצפון-מזרח, מחוז קווינס במזרח, מחוז קינגס (ברוקלין) בדרום-מזרח, ומחוז ריצ'מונד (סטטן איילנד) בדרום-מערב.
חלוקת האזורים במנהטן[
תוכנית משנת 1811 הציעה הקמת 12 שדרות אשר תעבורנה מצפון לדרום במקביל לחופי נהר ההדסון. התוכנית קבעה שרוחב כל שדרה יהיה 30 מטרים, כאשר השדרה הראשונה תהיה בצד המזרחי של האי, והשדרה השתים עשרה בצד המערבי. מספר שדרות נוספות נבנו מזרחית לשדרה הראשונה בשל צורתו של האי - שדרות אלה נקראות A, B C ו-D (אזור המכונה כיום אלפבית סיטי בשל שמות השדרות).
על פי התוכנית, מוספרו רחובות מנהטן הרצים בציר מזרח-מערב, כאשר המספור מתחיל צפונית לרחוב האוסטון. רוחב הרחובות 18 מטרים, כאשר בין רחוב לרחוב בלוקים שרוחבם כ-60 מטרים.
לפי שיטה זו, גדלו של כל גוש בניינים הוא 80 מטרים על 60 מטרים, ובכל מייל רבוע יש 20 גושי בניינים.
15 מהרחובות החוצים הוגדרו כרחובות רחבים (שרוחבם 30 מטרים) בהם: רחוב 34, רחוב 42, רחוב 57ורחוב 125.
יום 1

9. 8
היוצא דופן בגריד הרחובות החוצה את העיר הוא רחוב ברודוויי החוצה את העיר באלכסון מקצה הדרום-מזרחי של האי לקצהו הצפון-מערבי. הכיכרות העיקריות של העיר הן במפגש רחוב ברודוויי עם רחובות אחרים - כיכר יוניון במפגש של ברודוויי ורחובות 13, 14 והשדרה החמישית; כיכר הרולד במפגש ברודוויי, השדרה השישית ורחוב 34; כיכר טיימס במפגש ברודוויי,השדרה השביעית ורחוב 42; כיכר קולומבוס במפגש ברודוויי עם השדרה השמינית ורחוב 59.
איסט סייד, ווסט סייד - הצד המזרחי והצד המערבי של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרה החמישית מחלקת את האי מנהטן לשני חלקים. רחובות האי מחולקים לפי חלוקה זו - כאשר הרחובות ממזרח לשדרה החמישית נקראים עם המילה "מזרח" לאחר מספר הרחוב, לדוגמה - "רחוב 27 מזרח", והרחובות ממערב לשדרה החמישית נקראים בהתאם עם המילה "מערב" בשמם.
אפטאון, דאונטאון, מידטאון - צפון העיר, דרום העיר ומרכז העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהטן מחולקת גם לחלק צפוני המכונה "אפטאון", צפון העיר, אליו שייכים כל הרחובות הצפוניים לרחוב 59. החלק הדרומי של מנהטן מכונה "דאונטאון", דרום העיר, אליו משתייכים כל הרחובות הדרומיים לרחוב 14. רחובות הדאון טאון הם צרים יותר והם בעלי שמות "רגילים" ולא ממוספרים. החלק האמצעי של מנהטן נקרא "מידטאון", מרכז העיר. מרכז העסקים של מנהטן נמצא בחלקו בדרום העיר ("דאונטאון") ובחלקו במרכז העיר ("מידטאון"). בכך שונה מנהטן משאר ערי ארצות הברית בהן מרכז העסקים ממוקם לרוב במרכז העיר (אזור המכונה בדרך כלל "דאון טאון" מבלי קשר למיקומו הגאוגרפי או הטופוגרפי).
במנהטן ממוקמים מוסדות תרבות ובידור מהמובילים בעולם. אזור התיאטראות של ברודוויי הממוקם סביב כיכר טיימס כולל את התיאטראות הנחשבים לטובים ביותר בארצות הברית בפרט ומהטובים בעולם בכלל. לקירוב לאזור התיאטראות של ברודוויי נמצא אזור "אוף-ברודוויי" ("מחוץ לברודוויי") שכולל תיאטראות קטנים יותר בגדלים של 100 עד 500 מקומות ישיבה ובהם מחזות מתחילים את דרכם. קצת יותר מקילומטר משם, במרכז לינקולן, מרכז המשמש משכן לכ-12 להקות אומנות, נמצאתהמטרופוליטן אופרה, להקת האופרה הגדולה בצפון אמריקה ומהגדולות בעולם שמעלה כ-240 הופעות בשנה.
הרובע הוא גם ביתם של מגוון רחב של מוזיאונים מהגדולים והחשובים בעולם ממגוון רחב של נושאים. בין המוזיאונים ניתן למנות את מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המוזיאון לאמנות מודרנית, את מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, ואת אוסף פריק. מלבד מוזיאונים לאומנות ניתן למנות את המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע שהוא הגדול בעולם בתחומו, מוזיאון העיר ניו יורק, מוזיאון דל בריו, מוזיאון גורדי השחקים וכן המוזיאון היהודי של ניו יורק ומוזיאון הקלויסטרס הייחודי.
המוזיאון לאמנות מודרנית (באנגלית: Museum of Modern Art ובראשי תיבות MoMA, מומה) הואמוזיאון לאמנות מודרנית ששוכן באזור מידטאון של רובע מנהטן שבניו יורק, ונחשב לאחד ממוזיאוני האמנות הטובים בעולם.
הקמת המוזיאון
המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל המודרניסטי אדוארד דורל סטון ונפתח לציבור לראשונה ב-7 בנובמבר1929. ב-21 במאי 2002 נסגר המוזיאון לצורך שיפוצים נרחבים, ונפתח מחדש ב-20 בנובמבר 2004בבניין חדש שתוכנן על ידי האדריכל היפני יושיו טאניגוצ'י. במהלך השיפוצים הוצג חלק מאוסף המוזיאון במבנה שכונה "מומה קווינס" באזור לונג איילנד סיטי שברובע קווינס.
עלות הכניסה למוזיאון נחשבת לגבוהה יחסית למוזיאונים אחרים בעיר ניו יורק.
מוצגי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסף המוזיאון נחשב בקרב רבים כאוסף האמנות המודרנית הטוב בעולם. במוזיאון מוצגים, בין היתר, "ליל כוכבים" של וינסנט ואן גוך, "העלמות מאביניון" של פאבלו פיקאסו, "התמדתו של זיכרון" של סלוודור דאלי, "ברודוויי בוגי ווגי" של פיט מונדריאן, "חבצלות המים" של קלוד מונה, "הריקוד" של אנרי מאטיס, "הרוחצת" של פול סזאן, "דיוקן עצמי עם שער קצוץ" של פרידה קאלו, "מרקי קמפבל" של אנדי וורהול, "הצוענייה הנמה" של אנרי רוסו ו"הנאהבים" של רנה מגריט.
במוזיאון מוצגות יצירתיהם של האמנים האמריקאים: ג'קסון פולוק, ג'ספר ג'ונס, אדוארד הופר, רוס בלקנר, אנדי וורהול, צ'אק קולז, ראלף באסקי,רפאל אולבינסקי, אדוארד אבדיסיאן ואחרים.
כמו כן למוזיאון אוסף צילומים נרחב.
יום 1

10. 9
הברונקס (באנגלית: The Bronx) הוא הרובע הצפוני ביותר מבין חמשת רובעי העיר ניו יורק. רובע הברונקס מהווה גם את מחוז ברונקס, אחד ממחוזות מדינת ניו יורק. המחוז גובל בצפונו בעיר יונקרס, ונהר הארלם מפריד בינו לבין מנהטן. המחוז כולל גם מספר איים באיסט ריבר. נכון לשנת 2015 מתגוררים במחוז 1,455,444 תושבים.
מקור שמו של רובע הברונקס הוא בחוות ברונקס – חוותו של מהגר שוודי בשם יונאס ברונק, אשר שכנה באזור בשנת 1641. שמו הרשמי של הרובע הוא "הברונקס" (The Bronx), ושם המחוז הוא "ברונקס".
היסטוריה
האזור בו נמצא כיום מחוז ברונקס היה בעבר חלק ממחוז וסטצ'סטר, אחד מהמחוזות המקוריים של מושבת ניו יורק. בשנת 1874 הועבר למחוז ניו יורק חלקו המערבי של האזור שהיום הוא מחוז ברונקס, בו נמצאו הערים קינגסברידג', וסט פארם ומוריסניה, ובשנת 1895 הועברו למחוז ניו יורק העיר וסטצ'סטר וחלקים מאיסטצ'סטר ומפלהם, לאחר שתושבי המחוז הצביעו על רצונם להפוך לחלק ממחוז ניו יורק. בשנת 1914 הוגדרו אזורים אלה כ"מחוז ברונקס", והעיר ניו יורק סיפחה לתוכה את מחוז ברונקס כאחד מרובעי העיר.
אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז ברונקס נמצאים:
יאנקי סטדיום
גן החיות ברונקס
הגנים הבוטניים של ניו יורק
פארק מוריס
אוניברסיטת פורדהאם
מכללת מנהטן
במחוז נמצאים שני הפארקים הגדולים ביותר בשטח העיר ניו יורק:
פארק ואן קורטלנד
פארק מפרץ פלהאם
בברונקס נמצא היכל התהילה לאמריקאים נודעים, שתוכנן בידי האדריכל סטנפורד וייט.
רובע הברונקס הוא הרובע היחיד בניו יורק שבו זורמים נהרות מים מתוקים - נהר ברונקסונהר הצ'ינסון, הזורם למפרץ איסטצ'סטר.
שטח המחוז ק"מ, מתוכם שטחי יבשה ו-39.9 שטחי מים (26.82%).
כמו רחובות מנהטן וקווינס כך גם רחובות ברונקס נושאים שמות מספריים. שמות הרחובות הם ההמשך של שמות רחובות מנהטן - והרחוב הדרומי ביותר נושא מספר 132. הרחובות, כמו במנהטן מחולקים למזרח ומערב, כאשר הרחוב החוצה הוא שדרות ג'רום.
נכון לסקר שנערך בשנת 2000 מתגוררים ברובע 1,332,650 תושבים. בעיר נמצאים 463,212 משקי בית ו-314,984 משפחות. צפיפות האוכלוסייה היא 12,242.2 נפשות לקמ"ר.
בשכונת ריוורדייל קיימת אוכלוסייה יהודית גדולה והוקם בה בית הספר היהודי ס.ע.ר המשרת את תושבי השכונה.
יום 1

11. 10
יום 2

12. מדריך ניו יורק New York )
ניו יורק, ניו יורק, העיר שלעולם לא ישנה, התפוח הגדול, המטרופולין האולטימטיבי. ניו יורק חקוקה, כך נדמה, בזיכרון הקולקטיבי וגם אם לא ביקרתם בה מעולם תוכלו לעצום את עינכם ולדמיין את קו הרקיע המפורסם, את המוניות הצהובות ואת המוני האדם שגודשים את הרחובות. מי שהפכה לשער הגיאוגרפי והסימבולי לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא העיר הקוסמופוליטית ביותר בארצות הברית - לא סתם עוד כרך שוקק אלא סמל לחופש, יצירתיות, תחרותיות וחדשנות והיא גדושה באנשים שעדיין מחפשים את כל אלה. היא תמצית החלום האמריקאי (ושברו), אבל גם הנקודה הכי פחות אמריקאית במדינה הענקית הזו.  נוסע לניו יורק? תכנן מסלולי טיול אישיים ומותאמים להעדפותיך >
את אלפי שכיות החמדה של ניו יורק לא ניתן למצות בביקור בודד, אפילו לא בעשרה. לפעמים נדמה שהעיר היא בירת ההפרזה ושיש בה יותר מידי מהכל, אבל אחרי שתסדירו את הנשימה ותבינו שעדיף לתת לעצמכם ליהנות מכל חוויה ולא להשקיף הלאה אל הנקודה הבאה בסיור, תוכלו להתחיל להבין את העיר. את המונומנטים של ניו יורק לא קשה לפספס, הם גדולים מהחיים: הסתכלו למעלה כדי לאתר את הגג המחודד של האמפייר סטייט, צפו מהנמל לעבר פסל החירות שבאופק, התרשמו מגשר ברוקלין, הסתנוורו מטיימס סקוור ופנו יום לשיטוט מענג בסנטרל פארק. 
מאז הפיגוע שגרם לקריסת מגדלי התאומים ב-2001 חזר האמפייר סטייט להיות המבנה הגבוה ביותר בניו יורק. לבניין, הניצב בפינת רחוב 34 והשדרה החמישית, 102 קומות והוא מתנשא לגובה של מטר. הוא תוכנן על ידי הארכיטקט וויליאם לאמב ונבנה בשנים בסגנון אר-דקו. הבניין האייקוני כיכב באין ספור סרטים, מקומדיות רומנטיות ("נדודי שינה בסיאטל") לדרמות סוחטות דמעות (An Affair to Remember) לאקשן ("קינג קונג") והוא אתר פופולרי במיוחד להצעות נישואים, אבל למרבה הפלא קצת פחות להתאבדויות (בכל שנותיו רק אדם אחד ניסה לקפוץ מהקומה ה-102, אבל מעל ל-30 קפצו אל מותם מהקומה ה-86).  בלילות שבהם מתקיימים אירועים מיוחדים, האמפייר סטייט מואר לעתים בצבעים שונים. כולם רוצים לבקר בבניין הכי גבוה בעיר, ולכן תמיד עמוס בו, אך אל תוותרו על התצפית המרהיבה בקומות 86 ו-102.
אחד מסמליה המובהקים של ארצות הברית בכלל ושל העיר ניו יורק בפרט הוא ללא ספק פסל החירות עצום הממדים, שניצב באי הנקרא "אי החירות" (Liberty Island) בדרום מנהטן. גברת החירות, האוחזת בידה האחת לפיד ובידה השנייה לוח עשוי ברונזה ומשקיפה על הנמל, מסמלת את החופש והשוויון עבור כל המהגרים אל העיר מרחבי העולם. הפסל, שנבנה בפריז ומומן בחלקו על ידי הצרפתים, פורק, הובל לניו יורק והורכב ב-1886.  ישנן כמה חברות המפעילות מעבורות לאי ומומלץ להזמין כרטיסים באתר  מנת להבטיח את מקומכם במעבורת. כרטיסים לפסל החירות יש להזמין מראש באתר  טובה לעקוף את התורים הארוכים בדרך לפסל החירות היא לוותר על הביקור בפסל עצמו, ולקחת את המעבורת של סטייטן איילנד (Staten Island Ferry) שיוצאת מבאטרי פארק מדי חצי שעה במשך כל שעות היממה, ומדי רבע שעה בשעות העומס. השיט במעבורת (הנמשך כ-25 דקות לכל כיוון) יאפשר לכם ליהנות מהנוף המרהיב והרומנטי (בעיקר בזמן השקיעה) של נמל ניו יורק ודרום מנהטן. ניתן גם להישאר על המעבורת ולחזור בה למנהטן. 11
יום 2

13. 12
חציית גשר ברוקלין היא חוויה מקסימה. הגשר הישן, שבנייתו הושלמה ב-1883, הוא אחד הגשרים היפים ביותר בניו יורק ואייקון בפני עצמו. עבודות הבנייה של הגשר ארכו 14 שנה, ובמהלכן מתו שניים משלושת המהנדסים שתכננו אותו ו-27 פועלים נהרגו. לאחר השקת הגשר ב-1883 רבים לא האמינו כי הוא אכן חזק דיו, כפי שנטען, וחששו כי יקרוס. על מנת להוכיח את טעותם החליט בעל הקרקס המפורסם פ"ט בארנום (P.T. Barnum) להעביר על הגשר את חיות הקרקס שלו, ובהן פילים. ב-1964 הוכרז הגשר כאתר לאומי. אורך החלק העיקרי של גשר ברוקלין מגיע ל-483 מטר בין שני מגדלים מסיביים (83 מטר גובהם) עשויים שחם, מלט ואבן סיד.
הארלם (באנגלית: Harlem) היא שכונה ברובע מנהטן שבעיר ניו יורק. השכונה ידועה בעיקר בהיותה מרכז מגורים ועסקים לאוכלוסייה אפרו-אמריקאית ולטינית מעוטת יכולת.
ההתיישבות האירופאית הראשונה בהארלם של היום הייתה התיישבות הולנדית שנוסדה בשנת 1658. שכונה זו נקראה בזמנו "Nieuw Haarlem" על שם העיר ההולנדית הארלם(Haarlem). היישוב החדש שכן סמוך לדרך המובילה לבוסטון, דרך שנסללה על ידיחברת הודו המערבית ההולנדית. דרך זו הפכה להיות חלק מדרך דואר בוסטון. בשנת1664 השתלטו האנגלים על הקולוניה ההולנדית ושינו את שמה ל"הארלם".
במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, ב-16 בספטמבר 1776, נערך בהארלם אחד הקרבות החשובים במערכה על ניו יורק. בקרב זה השתלטו האמריקאים בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון על האדמות הגבוהות באזור, ניצחו את האנגלים וצברו ביטחון לקראת המשך המערכה על ניו יורק.
במאה ה-19 הארלם הייתה אזור כפרי עם בתי אצולה גדולים המשקיפים על נהר ההדסון. התנועה מפרבר מבודד זה אל העיר ניו יורק המתפתחת נעשתה באמצעות קו מעבורותעל הנהר המזרחי או באמצעות כרכרות-נוסעים על דרך דואר בוסטון. הארלם הפכה לפרבר המשגשג באופן האינטנסיבי ביותר בסביבת העיר ניו יורק בעקבות בניית מסילתרכבת בין ניו יורק להארלם ולערים נוספות במדינת ניו יורק בין השנים 1831 ו-1851.
בשנת 1880 הוארכו קווי רכבת עילית להארלם, ואיתם צבר תאוצה הפיתוח האורבניהצפוף. בתקופה הזו הייתה הארלם מאוכלסת ברובה בידי לבנים נוצרים. בעיר נבנו מגרשפולו (אשר הפך מאוחר יותר לאצטדיון הבייסבול של קבוצת הניו יורק ג'איינטס) ובית אופרה שנחנך בשנת 1889.
עם זאת, הפיתוח המהיר של מבני המגורים, ומנגד, עיכובים בבניית רכבת תחתית, הביאו לירידה קיצונית במחירי הדירות החדשות. ירידת מחירים זו עודדה הגירה של מהגרים חדשים, כ"תחנה ראשונה" בדרך להתבססות בארצות הברית. גל המהגרים הראשון היה גל יהודיםממזרח אירופה; מספרם הגיע לשיא בשנת 1917 של כ-170,000 יהודים שיצרו את הארלם היהודית. אולם, יהודים אלו לא נשארו בהארלם זמן רב, כך שעד שנת 1930 נשארו בשכונה כ-5,000 יהודים בלבד.
יום 2

14. 13
את מקומם של היהודים תפסו האיטלקים אשר החזיקו מעמד זמן רב יותר מהיהודים, אולם לבסוף גם הם עקרו משכונה זו. השחורים החלו להגיע להארלם ב-1904 בעקבות ירידת מחירינדל"ן נוספת. השחורים התיישבו בעיקר במרכז הארלם בעוד שהיהודים והאיטלקים התיישבו בעיקר במזרח הארלם, באזור הידוע כיום כ"הארלם הספרדית". עד שנת 1920 היה מרכז הארלם מאוכלס באוכלוסייה שחורה ברובו. בין השנים 1920 ל-1930 עזבו את הארלם קרוב ל-120,000 לבנים ובמקומם הגיעו כ-90,000 שחורים. כניסת השחורים להארלם לוותה בעלייה באחוזי האבטלה ובתחלואה; תמותת התינוקות הייתה גבוהה פי שניים ויותר בקרב האוכלוסייה השחורה לעומת האוכלוסייה הלבנה בניו יורק.
סיבה נוספת לריכוז גבוה של האוכלוסייה השחורה בהארלם היא שבעלי נדל"ן רבים בשאר אזורי ניו יורק לא השכירו דירות לשחורים. כתוצאה מכך היו מחירי הדירות בהארלם לעתים קרובות גבוהים מהממוצע, ואף נשארו ברמה זו גם כאשר הבניינים החלו להתיישן. מחירי הדירות הגבוהים גררו לכך שמספר משפחות חיו בדירה אחת, וצפיפות האוכלוסייה לקמ"ר בשכונה זו הרקיעה שחקים.
חוסר ההשקעה בהארלם גרר פשע, אי שקט על רקע גזעי, ומחלות. מנגד, נשתמרו מספר מבנים יפים שנבנו בה בסוף המאה ה-19. תקופה זו קרויה בקרב חובבי הנוסטלגיה "הארלם רנסאנס" בשל פריחת האמנות והמוזיקה השחורה על רקע הצפיפות הרבה ותנאי המחיה הקשים שהחלו להיווצר.
עם המשך ההידרדרות של המבנים הישנים, הפכו רבים מהם לבלתי ראויים למגורים. רבים מהם נהרסו או ננטשו עד שלבסוף, בשנת 1970, לראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה, הייתה צפיפות הדיור בהארלם נמוכה מזו שבשאר מנהטן. המבנים הנטושים אפשרו פעילויות סחר בסמיםוזנות והמספר המועט של דיירים משלמי מיסים הביא להשקעה פחותה אף יותר מצד הממסד, דבר שגרם לירידה נוספת באטרקטיביות של האזור.
בשנות ה-90 חל שינוי חיובי בהארלם והיא החלה לעבור תהליך של העלאת ערך רכוש על ידי החלפת אוכלוסייה ענייה באוכלוסייה עשירה יותר. הדבר הושג בעיקר בעקבות שינוי מדיניות ההשקעות העירונית והפדרלית, ובעקבות ריכוז מאמצים להחייאת הרצועה המסחרית ברחוב 125. תהליך השבחת הנכסים הביא לכך שמלאי הדירות הראויות למגורים גדל ב-14% בין 1990 ל-2000; נפתחו מרכזי מסחר חדשים; חוזק הקשר עם סנטרל פארק; ותושבי ניו יורק אמידים החלו לעבור להארלם (תהליך המכונה ג'נטריפיקציה).
כעדות לשיפור במצב, קפץ ממוצע ערך הנכסים ב-300% בשנות ה-90 בשכונת הארלם, זאת לעומת עלייה של 12% בלבד בכל שאר ניו יורק. הנשיא לשעבר ביל קלינטון עודד מגמה זו בהציבו דוגמה אישית - בתום כהונתו בבית הלבן שכר משרד ברחוב 125.
הארלם ופשע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך רוב שנות קיומה היה שמה של הארלם מקושר לפשע. בתחילתה, בשנות ה-20 של המאה ה-20, פעלה בהארלם "המאפיה הלבנה" שכללה יהודים ואיטלקים לבנים. אלו לקחו חלק פעיל בניהול מועדוני הלילה הרבים ובהפצת אלכוהול, שהיה אסור באותה עת לפי התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית.
סוג נוסף של פשע שהיה נפוץ בהארלם הוא ההימורים הלא-חוקיים, אותם ניהלו כנופיות; "משחק המספרים" ("Numbers game"), מעין משחק מזללא-חוקי הדומה ללוטו, שוחק על ידי תושבים עניים בשכונה, ובשיאו גלגל מילארדי דולרים באינספור נקודות מסתור בהארלם. שוטרים רבים העלימו עין מהעבירות בשל שוחד ששולם להם על ידי כנופיות הפשע. כנופיות אלו הפנו חלק מרווחיהם הגדולים להלוואות למיעוטי יכולת ולעסקים לגיטימיים, כגון נדל"ן. לאחר שמדינת ניו יורק השיקה משחק לוטו חוקי, קטנו ממדי התופעה אם כי לא נעלמו לגמרי.
בשנות ה-40 יצא להארלם שם של אזור מסוכן, ושיעור הרציחות באזור עלה לכ-100 בשנה. ככל שמצב השכונה הידרדר, כך אוכלוסייה אמידה עזבה אותה וכך שגשג הפשע יותר. בשנות ה-60 היה מספר המכורים לסמים בהארלם גבוה פי עשרה מהממוצע בניו יורק; חצי עד שני שליש מכלל המכורים לסמים בניו יורק גרו בהארלם.
בעקבות הסמים החריפו גם מקרי גניבת הרכוש והרצח, אשר היה גבוה פי שישה מהממוצע בשאר ניו יורק. חצי מהילדים בהארלם גדלו עם הורה אחד בלבד או אף ללא הורים כלל. מאבקים בין ברוני סמים התפתחו לעתים קרובות למלחמת כנופיות באש חיה.
ראש העיר רודולף ג'וליאני שם לו למטרה לחסל את הפשע בניו יורק בין השנים 1994 ועד סיום כהונתו בשנת 2001. הוא חיזק את כוח המשטרהבהארלם, ובתוך כעשר שנים ירדו אחוזי הפשיעה בכל קטגוריות הפשיעה בכ-75% בממוצע. נכון לאפריל 2006 ירד אחוז הפשיעה בהארלם בצורה דרסטית לעומת שנת 1970; ב-1970 נרצחו כ-2,000 אנשים בהארלם, לעומת כ-100 ב למרות זאת, הארלם נותרה בתודעה כאזור של פשעושל אלימות, ועדיין מוצגת כך בסרטי קולנוע שונים.
הארלם בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 2013, השם "הארלם" ניתן לתופעה הויראלית "הארלם שייק". בתופעה זו, מתנגן השיר "harlem shake" של הדי ג'יי "baauer" ובה רוקד אדם אחד לצלילי המוזיקה, עד שלב מסוים בשיר שבו נאמר "DO THE HARLEM SHAKE" ואליו מצטרפים אנשים ורוקדים בצורה חופשית עם לבוש ופריטים שונים. התופעה מבוססת על סגנון הריקוד היוצא דופן של האפרו אמריקנים "השיכורים" שרוקדים במועדוני הרחוב בהארלם. תופעה זו החלה כאשר סרטון הועלה ובו חיקו 4 דמויות מחופשות את הריקוד, והתפשט לרשת עם עיוות בריקוד שלמעשה כל אחד רוקד בסגנון חופשי ("פריסטייל").
יום 2

15. 14
כיכר טיימס (טיימס סקוור), הקרויה על שם בניין עיתון הניו יורק טיימס הממוקם ברחוב 43 בקרבת הכיכר, ממוקמת בצומת שבו נפגשות שדרת ברודוויי והשדרה השביעית. הכיכר, שהפכה סמל לקצבה ולחיוניותה של העיר כולה, זוהרת בשעות החשכה באורות ניאון רבים. נמצאים בה האולפנים השקופים של MTV, הארד רוק קפה והתיאטראות המפורסמים של ברודוויי. אף תייר שמגיע לעיר לא מוותר על ביקור בכיכר המפורסמת, מה שהקנה לה את התואר "האטרקציה התיירותית המובילה בעולם" עם מעל ל-39 מיליון מבקרים מידי שנה.  ב-1904 עבר בניין העיתון ניו-יורק טיימס לכיכר ושלושה שבועות אחר כך נדלק כאן שלט ניאון הראשון. מאז, כמו שאומרים, הכל היסטוריה. כבר בתחילת המאה ה-20 בילו כאן כוכבים גדולים כמו צ'רלי צ'פלין ופרד אסטר ונבנו כאן תיאטראות, מסעדות ומקומות בילוי. אך הפריחה התרבותית הביאה לאזור גם מבלים מזן מפוקפק יותר והמתחם קנה לו שם גם אצל חובבי הימורים ופושעים. "ניקוי הרחובות" שהנהיג ג'וליאני לא פסח על הטיימס סקוור, ומאז שנות ה-90' זהו ללא ספק אזור בילוי לכל המשפחה  (על כך יעידו עשרות חנויות הקונספט ומסעדות המזון המהיר העצומות ששוכנות כאן, ילדים ישמחו במיוחד לבקר בחנויות הממתקים הענקיות וכנראה ייצאו מהן עם הרעלת סוכר קלה).  טיימס סקוור היא למעשה לב-לבו של אזור התיאטראות המפורסם: ברודווי (Broadway). כל התיאטראות המסחריים של ברודווי - וגם רבים הנחשבים ל"אוף ברודוויי" - נמצאים כאן. התיאטראות השייכים לברודוויי מעלים בדרך כלל את הלהיטים - ההצגות הגדולות. תיאטראות "אוף ברודווי" ו"אוף-אוף ברודוויי" מרוחקים מברודוויי ברוחם ובמהותם כאחת. המחזות המועלים בהם הם לרוב נסיוניים, והכרטיסים יקרים פחות. מאחר שהעלאת מחזה חדש כרוכה בהשקעות ובסיכונים רבים, המפיקים לוקחים מחזות מצליחים מ"אוף ברודוויי" ומעבירים אותם לברודוויי, וכש"אוף ברודוויי" הופך לאמת המידה להצלחה במחזות ברודויי, מיטשטש קו הגבול המפריד ביניהם. יש שני דוכני כרטיסים מוזלים לתיאטראות ברודוויי (TKTS) בניו יורק: האחד נמצא בטיימס סקוור (תחת המדרגות האדומות שבכיכר בפינת ברודוויי ורחוב 47), והשני בנמל ברחוב סאות' (פיר 17). ב-TKTS תוכלו לרכוש כרטיסים בהנחה של עד 50 אחוז להצגות בברודוויי ובאוף-ברודוויי, ולאירועי אמנות המתקיימים באותו היום.
בשעות הבוקר אפשר לטייל במקום בנחת, אך בשעות אחה"צ והערב עמוס מעט. עם זאת, אלו שעות החסד של הכיכר ולכן כדאי להגיע אליה עם רדת החשכה ולהסתנוור משלל האורות המרצדים.
יום 1

16. 15
באמצע המאה ה־19 שכנעו כמה אישים את עיריית ניו יורק לרכוש את "הישימון המכוער והדוחה" שמעבר לרחוב 42, הידוע כיום בשם סנטרל פארק - השטח העירוני היקר ביותר בעולם. בקתות העץ, החזירים והעיזים פינו את מקומם למשטחי ירק, חורשות ואגמים, פסלים, מזרקות וגשרי עץ, גנים בסגנון צרפתי, מדשאות בהשראה אנגלית ופעילות אורבנית תוססת
סנטרל פארק (מאנגלית: Central Park, "הפארק המרכזי") הוא פארק גדול (3.4 קמ"ר) בעל צורת מלבן (4 ק"מ אורכו, ו-800 מטרים רוחבו) הנמצא במרכז האי מנהטן בעיר ניו יורקשבארצות הברית. בפארק יותר מ-226,000 עצים, הוא משמש כאתר צילום לסרטים וסדרות טלוויזיה רבות, והוא אחד הפארקים המפורסמים בעולם.
גבולות הפארק בקצהו הצפוני של הפארק עובר רחוב סנטרל פארק הצפוני (המשכו של רחוב 110), במזרח הפארק עוברת השדרה החמישית, בדרומו של הפארק עובר רחוב סנטרל פארק הדרומי (המשכו של רחוב 59) וכן כיכר קולומבוס, ובמערבו של הפארק נמצא רחוב סנטרל פארק המערבי (המשכה שלהשדרה השמינית).
האפר וסט סייד (הצד המערבי העליון של האי מנהטן) שוכן בגבול המערבי של הפארק, האפר איסט סייד (הצד המזרחי העליון) שוכן בגבול המזרחי של הפארק, מידטאון מנהטן (מרכז מנהטן) שוכן בגבול הדרומי של הפארק והארלם שוכן בגבול הצפוני של הפארק.
יום 2

17. ב-1980 נוסדה הקרן לשימור סנטרל פארק, והחלה בשיפוץ ושימור הפארק. 16
מטרתו של הפארק
הפארק תוכנן על ידי פרדריק לו אולמסטד וקלברט ווקס, אשר תכננו גם את פארק פרוספקט בברוקלין. אף שהפארק נראה שטח טבעי לחלוטין, כולו למעשה שטח מתוכנן ובנוי. בפארק מספר אגמים מלאכותיים, מספר מסלולי הליכה, שני משטחי החלקה על הקרח, אזור של שמורת טבע, שטחי דשא גדולים ושטחי ספורט ומגרשי משחקים לילדים.
בכל קיץ מוצגים בתיאטרון הציבורי הפתוח של הפארק (תיאטרון דלקורט) הצגות ידועות לקהל הרחב (בעיקר מחזות של ויליאם שייקספיר).
היסטוריה
סנטרל פארק הוא הפארק המתוכנן הראשון שנבנה בארצות הברית. כאשר החלה העיר ניו יורק להתפתח צפונה על גבי האי מנהטן, התעורר הצורך לבנות פארק ציבורי גדול כדוגמת הייד פארק בלונדון ויער בולון בפריז. המשורר ויליאם קולן בריאנט והאדריכל אלכסנדר ג'יסון דאונינג החלו במסע שכנוע לצורך הקמת הפארק. כאשר עיריית ניו יורק תכננה את האזור שבין הרחובות 59 ו-106 בשנת 1853 (התכנון של הרחובות נעשה מאוחר יותר), הוחלט על תחרות תכנון לצורך הקמתו של פארק במרכז העיר. תוכניתם של פרדריק לו אולמסטד וקלברט ווקס זכתה בתחרות. הפארק נפתח שלוש שנים מאוחר יותר, אולם חגג 150 שנים להיווסדו בשנת 2003.
אחד החידושים של תכנון הפארק הייתה הקמתן של מערכות תחבורה נפרדות - מדרכות הולכי הרגל, דרכים לסוסים וכבישים לתחבורה עירונית (אשר כמעט לא הייתה קיימת כאשר תוכנן הפארק) אינם חוצים זה על זה - הכבישים החוצים את הפארק עוברים בעמקים שקועים שנבנו לצורך זה, כאשר משני צדדי כל עמק כזה נשתלה צמחייה צפופה על מנת הסתיר את הדרכים מהולכי הרגל ולשמור על צביונו הכפרי של הפארק. בפארק 36 גשרים שתוכננו על ידי ווקס. כל גשר בעל צביון ואופי שונה.
על מנת לבנות את האגם בלב הפארק נבנה סכר שהוסווה בצורה של כביש למרכבות. בעבר קפא האגם כמעט מדי חורף, אולם בשל הבנייה העירונית סביב הפארק האגם קופא כיום לעתים נדירות (תופעה הקרויה אי חום עירוני).
ב-1980 נוסדה הקרן לשימור סנטרל פארק, והחלה בשיפוץ ושימור הפארק.
אתרים ידועים בפארק [
The Central Park Zoo is a small 6.5-acre (2.6 ha) zoo located in Central Park in New York City. It is part of an integrated system of four zoos and the New York Aquarium managed by the Wildlife Conservation Society (WCS), and is accredited by the Association of Zoos and Aquariums (AZA).
The zoo began in the 1860s as a menagerie, making it the first official zoo to open in New York. The zoo was modified in 1934, with the addition of many new buildings ranged in a quadrangle around the sea lion pool. (The zoo from this era has been commonly known as the "1934 Zoo" or "Robert Moses Zoo".) Finally, the zoo was renovated in the mid-1980s and reopened in 1988, replacing the old-fashioned cages with naturalistic environments.
יום 2

18. שדות התות (Strawberry Fields) הם אזור ואנדרטה בסנטרל פארק המוקדשים לזכרו של המוזיקאי ג'ון לנון. האתר קרוי על שם השיר שדות תותים לנצח של לנון ופול מקרטני.
הקמת האתר
את האתר, ששטחו עשרה דונם, תכנן ברוס קלי, שהיה אדריכל הנוף הראשי של סנטרל פארק. האתר נחנך ב-9 באוקטובר 1985, שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-45 של לנון, על ידי רעייתויוקו אונו שליוותה את הפרויקט.
הכניסה לאתר שוכנת בחלק המערבי של סנטרל פארק ברחוב 72 מערב, בדיוק מול בניין דקוטהשלנון התגורר בו בחלק האחרון של חייו ואף נרצח בו. האתר מורכב מפיסת קרקע משולשתשצידיה נופלים משני צידי הפארק, ובקודקוד שלה יש רצפת פסיפס שהיא רפרודוקציה לפסיפס מפומפיי. במרכז הפסיפס חקוקה מילה אחת: הכותרת של שירו הידוע "Imagine". לאורך גבולות המשולש המקיפים את הפסיפס ניצבים ספסלים שהוקמו לזכר אנשים אחרים ומתוחזקים על ידי הנהלת הפארק. לאורך שביל הנמשך לכיוון דרום-מזרח יש לוחות על סלעי שיסט שעליהם חקוקים שמות האומות שתרמו לבניית האנדרטה. יוקו אונו, המחזיקה בבעלותה דירת מגוריםבבניין דקוטה, תרמה למעלה ממיליון דולר לעיצוב האנדרטה ולתחזוקתה.
הפסיפס נמצא בליבה של סדרת תצורות סלעים, שיחים ועצים המכונים "האזור השקט". בין העצים ישנו שביל עץ המתפתל בין עצי שושנת האלפים וצינית, Calycanthus (דפנה הררית, מורן -Rhodotypos scandens (משפחת הוורדיים). השביל הראשי מוקף על ידי שיחי בר ועצי מגנוליה בוגרים. בקצה הצפוני של האזור השקט גדלים שלושה עצי מטסקוויה, המשילים את מחטיהם ומצמיחים אותם מחדש בכל אביב כסמל להתחדשות נצחית. העצים אמורים להגיע לגובה של 36 מטרים בתוך מאה שנים, ובסופו של דבר ניתן יהיה להבחין בהם ממרחק רב.
שימוש [
לעתים מכוסה האנדרטה בפרחים, בנרות בכוסיות זכוכית, ובחפצים אחרים המושארים במקום על ידי מעריציו של לנון. ביום הולדתו של לנון (9 באוקטובר) וביום השנה למותו (8 בדצמבר) מתאספים אנשים על מנת לשיר ולחלוק כבוד לזכרו, ולעתים הם נשארים במקום עד לשעות הלילה המאוחרות.
באנדרטה נערכו אירועי זיכרון גם למוזיקאים אחרים, כגון ג'רי גרסיה וג'ורג' האריסון. בימים שלאחר פיגועי 11 בספטמבר נערכו תפילות לילה עם נרות במעגל שעליו חקוקה המילה "Imagine", לזכר הנספים באירוע הטרור הקטלני.
טירת בלוודיר  Belvedere Castle היא מבנה הממוקם במרכז סנטרל פארק שבאימנהטן בעיר ניו יורק, במדינת ניו יורק שבארצות הברית.
המבנה משמש כיום כמרכז מבקרים ומרכז מידע וכן כולל חדרי תצוגה ומרפסת תצפית. מאז שנת1919 ממוקמת במבנה תחנת מזג האוויר הרשמית של הפארק.
מקור השם --שמה של הטירה מקורו באיטלקית ומשמעו "נוף יפה".
היסטוריההטירה נבנתה בשנת 1869 בסגנון ויקטוריאני כמבנה שטות, על מצוק ויסטה - הגבעה השנייה בגובהה בפארק. הטירה בנויה מצפחת מנהטן (Manhattan schist) שנכרתה במהלך בניית הפארק, וצופתה בגרניט אפורה. מגדל הטירה הוא המבנה הגבוה ביותר שבפארק.
הטירה תוכננה על ידי האדריכלים קלוורט וו וג'קוב וורי מולד, אשר מונו, יחד עםפרדריק לו אולמסטד לתכנן את הפארק בשנת 1865. בסמוך לטירה נבנו שני ביתנים עשויים עץ מעוטר (על מנת לחסוך בהוצאות הבנייה).
לאחר הקמת הטירה היא שימשה כתחנת תצפית לשירותי כיבוי אש עד שנת 1867 עת שעברה להנהלת הפארק. בנייני העץ הוסרו בשנת 1900 לערך, בשל תחזוקה לקויה.
עיטור ברונזה המתאר קוקאטריס. 17
יום 2

19. 18
מגדל הטירה. בראש המגדל ניתן לראותאנמומטר ושבשבת המשמשים את תחנת החיזוי הממוקמת בטירה.
החל משנת 1919 שימשה הטירה כתחנת תצפית עבור שירות חיזוי האוויר של ניו יורק, וגם כיום ממוקמת בטירה תחנת מדידה אוטומטית.
בשנות ה-60 עברו משרדי שירותי חיזוי מזג האוויר למרכז רוקפלר, מתקני החיזוי שבטירה עצמה הפכו אוטומטיים, והטירה נסגרה לעובדים ולציבור. בהיעדר פעילות במבנה סבל המבנה מונדליזם ונזק רב נגרם לו.
בשנת 1983 החל שיפוץ המבנה, ובשנת 1995 הוקמה מחדש הכניסה למבנה - עשויה מעץ, בהתאם לתוכניות המקוריות.
אזכורים תרבותיים הטירה מוזכרת בסדרות וסרטים רבים העוסקים בעיר ניו יורק, ובהם הסרטים "חנה ואחיותיה" משנת 1986 ובסרט "הדרדסים" משנת 2011 כמפקדתו של גרגמל.
הטירה מופיעה בסדרת הילדים האמריקאית רחוב סומסום כביתו של "מר סופר" (Count Von Count).
Bethesda Terrace and Fountain overlook The Lake in New York City's Central Park. The fountain is located in the center of the terrace
Bethesda Terrace is on two levels, united by two grand staircases and a lesser one that passes under Terrace Drive to provide passage southward to the Elkan Naumburg bandshell and The Mall, of which this is the architectural culmination, the theatrical set-piece at the center of the park. The upper terrace flanks the 72nd Street Cross Drive and the lower terrace provides a podium for viewing the Lake. The mustard-olive colored carved stone is New Brunswick sandstone, with a harder stone for cappings, with granite steps and landings, and herringbone paving of Roman brick laid on edge.
Bethesda Terrace became a site for an outdoor luncheon restaurant at the end of the 1960s, then became a congregating spot for the Hair generation before devolving into a drug-trafficking venue in the 1970s. The fountain, which had been dry for decades, was restored in its initial campaign, 1980–81, by the Central Park Conservancy as the centerpiece of its plan to renovate Central Park.[1] The Terrace, designed by Vaux with sculptural decoration by Mould, was restored in the following season, its stonework disassembled, cleaned, deteriorated surfaces removed, restored and patched and reset.
Resodding, and fifty new trees, 3,500 shrubs and 3,000 ground cover plants specified by Philip Winslow followed in 1986,[2] most of which, having matured into dense blocks, were removed in 2008, to make way for plants native to the United States. The Minton encaustic tiles of the ceiling of the arcade between the flanking stairs, designed by Mould,[3] were removed in 1987, cleaned, restored, completed with additional new tiles and reinstalled in 2007.[4]
Following an illustration in an 1891 book by the Superintendent of Planting in Central Park, Calvert Vaux's assistant and partner, Samuel Parsons,[5] today in summer, the lower basin once again has water lilies, lotus and papyrus, grown in removable pots. .
יום 2

20. https://he.wikipedia.metropolitan19
מוזיאון המטרופוליטן לאמנות The Metropolitan Museum of Art שבניו יורק, המכונה בפשטות "המט" (באנגלית: The Met), הוא אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם.
המוזיאון שוכן בצדו המזרחי של הסנטרל פארק במרכז מנהטן שבניו יורק. אגף אחר של המוזיאון,הקלויסטרס, מצוי בפארק פורט טריון בצפון מנהטן, על גדת הנהר הדסון.
במוזיאון, שנפתח ב־20 בפברואר 1872, מוצגים למעלה משני מיליון מוצגים מתחום האמנותהקלאסית, האמנות העתיקה, האמנות האסייתית, האוקיאנית, האפריקנית, האסלאמית והמודרנית, המוצגים ב-19 אגפי המוזיאון[1]. אוסף האמנות המצרית העתיקה כולל מקדש מצרי,מקדש דנדור, שהובא בשלמותו ממצרים. כמו כן המוזיאון מציג חדרים שעוצבו בידי האדריכלפרנק לויד רייט וכן אוסף גדול של כלי נשק ושריון.
אחת הרכישות האחרונות והידועות של המוזיאון הוא הציור של דוצ'יו, 'המדונה עם התינוק', שנרכש בסכום של 45 מיליון דולר.
היסטוריה
קבלת הפנים בפתיחת המוזיאון,השדרה החמישית מס' 681 ב-20 בפברואר 1872. תחריט עץ שפורסם בשבועון פרנק לזלי ב-9 במרץ 1872.
מוזיאון המטרופוליטן לאמנות נפתח ב-20 בפברואר 1872 בשדרה החמישית במבנה מס' 681. המוזיאון הציג את אוספו של ג'ון טיילור ג'ונסטון אשר שימש גם כנשיא הראשון של המוזיאון. האוסף כלל סרקופג רומאי ו-174 ציורים אירופאים. תחת הנהלתו של ג'ון טיילור ג'ונסטון ושלג'ורג' פאלמר פאטנם כמפקח המוזיאון, גדל האוסף. בשנת 1873 רכש המוזיאון את אוספיו שללואיג'י פאלמה די קסנולה שכללו עתיקות מקפריסין. משצר המקום להציג את המוצגים, עבר לאחוזת דוגלס שברחוב 14 מערב, באופן זמני, עד הקמת מבנה הקבע למוזיאון. לאחר משא ומתן עם עיריית ניו יורק, רכש המוזיאון שטח בצדו המזרחי של סנטרל פארק, שם הוא שוכן עד ימינו. המבנה הראשון של המוזיאון שהוקם במקום (ועדיין מהווה חלק ממנו) היה מבנה לבנים אדומות בסגנון גותי שתוכנן על ידי האדריכלים קאלוורט ווקס וג'ייקוב וורי מולד[2]. במהלך השנים נוספו אגפים רבים למבנה המקורי בסגנונות ארכיטקטוניים שונים. ב-2007 היה שטחו של המוזיאון 185,806 מ"ר, פי 20 מגודלו של המבנה המקורי[3].
ב-16 במאי 2014 הודיע תומאס קמפבל, מנהל המטרופוליטן, על העלאת קרוב ל-400,000 תמונות מהאוסף לרשת האינטרנט לצפייה מקוונת חינמית בהפרדה גבוהה מאד[4].
מחלקות המוזיאון
במוזיאון פועלות 19 מחלקות שונות, שבראש כל אחת מהן עומד מנהל נפרד, ותחתיו צוות שלאוצרים מתמחים.
אמנות עיצובית אמריקאית
אוסף האמנות העיצובית האמריקאית מכיל כ-12,000 פרטים של אמנות עיצובית ושימושית שיוצרו בארצות הברית החל משלהי המאה ה-17 ועד ראשית המאה ה-20. בשנת 1909 רכש המוזיאון את אוסף האמנות העיצובית הראשונה שלו באמצעות תרומה של מרגרט אוליביה סלוקום סייג, אשתו של הבנקאיראסל סייג. מחלקת האמנות העיצובית האמריקאית הוקמה בשנת 1934. במוזיאון אוסף יוצא דופן, ומהגדולים והחשובים באוספי העולם, של ויטראז'ים, ובהם יצירות רבות של לואיס קומפורט טיפאני. במחלקה מוצגים 25 חדרים תקופתיים (בהם מוצגים חדרים בשלמותם - לרבות יצירות אמנות תואמות, וריהוט). מחלקה זו מציגה אוסף כלי כסף ובהם יצירות של פול רוויר ושל טיפאני ושות'.
יום 2

21. making it a popular venue for birdwatchers.[5] 20
The American Museum of Natural History (abbreviated as AMNH), located on the Upper West Side ofManhattan, New York City, is one of the largest museums in the world. Located in park-like grounds across the street from Central Park, the museum complex comprises 27 interconnected buildings housing 45 permanent exhibition halls, in addition to a planetarium and a library. The museum collections contain over 32 million specimens of plants, humans, animals, fossils, minerals, rocks, meteorites, and human cultural artifacts, of which only a small fraction can be displayed at any given time, and occupies 2,000,000 square feet (190,000 m2). The museum has a full-time scientific staff of 225, sponsors over 120 special field expeditions each year,[5] and averages about five million visits annually.[6]
The one mission statement of the American Museum of Natural History is: "To discover, interpret, and disseminate—through scientific research and education—knowledge about human cultures, the natural world, and the universe."
The Jacqueline Kennedy Onassis Reservoir (sometimes abbreviated by locals as the JKO Reservoir) – originally called, and is known by locals as, the Central Park Reservoir – is a decommissioned reservoir in Central Park in theborough of Manhattan, New York City.
Description
The JKO Reservoir covers 106 acres (43 ha) and holds over 1,000,000,000 US gallons (3,800,000 m3) of water.[1]Though no longer used to distribute New York City's water supply, it provides water for the Pool[2] and the Harlem Meer. It is a popular place of interest; there is a 1.58-mile (2.54 km)[3] jogging track around it and it is also encircled by the park's bridle trail. It is often visited by tourists, especially when its double pink "Yoshino" cherries (Prunus x yedoensis),[4] followed by Prunus serrulata 'Kanzan' cherries, are blooming. The rhododendrons along the "Rhusododendron Mile" were a gift to the city from Mrs Russell Sage, in It is one of the main ecological sanctuaries in the park, housing more than 20 species of waterbirds: aside from the familiar mallards and Canada geese, there may also be seen coots, mergansers, northern shovelers, ruddy ducks, buffleheads, loons, cormorants,wood ducks, American black ducks, gadwall, grebes, herons and egrets, along with various species of gulls,
making it a popular venue for birdwatchers.[5]
Flora:
Birds:
יום 2

22. 21
The Pond and Hallett Nature Sanctuary occupy the low-lying southeast corner of New York City's Central Park, at the corner of Grand Army Plaza, across Central Park South from Plaza Hotel, and abutting Fifth Avenue. The Pond is one of seven natural-seeming bodies of water in the Park.[1]
Hallett Nature Sanctuary, the only permanently fenced-off section of Central Park aside from Jacqueline Kennedy Onassis Reservoir, occupies 3.5 acres (14,000 m2) of the wooded promontory that juts into The Pond. The area had been set apart by Robert Moses as a bird sanctuary in 1934, but decades of neglect were repaired in the 1980s; invasive alien plants likeailanthus and Far Eastern wisterias were extirpated,[2] and the equally invasive though native Black Cherry was thinned, the woodland was enriched with native shrubs, and the reserve was renamed the Hallett Nature Sanctuary in 1986, in honor of George Hervey Hallett, Jr (1895—1985), an ardent birdwatcher and naturalist and executive secretary of the Citizens Union.[3]
Harlem Meer ("meer" is Dutch for "lake") occupies the northeast corner of New York City's Central Park, in a section of park that was added to the original site, which had originally ended at 106th Street. It lies north of the Conservatory Garden, with a meandering shoreline that wraps around the bluff that contains the Blockhouse, the remains of gun emplacements erected for the War of 1812, which never saw action. Today Harlem Meer has been reduced to 11 acres (45,000 m2) and 1.2 kilometers (3/4 mile) circumference by the construction of Lasker Rink and Pool in 1966, for summer swimming and winter ice-skating, over its westernmost end.
The Meer, as Frederick Law Olmsted and Calvert Vaux called it, was excavated in the lowest-lying section of the park, a semi-brackish, partly tidal wetland, which drained slowly into the East River; as Harlem Commons[1] It separated the former suburb of Harlem to the north from the lower part of Manhattan Island. To avoid the swamp, the Boston Post Road had detoured westwards into the future park site, rising to cross McGown's Pass.[2] The Meer and its wooded landscape were carried out by Andrew Haswell Green, to Olmsted and Vaux's specifications, from 1861, while Olmsted had been relegated to an advisory capacity.
יום 2

23. פסלים בפארק
מספר רב של פסלים ממוקם לאורך שדרה שנודעת כיום כ"שדרת הספרות" (Literary Walk). בין השאר נמצאים בפארק:
פסלה של עליסה בארץ הפלאות - ישובה על פטרייה גדולה כאשר מביטים עליה הארנביבוהכובען המטורף.
פסל ולדיסלב יאגלו, מלך פולין-ליטא, שנותר בעיר לבקשת ראש העיר פיורלו לה גוארדיהלאחר תום התערוכה העולמית של ניו יורק (1939), כסמל לסולידריות עם עמה של פוליןהכבושה.
בפארק נמצאת גם מחט קלאופטרה - שהיא למעשה אובליסק מצרי מתקופת תחותמס השלישי, שנתרם לעיר ניו יורק על ידי הקאדיב של מצרים.
A total of 29 sculptures[note 1] have appeared since 1863 in New York City's 843-acre (3.41 km2) Central Park. Most have been donated by individuals or organizations, few by the city itself. While many early statues are of authors and poets along "Literary Walk" and American figures like Daniel Webster and "the Pilgrim", other early works were simply picturesque, like The Hunter and The Falconer; other notable statues include sled dog Balto, the so-called "Cleopatra's Needle"—an Egyptian obelisk—Alice of Wonderland, and most
recently Duke Ellington.
A total of 29 sculptures by sculptors such as Augustus Saint-Gaudens, Emma Stebbins, and John Quincy Adams Ward have been erected over the years, most donated by individuals or organizations. Much of the first statuary placed was of authors and poets, in an area now known as Literary Walk. Some of the sculptures are:
Alice in Wonderland Margaret Delacorte Memorial (1959), a sculpture of Alice by sculptor José de Creeft, landscape architect Hideo Sasaki, and designer Ferando Texidor at the Central Park Conservatory Pond ( °N, °W)
Angel of the Waters at Bethesda Terrace by Emma Stebbins (1873), the first large public sculpture commission for an American woman
Balto (1925), a statue of Balto, the sled dog who became famous during the 1925 serum run to Nome
Duke Ellington Memorial (dedicated in 1997), by sculptor Robert Graham, near Fifth Avenue and 110th Street, in the Duke Ellington Circle
King Jagiello, a bronze monument on the east end of Turtle Pond
Structures and exhibitions ]
Victory Leading Sherman
Cleopatra's Needle is a red granite obelisk. The "Cleopatra's Needle" in Central Park is one of three; there also is one in Paris and one in London, which is one of a pair with the New York obelisk. Each obelisk is approximately 68–69 feet tall and weigh about 180 tons. They originally were erected at the Temple of Ra inHeliopolis in Ancient Egypt around 1450 BC by the pharaoh Thutmose III. Thehieroglyphs were inscribed about two hundred years later by pharaoh Rameses IIto glorify his military victories. The obelisks were all moved during the reign of Roman emperor Augustus Caesarwhen Ancient Egypt was under the control of Rome. They were brought to Alexandria and erected as tribute toJulius Caesar, in front of the Caesarium, a temple originally built by Cleopatra VII of Egypt in honor of Mark Antony, thus the name "Cleopatra's Needle.[62]
There are two versions of how the Central Park Cleopatra's Needle made its way to Central Park: either it was a gift from the Khedive of Egypt, Isma'il Pasha, or it was stolen through the machinations of William H. Vanderbilt who paid the tab to have the obelisk shipped to New York and erected. The obelisk arrived in New York in July 1880; it took thirty-two horses hitched in sixteen pairs to pull the obelisk to the park. It was erected in an official ceremony on January 22, 1881.
מופעים בפארק
בכל שנה, בקיץ, מופיעים בפארק על המדשאה הגדולה התזמורת הפילהרמונית של ניו יורקוהמטרופוליטן אופרה. כמו כן נערכים בפארק מיצגים אמנותיים, כגון יצירתו של האמן כריסטוורעייתו ז'אן קלוד - השערים, בשנת 2005. 22
יום 2

24. 23
פילדלפיה : Philadelphia  היא העיר הגדולה ביותר במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, הכוללת את כל מחוז פילדלפיה.
לעיר תפקיד מרכזי בהיסטוריה האמריקנית. בשנת 1776 נציגי המושבות השונים התכנסו בפילדלפיה והכריזו בה את הצהרת העצמאות של ארצות הברית. בשנת1787 אושרה בעיר החוקה האמריקאית.
לפי מפקד האוכלוסין של 2014 חיים בעיר כ-1,560,297 תושבים. היא העיר החמישית בגודלה בארצות הברית. באזור המטרופוליטני של פילדלפיה גרים כ-6.1מיליון אנשים, מה שהופך אותה לאחת מהמטרופולינים הגדולות בארצות הברית. העיר ממוקמת בערך באמצע הדרך בין שתי מטרופולינים גדולות אחרות — אזור העיר ניו יורק ואזור וושינגטון הבירה, המרוחקים כל אחד מספר שעות נסיעה מפילדלפיה.
פילדלפיה היא העיר העיקרית של האזור המטרופוליני של עמק הדלאוור, הנקרא כן על שם הנהר שלגדתו העיר שוכנת.
בלשון הדיבור מרכז העיר הוא "העיר המרכזית" (Center City) והוא מרכז העסקיםוהתרבות של העיר. בסמוך לנהר דלאוור, נמצאת "העיר הישנה" (Old City), שהיא המרכז ההיסטורי של העיר. בחלק זה של העיר נמצא היכל העצמאות בו הוכרזה עצמאות ארצות הברית ונכתבה החוקה האמריקאית. סמוך לו, במה שמכונה "פארק העצמאות", נמצאים מבנים היסטוריים נוספים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצטדיון הבית של פילדלפיה פיליז
היכל העצמאות
פילדלפיה ממבט על
פילדלפיה היא אחת מהערים הוותיקות ביותר בארצות הברית. היא נוסדה ב-1682על ידי קבוצת קווייקרים בראשות ויליאם פן[1]. שמה של העיר שילב את המילים הלטיניות "פילוס" (אהבה) ו"אדלפוס" (אח) ובא לסמל את רוח הקווייקרים שדיברה על "אהבת אחים".
בסוף המאה ה-18 הייתה לעיר הבירה של המדינה החדשה והעיר הגדולה ביותר בארצות הברית. בזמן הזה היא האפילה על בוסטון ועל ניו יורק בחשיבות פוליטית וחברתית. לבנג'מין פרנקלין שנולד בבוסטון היה תפקיד מיוחד בעלייתה.
בין 3 במאי ו-4 ביולי 1844 התרחשו בעיר מהומות בין נייטיביסטים אמריקנים לביןמהגרים אירים קתולים על רקע וויכוח שנגע לדת בבתי הספר. במהומות נגרם נזק משמעותי לרכוש ולכנסיות, וכן היו מספר נפגעים ואף מספר מקרי מוות. בעקבות המהומות פרשו הקתולים ממערכת החינוך הציבורית ויסדו את החינוך הפרטי הקתולי.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מפקד התושבים האמריקני, גודל שטח העיר הוא 369.4 קמ"ר, שמתוכם קמ"ר יבשה ו-19.6 קמ"ר מים. מרכיבי המים כוללים את נהר הדלאוור, שעל גדתו המערבית יושבת העיר, נהר הסקוקל, נחל קובס, נחל ויסייקן ונחל פניפק.
הנקודה הגבוהה ביותר בפילדלפיה נמצאת בשכונת "גבעת הערמון" (Chestnut Hill), בגובה של 432 רגל מעל פני הים. הנקודה הנמוכה ביותר, בגובה 10 רגל מעל פני המים, נמצאת קרוב למבצר מפלין שבדרום-מערב פילדלפיה, בנקודת המפגש של נהר דלאוור ונהר הסקוקל.
המחוזות הסמוכים לפילדלפיה הם מונטגומרי מצפון; בקס מצפון-מזרח; ברלינגטון, ניו ג'רזי מזרחה; קמדן, ניו ג'רזי מדרום-מזרח; גלוסטר, ניו ג'רזי דרומה ומחוז דלאוור שבמדינת דלאוור ממערב.
כלכלת פילדלפיה מבוססת על ייצור, זיקוק, מזון, ושירותים פיננסיים. בעיר יש גם בורסה לניירות ערך. העיר היא ביתן של חברות גדולות רבות, כרשתות טלוויזיה בכבלים, ספקיות אינטרנט, חברות ביטוח, חברות אנרגיה, חברות לשירותי מזון וחברות רוקחות.
השלטון הפדרלי מילא תפקיד חשוב בפילדלפיה. העיר הייתה בירתה של ארצות הברית לפני הקמתוושינגטון.
ברחבי פילדלפיה ישנם 347 בתי ספר ציבורים ופרטיים הפועלים בה. בעיר שוכנת אוניברסיטת פנסילבניה, החברה בליגת הקיסוס ונחשבת לאחת מהאוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם.
העיר עם הפעמון: סיור בפילדלפיה
כשהיא ממוקמת בנוחות בין ניו יורק לוושינגטון הבירה, העיר פילדלפיה מציעה מוזיאונים מגוונים, תיעוד מרתק של הולדת אומה ואת הפעמון המפורסם בעולם
יום 3

25. 24
מדריך מטעם רשות הגנים הלאומיים, לבוש מדים מגוהצים למשעי ועל פניו חיוך רחב, ניצב ליד חפץ מתכתי גדול שעליו חרותים עיטורים חגיגיים ופסוקים מהתנ"ך. הוא מספר לקבוצת ילדים בני עשר על פעמון החירות של ארה"ב. כן, הפעמון הזה היה תלוי פעם בראש המגדל בצד השני של הרחבה. כן, הוא עונה, אומרים שהיה לו צליל נפלא כמו החירות עצמה, אבל הוא הפסיק לצלצל בגלל סדק שנוצר בו, סדק שהלך והתרחב עם השנים ושום מומחה לא הצליח לתקנו.  עיקר תשומת הלב עוברת לסדק. הילדים סובבים את הפעמון, מתכופפים בניסיון להציץ בסדק מחלקו הפנימי, ואחד מהם שואל מדוע אי אפשר
להטליא אותו.  פעמון החירות, הפעמון המפורסם בעולם, הוצג במשך 200 שנה בהיכל העצמאות של ארה"ב, עד שעבר למבנה מיוחד שהוקם בסמוך. ההיכל הוא חלק מהקומפלקס ההיסטורי של העיר פילדלפיה, העיר שבה התכנסו ביולי 1776 נציגי 13 המושבות האמריקאיות והכריזו על הקמתה של ארצות הברית.  הרחבה כולה, ביחד עם הבניינים העתיקים שסביבה, מנוהלת כיום על ידי רשות הגנים הלאומיים של ארה"ב ומהווה מוקד עלייה לרגל של תלמידים מכל רחבי ארה"ב. כל תייר המגיע לעיר מרגיש חובה לעצמו לבקר כאן, להתרשם ולהצטלם ליד המקום שנחשב כחדר הלידה של האומה האמריקאית.
הפעמון, ביחד עם היכל העצמאות הסמוך, הם האטרקציה התיירותית העיקרית של פילדלפיה, העיר הגדולה ביותר במדינת פנסילבניה. אבל מלבד אתרי החובה שעליהם יש לסמן וי, העיר עצמה מעניינת, נעימה, אלגנטית, תרבותית ומזמינה. אין בה שמץ מאווירת הלחץ, המהומה, והגסות של ערים אמריקאיות גדולות אחרות כמו ניו יורק. הרחובות רחבי ידיים וגורדי השחקים המעטים אינם דבוקים זה לזה כך שאין את התחושה הקלסטורופובית של הכרך הגדול. אורח לרגע שעובר ברחובותיה המרכזיים יכול לטעות ולחשוב שנקלע לעיר אירופית גדולה.  לצד יתרונותיה הרבים, יש לה גם חיסרון אחד משמעותי, לפחות בכל הקשור למטיילים ישראלים: מיקומה במחצית הדרך בין ניו יורק לוושינגטון. לכן תיירים רבים נוהגים לדלג עליה, או לכל היותר להתעכב בה לכמה שעות בדרכם לבירת העסקים או לבירה הפוליטית. ההפסד כולו שלהם - מי שלא עוצר בפילדלפיה ליום-יומיים מפסיד את המסעדות הטובות של העיר, הפארקים המטופחים, המוזיאונים הרבים וכן, גם את מרכזי הקניות, שכמו כל מוסד אחר בעיר הזו נראים פחות דורסניים ויותר ידידותיים לסביבה.  בשנתיים האחרונות הפכה פילדלפיה לזמינה גם לישראלים. וזאת בזכותה של חברת התעופה יו-אס איירווייס, שהחלה להפעיל טיסות ישירות בין נתב"ג לבין נמל התעופה המצוין של פילדלפיה, המשמש כצומת המרכזי שלה בחוף המזרחי. במקום לעלות מיד לטיסת המשך ליעד אחר בארה"ב, מומלץ בחום לעצור בפילדלפיה, בדרך לארה"ב או בדרך חזרה, ליום או יומיים של תיירות נינוחה ושלווה. 
לקפץ על מדרגות המוזיאון
בהגיעכם לפילדלפיה, מומלץ שתזכרו את השם "כיכר ריטנהאוס", (Rittenhouse Square), המשמשת כאחד מאזורי הבילוי הבולטים של העיר, עם בתי קפה ומסעדות, חנויות בוטיק ומסעדות טובות.  בהמשך נמצא רחוב וולנאט (Walnut), מרחק צעידה של כקילומטר, מגיעים לאזור השוק האיטלקי, אחד האזורים הצבעוניים של פילדלפיה עם אינספור דוכני אוכל, חנויות נעליים, בגדים ומה לא.  למי שמחפש נקודת תצפית טובה על כל מרכז העיר מומלץ להגיע לאזור פארקוויי, הנמצא על גבעה גבוהה ומשמש כמרכז למספר מוזיאונים חשובים בעיר. המבנה העיקרי בשכונה, מוזיאון האמנות של פילדלפיה, מוכר גם לרבים מאלה שמעולם לא ביקרו בפילדלפיה. כאן, על מדרגות הרחבה שבחזית המקום, התאמן המתאגרף רוקי בלבואה (סילסבסטר סטלון) בסרט "רוקי". המוזיאון עצמו מציג תערוכות קבועות של אמנים אירופיים גדולים בני המאות ה-19 וה-20 כמו מאטיס, פיקאסו, דאלי, מונה, ואן גוך ורודין.  מוזיאון מעניין נוסף הוא מוזיאון המדע על שם פרנקלין, העוסק בנושא שרבים נרתעים ממנו בצורה מהנה, משעשעת ומעניינת גם למבוגרים וגם לילדים.  אחרי שסיימתם להתרשם מהמוזיאונים בעיר, מומלץ לנשום קצת אוויר בריאה הירוקה של פילדלפיה, פארק פיירמאונט (Fairmount Park), שהוא גדול פי ארבעה מהסנטרל פארק של ניו יורק, ונחשב לאבן שואבת לרוכבי אופניים, חסידי ג'וגינג וסתם אנשים שרוצים להרגיש קצת טבע עירוני. בתוך הפארק פועל גם גן החיות העירוני
יום 3

26. ו וָושִׁינְגְטוֹן דִי. סִי. :. היא עיר הבירה של ארצות הברית
ו וָושִׁינְגְטוֹן דִי. סִי. : . היא עיר הבירה של ארצות הברית. העיר הוקמה ב-16 ביולי 1790, כעירייה נפרדת בתוך מחוז קולומביה (District of Columbia). חקיקת הקונגרס ב-1871 יצרה ממשל יחיד לטריטוריה הפדרלית כולה, ובפועל איחדה את העיר עם המחוז לישות פדרלית אחת. וושינגטון די. סי. נקראת על שמו של נשיאה הראשון של ארצות הברית, ג'ורג' וושינגטון, וצמד האותיות די.סי מייצגות את המחוז השיפוטי בו היא נמצאת (District of Columbia).
העיר ממוקמת על גדתו הצפונית של נהר הפוטומק. היא גובלת במדינת וירג'יניהבדרום-מערב, ובמדינת מרילנד מצדדיה האחרים. בעיר מתגוררים כ-646 אלף תושבים; אך במהלך שבוע העבודה עולה אוכלוסייתה על מיליון תושבים, המגיעים אליה מהפרווריםשמסביבה. באזור המטרופוליטני של וושינגטון מתגוררים כ-5.4 מיליון תושבים, מה שהופך אותו לאזור המטרופוליטני השמיני בגודלו בארצות הברית.
הפרק הראשון בחוקת ארצות הברית קובע כי מחוז פדרלי, המופרד מן המדינות, יכול לשמש כבירה הקבועה של ארצות הברית. מרכזן של כל שלוש רשויות הממשל הפדרלי של ארצות הברית ממוקמים בוושינגטון: הרשות המחוקקת (הקפיטול), הרשות המבצעת (הבית הלבן), והרשות השופטת (בית המשפט העליון של ארצות הברית) כמו גםמוזיאונים ומונומנטים לאומיים רבים. וושינגטון די. סי. מארחת כ-172 שגרירויות זרות, וכמו כן גם את הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, תאגיד המימון הבינלאומי, מטהFBI, ומטה נאס"א.
שם העיר הקתדרלה הלאומית של וושינגטון
העיר נקראת על שמו של ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית. לרוב מכונה העיר פשוט "וושינגטון", אך בארצות הברית מקובל לכנותה "וושינגטון די.סי." כדי להבדילה ממדינת וושינגטון בצפון-מערב ארצות הברית. בפי תושביה מכונה העיר "המחוז" או "די. סי" כאשר הם רוצים להתייחס לשטחה המוניציפלי גופא, להבדיל משטחה המטרופוליני הכולל פרברים רבים ומשתרע על שטחים נרחבים במדינות וירג'יניה ומרילנד. לעתים מקובל להתייחס לשטח הערים וושינגטון ובולטימור רבתי, על פרבריהן, כגוש מטרופוליני אחד. יחדיו, באזור זה מתגוררים למעלה מ-8.2 מיליון תושבים לפי נתוני שנת 2006.
היסטוריה[בניין הארכיונים הלאומיים
העיר וושינגטון הוקמה כדי לשמש כעיר הבירה של המדינה החדשה. מיקומה נבחר משום שהייתה במרכז 13 המושבות החדשות, בין הצפון לבין הדרום. מיקום העיר החדשה הוסכם כחלק מעסקה שנערכה בין תומאס ג'פרסון לאלכסנדר המילטון בזמן ארוחת ערב שנערכה ביניהם. ג'פרסון הסכים לתוכניותיו של המילטון בדבר אגרות חוב פדרליות, והמילטון הסכים להעברת הבירה דרומה (קודם לכן שכנה הבירה צפונה משם בעיר פילדלפיה). על פי תכנונם שטח הבירה היה ריבוע ששטחו 260 קמ"ר.
ב-16 ביולי 1790 נחתם החוק הקובע את מיקום העיר על גדת נהר הפוטומק. השטח נתרם לממשל הפדרלי על ידי מדינות וירג'יניה ומרילנד. בשטח זה היו כבר קיימות שתי ערים על שתי גדות הנהר - ג'ורג'טאון ואלכסנדריה. ב-27 בפברואר 1801 נקבע שהעיר תהיה תחת פיקוחו ושליטתו של הקונגרס של ארצות הברית. ב-9 ביולי 1846 הוחזר השטח שהיה מדרום לנהרהפוטומק (כ-100 קמ"ר) למדינת וירג'יניה, כולל העיר אלכסנדריה, וכיום הוא חלק ממחוז ארלינגטון.
ב-24 באוגוסט 1814 כבשו כוחות הצבא הבריטי את העיר וושינגטון במתקפה שביצעו כחלק ממלחמת הנשיא ג'יימס מדיסון נמלט לווירג'יניה והבריטים שרפו את העיר, לרבות אתהקפיטול ואת בית הנשיא. כדי לכסות את הפיח שכיסה את בית הנשיא נצבע הבית בלבן - מה שיצר אגדה כי מאז הוא נקרא הבית הלבן, אף על פי שצבעו היה לבן מרגע בנייתו.
התיקון ה-23 לחוקת ארצות הברית שאושר ב-29 במרץ 1961 התיר לתושבי העיר להצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
אירועים חשובים  - הנשיא אברהם לינקולן נרצח על ידי מתנקש בבית תיאטרון במרכז העיר וושינגטון.
1963 - מאות אלפי מפגינים למען שוויון זכויות לשחורים מאזינים לנאומו של מרטין לותר קינג "יש לי חלום".
1972 - פורצים חודרים לבניין ווטרגייט, מטה המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון. שנתיים מאוחר יותר, כאשר מתברר כי מטה הנשיא היה מעורב בעניין, נאלץ ריצ'רד ניקסון להתפטר מתפקידו.
1976 - נפתחה לציבור הרכבת התחתית של וושינגטון.
1990 - הושלמה בניית הקתדרלה הלאומית של וושינגטון, שבנייתה החלה ב-1907 בסגנוןהתחייה הגותית ומשמשת כבית תפילה לאומי. הקתדרלה היא השישית בגודלה בעולם.
2001 - בפיגועי 11 בספטמבר תקף ארגון אל-קאעידה את העיר, ומטוס חטוף פגע בפנטגון, בניין משרד ההגנה האמריקאי. במתקפה זו נהרגו 125 מעובדי הפנטגון ו-64 נוסעי המטוס.
2009 - מספר שיא של מיליון ושמונה מאות אלף איש משתתפים בטקס ההשבעה של הנשיא ברק אובמה למרגלות הקפיטול. 25
יום 4

27. 26
מבנה העיר העיר הוקמה מלכתחילה לשמש כבירת ארצות הברית, ותוכננה על ידי האדריכל הצרפתי פייר שארל ל'אנפן. אותה תכנן עם רשת שתי וערב של רחובות צפון-דרום (ששמם מספר סידורי) ורחובות מזרח-מערב (ששמם אותיות האלפבית). לאלה הוסיף שדרות אלכסוניות החוצות את העיר מצפון-מערב לדרום-מזרח ומצפון-מזרח לדרום-מערב (הנקראות על שם מדינות ארצות הברית). במפגשי הרחובות והשדרות תכנן כיכרות עגולות גרנדיוזיות המזכירות את כיכרות פריז ויוצרות צומת רחובות ושדרות בצורת כוכב.
כנקודת המרכז של העיר נקבע בניין הקפיטול, ממנו מתחלקת העיר לארבעה רבעים: צפון מזרח, צפון מערב, דרום מערב ודרום מזרח. החלוקה לרבעים אלה היא גאוגרפית ולצורכי התמצאות, אך אינה אדמיניסטרטיבית. הרבעים אינם שווים בגודלם - הרבע הצפון-מערבי (NW) הוא למעשה הגדול ביותר, ובו מתנהלים מרבית חיי המסחר והכלכלה של העיר.
בקו האמצע של העיר, בין הקפיטול במזרח לאנדרטת לינקולן במערב, תוכנן המול - שדרה מרשימה ורחבת ידיים, החוצצת בין הרבע הדרום-מערבי לרבע הצפון-מערבי של העיר. לאורכה ממוקמים מרבית המוזיאונים, האנדרטאות למלחמות ארצות הברית, והמבנים המונומנטליים של העיר.
גובה הבנייה על מנת שבניינים גבוהים לא יאפילו על הבית הלבן והקפיטול נאסרה בעיר וושינגטון בניית גורדי שחקים. נקבע בחוק כי אף בניין בעיר לא יעבור בגובהו את גובה בניין הקפיטול, ועל כן שונה מאוד קו הרקיע של וושינגטון מזה של מרבית עריה הגדולות של ארצות הברית ומקנה לה מראה ונוף ייחודיים. כתוצאה מכך גם מרכז העיר של וושינגטון צפוף פחות מערים גדולות אחרות, ומבניה ההיסטוריים והמונומנטליים בולטים למרחוק.
שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוושינגטון ראש עיר נבחר, ומועצת עיר. תושבי העיר משלמים את המסים הפדרליים (כגון מס הכנסה) וכן מיסי עירייה מקומיים. תקציב העיר מתבסס על המסים המקומיים, אולם לקונגרסהזכות לשנות את התקציב שכן מרבית מוסדות השלטון נמצאים בעיר (ואלו פטורים ממסי ארנונה). עקב כך נמצאת העיר בדרך כלל במחסור תקציבי והשירותים העירוניים נפגעים מכך.
ייצוג בממשל הפדרלי על פי חוקת ארצות הברית העיר וושינגטון כפופה ישירות לקונגרס של ארצות הברית, בניגוד ליתר ערי ארצות הברית הכפופות למדינה בה הן יושבות. הקונגרס האציל את סמכויות ניהול העיר לרשויות המקומיות.
לקונגרס של ארצות הברית יש סמכות עליונה על וושינגטון די. סי.; לכן לתושבי העיר מנהל עצמאי מצומצם יותר מאשר לתושבי שאר המדינות בארצות הברית. לעיר אין סנאטור, אך יש לה נציג בבית הנבחרים. לנציג (Delegate) מעמד מיוחד, משום שהחוקה איננה מעניקה למחוז קולומביה זכות לייצוג בבית הנבחרים, אך נציגה רשאי להשתתף בדיוני הבית ולהצביע בוועדותיו, אולם איננו יכול להצביע במליאת הבית. אילו נחשב מחוז קולומביה למדינה, הוא היה המדינה הקטנה ביותר מבחינת שטח, המדינה השנייה הקטנה ביותר מבחינת אוכלוסייה, והראשונה מבחינת צפיפות אוכלוסייה.
תושבי המחוז מצביעים בבחירות לנשיאות אך אין להם זכות הצבעה לקונגרס. תושבי העיר שולחים נציגים שאינם בעלי זכות הצבעה לקונגרס, המשתתפים בוועדות ובדיונים אך אינם יכולים להצביע. אין לעיר וושינגטון ייצוג בסנאט האמריקאי. בכך למעשה מופלים תושבי וושינגטון לרעה על פני שאר תושבי ארצות הברית, ולמעשה גם משאר תושבי ערי הבירה בעולם. זה שנים מתנהל מאבק פוליטי לשינוי מציאות זו.
עם זאת, למחוז קולומביה לבדו יש שלושה נציגים בחבר האלקטורים בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
כמו ערי בירה אחרות בעולם, המעסיק המרכזי בעיר וושינגטון היא הממשלה וגופים הקשורים אליה. רוב אנשי העיר מועסקים על ידי הממשל הפדרלי או גורמים ממשלתיים או חוץ-ממשלתיים אחרים (כגון ארגונים לוביסטיים, עמותות, ועסקים שונים הפועלים מול הממשל הפדרלי). מסיבה זו, מושפעת האוכלוסייה של העיר במידה פחותה ממיתון או אינפלציה, מאחר שרוב אנשיה מועסקים במשרדים ממשלתיים ציבורים שמושפעים פחות מתנודות במצב הכלכלה לעומת המגזר הפרטי.
יום 4

28. אתרים[ הבית הלבן - מקום משכנו של נשיא ארצות הברית מאז תחילת המאה ה-19. 27
אתרים[ הבית הלבן - מקום משכנו של נשיא ארצות הברית מאז תחילת המאה ה-19.
הקפיטול - בניין הקונגרס הכולל את בית הנבחרים והסנאט.
ספריית הקונגרס - הספרייה הגדולה והחשובה בעולם. מכילה כ-116 מיליון פריטים.
המול - השדרה המובילה מבניין הקפיטול וכוללת מוזיאונים פדרליים רבים.
הקתדרלה הלאומית של וושינגטון - קתדרלה רחבת ממדים הנחשבת לשישית בגודלה בעולם.
האקדמיה הלאומית למדעים
הארכיון הלאומי של ארצות הברית - הארכיון כולל את העותק המקורי של הצהרת העצמאותוהחוקה.
תיאטרון פורד- בניין התיאטרון בו נרצח אברהם לינקולן.
בריכת ההשתקפות - ממוקמת בסמוך לאנדרטת לינקולן.
בלייר האוס - בית ההארחה של הנשיא
פארק הפוטומק
מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלריה הלאומית לאמנות
הסמית'סוניאן הוא מוסד הכולל מספר רב של מוזיאונים בעלי שם עולמי בעיקר בוושינגטון:
מוזיאון האוויר והחלל הלאומי - כולל מוצגים מרכזיים בתולדות התעופה וחקר החלל.
המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית - המוזיאון ערוך על פי נושאים מרכזיים בתולדות ארצות-הברית.
המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע- אחד ממוזיאוני הטבע הגדולים והחשובים בעולם.
מוזיאון אנקוסטיה
גלריית ארתור מ. סקלר
גלריית פריר
מוזיאון הירשהורן
מוזיאון האינדיאנים הלאומי
המוזיאון לאומנות אמריקאית
גלריית הדיוקנאות הלאומית
מוזיאון הדואר הלאומי
מוזיאון קורקורן
מוזיאון השואה האמריקאי - מוזיאון לאומי אמריקני המוקדש לחקר השואה.
מוזיאון הריגול הבינלאומי
האקווריום הלאומי (וושינגטון הבירה)
מוזיאון האינדיאנים הלאומי (National Museum of the American Indian) נפתח ב- 21 בספטמבר 2004, בעקבות חקיקה של הקונגרס של ארצות הברית משנת 1989.
המוזיאון הוא חלק ממוסד הסמית'סוניאן ויש לו סניפים בניו יורק, במדינת מרילנד ובוושינגטון, בירת ארצות הברית.
בניין המוזיאון בעיר וושינגטון תוכנן על ידי האדריכל דוגלס ג'. קרדינל.
בניין מוסד הסמית'סוניאן, המכונה "הטירה", נמצא במול בוושינגטון, בארצות הברית. הבניין מכיל את משרדי מוסד הסמית'סוניאן ואת מרכז המידע של המוסד.
המבנה בנוי מאבן חול אדומה בסגנון נורמני וברוח התחייה הגותית.
הבניין נבנה בשנת 1855 על פי תכנון של האדריכל ג'יימס רנויק הבן. הבניין נשרף ב- 24 בינואר1865 - השריפה הרסה את המגדלים הצפוני והמזרחי ואת הקומה השנייה של הבניין. הבניין שופץ לאחר השריפה, ושוחזר למצבו המקורי.
בין השנים 1858 ו-1960 שימש הבניין מקום מגוריו של מזכיר המוסד וכן אולמות תצוגה.
יום 4

29. 28
ספריית הקונגרס - Library of Congress, ראשי תיבות: LOC) היא ספריית המחקר של הקונגרס של ארצות הברית, אשר משמשת בפועל אחת מארבע הספריות הלאומיות[1] של ארצות הברית, ואחת מהספריות החשובות והגדולות ביותר בעולם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספריית הקונגרס נוסדה כספריית מחקר לשירותו של הקונגרס של ארצות הברית, בחוק עליו חתם הנשיא ג'ון אדמס ב-24 באפריל 1800. החוק הקצה 5,000 דולר אמריקניל"רכישת ספרים העשויים להיות דרושים לקונגרס". הספרים הראשונים הגיעו מבריטניהב-1801, ושוכנו בבניין הקונגרס עצמו. בתחילה היו באוסף 740 כרכים ושלוש מפות.
כחודש לאחר שאוסף הספרים המקורי, בן כ-3,000 כרכים באותה עת, נשרף יחד עם בניין הקונגרס ב-1814 בידי הצבא הבריטי במסגרת מלחמת 1812, הציע תומאס ג'פרסון את אוסף הספרים שלו לספריית הקונגרס. אוסף הספרייה הפרטית שלו הכילה ספרים רבים במגוון תחומים רחב, כולל פילוסופיה, מדעים, ספרות, ספרים בשפות שונות, ספרים הקשורים להיסטוריה של אמריקה ועוד. לאחר משא ומתן, ואל מול טענות שאין לקונגרס צורך בספרים שאינם משפטיים, נמכרו ב-1815 6,487 הספרים שבספרייתו תמורת 23,940 דולר, סכום גדול באותם ימים, והם מהווים את הבסיס לספרייה הנוכחית.
בשנת 1851 כילתה השריפה הגדולה בתולדות המבנה כ-35,000 ספרים, שהיו כשני שליש מתכולתה, ובהם גם את מרבית האוסף המקורי של ג'פרסון.[2]
מאוחר יותר ניתן לספרייה תפקיד במסגרת ההגנה על זכויות יוצרים: כל מחבר שביקש לזכות בהגנה של חוק זכויות יוצרים של ארצות הברית נדרש לשלוח שני עותקים מיצירתו לספריית הקונגרס. לא כל הספרים המגיעים למשרד זכויות היוצרים שבבניין הספרייה נשארים בספריית הקונגרס. חלקם מועברים לספריות הלאומיות האחרות של ארצות הברית (בהתאם לתוכנו של הספר) או נתרמים לספריות ציבוריות שונות.
מבנה ואוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרייה שמבחינת גודל פיסי היא הגדולה בעולם, שוכנת בארבעה בניינים, שאורך המדפיםהכולל בהם הוא כ-850 קילומטר (אורך המדפים הגדול בעולם):
בניין תומאס ג'פרסון
בניין ג'ון אדמס
בניין ג'יימס מדיסון
בניין מרכז השימור האודיו-ויזואלי הלאומי (קמפוס פקארד)
כל הבניינים למעט קמפוס פקארד (הממוקם בוירג'יניה) מצויים בשכנות זה לזה בקומפלקס הקפיטול של ארצות הברית בוושינגטון די. סי..
בספרייה אוספים חשובים וספרים נדירים, ובהם עותק של תנ"ך גוטנברג. נכון לתחילת פברואר 2008 מקוטלגים בספרייה כ-135 מיליון פריטים, ובכך היא שנייה בגודלה רק לספרייה הבריטית, שבה יש מעל 150 מיליון פריטים, אך היא ספריית המחקר והספרייה הפרלמנטרית הגדולה בעולם, ויש בה אוספים שהם הגדולים בעולם מסוגם. בספרייה כלולים מעל 29 מיליון פריטים מודפסים ובהם מעל 20 מיליון ספרים ב-460 שפות וכ-5 מיליון מפות; מעל 58 מיליון כתבי יד; מעל 14 מיליון פריטים חזותיים ומהם 12 מיליון תצלומים וכן מקוטלגים כ-3 מיליון הקלטות קוליות (כמו בספרייה הבריטית). כל האוספים המוזכרים (למעט האחרון) הם הגדולים מסוגם בעולם, אף יותר מאשר בספרייה הבריטית.
מיון וקטלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרייה פותחה על ידי צ'ארלס קטר שיטה למיון וקטלוג של ספרים הקרויה Library of Congress classification (בקיצור LC), שמקובלת בספריות אוניברסיטאיות רבות, אם כי ספריות ציבוריות מעדיפות את שיטת דיואי.
שיטת הקטלוג הנוהגת בספרייה היא של תקן RDA.
הספרייה פתוחה לציבור הרחב למטרות עיון, וכן מתקיימים בה סיורים לתיירים, והיא מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בוושינגטון הבירה. הכניסה לאולם הקריאה מצריכה אישור, שאותו ניתן לקבל בבניין מדיסון כנגד הצגת תעודה מזהה ובה תמונה.
יום 4

30. 29
מוזיאון האוויר והחלל הלאומי (באנגלית: National Air and Space Museum, בראשי תיבות:NASM) הוא אחד המוזיאונים של הסמית'סוניאן, אשר נמצא בוושינגטון בארצות הברית. למוזיאון האוסף הגדול בעולם של כלי טיס וחלליות.
בין המוצגים:
המטוס של האחים רייט מ־1903.
רוחו של סנט לואיס - מטוסו של צ'ארלס לינדברג, בו חצה לראשונה בטיסה את האוקיינוס האטלנטי.
המטוס בל X-1 בו צ'אק ייגר חצה לראשונה את מהירות הקול.
טיל V-2 - הטיל הראשון שהגיע לחלל.
תא הפיקוד של החללית אפולו 11 - המשימה הראשונה בה נחתו אסטרונאוטים על הירח.
סלעים מהירח.
הדגם המקורי של ספינת החלל אנטרפרייז מסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים.
ספייס שיפ 1 - החללית הפרטית הראשונה בהיסטוריה.
האנולה גיי - מטוס חיל האוויר האמריקאי מסוג B-29, שהטיל את פצצת האטום "ילד קטן" על הירושימה.
מעבורת החלל דיסקברי
המוזיאון הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר במול.
במוזיאון כ־30,000 מוצגים הקשורים לתחום התעופה, ו־9,000 מוצגים הקשורים לתחום החלל. הוא תוכנן על ידי האדריכל ג'יו אובטה. למוזיאון אגף נוסף הנמצא ליד שדה התעופה הבינלאומי דלס - מרכז סטיבן פ. אודבר הייזי, אשר נפתח בשנת 2003.
מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית: United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי הממוקם בקרבת המול בעיר וושינגטון בארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה.
המוזיאון נבנה בעקבות חוק שעבר בקונגרס פה אחד בשנת 1980, אשר נדחף על ידי ועדה שמונתה על ידי הנשיא ג'ימי קרטר. הוא נפתח לציבור באפריל 1993 לאחר שהנשיא ביל קלינטוןוניצול השואה אלי ויזל הדליקו את הלהבה הנצחית באולם הזיכרון של המוזיאון במהלך טקס הקדשה קודר.
הרחוב שבו ממוקם המוזיאון קרוי על שם ראול ולנברג, הדיפלומט השוודי שהציל 100,000 יהודים בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.
המימון לפעילות המוזיאון מגיע בעיקר ממקורות פרטיים ומבמאי הסרטים היהודי סטיבן ספילברג. חלק מהמימון מגיע מממשלת ארצות הברית.
המתקנים במקום מכילים מספר תערוכות, יצירות אמנות, פרסומים וחפצים הקשורים בשואה. המוזיאון אוסף ומשמר עדויות מהשואה, מפיץ חומר חינוכי ומייצר תוכניות עבור הציבור. במוזיאון נערכים טקסי אזכרה שנתיים לזכר השואה. המוזיאון מוציא לאור את האנציקלופדיה של המחנות והגטאות. המוזיאון כולל תערוכה קבועה של ציירת ישראלית-אמריקאית אילנה רביב.
תערוכה קבועה במוזיאון היא היסטוריה כרונולוגית של השואה. היא מתחילה ב-1933, עם עלייתהיטלר לשלטון ומסתיימת בשחרור מחנות הריכוז והקמת מדינת ישראל. התערוכה מתפרשת על פני שלוש קומות וסוקרת שנים שונות. הקומה הרביעית (תחילת התערוכה) סוקרת את השנים ומתמקדת בהרחקת היהודים מהחברה וברצף האירועים שהוביל למלחמת העולם השנייה עד לפלישת גרמניה לפולין. הקומה השלישית סוקרת את השנים 1940 עד 1945 ומתמקדת במחנות הריכוז, במרכזי ההשמדה ובגטאות. הקומה השנייה מתמקדת בהתנגדות לנאצים, בהצלה, בשחרור ובשנים שלאחר המלחמה. בסוף התערוכה מוצג סרט מחזורי המציג עדות של ניצולי השואה.
בנוסף, המוזיאון מכיל את משרדי ועדת המצפון,[1] צוות חשיבה הממומן על ידי הממשלה וגורמים פרטיים, החוקר רצח עם במקומות שונים בעולם. הגוף היה המוביל בידע אודות רצח העם בדארפור שבסודאן וכן בנוגע לאזור הלום הקרבות של צ'צ'ניה ורוסיה, אזור שעשוי לפי הוועדה להוליד פשעי רצח עם. אולם, הוועדה אינה בעלת סמכות לקבוע מדיניות ומשרתת כגוף מייעץ בלבד לממשלת ארצות הברית ולמדינות אחרות המבקשות את שירותיה.
יום 4

31. 30
המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (אנגלית: The National Museum of Natural History) הוא חלק ממוסד הסמית'סוניאן, וממוקם במול בעיר וושינגטון בארצות הברית.
המוזיאון נוסד בשנת 1910 ובו מעל 125 מיליון מוצגים של צמחים, בעלי חיים, מאובנים,מינרלים, סלעים, מטאוריטים וחפצים מעשי ידי אדם.
מוזיאון זה הוא אחד המוזיאונים הפופולריים ביותר של הסמית'סוניאן, שני רק למוזיאון האוויר והחלל הלאומי.
בקומה הראשונה נמצא אולם היונקים המציג פוחלצים של יונקים רבים - חלקם נאספו על ידי הנשיא תיאודור רוזוולט. סמוך לו נמצא אולם הדינוזאורים המציג מספר רב של שלדי דינוזאורים, ביניהם שלדים של טריצרטופס וטירנוזאורוס רקס זה מול זה. בקומה השנייה מוצג אוסף היהלומים של המוזיאון ובו מוצג יהלום התקווה.
ב-2014 נסגר אולם הדינוזאורים לשיפוצים לצורך הצבת שלד חדש של טירנוזאורוס רקסשהוחכר מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. והוא עתיד להפתח בשנית ב-2019
מוסד הסמית'סוניאן  Smithsonian Institution) הוא מוסד המאגד 19 מוזיאונים, 7 מכוני מחקר, ומעל 137 מיליון אוצרות אמנות ומוצגים, אשר מרביתם נמצאים בוושינגטוןבארצות הברית. ברשת המוזיאונים מבקרים בכל שנה כ-30 מיליון איש. המוזיאונים פתוחים בכל ימות השנה
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמית'סוניאן נוסד על ידי ג'יימס סמית'סון (1765 - 1829) אשר שאף להפיץ ידע ברחבי ארצות הברית. סמית'סון בצוואתו הוריש לממשלת ארצות הברית את הונו על מנת שיוקם מוסד שמטרתו "הגדלת והפצת הידע בקרב האנושות". באוגוסט 1838 הגיע ההון לארצות הברית, בדמות 105 שקים ובהם 104,960 מטבעות סובריין זהב (אז בשווי של 500,000$).[1] אך ההון הושקע בצורה גרועה, ומרבית הסכום ירד לטימיון. ב-10 באוגוסט 1846 חתם הנשיא ג'יימס פולק אתחוק הסמית'סוניאן אשר יסד את הקרן המממנת כיום את המוסד.
התעשיין והנדבן צ'ארלס לנג פריר תרם ב-1908 את אוספו הפרטי וכן מימן את בניית הגלריה לאחזקת האוסף (גלריית פריר), שהייתה לגלריה הראשונה של המוסד.
כיום
בראש המוסד עומד אוֹצֵר - תפקיד אשר בפועל משמש בו תמיד נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, ובחבר הנאמנים חבר גם סגן נשיא ארצות הברית.
11 מתוך מוזיאוני המוסד ומרכז המידע של הסמית'סוניאן (השוכן בבניין דמוי טירה) נמצאים במרכז המול, רצועה הנמשכת בין אנדרטת לינקולן ובניןהקפיטול. שאר המוזיאונים נמצאים בוושינגטון, ניו יורק ובשנטילי, וירג'יניה.
המוסד מוציא לאור שני מגזינים: ה-Smithsonian החודשי הנשלח למנויי המוסד, עם יותר מ-2 מיליון מנויים חודשיים והעוסק בתחומים הנחקרים על ידי המוסד. ו-Air & Space הדו-חודשי, היוצא לאור על ידי מוזיאון האוויר והחלל הלאומי.
האסטרואיד 3773 סמית'סוניאן נקרא על שם המוסד.
המוזיאון הלאומי לעיצוב על שם קופר יואיט (אנגלית: Cooper-Hewitt National Museum of Design), הוא המוזיאון היחידי בארצות הברית המוקדש לעיצוב היסטורי ועדכני. המוזיאון נוסד בשנת 1897 בניו יורק, והוא מציג למעלה מ-250,000 מוצגים. המוזיאון ממוקם ב"אזור המוזיאונים" של העיר ניו יורק.
בספריית המוזיאון מעל 60,000 ספרים העוסקים בעיצוב.
המוזיאון הוא חלק ממוסד הסמית'סוניאן.
מוזיאון הירשהורן (Hirshhorn Museum) הוא אחד המוזיאונים של הסמית'סוניאן. המוזיאון נמצא במול בוושינגטון בירת ארצות הברית.
המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל גורדון בנשפט, ומתמקד בעיקר באמנות מודרנית. בגן הפסליםשל המוזיאון מוצג פיסול מודרני.
המוזיאון קרוי על שמו של מייסדו ותורם האוסף: הבנקאי היהודי, יוצא בוצ'אץ' שבגליציה, יוסף ה. הירשהורן ( ).
יום 4

32. (המספרים תואמים לתצלום האוויר) אנדרטת וושינגטון 31
המול (באנגלית: The Mall) הוא השדרה המרכזית של העיר וושינגטון בארצות הברית. השדרה תוכננה כחלק מהתכנון המקורי של העיר על ידי האדריכל הצרפתי פייר שארל ל'אנפן, במטרה ליצור אזור פתוח (להולכי רגל) של עצים, דשא ומונומנטים, אשר יהווה את חוט השדרה המרכזי של העיר. לאורכו של המול ובשוליו ממוקמים מרבית המבנים המרשימים והחשובים ביותר של העיר וושינגטון, האנדרטאות הלאומיות לגדולי הנשיאים ולמלחמות ארצות הברית, המוזיאונים הלאומיים וכמה מחשובי מוסדות הממשל.
השדרה משמשת את הציבור האמריקאי למטרות תיירות ונופש, וכן היא משמשת כאתר המרכזי והחשוב ביותר לקיום הפגנות ומחאות פוליטיות.
המול מתחיל מאנדרטת לינקולן במערב, דרך אנדרטת וושינגטון ועד הקפיטול במזרח.
אתרי המול
(המספרים תואמים לתצלום האוויר)
אנדרטת וושינגטון
המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית
המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע
הגלריה הלאומית לאומנות של פסלי הגן
הבניין המערבי של הגלריה הלאומית לאומנות
הבניין המזרחי של הגלריה הלאומית לאומנות
הקפיטול
אנדרטת יוליסס ס. גרנט
הגנים הבוטניים של ארצות הברית
מוזיאון האינדיאנים הלאומי (בתצלום עדיין בבנייה)
מוזיאון האוויר והחלל הלאומי
מוזיאון הירשהורן
מוזיאון התעשייה
בניין הסמית'וניאן - ה"טירה".
גלריית פריר
גלריית ארתור מ. סקלר
המוזיאון הלאומי לאומנות אפריקאית
יום 4

33. 32
Six Flags America is a theme park located near Upper Marlboro, Maryland.[1][2] It is situated 15 miles (24 km) east ofWashington D.C. and 30 miles (48 km) southwest of Baltimore. The park covers 523 acres (2.12 km2), 131 of which is currently used for park operations. Founded as a wildlife center in 1973 by Ross Perot, ABC television operated the park as a drive-through safari called The Largo Wildlife Preserve beginning in 1974 until its closure in The property was bought by Jim Fowler's Wild Kingdom; thereafter the site was converted from a wildlife preserve into a theme park named Wild World gradually over the years. In 1992, the park was renamed Adventure World after being acquired by Premier Parks, and ultimately was branded as the 10th Six Flags park when Premier Parks acquired Six Flags Inc. and adopted its name in The "America" in the park's name was
chosen regarding the close proximity to the United States' capital.
יום 5

34. 33
האריסברג (באנגלית: Harrisburg) היא עיר הבירה של מדינת פנסילבניה שבארצות הברית. בעיר עצמה 47,196 תושבים ובאזור המטרופליטני שלה מתגוררים 528,892 תושבים (2007).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במיקום בו ממוקמת כיום העיר האריסברג, על גדת נהר ססקהאנה, התגלו סימנים להתיישבות אינדיאנית משנת 3,000 לפנה"ס לערך. מיקומה של העיר על פרשת דרכים בין נתיבים המקשרים לדלוור ולאזור אוהיו, איפשר את החשיבות המסחרית של האזור בתקופה הפרה קולומביאנית. האירופאי הראשון שהגיע לאזור היה האנגלי ג'ון סמית' אשר הפליג במעלה נהר הססקהאנה מוירג'יניה בשנת 1608 ופגש את שבט הססקהאנההמקומי. בשנת 1719 ג'ון האריס האב, סוחר אנגלי, הקים במקום מוצב מסחר. בנו, ג'ון האריס הבן החל להקים את העיר בשנת 1785 על האדמות שרכש אביו, וקרא לה על שמו "האריסברג".
באביב של שנת 1785 נערך סקר במקום על ידי המודד ויליאם מקליי (בן משפחתו של האריס האב) במטרה לתכנן את העיר. בשנת 1791 הפך היישוב רשמית לעיר, ובאוקטובר1812 נבחרה העיר כבירת פנסילבניה.
בראשית המאה ה-19 הייתה האריסבורג חלק מ"מסילת הרכבת הנסתרת" (Underground Railroad) - מסלול בריחת העבדים ממדינות הדרום למדינות הצפון. עבדים שחורים ממדינות הדרום חצו בקרבת העיר את נהר הססקהאנה והוברחו ממנה לקנדה[1]. בשנת1839 הכריזו ויליאם הנרי האריסוןוג'ון טיילור על מועמדותם לנשיאות ארצות הברית.
בשנות ה-30 של המאה ה-19 התפתחה כלכלת העיר. היותה ממוקמת בקרבת תעלת יוניון הפכה אותה לצומת דרכים מסחרי ותעשיות הפלדה והברזל בעיר התפתחו והפכו מרכיב מרכזי בכלכלת העיר, שהפכה לצומת של מסילות ברזל, מכרות, מפעלי פלדה ומפעלים לייצור מכונות.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית שמשה העיר מרכז אימון לחיילי מדינות הצפון, ועשרות אלפי מחיילי צבא ארצות הברית שהו והתאמנו במחנה קרטין שבעיר.
בשל חשיבותה הרבה של העיר, הן בשל מיקומה האסטרטגי, הן בשל מיקומה על צמתים של מסילות ברזל והן בשל חשיבות מתקני הצבא שבה ניסה מפקד צבא מדינות הקונפדרציה של אמריקה, הגנרל רוברט אדוארד לי לכבוש את העיר פעמיים - בפעם הראשונה במסגרת מסע כיבוש מרילנד בשנת 1862, נמנע כיבוש העיר בזכות הפסדו של לי בקרב אניטאם שהביא לנסיגתו לוירג'יניה. הניסיון השני לכיבוש העיר אירע ביוני 1863במסגרת מסע כיבוש גטיסברג. קרב שנערך בקאמפ היל הסמוכה לעיר (כ-3 ק"מ ממערב לה) הסתיים בניצחון צבא ארצות הברית. קרב זה היה הקרב הצפוני ביותר במלחמת האזרחים.
בשנת 1917 נערכה בעיר התצוגה החקלאית של פנסילבניה (Pennsylvania Farm Show) - באותה עת התצוגה החקלאית הגדולה ביותר בארצות הברית. התצוגה הפכה לאירוע שנתי הנערך מדי שנה.
ביוני 1972 נפגעה העיר בשיטפון בעקבות הוריקן אגנס. אירוע נוסף שאירע בקרבת העיר הייתה תאונת אי שלושת המילין שאירעה ב-28 במרץ 1979 באי שלושת המילין הסמוך לעיר. באירוע זה נמסה ליבת כור גרעיני, ובשל החשש מדליפת קרינה רדיואקטיבית החליט מושל המדינה דיק ת'ורנבורג על פינוי נשים וילדים מהאזור הסמוך לעיר. אמנם הוראת הפינוי נגעה ל-5,000 תושבים, אולם כ-140,000 איש ברחו מהאזור.
בשנות ה-70 חוותה העיר שפל כלכלי. בשנת 1981 נבחר כראש העיר סטפן ר. ריד אשר מכהן מאז כראש העיר. ריד פעל להסיט את כלכלת העיר מבסיסה התעשייתי לבסיס תיירותי, הורה על הקמת מוזיאונים (כגון מוזיאון מלחמת האזרחים הלאומי) וכן הקל על בניית מלונות בעיר. בשל מצבה הכלכלי הקשה של העיר נאלץ ריד למכור מוצגים שנאספו על ידי העירייה עבור מוזיאון "המערב הפרוע" אשר לא הוקם. שווי המוצגים שנמכרו הגיע ל-8 מיליון דולרים[2].
שטחה של העיר 29.6 קמ"ר מהם 21.0 קמ"ר שטחי יבשה ו-8.6 קמ"ר (29.11%) שטחי מים.
העיר ממוקמת בעמק ססקהנה - עמק פורה בדרום מרכז פנסילבניה, בו זורם נהר הססקהנה. העיר נמצאת דרומית לרכס הרי בלו ריג', המהווים חלק מהאפלצ'ים. מערבית לעיר נמצא עמק קמברלנד.
נהר הססקהנה מהווה את גבולה המערבי של העיר (וכן הגבול בין מחוז דופין ומחוז קמברלנד). העיר מחולקת למספר שכונות ורבעים, וסביבה פרוורים רבים שאינם מהווים באופן רשמי חלק משטח העיר.
בעת שנערך המדגם הראשון של ארצות הברית, בשנת 1790 הייתה האריסבורג עיירה קטנה אולם בעלת חשיבות מסחרית. בעיר התגוררו אז 875 תושבים[3]. עם גידולה ועלייתה בחשיבותה הכלכלית והמסחרית עקב הפיכתה למרכז תחבורתי ותעשייתי הגיע מספר תושבי האריסברג לשיאו ב-1950 עת התגוררו בעיר כ-90,000 תושבים. מאז שנות ה-50 חלה ירידה במספר תושבי העיר - כאשר רבים מהתושבים עברו לגור בפרוורי העיר (תוך שהם ממשיכים לעבוד בעיר). בשנת 2007 התגוררו בעיר כ-47,000 תושבים.
יום 6

35. 34
אָמִישׁ  Amish) הוא שמה של קהילה נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שמאמיניה חיים בצפון ארצות הברית. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינתפנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה.
מקור האמיש הוא בשווייץ וגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים - קהילהאנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שהאמינה כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, וכי הטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמםסקרמנט זה. אנשי הקהילה האמינו גם בחיי פשטות וצניעות ובפציפיזם.
עקב חילוקי דעות בנושאי פירוש הדת והתנהגות מוסרית בקרב הקהילה המנוניטית, פרש אחד המנהיגים בקהילה השווייצרית - יעקב אמאן ( ) יחד עם קבוצת חסידיו מהמנוניטים והקים קהילה חדשה. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות, הורה לגברים להפסיק להתגלח, ועל כל הקהילה פקד ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים.
עקרונות האמיש מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה - Rumspringa). במהלך תקופה זו - הנמשכת מספר חודשים או יותר - משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. חזותם העבדקנית מזכירה את היהודים החרדים, אך בשונה מהיהודים החרדים חברי האמיש מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.
צעירי האמיש עוסקים בספורט כבילוי חברתי מרכזי (בעיקר היות שהם מנועים מגלישה באינטרנט וצפייה בתוכניות בידור בטלוויזיה, ואף מוגבלים בשמיעת מוזיקה).
חברי הקהילה נרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בגרמניה, ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה. גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הביטחון.
גם בקרב האמיש התחוללו פילוגים ואיחודים. חלקם חזרו לחיק הכנסייה המנוניטית
היסטוריה[
האמיש התפצלו במאה ה-17 מקבוצה דתית אחרת - המנוניטים (Mennonites), שהם חלק מהזרם האנאבפטיסטי שהתפתח באזורים כפריים בשווייץ, מורבייה ובוהמיה. השם מנונייט נגזר משם המייסד מנו סימון. פירוש השם הוא ההולכים אחרי מנו. המנוניטים נרדפו על ידי הקתוליםוהפרוטסטנטים כאחד וחלקם הועלו על המוקד ככופרים.
בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17, התפצלו מהם האמיש, אשר הלכו אחרי חוואי שווייצרי בשם יעקב אמן, שהציג אוטופיה חלופית. פשר השם אמיש הוא: אלה השייכים ליעקב אמן. יש גורסים, שאמיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים.
נקודת המחלוקת העיקרית בין המנוניטים לאמיש הייתה המחויבות לדת לעומת המחויבות למשפחה – המנוניטים דגלו בגישה פשרנית באופן יחסי. הם לא החרימו ילדים שסטו, מתוך הבנה שלא ניתן לנתק לגמרי קשרים כה קרובים. לעומתם, יעקב אמן היה נוקשה הרבה יותר וטען כי המשך הקשר עם ילד, שסטה מעקרונות האמיש, גורם להתרופפות הקבוצה.
כרכרת אמיש (באגי) בפנסילבניה
האמיש גרים בעיקר בארצות הברית ומיעוטם בקנדה ובדרום אמריקה. ההגירה לשם הייתה במאה ה-18, אז התיישבו בעיקר באזור פילדלפיה במחוז 'הולנד' [Holland county]. בשנים האחרונות המרכז מתחיל לנדוד משם בגלל בעיות. כיום קיימות מספר קהילות אמיש שיש ביניהן יחסי גומלין מצד אחד אך גם יריבות מסוימת מצד שני. כל קהילה פיתחה לעצמה ניואנסים משלה. את שרותי הרפואה הם מקבלים מהמנוניטים, אשר קיבלו את הטכנולוגיה והקדמה. כיום, הקהילה הגדולה ביותר נמצאת באינדיאנה, לצד קהילה גדולה של מנוניטים. קהילות אמיש קיימות ב-20 מדינות, רובן חיות רחוק מהערים, בהעדיפן מקומות חקלאיים וקהילות קטנות.
יום 6

36. יום 6 המבנה החברתי ומנגנוני הפיקוח[35
המבנה החברתי ומנגנוני הפיקוח[
האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" – כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. בחייהם קיים קשר חיוני לעבודת אדמה ומסגרות חקלאיות ורובם איכרים או חוואים, העוסקים בגידול בעלי חיים ובעיבוד הקרקע ועל כך עיקר פרנסתם. לאחר תקופה מסוימת של שפל, קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגנים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד. המשק החקלאי מתקיים כמעט ללא מכונות, מלבד מקרים אחדים. למשל, מותר להשתמש בקומביין לאלום אלומות, אך להעברת האלומות יש להשתמש בסוסים בלבד. אסור להעסיק שכירים ולכן הילדים הם העוזרים בשדות מגיל צעיר.
בניגוד לשייקרס ובדומה לקבוצות יהודיות שמתגוררות בתוך אוכלוסייה אחרת, אין לאמיש יישובים נפרדים. הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה', באזורים כפריים. ביישובים בהם הם מתגוררים ניתן לראות לעתים בית עם כרכרה ולידו בית עם מכונית. הם אינם זקוקים להתיישבות נפרדת, יש להם כלים לפיקוח חברתי לשימור ובידול אורח חייהם. הם יצרו שותפויות עסקיות עם אלה שאינם בני הקהילה, העוזרים להם לשמור על עקרונותיהם כמין "גוי של שבת". האוכל מהווה חלק מהמנגנונים הנוקשים, שהאמיש פיתחו על מנת להתבדל מסביבתם המודרנית, נושא בעל חשיבות עליונה, שבא לביטוי בענישה מחמירה ובהפעלת כוח רב מאוד כלפי הסוטים ממנהגיה. המתח בין המציאות המודרנית המחייבת פשרות מכאן לבין אורח החיים הפונדמנטליסטי מכאן הוא גדול.
הבגדים השחורים, כשל איכר גרמני, הם אחד מהסממנים הבולטים של התבדלות הקבוצה. סממן לבוש בולט נוסף הוא הכובע השחור רחב השוליים שהגברים נוהגים לחבוש וכן העובדה, כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל המאפיינים שותפים לשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האמיש מרגישים, שההקפדה על השוני בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ. בגדיהם אינם תחפושת, אלא ביטוי לאמונתם. הכרכרה האמישית – הבאגי - תהיה תמיד שחורה, בעוד שאצל יתר המנוניטים מקובלים צבעים שונים, ובייחוד אפור.
סימן חיצוני מעניין אצל האמיש הוא העדרו של השפם. בכלל, כל האזור סביב הפה מגולח לגמרי בגלל מנהג דתי הכרוך בכניסה לאחווה וכולל את "נשיקת הקודש"[דרושה הבהרה], ששער פנים עלול להפריע לה. כמו כן, קציני הצבא במדינות, שניסו לגייסם בכפייה, התאפיינו בשפם ועל כן הם רואים בשפם סימן לעוינות.
מבחינה לשונית האמיש הם תלת-לשוניים. בבית הם מדברים "הולנדית של פנסילבניה" (Pennsylvania Dutch), בקשרי עבודה הם משתמשים בגרמנית גבוהה (Hochdeutsch), והם לומדים אנגלית כדי לשוחח עם מי שאינו חבר בקהילה.
ראיה חשובה לעצמאות האמיש מסביבתם היא העובדה, שאינם רוצים/מוכנים לקבל כל שרות או תקציב מהמדינה ואינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי - הם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הקהילה במסגרת משפחתית וקהילתית. גישתם זו באה לביטוי בסירוב להזדקק לכל סוג של ביטוח, אם לאומי ואם רפואי, ויש להם סידור מיוחד בנוגע למסים. אין להם גם חשבונות בנק, חסכונות וכו'. וכל רווחיהם מושקעים במשק.
נשות האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל בעיקר במטבח, המצריך עבודה קשה וממושכת, בהיותו נטול חשמל. האנרגיה היחידה שהם משתמשים בה היא אנרגיית רוח, המפעילה משאבות מים להשקיית השדות. מקור פרנסה נוסף הוא ייצור חפצים בעבודת יד למכירה, כמו רקמה מיוחדת של הנשים, שלשם יצירתה הן יושבות יחד בערבים הארוכים, אישה אישה ומעשה הרקמה שלה בידה. חלקן יולדות בביתן, מתוך בחירה, בעזרת מיילדות מבנות הקהילה, ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה.
נשים נשואות עובדות קשה אבל בדרך כלל בבית. נשים רווקות עובדות בעבודות שונות במקביל למשק הבית, חלקן במסעדות, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתי אנשים שאינם אמיש, בתור עובדות משק בית.
מנגנון פיקוח חברתי חשוב מבוסס על עידוד שיחות מעמיקות ומפגשי פנים אל פנים. לכן נאסר על בני הקהילה להחזיק טלפון. כיום מקובל להחזיק מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי מחוץ לבניין, בתוך מבנה ארעי המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. בני האמיש מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קירבה שוטפים בין כלל החברים בה, הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאד.
חשוב לזכור, כי כל סולידריות חברתית גבוהה מביאה להפחתת החופש. כאשר הילדים גדלים ומתחתנים צריך לדאוג להם לבית. כיוון שאין חסכונות, הצורך ברכישת אדמה ובניית בית מביא להתגייסות הקהילה כולה לנושא. כל אחד תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.
יום 6

37. 36
הבסיס הראשוני הוא המשפחה, המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קיימת סטייה ממנהגי הקהילה מצד אחד הילדים או אחד ההורים, או כאשר נוצר חיכוך בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות לפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים על אופן הפעולה. בדרך כלל, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל (חרם לשבוע, שבועיים וכו') ולאחר מכן העונש האולטימטיבי – הרחקה סופית. מי שזקני האמיש הכריזו עליו כסוטה, או מי שלא נכנס בבגרותו לאמיש, אינו רשאי לקיים עימם יחסים מסודרים ובייחוד נאסר עליו להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות, כמו אכילה או שתייה משותפת. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בקהילה. אין מגישים אוכל לאורחים ואין אוכלים אצל אחרים.
החינוך והחיברות
החינוך היווה סלע מחלוקת משמעותי בין האמיש לסביבתם ולשלטונות. בעבר, לא היו להם בתי ספרמשלהם והם הצטרפו לבתי הספר הכפריים. כאשר החברה האמריקאית החלה לעבור שינויים והעיר התקרבה לכפר, החלו לפתח בכפרים בתי ספר אזוריים גדולים, שהתלמידים מגיעים אליהם באמצעות הסעות. על מנת להימנע מהשתתפות במוסדות אלו, נאלצו האמיש להקים בתי ספר משלהם. עיקר הרעיון – למנוע השכלה כללית מהילדים על מנת שימשיכו בדרכי הוריהם ויהיו חקלאים כמותם. הילדים, על פי השקפת האמיש, צריכים לעבוד בשדה מרגע שהם מגיעים למודעות עצמית. השיטה היא one room school, בו לומדים כל הילדים ביחד עד גיל 12/13. לאחר מכן, יש להם פטור מיוחד מלימודים. מניעת הלימוד והידע היא אחד ממנגנוני הפיקוח, בו נעזרים האמיש על מנת למנוע מהילדים לצאת עם בגרותם אל החברה הכללית.
המבוגרים בני האמיש רואים בבית הספר שלב לימוד הכרחי להכנת המתבגר לעולם. הילדים זוכים להשכלה פורמלית עד גיל 12 ולאחר מכן הם מקבלים תוכניות לימודיות בפיקוח הוריהם. הלימודים בכיתה מתנהלים באנגלית ללימוד השפה. המורות עצמן הן מהאמיש ובעצמן זכו להשכלה רק עד גיל 12. המנוניטים מתייחסים לנושא בצורה שונה ומעניקים השכלה רחבה בהרבה לילדי הקהילה.
בשנים האחרונות נוצרה נורמה, לפיה הילדים יוצאים מהקהילה בגיל מסוים ל"עולם המודרני" כדי לבחון אותו לתקופה ואז, כבוגרים, חוזרים מבחירה ומצטרפים לקהילה. (יש לזכור שהם אנאבפטיסטים).
בני הנוער נפגשים באופן מסודר לערבי שירה בימי ראשון, בהם אין התכנסות של כלל הקהילה (שנפגשת אחת לשבועיים). במפגשים אלה נוצרת ההיכרות ההדדית. הנער יקח את הנערה בכרכרה לביתה ובשלב זה הם ישמרו את התעניינותם ההדדית ואת מהלכי החיזור בסוד. מספר ימים לפני החתונה יודיעו בני הזוג בכנסייה על כוונתם להינשא. חתונות מתקיימות מנובמבר עד דצמבר, לכל המאוחר. אחרי שעונת הקציר בסתיו מסתיימת. חתונות מתקיימות בימי שלישי וחמישי, כיוון שהם הימים הפחות עסוקים בעבודה חקלאית. אין עורכים חתונות בשבת בשל הצורך לנקות ביום שלאחר החתונה ויום ראשון אינו מתאים לכך. החתונה מתקיימת בבית הכלה עם כ-200 מוזמנים ויותר, הטקס נמשך כארבע שעות. בדרך כלל חתונה תחל בשעה 8:30 לאחר שהמשפחות השכימו בארבע לפנות בוקר להספיק לעשות את כל שנדרש במשק ולהתכונן לקראת בואם של האורחים. בחתונות אמיש אין נשיקות, טבעת, פרחים, צילומים וקייטרינג. אחרי החתונה תתקיים סעודה של מטעמים מסורתיים. הכלה תופרת לעצמה שמלת כלה כחולה, שתשמש אותה לתפילות בשנים הבאות, כשמלה הטובה והחגיגית ביותר בחייה. יש אף שנקברות בה. הנישואים אינם יוצאים לפועל ללא הסכמת המשפחות ואישור הבישופים והם נתפסים כאירוע קהילתי לא פחות ממשפחתי.
החיים הדתיים לא קיים בית תפילה או בית כינוס כלשהו. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד – גברים נשים וטף. עיקר הטקס הוא בשירת המנונים אבל הוא כולל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה וקיום עבודת האל שם הם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות. גרסה אחרת אומרת, שהנוהג לערוך את התפילות בבתי החברים ולא בבית תפילה רשמי הוא שריד לתקופת הרדיפות, כשהאמיש לא יכלו להתפלל בכנסיות כבני פלגים אחרים בנצרות.
העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרב הקבוצות הללו. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו. הבחירה היא צרוף של שני מנגנונים האמורים לצור יחד היבט של כריזמה מחד גיסא ובחירה אלוהית מאידך גיסא. שלב א' – בחירה של מספר מועמדים, שהקהילה רואה כראויים, בבחירה דמוקרטית. שלב ב' – העלאה בגורל של ספר קודש אחד מכלל ספרי הקודש של הנבחרים בשלב א'. שלב זה נועד לחזק את ביטחונו של מי שהקהילה בחרה בו. הבישוף הוא המענה לשאלות ההלכתיות בתוך הקהילה. הבישופים של כל הקהילות מתכנסים יחד לקבלת החלטות כלליות בנושאים רגישים וחשובים. לעתים, קהילה מתנגדת ופועלת בניגוד לפסק הלכה בישופי ואז ההחלטה אם להשאירה כחברה בקבוצת האמיש או לא תלויה בסוג הנושא וסוג ההתנגדות.
יום 6

38. מפעל השוקולד של הרשי (Hershey's Chocolate World) 37
מפעל השוקולד של הרשי (Hershey's Chocolate World)
האם ידעתם ששוקולד הרשי כל כך מפורסם שיש לו אפילו עיירה משלו? סביב מפעל השוקולד המקורי שהקים מילטון הרשי בפנסילבניה ב-1903, ובמרחק נסיעה מהעיר פילדלפיה, נמצא עולם השוקולד של הרשי (Hershey' Chocolate World), מקום מיוחד עם אטרקציות כיפיות וריח של שוקולד. כאן תוכלו לצאת לסיור מודרך בפס הייצור המתוק, ללמוד כיצד הוקם מפעל הרשי, להכין חטיף שוקולד בעצמכם, ללמוד כיצד טועמים שוקולד,
איך הכל התחיל? סיפורו של שוקולד הרשי וביקור במוזיאון
עד להצלחה הגדולה ולהפיכתו של שוקולד הרשי למותג מפורסם בכל בית, היו למילטון הרשי המייסד, לא מעט כישלונות. בסוף המאה ה-19 הוא ניסה לפתוח חנות לדברי מתיקה בפילדלפיה, אך נכשל חרוצות, לאחר מכן ניסה להצליח כיצרן ממתקים בניו יורק, אך גם זה לא עבד, ומילטון חזר לפנסילבניה מולדתו. שם במחוז לנקסטר שהיה ביתו, ייסד ב-1890 את חברת ממתקי הקרמל של לנקסטר. ההצלחה של החברה, השיגה למילטון את ההון הראשוני הנדרש, להגשים את חלומו סוף סוף ולהקים מפעל של שוקולד. ב-1903 הוא ייסדאת מפעל הרשי, בעיירה דרי צ'רץ' שבמחוז, שלימים תשנה את שמה לשם המותג ומאז היא ידועה בשם הרשי.
ההצלחה הגדולה של המפעל, הביאה לשיכלול בתהליך ייצורו של שוקולד החלב, עד שהטעם המפורסם של חבילת השוקולד החומה, הפך לידוע ואהוב בכל רחבי ארצות הברית. תנופה זאת הובילה את מילטון לפתח מוצרים מתוקים נוספים, ביניהם "נשיקות הרשי", שוקולד קטן שעוצב כטיפה ונעטף בנייר כסף, חטיפי שוקולד בוטנים, חטיפי m&m ועוד. עד לשנת 1920 יוצרו במפעל כבר מעל ל-80 מיליון ממתקים.
העיירה הרשי גדלה גם היא, וסיפקה תנאי מגורים טובים לעובדי המפעל. שם גם ייסדו מילטון הרשי ורעייתו קת'רין, שהיו חשוכי ילדים, בית ספר ופנימייה לילדים יתומים, וציוו בירושתם את רוב הונם לבית הספר. עד היום נחשב המוסד לאחד מבתי הספר הטובים והעשירים בארצות הברית, ובו לומדים מדי שנה כ-2,000 ילדים יתומים שחיים בתנאי פנימייה בעיירה.
בשנות ה-30' בזמן השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, היה מפעל הרשי אחד היחידים שהמשיכו להצליח בכלכלה המדשדשת. מילטון הרשי, שהאמין בעבודת כפיים, חריצות ובתנאים טובים לעובדיו, גייס לעבודה מאות עובדים, דוקא בעידן של צמצומים ופיטורים, ופיתח את העיירה באמצעות בניית בתי מלון, רכבות, אצטדיון ופארקים, כל זאת מתוך אמונה כי החיים בארצות הברית ישובו וישגשגו. ב-1945 נפטר מילטון הרשי בגיל 88, והשליטה במפעל עברה לתאגיד הנושא את שמו. במהלך השנים החברה המשיכה להתפתח ולפתח מוצרים חדשים, מסוכריות עד למסטיקים ומפעלי ייצור מזון. ועד העובדים של הרשי נותר אחד מועדי העובדים החזקים ביותר בארצות הברית, ועד היום תנאי הרווחה של העובדים במפעלי הרשי השונים ברחבי ארצות הברית והעולם, נחשבים לטובים במיוחד, והחיים בעיירה הקטנה הרשי נשארו ברמה גבוהה. את סיפורו של החלום האמריקאי, מכישלון להצלחה, ואת סיפור מפעל חייו של מילטון הרשי ניתן ללמוד ולחוות במוזיאון השוקולד (The Hershey Story Museum) שממוקם במרכז העיירה. המוזיאון המספק חוויה אינטרקטיבית לילדים ולמבוגרים, ותצוגות קבע מרתקות, הממחישות בעזרת אמצעים ויזואליים: כרזות ישנות וסרטונים אינטראקטיביים, את גלגוליו השונים של המותג המתוק. ומה שווה ביקור במוזיאון שוקולד מבלי לטעום? תמורת תשלום נוסף תוכלו גם לחוות טעימה ממבחר משקאות השוקולד, והטעמים השונים שמסביב לעולם, וליהנות מביקור מרתק במעבדת השוקולד. .
יום 6

39. 38
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן הוא שמו של כפר קטן באיזור אגמי האצבעות לצידו שוכן פארק מדינה ווטקינס גלן, הנחשב המרשים והיפה ביותר באיזור. לאורך כשני מייל זורמים המים בשורה של 19 מפלים בהפרשי גובה כוללים של למעלה ממאה מטר. ניתן גם לרחוץ בבריכת המים הנקווים.
קישור למפת הפארק
מסלול ההליכה הידוע הוא בתוך קטע מהנקיק(( Gorge בין העיירה ווטקינס גלן שבמזרח ועד מסילת ברזל בקצהו המערבי. יש שלוש כניסות למסלול, אבל הראשית, ממנה מקובל להתחיל את המסלול נמצאת בצד המזרחי של הפארק ומגיעים אליה מתוך העיירה ווטקינס גלן.
מדובר במסלול קצר של כשני קילומטר בכל כיוון. אם מתחילים מצידו המזרחי של הפארק, יש לא מעט מדרגות עד שמגיעים לסוף השביל, אבל הן מפוזרות בצורה נוחה לאורכו וממילא עוצרים הרבה כדי להביט בנוף המרהיב ולצלם… לא מדובר במאמץ פיזי יוצא דופן. בעונה יש גם שאטל שיכול להחזיר אתכם לנקודת ההתחלה, אבל בהחלט ניתן גם לצאת מהנקיק בסוף המסלול ולחזור דרך שביל נוח וקל שעובר מעל הקניון. אם חוזרים בשביל זה
איזור אגמי האצבעות נמצא בצפון-מערב מדינת ניו יורק. באיזור שורה של אגמים עמוקים ומוארכים שכולם בערך על ציר צפוני-דרומי ונראים כמו אצבעות ארוכות. מצפון מזרח להם נמצא אגם אוניידו שהוא עבה יותר ורוחבי. לרוב הוא אינו נחשב אחד מאגמי האצבעות אבל יש המכנים אותו "האגודל"
יום 7

40. הפרובינציה מורכבת משלושה אזורים גאוגרפיים עיקריים: 39
אונטריו  Ontario, היא הפרובינציה המאוכלסת ביותר בקנדה. הפרובינציה נמצאת במרכז-מזרח קנדה, ובירתה טורונטו. בפרובינציה נמצאת גם העיר אוטווה - עיר הבירה של קנדה. שטח הפרובינציה 1,076,395 קמ"רומתגוררים בה כ-13 מיליון תושבים (נכון ל-2012).
אונטריו גובלת בצפון במפרץ הדסון ומפרץ ג'יימס, במזרח בקוויבק, במערב במניטובהובדרום במדינות ארצות הברית מינסוטה, ויסקונסין, מישיגן, אוהיו, פנסילבניה וניו יורק.
הגבול הארוך בין אונטריו לארצות הברית עובר לאורך נהרות ואגמים - החל באגם העצים, דרך נהר סנט לורנס המחל מקורנוול, דרך הימות הגדולות: ימת סופריור, ימת יורון, ימת אירי וימת אונטריו (על שמה קרויה הפרובינציה).
העיר הגדולה בפרובינציה היא בירתה - טורונטו. עיר הבירה של קנדה - אוטווה נמצאת במזרח הפרובינציה על גדת נהר אוטווה, המהווה את הגבול בין אונטריו לקוויבק.
הפרובינציה מורכבת משלושה אזורים גאוגרפיים עיקריים:
דרום אונטריו - אזור פורה בעל אקלים נוח יחסית בו מתגוררת כמעט כל האוכלוסייה של הפרובינציה. בו נמצאים מרבית הערים, האזורים החקלאיים ואזורי התעשייה.
אזור המגן הקנדי בצפונה ומרכזה של הפרובינציה - אזור שומם ברובו אך עשיר באגמים ובמחצבים.
אזור מפרץ הדסון - אזור ביצות ויערות.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרובינציה קרויה על שם ימת אונטריו. מקור המילה "אונטריו" בשפה האינדיאניתאירוקוויאית שפירושה "אגם יפה" או "מים יפים".
ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירת אונטריו היא טורונטו ובה ממוקמים בניני השלטון השונים וכן בית המחוקקים של הפרובינציה. ממשלת הפרובינציה מופקדת על תחומי הבריאות, החינוך, התחבורה ונושאי פנים נוספים שאינם בסמכותה של הממשלה הפדרלית של קנדה.
סעיף 69 לחוק צפון אמריקה הבריטית קובע:
"יהיה בית מחוקקים לאונטריו המרכב ממשנה למושל ומבית אחד, שיקרא האספה המחוקקת של אונטריו"באספה המחוקקת 107 מושבים, והיא ממוקמת בקוינס-פארק במרכז העיר טורונטו. בדומה לשיטה הפרלמנטרית הבריטית, ראש המפלגה עם מספר המושבים הרב ביותר הוא ראש הממשלה של אונטריו. ראש הממשלה בוחר את המועצה המבצעת, ואנשיה נקראים "שרי הכתר".
חברי הפרלמנט נקראים "חברי הפרלמנט הפרובינציאלי" (באנגלית: Members of the Provincial Parliament, ובצרפתית: députés de l'Assemblée législative)
יום 8

41. כלכלה [הנהרות הרבים באונטריו, ובעיקר נהר ניאגרה משמשים לייצור (וייצוא) חשמל לפרובינציות אחרות בקנדה ולארצות הברית. לפרובינציה קווי תחבורה רבים המקשרים אותה לארצות הברית ומאפשרים התפתחות של אזור תעשייתי גדול, המייצר מכוניות, ברזל, פלדה, מוצרי מזון, מוצרי חשמל, מוצרים כימיים ונייר. באונטריו מייצרים בכל שנה יותר מ-2,500,000 מכוניות. באונטריו מכרות, וגידולי יערות לתעשיות העץ והנייר.
טורונטו היא מרכז הכלכלה והפיננסים ומרכז הבנקאות של קנדה.
התוצר הגולמי של אונטריו בשנת 2003 היה 494,229,000,000 דולר קנדי, 40.6% מהתל"ג של קנדה כולה, ויותר מהתל"ג של אוסטריה, בלגיה ושוודיה.
חקלאות
בעבר עיקר כלכלת הפרובינציה התבססה על החקלאות, כיום הדבר אינו כך. מספר החוות החקלאיות יורד בהדרגה, לדוגמה: מספר החוות החקלאיות בשנת ,633 לעומת 59,728 בשנת 2001, אולם גודלן של החוות הקיימות גדל. ענפי החקלאות העיקריים הם גידול בקר, דגנים וכבשים. באזור חצי האי ניאגרה וימת אירי מגדלים פירות, ירקות וגפנים.
היסטוריה[ראשית ההתיישבות האירופית קודם להגעתם של מתיישבים אירופאים לאזור, התגוררו בו שני שבטים אינדיאניים: האלגונקוויאנים והאירוקווי. החוקר הצרפתי אטיין ברולה חקר את האזור בין השנים 1610 -1612, והחוקר האנגלי הנרי הדסון חקר בשנת 1611 את מפרץ הדסון (הקרוי על שמו) והכריז על השטח - שטח אנגלי. בשנת 1615 הגיע סמואל דה שמפלן לימת יורון והחלה התיישבות של מיסיונרים צרפתיים באזור הימות הגדולות.
בסוף המאה ה-17 הקימו הבריטים מוצבי מסחר באזור, והחל מאבק בינם לבין הצרפתים על השליטה באזור. עם תום מלחמת הצרפתים והאינדיאנים וחתימת חוזה פריז (1763), הפך האזור לטריטוריה בריטית. בשנת 1774 היה האזור לחלק מקוויבק, והממשלה הבריטית העניקה אדמה (0.8 קמ"ר אייקרים) לכל תומך שלה ("לויאליסט") שנאלץ להימלט מארצות הברית במהלךהמהפכה האמריקנית, ואיבד שם את רכושו.
הקמת אונטריובעקבות הגירת הלויאליסטים גדלה אוכלוסיית המדינה, ובחוק משנת 1791 חולקה הפרובינציה לשתי פרובינציות - שתי הקנדות - קנדה העליונה - מערבית לנהר אוטווה, וקנדה התחתונה - מזרחית לו. ג'ון סימקו מונה בשנת 1793 למושל הראשון של קנדה העליונה, שלימים שונתה שמה לאונטריו.
במהלך מלחמת 1812 פלשו כוחות אמריקניים לקנדה העליונה, אך הובסו בידי הבריטים וכוחות של אינדיאנים מקומיים. האמריקאים זכו בשליטה בימת אירי ובימת אונטריו ובעקבות קרב יורק) כבשו את העיר יורק, היא טורונטו, ושרפו אותה.
לאחר 1812 היגרו לקנדה מתיישבים רבים מבריטניה. בעקבות כמה מרידות מקומיות של המתיישבים הצרפתיים החליטה הממשלה הבריטית להעניק אוטונומיה לקנדה. שתי הפרובינציות אוחדו שוב בשנת 1840 לפרובינציית קנדה, ובשנת 1848 ניתן להן שלטון עצמי פרלמנטרי.
על מנת להקטין את החיכוכים והמחלוקות בין דוברי הצרפתית לדוברי האנגלית, נערכו כמה כנסים בשנות ה-60 של המאה ה-19 והוחלט להקים מדינה (דומיניון) המאחדת ארבע פרובינציות: נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק, קוויבק ואונטריו. החוק המקיים את הפרובינציות נכנס לתוקפו ב-1 ביולי1867.
1867 – מרגע הפיכתה של אונטריו לפרובינציה של קנדה, החל גם המאבק על זכויות וסמכויות שלטוניות בינה לבין השלטון הפדרלי. בין השנים 1872 - 1896כיהן עו"ד אוליבר מווואט כראש ממשלת אונטריו, ובכל תקופת שלטונו נאבק על השארת סמכויות נרחבות בידי הפרובינציה והפחתת הסמכויות של השלטון הפדרלי. תוצאות מאבקים אלה היו ביזור נרחב של סמכויות. בין השנים הוקמה מסילת הרכבת הקנדית פסיפית אשר קישרה בין צפונה של אונטריו לקולומביה הבריטית, והובילה להתפתחותה ולצמיחתה של התעשייה באונטריו.
לאחר שנת החל מסוף המאה ה-19, החל ניצול משאבי הטבע של האזור, והוקמו מרכזי מכרות בגרייטר סדברי, קובאלט, וטימינס. כמו כן החל הניצול של נהרות האזור על מנת להקים תחנות כוח הידרו אלקטריות לצורך ייצור חשמל.
ביולי 1912, העבירה ממשלתו השמרנית של סר ג'יימס ויטני את תקנה 17 לפיה הוגבל מספר בתי הספר דוברי הצרפתית בפרובינציה. בשל הביקורת הרבה על התקנה היא בוטלה בשנת 1927.
בשנת 1916 נקבע בחוק איסור מכירת משקאות אלכוהליים על ידי ממשלתו של סר ויליאם הירסט. איסור זה בוטל בשנת 1927.
לאחר מלחמת העולם השנייה החל שגשוג כלכלי בטריטוריה, ואזור אונטריו הפך מוקד למהגרים רבים שהגיעו אליו.
בשל התנועה הלאומית הקיימת בקוויבק, ובעיקר לאחר בחירת מפלגת קוויבק בשנת 1976, עזבו עסקים רבים את קוויבק ועברו לאונטריו. בעקבות מעבר רב של עסקים זה, הפכה טורונטו שבאונטריו לעיר העסקים
הראשית של קנדה, במקום מונטריאול שבקוויבק. 40
יום 8

42. 41
כמו שכנתה האמריקאית שמעבר לאגם אונטריו, גם טורונטו אימצה לחיקה את תרבות השפע והצריכה. חובבי קניונים יוכלו ללכת כאן לאיבוד לשבועות שלמים במתחמי הענק הממכרים שפזורים ברחבי העיר. אלה מתגאים בנציגויות של כל הרשתות המוכרות, לפעמים תתקלו אפילו בכמה סניפים של אותה רשת באותו קניון. חלק מתרבות הקניונים המקומית חייבת את קיומה לחורף הקנדי המתיש, שהופך את השיטוט ברחובות לבלתי אפשרי, לכן הקנדים מקרים כל דבר, מחברים אותו במנהרות מחוממות למתחם המקורה הקרוב, ויוצרים ערים בתוך ערים. אם אתם בשופינג -מאניה נסו גם את הרשתות המקומיות, הן מציעות בדרך כלל סחורה דומה עד זהה לזו האמריקאית, במחירים מעט נמוכים יותר. וצאו מעט מהקניונים לשיטוט בשכונות, כל אחת מהן מתאפיינת באווירה מעט שונה וניתן למצוא בהן פריטים מיוחדים יותר, מווינטאג' עד אופנת עילית
כמו שכנתה האמריקאית שמעבר לאגם אונטריו, גם טורונטו אימצה לחיקה את תרבות השפע והצריכה. חובבי קניונים יוכלו ללכת כאן לאיבוד לשבועות שלמים במתחמי הענק הממכרים שפזורים ברחבי העיר. אלה מתגאים בנציגויות של כל הרשתות המוכרות, לפעמים תתקלו אפילו בכמה סניפים של אותה רשת באותו קניון. חלק מתרבות הקניונים המקומית חייבת את קיומה . ניאגרה און-דה-לייק (באנגלית: Niagara on the Lake) היא עיירה באזור ניאגרהבאונטריו שבקנדה. העיירה קרובה למפלי הניאגרה ומושכת תיירים רבים לרחובותיה הציוריים וההיסטוריים. העיירה משופעת במוזיאונים המתארים את ראשיתה החל מסוףהמאה ה-18. יש בה שפע של גלריות לאמנות, חנויות מעוצבות ובתי מלון.
בעיירה מתקיים מדי שנה פסטיבל תיאטרון ידוע בו מוצגים מחזותיו של ג'ורג' ברנרד שו. המחזות מוצגים החל מאפריל ועד לנובמבר בשלושה תיאטראות במרכז העיר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיירה נוסדה בשנת 1781, קרוב לנקודת המפגש בין אגם אונטריו לבין נהר ניאגרה, בשם בטלרסבורג על ידי לויאליסטים ששמרו אמונים לבריטניה בזמן מלחמת העצמאות האמריקנית. בשנת 1792 שונה שמה לניוארק והיא הייתה לבירה הראשונה של אונטריו(אז "קנדה העליונה"). בשנת 1796 הועברה הבירה ליורק (כיום טורונטו). שנה אחר כך שונה שמה לניאגרה. בסוף המאה ה-19 הוחל השימוש בשם ניאגרה און-דה-לייק כדי להבחין בינה לבין העיירה הצמודה למפלי הניאגרה.
The town is home to the Shaw Festival, a series of theatrical productions featuring the works of George Bernard Shaw, his contemporaries, or plays about his era (1856–1950), running from April to November. The festival operates three theatres in the centre of town: the Festival, Royal George, and Court House theatres, and features one of a repertory acting company, scenic staff, and collection of resident and guest directors considered some of the best in the English-speaking world.
Along the Niagara Parkway is RiverBrink Art Museum, a popular tourist destination in Queenston. It is home to a unique collection of over 1,400 artworks and artefacts by Canadian and international artists, assembled by Samuel E. Weir. Completed in 1970, the building features Georgian-style architecture, including a mansard roof and gabled windows. It served as Weir's country residence, and was converted into an art museum following his death in 1981.
The surrounding region enjoys a comparatively mild climate thanks to the adjoining lakes, and excellent soil for fruit production, for which it has become one of Canada's centres. In particular, NOTL has grown into a major viticultural region. Visitors flock to dozens of nearby wineries, including those making the world's largest volumes of ice wine. The town is also known for its gardens, art galleries, antique shops, and golf courses. There are many hotels, inns, bed and breakfasts, vacation rentals and spas in the area.
יום 8

43. 42
מפלי ניאגרה  Niagara Falls) הם מפלי מים בגבול שבין ארצות הברית לקנדה. הם מחולקים למפלים האמריקאיים והמפלים הקנדיים, שנקראים גם "מפלי הפרסה". מקור שמם של המפלים במילה אירוקווית שפירושה "רעם המים". המפלים מצויים כחצי שעת נסיעה מהעירבאפלו בצד האמריקני וכשעה וחצי נסיעה מהעיר טורונטו בצד הקנדי.
מאפייני המפלים מפלי ניאגרה הם חלק ממערכת הימות הגדולות של אמריקה הצפונית. המים הנופלים במפלי הניאגרה נופלים מימת אירי ולאחר נפילתם זורמים דרך נהר ניאגרה אל ימת אונטריו הנמצאת 100 מטר נמוך יותר מימת אירי. ימת אונטריו מתנקזת אל האוקיינוס האטלנטי באמצעות תעלת סנט לורנס.
גובהם של מפלי הפרסה הקנדיים הוא 51 מטר. רוחבם בפסגה הוא 675 מטר. עומק הנהר מתחת למפלים הוא 56 מטרים. כשליש מהמפלים הקנדיים נמצאים בשטח ארצות הברית. בצד האמריקאי יש שני מפלים: המפלים הגדולים, שגובהם הוא 21 עד 30 מטרים ורוחבם בפסגה הוא 323 מטר, ומפל קטן יחסית הקרוי "הינומת הכלה", המופרד מהמפל הגדול על ידי אי הירח. לאורך אלפי השנים, מפלי ניאגרה נסוגים לאחור בשל שחיקת המים. על פי מדידות שנערכו החל מ-1970 מגיעה השחיקה ל-1.5 מטר בשנה.
אתר תיירות עולמי כ-15 מיליון מבקרים פוקדים את אזור מפלי ניאגרה כל שנה. האזור ידוע גם כבירה העולמית שלירחי הדבש.[1] במפלי ניאגרה שטה ספינה, אשר שמה ידוע ברחבי העולם - "עלמת הערפל" ("Maid of the Mist"). ספינה זו מקרבת למפלים את נוסעיה, אשר נרטבים מטיפות מכל עבר, כדי שיוכלו לחזות ביופי מקרוב. יש עוד אטרקציות רבות באזור מפלי ניאגרה, כמו צפייה במפלים ממסוק או ביקור באתר מגדל סקיילון ממנו ניתן להשקיף על האזור משני צדי הגבול. במרחק נסיעה קצר מהמפלים נמצאת העיירה ניאגרה און דה לייק בצפון אזור ניאגרה המושכת מבקרים רבים ונחשבת כאחת העיירות היפות ביותר בקנדה.
דרומית למפלים בצד האמריקני נמצא האי גרנד איילנד בו ביקש בשנת 1825 מרדכי מנואל נחלהקים מדינה ליהודים שתשתלב בתוך ארצות-הברית של אמריקה.
הפקת אנרגיה כמות המים העוברת במפלים היא עצומה. חצי מכמות המים במפלי ניאגרה משמשת לייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית (אנרגיה חשמלית המיוצרת על ידי תנועת מים) על ידי ממשלות ארצות הברית וקנדה. אזור מפלי ניאגרה הוא האזור שמיוצרת בו האנרגיה ההידרו-אלקטרית הרבה ביותר בעולם.
On the Canadian side, Queen Victoria Park features manicured gardens, platforms offering views of both the American and Horseshoe Falls, and underground walkways leading into observation rooms that yield the illusion of being within the falling waters. The observation deck of the nearby Skylon Tower offers the highest view of the falls, and in the opposite direction gives views as far as Toronto. Along with the Minolta Tower (formerly the Seagrams Tower and the Konica Minolta Tower, now called the Tower Hotel), it is one of two towers in Canada with a view of the falls.[78]
Along the Niagara River, the Niagara River Recreational Trail runs 35 miles (56 km) from Fort Erie to Fort George, and includes many historical sites from the War of 1812.[79]
The Whirlpool Aero Car, built in 1916 from a design by Spanish engineer Leonardo Torres y Quevedo, is a cable car that takes passengers over the Niagara Whirlpool on the Canadian side. The Journey Behind the Falls consists of an observation platform and series of tunnels near the bottom of the Horseshoe Falls on the Canadian side.[80][81]
There are two casinos on the Canadian side of Niagara Falls, the Niagara Fallsview Casino Resort and Casino Niagara. The former is situated in the Fallsview Tourist Area, while the latter is adjacent to Clifton Hill, on Falls Avenue.[82]
יום 9

44. 43
מזג האוויר

45. 44
 אפקוט (Epcot) ) הוא אחד מפארקי השעשועים בדיסניוורלד, שבאורלנדו, פלורידה שבארצות הברית. הפארק מוקדש להצגת ההישגים הטכנולוגיים של האדם והרבגוניות התרבותית של פני כדור הארץ. הפארק נפתח ב-1 באוקטובר 1982.
היסטוריה הקהילה המתוכננת השם "אפקוט" (Epcot) הינו ראשי תיבות של "חברה ניסויית אב טיפוסית של המחר" (Experimental Prototype Community of Tomorrow) - חברה אוטופית שתוכננה על ידי וולט דיסני.
וולט דיסני רצה להקים קהילה בה יתגוררו כ- 20,000 תושבים ותהווה קהילה לדוגמה לאיך החיים בעתיד צריכים להיות. מבני הקהילה היו אמורים להיות במעגל, שבמרכז מבני המסחר וסביבו בנייני המגורים. התחבורה בעיר הייתה אמורה להתבצע באמצעות מונורייל. תנועת הרכבים תוגבל למנהרות תת-קרקעיות בעוד שמעל הקרקע יוסעו האנשים באמצעות מדרכות נעות. מבני הקהילה היו אמורים להיות מוקמים תחת כיפה ענקית השולטת בטמפרטורה (רעיון שמאוזכר בסרט המופע של טרומן משנת 1998).
וולט דיסני לא הצליח להשיג את האישורים הנדרשים ואת הכספים להגשים את חלומו. הרשויות המקומיות של מדינת פלורידה סירבו לאשר את הקמת הקהילה בטרם תוקם ממלכת הקסם. וולט דיסני נפטר בטרם הושלמה הקמת פארק ממלכת הקסם.
פארק השעשועים בעקבות חזונו של וולט דיסני החליטו המתכננים של דיסני להקים פארק שעשועים המדגים את הטכנולוגיות החדשניות ביותר, מתכננים אחרים רצו להדגים את השוני והרב תרבותיות של העולם. איחוד של שני הרעיונות הוליד את מרכז אפקוט. הפארק נפתח לקהל בשנת 1982.
בשנת 1996 הוקמה העיירה סלברישן (באנגלית: "Celebration" - "חגיגה") המבוססת על חזונו של דיסני להקמת עיר אוטופית
נתונים על בניית הפארק עלות הקמת הפארק המשוערת הגיעה ל-1.4 מיליארד דולרים. זמן הבנייה נמשך שלוש שנים, ובאותה עת הפרויקט היה פרויקט הבנייה הגדול ביותר בכדור הארץ. שטח הפארק קמ"ר (הוא גדול מהעיר העתיקה בירושלים). בשטחי החנייה של הפארק יש מקום ל-11,211 מכוניות (כאשר שטחים פתוחים מאפשרים חנייה ל-500 מכוניות נוספות). מדרכות הפארק תוכננו במיוחד על ידי חברת דיסני וחברת קודאק כך שצבע המדרכות הורוד ידגיש את צבע הדשא הירוק ויגרום לתמונות לצאת בהירות וזוהרות יותר.
מבנה הפארק הפארק מרוכב משני חלקים - "עולם העתיד" ו"גלריית העולם", שניהם בנויים כדוגמת הירידים העולמיים שהיו נפוצים בראשית המאה ה-20
אתרים בעולם העתיד:
ספינת החלל כדור הארץ - כיפה גאודזית הבנויה מ-11,324 משולשי אלומיניום. גובהה הכולל של הכיפה - גובה של 18 קומות, ומציג את ההיסטוריה של התפתחות האדם מאז ציורי המערות ועד הגיעו אל החלל.
אינובנשונס - (באנגלית: Innoventions - "חדשנות") הינם שני ביתנים (הנקראים בהתאם "חדשנות מזרח" ו"חדשנות מערב") המציגים את ההתפתחות הטכנולוגית האחרונה. במרכז הביניינים ממוקמת "כיכר החדשנות" - ובאמצעה "מזרקת האומות" - מזרקה המשמיעה מוזיקה פעם ברבע שעה, ובה מים מ-22 מדינות שונות.
עולם האנרגיה מציג מופע בהגשתם של אלן דג'נרס, ג'ימי לי קרטיס, אלכס טרבק ושחקן המשחק את אלברט איינשטיין, המסביר באמצעות משחק של "מלך הטריוויה" כיצד מיוצר חשמל ומהן מקורות האנרגיה. מייקל ריצ'רדס (המשחק את הדמות של קוסמו קריימרבסדרה הטלוויזיונית סיינפלד) משחק את איש המערות המגלה את האש.
פלאי החיים (Wonders of Life) מציג מספר תצוגות המסבירות כיצד פועל גוף האדם - ובהן מסע בתוך גוף האדם, ומופע המסביר כיצד פועלת מערכת החיסון של הגוף בשם "מלחמות הגוף" (Body Wars).
המשימה: חלל (Mission: SPACE) - מופע המדמה מסע למאדים. במיקום זה עמד בעבר בניין "אופקים" (Horizons) אשר ניסה לתאר איך העולם יראה בעתיד. נותנת החסות לביתן זה היא חברת היולט פקארד.
טסט טרק (מסלול הניסויים - Test Track) - אטרקציה המדמה מסלול ניסוי של מכונית חדשה, לרבות חימום בטמפרטורת גבוהות או הסעתה מעל משטחים קשים לתנועה. (במקום זה עמד בעבר ביתן "עולם התנועה" (World of Motion) שסיפר את ההיסטוריה של התנועה המודרנית - והוחלף בשנת 1996).
הימים החיים (The Living Seas) - אחד האקווריומים הגדולים בעולם, המאפשר למבקרים לצפות בחיות ימיות, ומדמה חיים בתחנת מחקר תת-ימית.
האדמה (The Land) - אטרקציה המדגימה את האינטראקציה בין בני האדם והטבע. בבניין חממות גדולות המדגימות אקלימים שונים והמבקרים עוברים ביניהם באמצעות סירות.
יום 10

46. 45
דמיון! Imagination!) ) הינה מבנה הכולל את האטראקציה - "מסע אל הדמיון" בו מלווה המבקר את פיגמנט (שבאחד השיפוצים של המתקן הוצא מן האטרקציה, אך בשל מחאת המבקרים הושב אליה), וכן קולנוע המציג סרטים תלת ממדיים. החל משנת 2003 מוצג הסרט מותק, הקהל התכווץ שבו מככבים השחקנים ששיחקו בסרט מותק, הילדים התכווצו כמו ריק מוראניס ואריק איידל. בין השנים מאי 1986 ועד אפריל 1994הוצג במקום הסרט קפטן איו בכיכובו של מייקל ג'קסון, בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ובהפקתו של ג'ורג' לוקס. קודם למאי 1986 הוצג במקום הסרט מג'יק ג'ורניז (Magic Journeys - מסעות הקסם). נותנת החסות לביתן זה היא חברת Eastman Kodak.
כל אחד מהביתנים בעולם העתיד ממומן על ידי חברה מסחרית המממנת את הקמתו ותחזוקתו, ובתמורה שמה מופיע על כל מתקן ומתקן.
גלריית העולם
גלריית העולם מורכבת מאחד עשר ביתנים המייצגים אחת עשרה מדינות: (עם כיוון השעון)
מקסיקו
נורווגיה
סין
גרמניה
איטליה
ארצות הברית
יפן
מרוקו
צרפת
הממלכה המאוחדת
קנדה
כל אחד מהביתנים מציג חנויות ומסעדות המופעלות על ידי אזרחי אותה מדינה. חלק מהביתנים כוללים אטרקציות או מופעים. הבנייניים ממומנים ומתוחזקים על ידי המדינות השונות. מסיבה זו אין ביתנים לרוסיה, ספרד וישראל, אשר על אף שהדבר הוצע להם, ואף שתוכננו הביתנים, סירבו לממן את הקמתם.
בניגוד לממלכת הקסם בה לא מוכרים משקאות אלכוהוליים, בגלריית העולם מוכרים את המשקאות האלכוהוליים הנפוצים במדינות השונות.
גלריית מדינות העולם מקסיקו הביתן המקסיקני בנוי בצורת פירמידה אצטקית. המבקרים הנכנסים אליה עוברים ראשית דרך תצוגה של אומנות מקסיקנית. האולם המרכזי מציג שוק מקסיקני בשעת לילה הקרוי "כיכר החברים" (Plaza de los Amigos) בקצה הכיכר מצויה מסעדת סאן אנחל המשיקה על אגם, שמעברו השני הר געש. בבניין מצוי מתקן הקרוי "אל ריו דל טיימפו" (נהר הזמן - El Rio del Tiempo) המציג את התרבות המקסיקנית תוך שיט בסירה.
נורווגיה ביתן נורווגיה נבנה בסגנון של כפר נורווגי. בכפר נמצאת כנסיית לוחות בסגנון בנייה נורווגי. בביתן חנויות רבות המקושטות בטרולים רבים. בביתן נמצא גם המתקן מאלסטרום - מסע סירה המתאר את נורווגיה המיתולוגית ונורווגיה של ההווה, וכן בית קפה בשם Bakeri Og Kafe המכין עוגות נורווגיות מסורתיות.
סין המבקרים נכנסים לביתן הסיני דרך שער סיני רחב המוביל לתוך חצר שבמרכזה מקדש סיני, הדומה למקדש השמים שבבייג'ינג. בתוך המבנה מוצגת הסרט "התרשמויות מסין"סרט 360 מעלות. בביתן מספר חנויות של מוצרים סיניים ומסעדות סיניות והחצר בנויה בסגנון גן סיני עם אגמים, וגשרים וצמחייה אסיאתית.
גרמניה הביתן הגרמני מתוכנן להיראות כמו עיר גרמנית קטנה. בביתן גן בירה (Biergarten) המוכר אוכל גרמני טיפוסי, וכן מספר חנויות גרמניות (המוכרות שעוני קוקייה וצעצועים).
איטליה הביתן האיטלקי בנוי סביב פיאצה (כיכר) המוקפת בניינים בסגנון ונציאני ובסגנוןרומאי. אחד הבניינים הוא מבנה של מגדל הפעמון (הקמפנלייה) של כיכר סן מרקושבונציה. בביתן מספר מסעדות, ובחצר נוהגים לבצע מופעי רחוב.
ההרפתקה האמריקאית [הביתן האמריקאי נקרא בעת הקמתו "בניין ההרפתקה האמריקאית" (The American Adventure Pavilion) בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונה שם הבניין ל"בניין ארצות הברית" אולם בשנת 2005 הושב לביתן שמו המקורי. הבניין מתוכנן בסגנון קולוניאלי אמריקאי ומוצג בו המופע "ההרפתקה האמריקאית" המציגה את ההיסטוריה של ארצות הברית באמצעות אודיו אנימטקרוניקס. כמו כן מוצגת בבניין התערוכה "אולם הדגלים" המציגה דגלים שונים מההיסטוריה של ארצות הברית. בביתן מסעדה המגישה מזון אמריקאי טיפוסי, חנות וכן תיאטרון פתוח למופעים.
ימים-14-11

47. יפן[הביתן היפני מורכב ממספר בניינים הבנויים סביב חצר קטנה
יפן[הביתן היפני מורכב ממספר בניינים הבנויים סביב חצר קטנה. בפתח הביתן מצויה פגודה יפנית ושער טוריי. בביתן גן יפני הכולל ברכות וגן סלעים. בקצה המרוחק של החצר ישנה טירה יפנית הכוללת חפיר, ובתוכה תצוגה של אומנות יפנית. עיקר הבניין היפני מורכב מחנות וממסעדות. בביתן תוכנן להיות המופע "פגוש את העולם" המוקרן בדיסנילנד שבטוקיו אולם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.
מרוקו ביתן מרוקו בנוי כדוגמת העיר המרוקאית מרקש. בפתח הביתן בנוי מינרט מרשים. הביתן כולל גלריה לאומנות ומציג את ההיסטוריה של מרוקו וכן כדוגמה לארכיטקטורה המרוקאית - בית מהעיר פס. בביתן מסעדה מרוקאית וחנויות המוכרות מוצרי ביגוד ועור במעיין באזאר.
ביתן צרפת הוא אחד הביתנים באזור תצוגת העולם של פארק השעשועים אפקוט שבאתר הנופשדיסניוורלד באורלנדו שבפלורידה.
הביתן הצרפתי נועד להציג את תרבותה, מטבחה ואופייה של צרפת. הביתן בנוי בסגנון של רחוב אופייני בפריז. בביתן גן צרפתי פורמלי הכולל מזרקות וערוגות פרחים, וברקע הביתן ניתן לראות דגם של מגדל אייפל. בביתן חנויות המוכרות מוצרים המזוהים עם צרפת: בשמים, כובעי בארט, ומזון צרפתי (בביתן שתי מסעדות ומאפיה צרפתית).
הממלכה המאוחדת הוא ביתן באזור "תצוגת העולם" של פארק השעשועים אפקוט באתר הנופשדיסניוורלד שבפלורידה, הבא להציג למבקר את תרבותה של הממלכה המאוחדת.
ביתן הממלכה המאוחדת נבנה על מנת להציג מספר רב של סגנונות ארכיטקטוניים שונים. כל מבנה ומבנה מציג סגנון ארכיטקטוני שונה תוך יצירת קולז' ארכיטקטוני שלא ניתן למצוא כמוהו בממלכה המאוחדת עצמה. מרבית המבנים נבנו בסגנון כפרי, ובהתאם גינות הבתים כוללת צמחייה האופיינית לאזור הכפר באנגליה. אחד המבנים בנוי בסגנון טיודור המזכיר את ארמון המפטון קורט (בעיקר בשל הארובות המסולסלות האופייניות), ובהתאם נבנה בסמוך לו גן מבוך אופייני. אחד המבנים בנוי בסגנון עירוני, ובסמוך לו מצוי פארק האופייני לפארקים העירוניים של לונדון. מבין המבנים הבנויים בסגנון כפרי ניתן לראות רחוב ראשי של כפר (שורת קוטג'ים) וכן מבני קוטג' האופיינים לאזורי דרום אנגליה (ובייחוד לאזור הקוטסוולדס).
במבנים מספר חנויות המוכרות מוצרים המזוהים עם הממלכה המאוחדת (בעיקר מוצרי מזון - תה ומיני מאפים, וכן צעצועים ומוצרים המזוהים עם להקת הביטלס).
בביתן מופיעה הלהקה - "The British Invasion" המחקה את להקת הביטלס. כמו כן בביתן מסעדות המגישות מזון בריטי טיפוסי: פיש אנד צ'יפס, וסוגי בירה.
ביתן קנדה הוא אחד הביתנים באזור תצוגת העולם של פארק השעשועים אפקוט באתר הנופשדיסניוורלד באורלנדו שבפלורידה.
הביתן הוקם כדי להציג למבקר בו את התרבות הקנדית ואת אופייה החברתי והגאוגרפי של קנדה. כחלק מהביתן נבנה דגם של תצורות נוף קנדיות אופייניות ובהן עמק ובו מפל, המסמל את אזור הספר הקנדי, גנים ומזרקות המסמלים את אזור החוף המערבי של קנדה, וכן עמודי טוטםהמסמל את התרבות האינדיאנית הקנדית.
במרכז הביתן מבנה המדמה את בניין שאטו לורייה שבאוטווה. בביתן מוצג הסרט הו קנדה!. הביתן נבנה בשיטה של "פרספקטיבה כפוייה" - ואף שמדובר בבניין בגובה שלוש קומות, נראה לצופה בבניין כאילו מדובר בבניין בגובה שש קומות.
גני הביתן הקרויים "גני ויקטוריה" (באנגלית: Victoria Gardens), מנסים לחקות את גני בושארד שבקרבת ויקטוריה שבפרובינציית קולומביה הבריטית, הם הגנים הגדולים ביותר (והדורשים תחזוקה רבה ביותר) מכל גני הביתנים שבתצוגת העולם.
חנויות הביתן, המצויות במבנה בסגנון לונגהאוס האופייני למבני האינדיאנים בחוף המערבי של קנדה, מוכרות מוצרי מלאכת יד המיוצרים בקנדה, ומוצרי מזון אופייניים (כגון סירופ מייפל).
בחזית הביתן הקנדי שלושה עמודי טוטם שגובהם 10 מטרים. שנים מעמודים אלה עשויים פיברגלסואחד עשוי עץ. העמודים מתארים שלושה מסיפורי "העורב" המרמה את "ציף השמים" וגונב ממנו את השמש, הירח והכוכבים. העמודים, שעוצבו על ידי האמן דייוויד בוקסלי מקולומביה הבריטית, הוצבו בביתן באפריל 1998.
הביתן זה (כמו גם הביתן המקסיקני) היו שנים משלושת הביתן שהוחלט על הקמתם ועל מיקומם מבלי קשר לקבלת מימון מהמדינה. חברת וולט דיסני החליטה שהביתן של ארצות הברית יהיה במרכז תצוגת העולם, ושתי הארצות הגובלות בה - מקסיקו וקנדה, תהיינה בשתי קצות תצוגת העולם 46
ימים-14-11

48. זעמו של פוסידון - מופע הממוקם באזור יוון העתיקה של האי. 47
איי ההרפתקאות של יוניברסל ( Universal's Islands of (Adventure הוא פארק שעשועים הממוקם באתר הנופש אולפני יוניברסל באורלנדו במדינת פלורידה שבארצות הברית.
הפארק נפתח במאי 1999 יחד עם אזור הנופש הקניות סיטיווק ( CityWalk) ואזור המלונות של מפרץ פורטופינו (Portofino Bay). התמה של הפארק היא מסע של גילויים באיים שונים הנמצאים סביב אגם.
בשנת 2006 ביקרו בפארק כ-5.3 מיליון מבקרים - והפארק נחשב לתשיעי בארצות הברית ול-17 בפארקים ברחבי העולם במספר מבקריו[1].
מבנה הפארק הפארק כולל שישה "איים" הנמצאים סביב אגם פנימי (המכונה "הים הפנימי") האיים, עם כיוון השעון החל מהכניסה לפארק הם:
נמל הכניסה נמל הכניסה מהווה אתר הכניסה אל הפארק וכולל חנויות של מזכרות ואזור מתן מידע למבקרים. התמה של אי זה הוא של בזאר ערבי.
אי גיבורי העל של מארוול אי גיבורי העל של מארוול (Marvel Super Hero Island) מבוסס על חוברות הקומיקס של חברת מארוול קומיקס.
באי זה ממוקמת רכבת ההרים של הענק המדהים, מתקן ההרפתקאות המדהימות של ספיידרמן, מתקןנפילת הפחד של דוקטור דום, ומתקן מאיץ המהירות של סופה המבוסס על הדמות סופה של מארוול.
באי זה יכולים המבקרים לפגוש שחקנים המחופשים לדמויות קומיקס בהם ספיידרמן, קפטן אמריקה,וולברין, סייקלופ וסופה.
לאגונת המצוירים אי זה מבוסס על דמויות של סינדיקט קינג פיטשורז ושל ג'יי וורד. האי נקרא "לגונה" מאחר שרוב מתקניו הינם מתקני מים.
המתקנים באי זה כוללים את "מפלי דאדלי דו רייט" (Dudley Do-Right) מתקן נפילה בסירות כאשר המבקרים נופלים בזווית של 70°, ומתקן הרפסודות של פופאי ופלוטו. כמו כן באי זה הספינה "אוליב" שלפופאי המשמשת גן משחקים לילדים.
פארק היורה "אי" זה מבוסס על סרט הקולנוע פארק היורה. המתקן העיקרי בפארק הוא הרפתקאת הנהר של פארק היורה - מתקן המדמה את הסרט בו נוסעים המבקרים בסירה, רואים את הדינוזאורים בפארק היורה יוצאים מכלל שליטה, ולבסוף נופלים במפל שגובהו 26 מטרים על מנת להימלט מטירנוזאור רקס. כמו כן אי זו כולל רכבת הרים, אזור משחק לילדים המכונה "מחנה היורה" (Camp Jurassic), ואת מרכז המידע של פארק היורה המדמה את מרכז המידע שהופיע בסרט.
היבשת האבודה "אי: זה מדמה ארץ אגדתי וכולל כמה אזורים - חלק אחר מדמה באזאר ערבי, והחלק השלישי מדמה את יוון העתיקה.
בעבר כלל אי זה גם אזור דמוי עיר אירופאית בימי הביניים, אולם אזור זה שולב בעולם הקסמים של הארי פוטר.
באי זה מספר מתקנים:
המסע השמיני של סינבד המלח - מופע פעלולנים ואפקטים מיוחדים הממוקם באזור הבאזאר הערבי.
זעמו של פוסידון - מופע הממוקם באזור יוון העתיקה של האי.
מנחת סוס "אי" זה מיועד בעיקר לילדים קטנים ומבוסס על יצירותיו של דוקטור סוס, ודומה לציוריו. באזור זה נשתלו דקלים שהתעקמו בשל הרוחות העזות שלהוריקן אנדרו על מנת שגם העצים יהיו עקומים (כפי שהם בספרים).
ימים-14-11

49. עולם הקסמים של הארי פוטר הכפר הוגסמיד בעולם הקסמים של הארי פוטר. 48
עולם הקסמים של הארי פוטר הכפר הוגסמיד בעולם הקסמים של הארי פוטר.
ב-31 במאי 2007 הכריזו אולפני יוניברסל כי רכשו את הזכויות מחברת האחים וורנר וג'יי קיי רולינג וכי הם מתכוונים להקים אי נוסף המבוסס על ספרי הארי פוטר[2]. אי כולל את הכפרהוגסמיד, את היער האסור מתוך הספר וכן את טירת הוגוורטס. שטחו הכולל של האי 81,000 מ"ר, נבנה על חלק מ"היבשת האבודה" ועל חלק משטחי החנייה של העובדים בפארקים. העבודות החלו בראשית 2007 והסתיימו ב-18 ביוני 2010.
המתקנים באי:
הארי פוטר והמסע האסור - המתקן העיקרי באי הממוקם בתוך מבנה דמוי טירת הוגוורטסובמסגרתו יעברו המבקרים דרך סצנות שונות מספרי הארי פוטר.
אתגר הדרקון - זוג רכבות הרים המדמות דרקונים הלוחמים זה בזה. רכבת הרים זו מוקמה בעבר באזור ימי הביניים של אי "היבשת האבודה".
מסע ההיפוגרף - בעבר נקרא מתקן זה בשם "החד-קרן המעופף". המתקן הינו רכבת הרים לילדים הממוקמת באזור שהיה בעבר אזור ימי הביניים של אי "היבשת האבודה".
אוליבנדר - מתקן אינטראקטיבי המדמה את חנותו של אוליבנדר.
באי מספר חנויות ומסעדות הנושאות שמות של חנויות ומסעדות מספרי הארי פוטר: זונקו (Zonko's), האנידיוקס (Honeydukes), דואר הינשופים (Owl Post), דרוויש ובנגס (Dervish and Banges), אכסניית שלושת המטאטאים (The Three Broomsticks Inn) ופאב הוגס הד (The Hog's Head Pub).
יוניברסל אקספרס פלוס המתקנים הפופולריים ביותר מאפשרים למבקרים שימוש ב"יוניברסל אקספרס פלוס" (Universal Express Plus) - כרטיס הנמכר בעלות גבוהה יותר מהכרטיס הרגיל המאפשר כניסה למתקנים בתור מקוצר. בניגוד לפאסט פאס של פארקי השעשועים של חברת וולט דיסני המאפשר תור מקוצר לכל המבקרים בפארקים בלא עלות נוספת אך בשעות שהוזמנו מראש - בכרטיס האקספרס פלוס אין צורך להגיע למתקן בזמן מסוים - וניתן להיכנס למתקן שוב ושוב. מספר הכרטיסים מסוג זה הנמכרים מידי יום מוגבל, ולרוב הם נמכרים מראש.
יום 12 – יום חופשי
ימים-14-11

50. ממלכת הקסם  (The Magic Kingdom) הוא פארק שעשועים הממוקם באתר הנופש וולט דיסניוורלד בקרבת אורלנדו, שבמדינת פלורידה בארצות הברית. שטחו של הפארק 433,000 מ"ר. הפארק נפתח לקהל ב-1 באוקטובר 1971 והוא המפורסם והידוע מבין פארקי השעשועים של פלורידה. מבנה הפארק דומה מאוד למבנה פארק השעשועים דיסנילנד שבמדינת קליפורניה. בשנת 2013 ביקרו בפארק למעלה מ-18 מיליון מבקרים - מה שהופך אתו לפארק השעשועים הפופולרי ביותר בעולם בשנה החמישית ברציפות
[היסטוריה על אף שוולט דיסני היה מעורב בתכנון דיסנילנד, החברה החלה לתכנן את ממלכת הקסם בשנת 1967, רק אחרי מותו של דיסני. הפארק נבנה כגרסה משופרת של הדיסנילנד. יש כמה סיפורים בנוגע לחלק מתכונות הפארק, על פי סיפור אחד, כשדיסני הסתובב בפארק הוא ראה קאובוי מארץ המערב הפרועמסתובב בארץ המחר, הוא לא אהב את זה שהדמויות לא נמצאות באזורים שלהם, ורצה למנוע מצבים כאלה בפארק החדש. לכן, ממלכת הקסם נבנתה על סדרת מנהרות בשם "Utilidors" (יוטילידורס), שהן מנהרות שמאפשרות לחברי צוות ואורחי וי. איי.פי לעבור בהן מבלי ששאר האורחים ישימו לב.
בשל מפלס המים הגבוה בפלורידה, לא היה ניתן לבנות בדיסנילנד באנהיים מנהרות תת-קרקעיות, לכן הן נבנו מעל פני הקרקע וכך בעצם העניקו לכל הפארק מגבהה של 33 מ'. רשת המנהרות נשארה כפי שנבנתה בתחילת הבניה ולא התרחבה עם התרחבות הפארק. המנהרות תוכננו להיבנות בכל פארקי דיסני ברחבי העולם, אך בוטלו בעקבות אילוצים כלכליים. בעולם העתיד ובאי ההנאה באפקוט ישנם מערכות קטנות יותר של מנהרות.
ממלכת הקסם נפתחה כחלקו הראשון של אתר הנופש וולט דיסניוורלד ב-1 באוקטובר 1971 יחד עם אתר הנופש הפולינזי של דיסני ואתר הנופש העכשווי של דיסני. הפארק נפתח עם 23 מתקנים - 3 ייחודיים לפארק ועוד 20 מועתקים מהדיסנילנד, שמחולקים לשש "ארצות", חמש שקיימות בדיסנילנד ועוד אחת ייחודית לפארק (כיכר החירות). חברת וולט דיסני הבטיחה שייבנו עוד ארצות, מתקנים חדשים ואטרקציות ייחודיות.
הארץ הראשונה והיחידה שנוספה, נכון להיום, היא עיר ההנפשה של מיקי. הארץ נפתחה תחת השם "עיר יום ההולדת של מיקי" (Mickey's Birthdayland) ונוספה בשנת 1988 לכבוד יום ההולדת ה-60 של מיקי מאוס. לאחר מכן הארץ שופצה ושמה שונה ל"ארץ הכוכבים של מיקי" (Mickey's Starland), ובשנת 1996 שונה שמה בשנית לשמה העדכני. הארץ כללה אטרקציות כמו הבית הכפרי של מיקי מאוס, הבית הכפרי שלמיני מאוס, רכבת ההרים בחווה של גופי, הסירה של דונלד ועוד. הארץ נסגרה ב-12 בפברואר 2011 ובמקומה נפתחה ארץ הפנטזיה החדשה. תחנת הרכבת של וולט דיסני הייתה סגורה במשך כל תקופת הבניה. בשנת 2012 הארץ נפתחה שוב כחלק מארץ הפנטזיה (כתת-ארץ בשם "קרקס סטוריבוק", שאליה מתקן דמבו הפיל המעופף הועבר). רכבת ההרים של גופי נשמרה ושמה שונה ל"גופיני הגדול".
מאז יום הפתיחה, נסגר הפארק רק 6 פעמים - 5 עקב הוריקנים (פלויד, פרנסס, צ'ארלי, ג'יני ווילמה) וב-11 בספטמבר 2001 נסגר מאמצע היום עד היום שלמחרת עקב פיגועי 11 בספטמבר.
"ממלכת הקסם" שימשה לעתים קרובות ככינוי הלא רשמי לדסנילנד לפני וולט דיסניוורלד. הכינוי הרשמי של דיסנילנד הוא "המקום השמח ביותר על כדור הארץ" (The Happiest Place On Earth) והכינוי הרשמי של וולט דיסניוורלד הוא "המקום הקסום ביותר על פני כדור הארץ" (The Most Magical Place On Earth). כדי להבדיל אותו מהדיסנילנד, בשנת 1994 שונה שמו של הפארק רשמית ל"ממלכת הקסם".
מבנה הפארק ברחבי הפארק עוברת הרכבת של וולט דיסני. הרכבת עוצרת ברחוב הראשי של ארצות הברית, עולם המחר, ארץ המערב הפרוע וארץ הפנטזיה.
ביום פתיחתו של פארק השעשועים היו בו 23 אטרקציות - 20 מתוכן העתק של האטרקציות שהיו בדיסנילנד. כיום בפארק 48 אטרקציות שמחולקות לשש "ארצות":
באופן סמלי הרחוב הראשי של ארצות הברית משמש כפתיחה של הפארק, אחרי הכניסה של תחנת הרכבת. בחלונות הבניינים של הרחוב הראשי, בקומה השנייה, ישנם מיצגים, מחווה לאנשים חשובים הקשורים לחברת דיסני ופיתוח אתר הנופש וולט דיסניוורלד. הרחוב בנוי לפי סגנונות עיצוב מכל רחבי אמריקה. שלא כמו בדיסנילנד, ברחוב הראשי שבממלכת הקסם אין את בית האופרה ובמקומו יש את "תיאטרון כיכר העיר" שבו מתגורר כריסטופר ג'ורג' וויבר, "ראש העיר" של הרחוב הראשי ואחת הדמויות החשובות בפארק.
ברחוב הראשי נמצאות חניות רבות שמוכרות דברים שונים. התפאורה מעוצבת כעיירה קטנה באמריקה בשנות ה-20, בהשראת ילדותו של וולט דיסני והסרט היפהפייה והיחפן. בבניין הראשון ברחוב, בניין העירייה, ישנו לובי לאורחים ובו חברי צוות מספקים מידע ועזרה לאורחים. ברחוב נמצאים גם: מספרה, חנויות מזכרות, כמה מסעדות, חנות ממתקים ובסופו של הרחוב נמצאת מסעדה פינתית שבה חווים האורחים את "החוויה האמריקנית המסורתית"- ישיבה על ספסלים, אכילת נקנקיות וצ'יפס בזמן צפיה בסרטים מצוירים. ברחוב הראשי נמצאת גם אטרקציית נסיע בחשמליות רתומות לסוסים, שבה נוסעים על חשמלית לאורך כל הרחוב הראשי. 49
ימים-14-11

51. 50
בסוף הרחוב הראשי נמצאת טירת סינדרלה, למרות שהטירה בגובה 55 מ' בלבד, היא נראית מכל נקודה בפארק ובמיוחד מהרחוב הראשי, מאחר שהקומה השנייה בבניינים של הרחוב הראשי יותר נמוכה מהקומה הראשונה, והקומה השלישית נמוכה עוד יותר, לכן הטירה נראית יותר גבוהה ממה שהיא באמת. האפקט החזותי נוצר כתוצאה מכך שהבניינים יותר נמוכים ממה שהאורחים נוטים לחשוב.
ברחוב נמצאים פסלי מחווה לאחים דיסני - הפסל של וולט דיסני ומיקי מאוס מול טירת סינדרלה והפסל של רוי דיסני ומיני מאוס בכיכר הרחוב הראשי.
ארץ ההרפתקאות  – ארץ ההרפתקאותב ארץ ההרפתקאות מוצג המסתורין של חקר ארצות זרות. הארץ מעוצבת כג'ונגלים נידחים באפריקה, אסיה, המזרח התיכון, דרום אמריקה ודרום האוקיינוס השקט. ארץ ההרפתקאות מכילה אטרקציות קלאסיות כמו שודדי הקאריביים, מסע בג'ונגל, חדר הטיקי הקסום ועוד.
ארץ המערב הפרוע ערך מורחב – ארץ המערב הפרוע בארץ המערב הפרוע המבקרים יכולים לחוות את המערב הישן של אמריקה - הבוקרים מהמערב הפרוע והאינדיאנים, לחקור את הנהרות של אמריקה. ארץ המערב הפרוע מכילה אטרקציות כמו רכבת הר הרעם הגדול, הר הרסס, ג'מבורי דובי הכפר ועוד.
כיכר החירות   כיכר החירות (דיסני) כיכר החירות מבוססת על עיר קולוניאלית מתקופת המהפכה האמריקנית. בכיכר החירות עוגנת ספינת הנהר בלה מנהרות אמריקה. בכיכר החירות ניתן למצוא אטרקציות קלאסיות כמו הטירה המכושפת, היכל הנשיאים, ספינת הנהר בלה ועוד.
ארץ הפנטזיה  ארץ הפנטזיה עיצוב ארץ הפנטזיה מבוסס על יריד בימי הביניים. וולט דיסני אמר ש"ארץ הפנטזיה מוקדשת לצעיר בלבנו שמאמין שכאשר אתה מבקש משאלה מכוכב, חלומותיך ייתגשמו". בארץ הפנזטיה נמצאות אטרקציות קלאסיות כמו זה עולם קטן, מעופו של פיטר פן, הרפתקאותיו הרבות של פו הדב,הפילהרקסם של מיקי, מסיבת התה של הכובען המטורף ועוד. משנת 2012 עד שנת 2014 שופצה ארץ הפנטזיה והורחבה לגודל כפול מגודלה הקודם ונבנו בה אטרקציות חדשות כגון רכבת שבעת הגמדים ומתחת למים: המסע של בת הים הקטנה ועוד. נוספו בה גם אטרקציות של "היפה והחיה" ו"פלונטר".
קרקס סטוריבוק חלק זה מארץ הפנטזיה, שנקרא קרקס סטוריבוק ((Storybook Circus) ממוקם במקום שבו הייתה ארץ ההנפשה של מיקי והוא מבוסס על אלמנטים מהסרטים "דמבו הפיל המעופף" וסרטי מיקי מאוס. ניתן למצוא בו אטרקציות כמו דמבו הפיל המעופף, שהוסר ממקומו בארץ הפנטזיה ב-2012 ותחנת הרסס של קייסי ג'וניור (אזור משחקי מים בנושא קייסי ג'וניור- הרכבת מ"דמבו הפיל המעופף"). רוב קרקס סטוריבוק נפתח ב-12 במרץ 2012, ויתר החלקים באזור זה נפתחו ב-31 במרץ.
עיר ההנפשה של מיקי נסגרה באופן קבוע ב-11 בפברואר 2011, במטרה לפנות מקום לקרקס סטוריבוק. חלק מהאטרקציות בעיר ההנפשה נסגרו ונהרסו, ואטרקציות חדשות שמתאימות לנושא הקרקס נפתחו במקומן: המתקן של דמבו הפיל המעופף הועבר לאזור זה והמתקן השני של דמבו נפתח לידו כדי למנוע עומס בתור; הרכבת בחווה של גופי שונתה לגופיני הגדול; אזור גדול נבנה עבור הצגה בשם המופע הטיפשי של פיט ובו גופי הוא איש פעלולים, מיני היא קוסמת, דייזי היא מגדת עתידות ודונלד מאלף נחשים.
ימים-14-11

52. היער הקסום עם השלמת ארץ הפנטזיה החדשה, המורכבת מקרקס סטוריבוק והיער הקסום, פארק ממלכת הקסם כעת בנוי על 538מ"ר. ביער הקסום נמצאת הרכבת של בת הים הקטנה, שנפתחה במקור בהרפתקה הקליפורנית של דיסני. יש בארץ זו גם אזור בנושא היפה והחיה, הכולל את הטירה של החיה עם המסעדה בנושא "Be Our Guest"  (בעברית: "התכבדי"- שיר מהיפה והחיה). חלק זה של עולם הפנטזיה החדש נפתח באופן רשמי ב-6 בדצמבר 2012. ההרפתקה המפחידה של שלגיה הוסרה כדי לבנות את אולם הפיות במקום, ואטרקציה חדשה בנושא שלגיה ושבעת הגמדים שכוללת את ביתה של שלגיה ורכבת המכרה של שבעת הגמדים.
עולם המחר ארץ המחר ארץ המחר/ עולם המחר הוא בעצם עיר גלקטית בעתיד כפי שדמיינו אותו בשנות ה-50: רקטות, עב"מים ורובוטים... וולט דיסני אמר על עולם המחר: "מחר יכול להיות עידן נפלא. המדענים של היום פותחים את הדלת של עידן החלל להשגים שילדנו והדורות הבאים יהנו ממנו. אטרקציות עולם המחר נועדו לתת הזדמנות לחזות בהרפתקאות שעשויים להיות העתיד של החיים שלנו." בארץ זו אטרקציות קלאסיות הכוללות את הר החלל, קרוסלת הקידמה, אסטרו אורביטר, משגרי החלל של באז שנות אור, רשות התחבורה של ארץ המחר, הבריחה הגדולה של סטיץ', קומת הצחוק של מפלצות בע"מ ועוד.
תחבורה ממלכת הקסם מרוחקת יותר מק"מ ממגרש החניה של הפארק. עם ההגעה המבקרים נלקחים על ידי חשמליות למרכז התחבורה ומכירת הכרטיסים, שבו נמכרים כרטיסים לפארקים שבוולט דיסניוורלד, וממנו יוצאות כל הרכבות (מונורייל- Monorail)  שמגיעות לכל נקודה באתר הנופש. במרכז יש בנוסף חנות מזכרות לכל ארבעת פארקי השעשועים.
המונורייל בוולט דיסניוורלד
כדי להגיע לפארק האורחים משתמשים במערכת המונורייל, המעבורות או אוטובוסים בהתאם למיקום המלון. משלושת בתי המלון הקרובים ביותר לממלכת הקסם: אתר הנופש העכשווי של דיסני, אתר הנופש הפולינזי של דיסני ואתר הנופש הפלורידיאני הגדול של דיסני אפשר להגיע לממלכת הקסם בעזרת המונורייל או המעבורות; בכל שאר המלונות ניתן להגיע רק בעזרת אוטובוסים פרט ל-2 מלונות שמהם מגיעים במעבורות לרציף ממלכת הקסם. במערכת המונורייל הראשית יש 2 נתיבים:
הנתיב החיצוני- מסילה דו-כיוונית ללא הפסקה בין מרכז התחבורה ומכירת הכרטיסים וממלכת הקסם
הנתיב הפנימי- הרכבת שבו עוצרת בתחנות נוספות: אתר הנופש העכשווי של דיסני, אתר הנופש הפולינזי של דיסני ואתר הנופש הפלורידיאני הגדול של דיסני.
אפשר להגיע לאפקוט על ידי נתיב שנוסף ב1982 כשאפקוט נפתח.
משאלות (Wishes) הוא מופע זיקוקים הנערך בפארק ממלכת הקסם מאז ה-9 באוקטובר 2003.
ממלכת הקסם ארץ המחר - מבט מבית משפחת הרובינזונים השווייצרית.
ארץ המחר של ממלכת הקסם בדיסניוורלד שבפלורידה נפתחה בשנת 1971 בתקציב גדול בהרבה מזה של ארץ המחר בדיסנילנד. ארץ זו נבנתה תוך הסתמכות רבה יותר על חזונו של וולט דיסני.
בארץ זו הופעלו לראשונה המתקנים הפופולריים ביותר של פארקי וולט דיסני - בהם הר החללשהופעל בממלכת הקסם לראשונה בשנת 1975 וכיום קיים בכל ארצות המחר ברחבי העולם. מספר אטרקציות נוספות שנבנו בכל הפארקים האחרים בעקבות ארץ המחר בממלכת הקסם היופיפלמובר (שנקרא "רשות התחבורה של ארץ המחר") שהועתק לפארקים אחרים, ונסגר במהלך השנים.
לאורך רוב ההיסטוריה שלה, הצבעים השולטים בארץ המחר היו לבן ותכלת. בשנת 1994, בהשראה מארץ הגילויים ביורודיסני, ארץ המחר שופצה בדומה לנמל חלל בסגנון קומיקס המדע הבדיוני "פלש גורדון". התמה הייתה ל"החיות" את "העתיד שמעולם לא היה". כיום לארץ המחר יש מראה הרבה יותר מתכתי, והצבעים השולטים הם לבן וכחול סגול כהה.
ממלכת הקסם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארץ הפנטזיה בממלכת הקסם בדיסניוורלד שבפלורידה ישנם עשרה מתקנים, וכן אזורים בהם ניתנת למבקרים הזדמנות לפגוש את דמויות ההנפשהשל דיסני (שחקנים מחופשים) - המערה של אריאל, בה ניתן לפגוש את בת הים מהסרט "בת הים הקטנה", וכן גן הפיות בו ניתן לפגוש את "היפה" מהסרט היפה והחיה".
מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלגיה והנסיך בהרפתקאה המפחידה של שלגיה
המערה של אריאל
טירת סינדרלה
הקרוסלה המוזהבת של סינדרלה
דמבו הפיל המעופף (Dumbo the Flying Elephant)
גן האגדות (Fairytale Garden) 51
גן האגדות (Fairytale Garden)
זה עולם קטן
מסיבת התה המשוגעת (Mad Tea Party)
הפילהרקסם של מיקי
מעופו של פיטר פן
ההרפתקאות המפחידות של שלגיה (Snow White's Scary Adventures)
ימים-14-11